כתב סופר אבן העזר· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
תשובה סג
שיל"ת פ"ב יום ה' בהעלותך
שלומים אלף לכבוד י"נ הרב המאוה"ג מעוז ומגדול בע"פ חריף ובקי גן ההדסים המפורסים כש"ת מו"ה שמואל נ"י אבדק"ק ווערבוי והגליל יע"א.
גי"ה קבלתי ונפשו היפת בשאלתו ע"ד שליח שהביא ג"פ ממרחקים והבעל לפי חשבון מספר השנים אשר הי' כשהלך למרחקים לעת עתה כבר הגיע לזקנה ולעת זקנתו נתן אל לבו יום מותו שלח ג"פ לאשתו שלא תהי' זקוקה ליבם וכאשר שאלו לשליח מה ראה על ככה לשלוח גט לעת עתה אמר כי הוא חולי מוטל על ערש דוי בחולי קשה ר"ל, ועלה ספק בלב פר"מ נ"י אפשר הא דקיי"ל להלכה הניח זקן או חולי נותן לה בחזקת שהוא קיים דוקא זקן או חולי אבל שניהם יחד זקן וחולי לא דעליל למות יותר מהגיע לגבורו' ולא מצא גילוי דעת מזה בראשונים ופוסקים דכולהו נקטו זקן או חולי ורוצה לשמוע דעתי בזה.
הנה מדנקט מתני' זקן או חולי ולא קמ"ל רבותא יותר אפי' זקן ואולי נראה לכאורה דוקא נקט כ"א בפ"ע בחזקת שקיים אבל שניהם יחד לא, ויש לדחות דמתני' דנקט זקן ולפי דדחי אביי דרבא ומביא מברייתא אפילו הגיע לגבורו' ומתני' הניחו זקן היינו אפילו הגיע לגבורות, י"ל הגיע לגבורות והוא חולי כ"כ ליכא חזקת חי אבל זקן שלא הגיע לגבורות גם שהוא חולי ה"ה בחזקת חי, ומתני' איירי גם בהגיע לגבורות לכן נקט זקן או חולי, ולרבא דמתני' בלא הגיע לגבורו' ומ"מ קתני זקן או חולי. י"ל לרבא דס"ל בהגיע לגבורות לא היה זקן וחולי לא דשקולי' הם אבל לאביי דה"ה הגיע לגבורות אפשר סתם זקן והוא חולי נמי דשקולי' הם כן הי' י"ל לפום רהיטא.
וכאשר בינותי בספרים מצאתי ביש"ש גיטין דפשיטא לי' דמתני' לאו דוקא ה"ה זקן וחולה ולחלק יצא דבהגיע לגבורות וחולה לא, וראיתי אחרי רואי בספר בית מאיר שנכנס ספק זה בלבו וכ' דשוב מצא ביש"ש דפשיטא לי' דה"ה זקן וחולה רק שמחלק בין הגיע לגבורות ובין אפלג. והוא כ' דממריני' ליכא ראי' דוקא זקן או חולי די"ל דנקט או דבא לשלול דוקא חולה אבל גוסס לא ואי הוי נקט זקן וחולה ה"א דוקא בזקן חולה ולא גוסס אבל גוסס לחוד הוא בחזקתו קמ"ל אפילו חולה לחוד דוקא חולה ולא גוסס אלו דבריו ז"ל. והנה מ"ש דה"א גוסס לחוד בחזקת קיים לכן נקט זקן או חולה הם דברי' רחוקי' דגוסס לא עלה על דעת שיהי' בחזקת קיים דרוב גוססים למיתה, גם לדסוברי' דאינו רוב גמור, אלא שאינו בחזקת חי מ"מ בודאי הא פשיטא דחזקת חי ליכא, והיותר נכון כמ"ש אני, דמתני' דאיירי בהגיע לגבורות לכן דוקא כשאינו חולה, ולדברי אין להקל לכל היותר בזקן ולא הגיע לגבורות דהגיע לגבורו' מוכח ממתני' דאם הוא חולה לא, ובלא הגיע לגבורו' והוא חולה אפשר לומר גם כשהוא חולה ומידי ספיקא לא נפקא.
והנה הבית מאיר כ' מדלא נכנסו לחלק בין זקן וחולה יחד משתיקתו נראה דס"ל ה"ה זקן וחולה דאל"ה לא הוי שתקו ולהשמיענו חילוק דין זה, ולמ"ש עדיין קשה למה שתקו ולא חלקו בהגיע לגבורו' אם הוא חולה ג"כ דליכא חזקה והא מוכח ממתני' דבהגיע לגבורו' ליכא ח"ת, ובלא"ה מ"ש הב"מ מדשתקו ש"מ דס"ל ה"ה חולה מדלא אשמיענו חילוק דין זה, זיל בתר איפכא מדלא קמ"ל חידוש דין זה להקל אפילו חולה, ושטיחות הלשון דמתני' שהעתיקו זקן או חולה, משמע דוקא זקן או חולה, ואי ס"ל דאינו מוכרח או כמ"ש הוא או ע"ד שכתבתי כ"כ האי הו"ל לפרושי ולא למסתם נראה יותר אי דפשיטא להו דבשני' יחד אפי' זקן דלא הגיע לגבורו' וחולה לא, או עכ"פ מספקא להו ולכן שתקו וממילא אזלי' להחמיר.
