אור ברסלב

כתב סופר אבן העזר· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

תשובה נח

תשובה נז

שיל"ת ב' כ' שבט תרכ"ט לפ"ק אלקי אברהם בעזרו, ישמחהו ויראהו בישועתו, ה"ה תלמידי י"נ ח"א הרב החריף ובקי המאוה"ג גן ההדסים מעוז ומגדול כש"ת מו"ה אברהם גלאזנער נ"י אבדק"ק קלויזענבורג יע"א.

גי"ה קבלתי ונפשך היפה לשאול הגיע בדבר הלכה ועלתה לו בשתיים, א' בשליח המביא גט ובידו הרשאה מקוימת דכ' הרמ"א סי' קמ"ב בשם הריב"ש דמ"מ צ"ל בפ"נ וכו' וכן נוהגים, והב"ש סי' קמ"א ס"ק מ"ד כ' דריב"ש דמחמיר אינו אלא חומרא בעלמא ומספקת אם הביא ול"א בפ"נ או לא יוכל לומר אם פסול בדיעבד או אינו רק חומרא לכתחלה, וכ"ש במקום עיגון אפשר להקל כיון דלדעת ב"ש הריב"ש רק משום חומרא בעלמא אמר והוא יחידאי דרשב"א בתשובה ומרדכי לא ס"ל כוותי'. ב' אם עידי הרשאה הם עידי הגט והרשאה מקוימת אם יש לקיים הגט ע"י דמיון לעידי הרשאה כמו שמקיימי' משטר היוצא ממק"א, ואם לא מהני קיומו של גט מדמיון של הרשאה אם מהני קיום מב' שטרות היוצאים ממק"א כמו בכ"מ או לא כי לא נמצא קיום כזה בגט מפורש בראשונים ופוסקים. אלו ספיקותיך והראת פנים יפות, ואחווה דעה גם אני בעני' כאשר חנני הי"ת.

א' פתח דברינו יאירו כי הריב"ש לאו יחידאי הוא בדבר זה ומצאתי לו חבר הרא"ש ריש גיטין שכ' דכי היכי דהמנוה' רבנן לומר בפ"נ וכו' הימנ' ג"כ לומר שליח אני, דאלת"ה נמצא שליח צריך לקיים כתב שליחותו וא"כ למה הוצרכו משום עיגונא להאמין לשליח על קיים הגט כי היכי שיקיים כל שליחותו יקוים חתימת הגט אלו דבריו. ומדכתב כי היכי שיקיים כל שליחותו יקיים חתימת הגט ולא כ' כיון שע"כ יקיים כל שליחות ממילא גם הגט מקוים ולמה צריך כלל לנאמנותו בקיום הגט, ש"מ ומוכח מתוכו דס"ל כריב"ש דלא מהני הרשאה מקוימת שעי"ז אין הגט מקוים אולי זה גט אחר הוא שזייפו כנ"ל.

ומינה דס"ל לרא"ש דזה מעיקר דין ולא מחומרא בעלמא דלא כמ"ש ב"ש דריב"ש מחומרא בעלמא אמר כן נראה דס"ל דריב"ש חוכך להחמיר ולחוש מדנפשי', ולא מדין ומעיקר תק"ח הוא, ומן הרא"ש מוכח דס"ל דעיקר דין הוא כמובן.

ובזה נסתלקה קושי' ב"ש סי' קמ"א ס"ק מ"ד שהקשה לרא"ש דאינו נאמן על שליחות רק במקום שנאמן לומר בפ"נ, א"כ רשע שא"נ בפ"נ איך נאמן על השליחות ואי ביש הרשאה בידו בפ"נ ל"ש, ולמ"ש א"ש דרא"ש ס"ל דרשאה מקוימי' ל"מ מעיקר הדין ואיירי ביש בידו רשאה מקוימי' ומ"מ צ"ל בפ"נ ורשע דא"נ צריך לקיים הגט, ורשב"א ומרדכי דס"ל דמהני הרשאה ע"כ הך דינא דגמרא באין הרשאה בידו וס"ל כהרמ"ה דגם באי' נאמן על השליחות וא"ש.