ובעני' הכינותי ראי' ממתני' דזקן או חולה דוקא הוא, דיש דקדוק עצום במתני' לפי דנקטי' זקן אפילו הגיע לגבורו' א"כ מתני' זו ואצ"ל זו דהא רבא ס"ל הגיע לגבורות לא דגרע מחולה דעלמא ולדידי' מתני' זו וצ"ל זו אפי' חולה. אבל לאביי ודקיי"ל כוותי' זו ואצ"ל זו היא, ומצאתי דקדוק זה בחידושי אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל וכ' שצ"ל מתני' בלא הגיע לגבורו'. אלא הא גופא קשי' למה נקיט מתני' בלא הגיע לגבורי' הא גם בהגיע לגבור' איכא חזקת חי, וי"ל דבאמת לפי שהוכיח אביי' מברייתא אפי' הגיע לגבורו' מוכח ממתני' דחולה אפי' גוסס ומתני' זו וצ"ל זו ומצאנו מקום ישוב לשיטת הראב"ן ד' קל"ו שכ' על מתני' זקן וחולה אפילו הגיע לגבורו' או גוסס והוא תמוה הא גוסס לית מאן דפליג וכבר תמוה עליו בס' קרבן נתנאל, ולמ"ש א"ש לפי דהוכיח אביי מברייתא דה"ה הגיע לגבורות ממילא מוכח ממתני' חולה אפי' גוסס דאל"ה הוי זו ואצ"ל זו וא"ש נכון, אלא דהרי"ף ורמב' וטוש"ע דמחלקים בין גוסס לחולה וס"ל אפי' הגיע לגבורו' מתני' זו ואצ"ל זו היא וצ"ע.
ונ"ל דמתני' באמת דוקא בלא הגיע לגבורו' וסתם זקן לא הגיע לגבורו' כדס"ל לרבא בפשיטות דזקן סתמא לא הגיע לגבורות כמו סתם חולה ולא גוסס, ואביי הקשה מברייתא דמפורש אפילו הגיע לגבורות, ומ"מ אין מוציא מתני' ממשמעות זקן לא הגיע לגבורות, והא דנקיט מתני' חולה משום דקמ"ל גם חומרא דוקא זקן או חולה אבל שניהם לא ואי הוי נקוט הגיע לגבורו' או חולה ה"א דוקא בהגיע לגבורו' חולה לא אבל זקן דעלמא אפי' חולה לכן נקיט זקן דאפילו בלא הגיע לגבורו' דוקא זקן לחוד אבל זקן וחולה לא ומיושב דקדוק הנ"ל, ומינה דמוכח דמתני' או או קתני ובדוקא נקט או ועיין.
וכ"ז לפי גרסא שלנו במתני' זקן או חולה וכן הוא בירושלמי וברי"ף ורא"ש, אבל תא חזי דרמב"ם כ' חולה או זקן נראה דהי' לו הגרסא במתני' כן, ולפי גרס' הרמב"ם ליכא ראי' דמתני' דוקא קאמר או חולה וי"ל בזקן ולא הגיע לגבורו' ה"ה חולה, אבל בהגיע לגבורו' לא כדכתיבנא, וכיון דלגרסא שלפנינו, וכן היא גרס' רוב ראשונים חוץ מרמב"ם. וכן נראה שגרס' שלפנינו נכונה מדאמר רבא ל"ש אלא זקן וכו' וחולה וכו' מדהקדים זקן נראה דזקן מוקדם במתני' מוכח דמתני' דוקא קאמר או חולה בודאי אין להקל בזקן וחולה יחד.
וכ"ז להתיר לעלמא בלא חליצה, אבל להתירה לעלמא אחר שתחלוץ אחר שקבלה הגט הנה הרמב"ם פ"ו מגירושין הלכה כ"ט כ' וז"ל ואם הי' הגט א' מהם ביד השליח לא יתן לה, וכ' הה"מ נראה דאין להחזיקה כגרושה והוסיף לפרש מהרי"ט בתשובה סי' ק"ד דחיישי' שמא סבורה שמותר' בגט זה בלא חליצה ותנשא לשוק עיי"ש אריכ' נפלא. ונ"ל בנדון שלנו אין להחמיר כ"כ חדא דלא ברירא לנו כולי האי דבזקן וחולה ליכא חזקת חי רק ממשמעות לשון משנה וסתימת הפוסקים, ועוד י"ל דמתני' נקט או חולה מעיקר הדין ליכא חזקת חי רק משום חומר ערוה מחמירי' בשני' יחד, ועיי' כזה בתוס' יומא נ"ה ע"ב שכ' דרבא לא מחמיר בהגיע לגבורו' רק בגט משום חומר ערוה ואנן דקיי"ל אפי' בהגיע לגבורות, אבל נראה ממתני' והוכחנו דזקן וחולה לא ואי דוקא י"ל משום חומר ערוה זקן וחולה יחד לא, וכיון דמעיקר הדין איכא חזקת חי אפי' בשני' יחד ומחומר' ערוה מחמירי' שלא תנשא לשוק רק עד שתחלוץ אבל להחמיר שלא לתת לה הגט שמא תנשא בלי חליצה כ"כ האי ל"ח דכולי האי ואולי תנשא מעיקר הדין מותרת רק משום חומר' ערוה החמירו כ"נ לפע"ד להלכה ולמעשה וד' יצילנו משגיאות, ויעשה עמנו לטובה אות, הנלפע"ד כתבתי חותם בברכה אוה"נ. אברהם שמואל בנימין סופר.