והנה מה דפשיטא לב"ש דלריב"ש אינו אלא מחומרא בעלמא, לא ידעתי מנ"ל בפשיטו' דחומרא בעלמא הוא, ובנוב"י תנינא חלק א"ע סי' קכ"ז החזיק בעד הב"ש וכ' אי לא אמרו הב"ש הוא הי' אמרו, והביא ראי' מסוף דברי הריב"ש מ"ש בשליח שני כיון דאין צריך לומר שליח ב"ד אני רק משום חשש שמא ל"א שליח ראשון בפ"נ הגם דל"מ הרשא' שמא אבד או נשרף הגט וזה גט אחר, מ"מ בשליח שני דליכא רק חשש שמא ל"א בפ"נ כ"כ ל"ח, מזה הוכיח הנב"י דס"ל דרק חומרא הוא בשליח ראשון אלו דבריו ז"ל ואין ראית הנב"י מכרעת ודחוי' בקל וא"צ להאריך.

ומ"ש הנב"י דנראה לו טעמא דריב"ש משום שעבר על תק"ח שיאמר דוקא בפ"נ, לא אבין כיון דמהני קיום הגט ובמקום שאפשר לקיים לא צ"ל בפ"נ וכיון שע"י הרשאה מקוימת נתקיים הגט כדס"ל לרשב"א מה טעמא דריב"ש דלא קיים בזה תק"ח דכל שנתקיים או יש לקיימו לצ"ל בפ"נ וגם קיום ע"י הרשאה בכלל אם לא דס"ל לריב"ש דבאמת אין ע"י הרשאה קיום לגט משום חשש שנאבד או נשרף. גם מ"ש הנב"י ע"פ טעמו ר"ל שאמר בפ"נ רק שאינו נאמן לנו שהוא רשע או נוגע עכ"פ עשה כתק"ח ז"ל דבריו נפלאו מה מהני אמירתו אם אינו נאמן וכלא אמר הוא ומעיקרא מינהו הבעל שלא כתק"ח דיאמר דוקא בפ"נ ולא נסמוך על הרשאה הכלל דברי הנב"י ז"ל במח"כ לא צדקו בזה.

והנ"ל בשיטתו של הריב"ש שהבנתי מתוך דבריו, וז"ל אע"פ שיש בידו שטר שליחות ואפי' אם עידיו הם הנזכרים בשטר השליחות וכו' שהרי אפשר אותו הגט נאבד או נשרף וזה מזויף הוא, ואע"פ שאין חוששי' לזה מ"מ אין גט זה מקוים, אלא בקיום הגט ולא בתקנת חכמים עכ"ל, וצריכ' ביאור, ונ"ל בכוונתו בודאי זה חשש רחוק שנאבד או נשרף דלאבידה ל"ח כ"כ וכן שנשרף, ועוד בלא"ה כל עצמינו דחיישי' לזיופ' שמא התכוין השליח לקלקלה או יש קנוני' בין אשה לשליח, וכיון שכבר נתברר לנו שכ' הבעל גט ומסרו לו בתורת שליחות שוב אין לנו לחוש שמא רוצה השליח לקלקלה או לקנוני' דאשה כיון שכבר ידוע לנו ע"י הרשא' שרצון הבעל לגרשה, ואם הי' נאבד או נשרף לא הי' מזייף גט אחר, ועיין תוס' גיטין כ"ז ע"ב ד"ה מעולם לא חתמנו ועיין ב"ש סי' קל"ב ס"ק נ"ב דלכ"ע ל"ח שישקר משום שכר שליחותו או שלא יהי' לבעל תרעומות עליו עיי"ש ולכן משו' כך הו"ל מעיקר חשש זיופ' הוה הגט מקוים ע"י הרשאה אלא משום תק"ח שחששו ללעז חששו שיוציא הבעל לעז ויאמר שאיבדו וזה אחר הוא שזייף משום שכר שליחותו או שלא יהי' תרעומות עליו ולכן הצריכו לומר בפ"נ ולא סגי בקיום הרשאה אם כי מה"ד הי' סגי בהכי, וזהו שכ' הריב"ש ואע"פ שאין חוששי' לזה היינו אף אין חוששי' מ"מ אינו מקוי' אלא בקיום הגט, היינו מעיקר החשש זיופ' אבל לא בתק"ח שחששו ללעז ע"צ רחוק כנ"ל:

ואחר העיון לך להביא ראי' ממתני' ריש מכילתין ואם יש עליו עוררי' יתקיים בחותמיו, צ"ב פשיט' מ"ש מכל שטר דבעי קיום כל שטועני' מזויף, וגם צ"ב יתקיים בחותמיו לא הול"ל רק יתקיים כמו מודה בשטר וכו' צריך לקיימו ולא קתני בחותמיו, ונ"ל דבעי לשלול דלא מהני קיום שלא בחותמיו כשמביא שטר שליחות מקוים דה"א שזה קיומו של גט ג"כ קמ"ל דבעי דוקא שיתקיים בחותמיו של גט וזולת זה לא מהני, והא"ש דטובא קמ"ל דיתקיים וזה פשיטא כיון שיש עוררים אלא דקמ"ל דוקא בחותמיו כנ"ל.

ועוד נ"ל ראי' יותר ממתני' ג' המביא גט בח"ל ואין יכול לומר בפ"נ וכו' אם יש עליו עדים יתקיים בחותמיו, והרגיש התוי"ט דמתני' זו אהי' כר"א דבע"מ סגי ולכן קתני אם יש עליו עדים עיין בו. וצ"ע כיון שהגט ביד שליח המביאו פשיטא דצריך ע"ח מחשש זיוף כיון שאין עליו עידים ואי ניכר ח"י הבעל דין קיומו וא"צ עוד קיום, ולכן נ"ל דקמ"ל מתני' אם יש עליו עדים, לאפוקי אין עליו עדים דמהני לר"א דלא מהני קיומו של גט ע"י הרשאה מקוימת שבידו וקמ"ל אם יש עליו עדים אז אפשר לקיימו ע"י חותמיו של גט דוקא כנ"ל:

ויש להוסיף עוד עפמ"ש רשב"א דקמ"ל מתני' הגם שאנוס הוא וא"י לומר ה"א דלא בעי קיום מיד ובכה"ג לא תיקנו חכמים ואם יבוא הבעל ויערער יקוים אז כמו בא"י קמ"ל דבעי דוקא לקיומו מיד, ולזה י"ל דקמ"ל מתני' זו דל"מ קיום ע"י הרשאה רק בעי קיום בחותמיו, דה"א כיון שא"י ואנוס הוא לא החמירו כ"כ קודם שיבוא הבעל ויערער וסגי עד דאתי בקיום הרשאה קמ"ל דוקא אם יש עליו עדים יתקיים בחותמיו כמ"ש הגם דכבר נשמע כן ממתני' דאם יש עליו עוררי' יתקיי' בחותמיו מ"מ קמ"ל טובא במתני' ג' דאפי' באינו יכול ואנוס הוא בעי דוקא קיום בחותמיו כנ"ל ועיין.

ונ"ל כשיטת הרא"ש וריב"ש ג"כ שיטת רש"י, ומנא אמינה לה מדקשי' לי טובא על מ"ש רש"י במתני' אם יש עליו עוררי' יתקיים בחותמיו ע"י עדים החתומים או ע"י אחרים המכירים א"י, וצ"ב אטו דיני קיום בא להשמיענו כאן, ועוד למה שביק קיום משטר היוצא ממק"א ונקיט רק תרי גוונא קיום וצ"ע. מזה נלפע"ד דס"ל לרש"י כשיטה הנ"ל, ונ"ל דלא מהני קיום משטר היוצא ממק"א ע"פ המבואר בש"ס כתובו' כ' ע"א שאין מקיימין השטר רק ביוצא מתח"י אחר ושיטת רש"י ותוס' רא"ש וטור דחיישינן שכיון שהי' לפניו שטר חתום זייף נגדו שטר אחר ואפי' שטר אחר מקוים ל"מ ועיין ש"ך ח"מ סי' מ"ו ס"ק כ"ד, ולפ"ז שליח שיש בידו הרשאה מקוימת ואותם עידים החתומי' על הרשאה חתומים על הגט בודאי ל"מ ע"י דמיון לעידי הרשאה שמא נאבד או נשרף הגט וזייף מעידי הרשאה, אפי' עידי הגט הם עדים אחרים שבהרשאה נראה דיש לחוש שמא נשרף הגט מקצתו ונשאר ח"י עידי' וזייף מהם על גט אחר שכ', ונ"ל פשוט לשיטת רש"י ודעימי' דביוצא מיד עצמו ל"מ קיום שמא זייפו ואפילו שט"א מקוים, גם משטרות אחרים שביד אחרים ל"מ קיום כיון שהי' לפניו ח"י עדים זייפו משלו ופשוט, ול"מ קיום בגט רק ע"י עדים עצמם שמכירים ח"י או ע"י אחרים שמכירים בט"ע שכ' שם תוס' בשם ר"ת דע"י ט"ע ניכר טפי ומהני אפי' שטר יוצא מתח"י עיי"ש, והא"ש דכ' רש"י במתני' אופני הקיום ע"י שעדים עצמם מכירים או ע"י אחרים שמכירים בט"ע, אבל ע"י דמיון משטר א' לא מהני כיון דחיישינן שיערער הבעל שנשרף הגט ונשאר מקצתו וכ"ש כשיש הרשאה בידו באות' עדים שבגט כנלפע"ד נכון בעזה"י:

וזאת תורת העולה מדברינו כי מצאתי לו לריב"ש חבירים, ה"ה הרא"ש דמוכח מתוך דבריו דכוותי' ס"ל, וגם רש"י ע"פ ישובינו דברי רש"י מוכח דהכי ס"ל, ואינו מחומרא בעלמא אלא מדין דמתני' ותק"ח ז"ל ועשינו להם סמוכי' ממתני', ואיכא תלתא ה"ה רא"ש רש"י וריב"ש נגד תרתי הרשב"א ומרדכי, בודאי יש לנו למיזל לחומרא דלא מהני רשאה מקוימת ואפי' דיעבד פסול כשלא אמר בפ"נ אם לא שמקיים הגט בחותמיו ממש כמ"ש, ועיין עוד בסמוך.

ב' בענין קיום הגט ע"י שטרות יוצאים ממק"א כתבתי בסמוך ביש שטר הרשאה מקוימת בידו לדס"ל דבעי הגט עצמו קיים ל"מ בדמיון מעידי הרשאה וגם חיישינן שמא נשרף עד העדים, וכ"ז לשיטת רש"י ותוס' ורא"ש כתובות כ' ע"א, אבל לפי שיטת הרמב"ם שבטור וש"ע סי' מ"ו דוקא באין השטר שתח"י מקוים חיישינן שמא זייף לכולהו אבל במקוים לא חיישינן שמא זייף זה מול זה ה"ה בגט מהני קיום ע"י דמיון לכאורה, אלא דאחר העיון היטיב נ"ל דגם לרמב"ם ל"מ קיום בגט רק ע"י עדים החתומים או ע"י מכירים בט"ע ולא זולתו ע"י דמיון כאשר אבאר ואקדים.

הנה שיטת רב שרירא גאון שבבעה"ת ובטור ח"מ סי' ס"ט דבכ"י דוקא קיום ע"י עדים מהני ולא ע"י ב' שטרות או ב' כתובות היוצאים ממק"א ובעה"ת וטור חולקים עליו שאין לחלק בין קיום זה לשאר קיומים, והב"ח כ' בכוונת רש"ג דקיום דכ"י דאוריי' הוא דוקא ח"י עידים הוי כנחקרה עדותן בב"ד ולכן ל"מ קיום ע"י דמיון דזה מהני דוקא לקיים ח"י עדים שאין צריך קיום רק מדרבנן, והסכים הש"ך עמו דקיום כ"י דאוריית' הוא וכ"ע מודים לזה, ובקצה"ח סי' מ"ו ס"ק ה' הרבה לתמוה מ"ש ח"י עידים מכ"י זיל בתר טעמא דקיום מדרבנן דלא חציף לזיופא כמ"ש רש"י ריש גיטין ומשום מדע"ל ל"מ אינשי כמ"ש תוס' כתובות צ"ב ע"ב וכ"ז שייך גם בכ"י עיין בו ויפה תמה.

ולפע"ד נראה בישוב שיטת רש"ג ע"ד שכ' הב"ח וש"ך אבל לא מטעמי' אלא מן הטעם שי"ל עפמ"ש בבעה"ת ומובא בב"י סמ"ע וש"ך דלא סגי כשיחתום לפני ב"ד ונראה אם דומה לחתימ' שבשטר, דאפשר להערים ולשנות כתב חתימתו עיי"ש, ולזה נ"ל ליכא בכת"י מלתא דעד"ל כ"כ כשיתברר שאין זה ח"י הלוה, יוכל המלוה להתנצל עצמו ולומר כי הלוה מעיקרא זייף ושירה כ' ח"י כדי לטעון אח"כ מזויף וחתם בפניו ולא עלה על דעתו רמי' זו שישנה ח"י בפניו אולי מכיר הוא המלוה ח"י ויותפס כגנב מיד, ועכשיו אתברר לי' כי כן ברמי' בא עליו מתחלה כדי שיטעון מזויף וכיון שיש למלוה מקום להתנצל ולהתגולל על הלוה, כבר יצא מחזקה זו ד"מדעל ל"מ שלא יתברר קלונו לעיני כל אפשר שכן הוא דלוה שינה כ' ח"י לכן קוים כזה דאוריית', אבל בח"י עדים א"א לו למלוה להתנצל כי הלוה מסר לו שטר חתום בעדים שלא ראה שחתמו ולא ידע אותם מי פתי יקח שטר חתום בעידים ואינו רואה חותמי' ואינו מכירם מעולם, ויתגלה קלונו כי הוא מזויף ואיכא חזקה אלימא מדע"ל לא ישקר ולא יזייף ולכן כל קיום בעידי' חתומי' רק מדרבנן כנ"ל נכון בעזה"י:

והנה הב"ח תמה על בעה"ת וטור שלא ירדו לסוף דעת רש"ג, וש"ך כ' דטעם השגתם ניהו דמודו לו דקיום בכ"י דאוריית' אבל ס"ל מה לי בין קיום ע"י עידים או קיום ע"י דמיון משטר היוצא ממק"א, ויפה כ' בקצה"ח סי' מ"ו סק"ח ע"פ ר"ת שבתוס' ומרדכי דשני ושני דע"י דמיון גרע טפי עיי"ש באורך, אלא מ"ש הקצ"ח לחלק בין כ"י דמעידים על הלוה עצמו ובין עדים חתומים דמעידים רק ע"ח עדים לא הי' צריך לזה רק מפני שהוא לא מצא טעם למה בכ"י יהי' קיום דאורייתא ובעדים רק דרבנן, ולפמ"ש מלתא בטעמא דכ"י דאוריית' בעי קיום ממילא א"ש כל דברי הב"ח דקיום ע"י דמיון ל"מ רק היכי דבעי רק קיום מדרבנן, אבל כל היכא דבעי קיום מדאורייתא מנ"ל דסומכי' על קיום כזה ועיי"ש.

והנה הש"ך הליץ בעד בעה"ת והטור דטעם השגתם דס"ל מ"ש קיום על דמיון ומ"ש ע"י עדים אבל מודי' לו לרש"ג דכ"י דבעי קיום מדאוריי' ול"מ שלא בפניו וראו בקטנות' וכדומה, ולדברי הש"ך צ"ל דרש"ג ובעה"ת וטור פליגי אי ע"י דמיון גרוע מע"י עדים או לא ואנחנו לא נדע במאי פליגי, וסברת חוץ דע"י דמיון גרוע מע"י ט"ע או עדים בעצמם, ולולי דברי הש"ך הי' נ"ל איפכא דכ"ע מודי' דע"י דמיון גרוע ול"מ כל דבעי קיום מדאוריי' ולפמ"ש בטעמא דרש"ג דבעי כ"י קיום מדאורייתא כיון דליכא בכ"י כ"כ משום מדעד"ל לא משקרי, י"ל דבעה"ת וטור ס"ל דבלא"ה ל"ח לזיופא דלא חשוד ב"י לעשות מעשה מכוער ורע כזה לזייף שטרות, ועיין לשון רשב"ם ב"ב ע' ע"א שכ' דלא חשוד בר ישראל לזייף שטרות נראה משום דהמעשה בעצמו רע ומכוער הרבה דלא חשוד ב"י שיעשה כן ולא משום מלתא אתי עלה, וכן נראה קצת מתוס' כתובו' צ"ב ע"ב דכ' דמדאורייתא ל"ח לזיופא ואפי' בגזלן דחשיד על הממון נראה דא"ח לזיופא דמרתת שמא יתברר בב"ד, נראה דבאינש דעלמא לא הוצרך תוס' לירא שיתברר דבלא"ה לא חשיד בר ישראל לזייף כמ"ש רשב"א, אלא בגזלן דחשיד הוצרך תוס' דמרתת שיתברר בב"ד. ולזה י"ל דמהאי טעמא דחה בעה"ת וטור שיטת רש"ג דס"ל גם בכת"י הגם דלא שייך שירא שיתברר מ"מ לא חשיד לזייף וקיומו רק מדרבנן כנ"ל.

ולפ"ז גם קיום שלא בפניו מהני וכל דמהני בקיום דרבבן מהני בכ"י דלא כש"ך, ונגד זה בגזלן ורשע ל"מ בכ"י קיום ע"פ דמיון, הגם בכ"מ מהני משום דגם גזלן מורסת ול"ב קיום רק מדרבנן, אבל בכ"י דלא עביד לגלוי, וכיון דגזלן ורשע חשודי לעשות מעשה רע ומכוער לזייף בעי דוקא קיום ע"י עדים ועיי' ב"ש סי' קמ"א ס"ק מ"ד דברשע חיישי' טפי לזיופא וכנ"ל.

אלא דלכאורה עומד נגדו ראי' זו שמביא הש"ך מרי"ף ורא"ש ורמב"ם וסמ"ק דכתבו בכ"י מהני כשנתקיים בב"ד או ע"י עידי' נראה דמהני קיום כמו בכ"מ דלא כרש"ג, ולדעת הש"ך החולקים על רש"ג משום דס"ל מ"ש קיום ע"י דמיון מקוים ע"י עדים י"ל דזהו ג"כ טעמו של רי"ף ורמב"ם, אבל לפי דברינו דטעם החולקים דס"ל גם קיום בכ"י דרבנן, א"א להעמיס כן בשיטת הרמב"ם דהא כ' בפ"ב מגירושין דכשהבעל טוען מזויף ואינו מקוים פסול מדאורייתא בין בא"י בין בח"ל כשלא אמר בפ"נ ועיי' ב"ש סי' קמ"א וקמ"ב דשיטת הרמב"ן כשיטת הרבינו אביגדור שבמרדכי קידושין המובא בש"ך רס"י מ"ו וכן הוא שיטת רא"ש וטוש"ע כרמב"ם. ולפ"ז א"א לומר דטעמא דרא"ש ורמב"ם דל"ל כר"ש גאון משום דס"ל קיום גם בכ"י דרבנן הא אפי' בשטר חתום בעדים כשטוען ברי שמזויף צריך קיום מדאוריית' ולמה מהני קיום ע"פ דמיון ולא עדיף כת"י משטר דעלמא, וע"כ דס"ל דגם ע"י קיום משטר אחר מהני אפי' במקום דבעי קיום מדארייתא וכמ"ש הש"ך, ולמ"ש הה"מ בפ"ב בטעמא דרמב' כיון שאין מכחישו בטענת ברי נראה דס"ל כל שיש ברי נגד ברי א"צ קיום מדאוריית' לזה א"ש ויש מקום לדברינו דהא דס"ל בכ"י או בכל שטרות מהני קיום ע"י דמיון משטר אחר היינו בשניהם טוענים ברי, אלא דכבר תפס הב"ש על הה"מ סי' קמ"א ס"ק ע' ממ"ש הרמב' פי"ב באשה שהוציאה גט דאם הבעל טוען מזויף דהגט בטל וכן בטוש"ע סי' קנ"ב הגם שהיא טוענת ברי דלא כהה"מ.

ובתשובה א' כתבתי בישוב הה"מ עפמ"ש הב"ש עוד שם דמה זו סברא למה יאומן זה יותר בברי שלו, ונ"ל דכוונת הרב המגיד אם היתה האשה מכחשת הבעל ואומר' שיודעת שאינו מזויף וגם השליח כן אמר הוי צריכי' לחשוד שנים שעשו קנוני' ושניהם במעל הזה הוא השליח אינו חושש להעיד ולהכשיל והיא מקלקלת נפשה כל כי האי לא הוי ס"ל לרמב"ם דחיישינן מדאוריית' משום ברי דידי' נגד ברי של שליח והאשה ולכן כתב כיון שהיא אינה יודעת להכחיש, לכן נאמן נאמן נגד השליח כל שלא אמר בפ"נ כתיקון חכמים, והא"ש בפי"ב שהיא לבדה מכחשת אותו נאמן מדאוריית' כנ"ל.

יהי' איך שיהי' כוונת הה"מ עכ"פ מבואר הוא ממ"ש הרמב' פי"ב דאפי' באיכא הכחשה כל שטוען ברי מזויף הוא צריך קיום מדאוריית' כשיטת הרבינו אביגדור ושיטת ר"י שבתוס' כתובות כ"ח ע"א ומוכח דלא כדברינו.

שבתי וראיתי דיש להצדיק דברינו המצודקים עפ"מ שהעליתי באיזהו תשובה דרמב"ם ורא"ש וטוש"ע דס"ל בגט דאם טוען מזויף בעי קיום מדאוריית' דוקא בגט הכי ס"ל ולא בשטר דלא כב"ש שתמה על הש"ך שהי' בנעלם ממנו שיטות אלו, ולב"ש הקשו הא הטור בעצמו בח"מ סי' מ"ו ס"ל דקיום שטרות אפי' בטוען ברי מזויף ל"צ קיום רק מדרבנן ומה"ט מהני שלא בפניו ונאמנים להעיד בנידון וכו' ולכן נ"ל עפמ"ש לעיל דבטענ' זיוף יש חזקה משום מלתא דעד"ל ל"מ וזו חזקה דאוריי' ואפי' טענ' ברי מזויף ל"מ נגד חזקה אלימא זו, אבל יש עוד סברא דלא חשידי ב"י לזייף כי רע ומכוער המעשה סברא זו לא אלימא כ"כ רק בליכא טענת ברי אבל כל שטוען ברי בעי קיום מדאורייתא, ואחר הקדמה זו אומר אני דס"ל לרמב"ם ודעימי' דבשליח המביא גט ליכא חזקה כ"כ דמלתא דעד"ל ל"מ דיוכל השליח לומר הבעל זייפו ומסר לו גט מזויף כדי לקלקל אותה הגם דאנן ל"ח לזה כמ"ש הרא"ש ויתר ראשונים בשם ירושלמי מ"מ השליח יש לו מקום לנוס ולהתנצל ולגולל התקלה על הבעל עצמו ולא יתברר שקרו ורמיותו כ"כ ועיקר דסומכי' בשליח המביא גט דקיומו דרבנן משום דל"ח בר ישראל כל שאינו נחשד ורשע שיעשה מעשה מכוער כזה מכ"ש כשאין לו נגיעת ממון כ"כ, ובהא ס"ל לרמב"ם ודעימי' כל שהבעל טוען ברי בעי קיום מדאוריית' וכן באשה שמוציא' גט שבפי"ב מה"ט הוא, אבל בשטרות דאיכא חזקה מדע"ל לא משקרי גם בטענת ברי ס"ל דל"ב קיום מדאוריית' ואין זה ענין לשיטת רבינו אביגדור שבהג"מ קידושין וא"ש שיוות טוש"ע דלא סתר שיטתו שבא"ע ושבח"מ דגט שאני, ושם בארה ליישב עפ"ז שיטות הרמב"ם מסוגי' ש"ס ריש גיטין וממ"ש בעצמו כשאמר בפ"נ ל"מ ערעור הבעל וכאן הקצרתי.

ואחר הוצעות דברים יש מקום לדברינו גם לרמב"ם ודכוותי' ס"ל בגט כל שהבעל טוען ברי בעי קיום מדאוריית' מ"מ מהני קיום ע"פ דמיון משטרות היוצאים ממק"א אפי' בטוען מזויף דבשטרות ס"ל דל"ב קיום רק מדרבנן וגט שאני וגם מה דמשמע לי' לש"ך מרמב"ם ורא"ש דס"ל דמהני בכ"י כל קיום דמהני בחתום בעדים ג"כ א"ש הגם שכתבנו דבגט מה"ט צריך קיום דליכא מלתא דעד"ל רק משום דל"ח לשקר נגד זה מהני טענת ברי דבעל, ולפ"ז בכ"י שכתבנו דטעמא דרשב"ג דבכ"י בעי קיום מדאורייתא מה"ט הוא דל"ש בכת"י מדע"ל דיוכל להתנצל דלוה מעיקרא זיופו ושינה כ"י, וא"כ גם להרמב"ם בעי קיום דאורייתא, י"ל הרמב"ם לא ס"ל כוותי' אלא דבכת"י ג"כ מדע"ל הוא דרחוק להאמינו למלוה שהלוה זייפו ושינה כתבו בפניו דלא שכיח משא"כ בגט ועיין כי קצרתי.

המורם מדברינו דבארנו דכ"ע מודים דכל דבעי קיום מדאוריית' לא מהני קיום משטרות היוצאי' ממק"א, ופלוגתא דרש"ג עם החולקים עליו אי כ"י בעי קיום דאוריית' או לא ולפ"ז בקיומו של גט כשבא הבעל ומערער דצריך לרמב"ם ורא"ש וטוש"ע קיום מדאוריית' ל"מ רק קיום בעדים ולא משטר שיוצא ממק"א, וכן בח"ל שהצריכו או שיאמר בפ"נ או לקיימו קודם הנתינה כדי שלא יהנה ערעורו של בעל צריך דוקא קיום ע"י עדים, ואפשר משו"ה כ' רש"י במתני' ריש גיטין יתקיים בחותמיו ע"י עדים החתומים או ע"י אחרים המכירים ח"י עדים להורות בא דקיום ע"י דמיון משטר אחר ל"מ כנלע"ד וזהו מה שרצוני לבאר ובארנו, וה' יאיר עינינו ויקיימנו לקיים התורה עד אחרית ימינו, הכ"ד אוה"נ חותם באהבה. הק' אברהם שמואל בנימין סופר.

תוכן העניינים

כתב סופר אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה