אור ברסלב

כתב סופר אבן העזר· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

תשובה נא

תשובה נ

שובע שמחות נצח לכבוד הרב המאוה"ג מעוז ומגדול חריף ובקי בח"ת ומפורסים בע"פ עומד לתלפיות כש"ת מהו' וואלף תרצהיס ני' אבדק"ק טאפאלשאהן יע"א:

יקרתו קבלתי בשבוע זו ותחלת השבוע שאול אני לתלמידי' ביותר ובסוף השבוע באתי אל העיון לעיין בשאלתו ע"ד אחד ששלח לאשתו ג"פ וקודם שהגיע גט לידה בטל שליחות השליח שלא בפניו בפני א' דמבואר בש"ע קמ"א סעי' ס' דווקא בפני שנים מהני בדיעבד אבל בפני א' לא והוא מפני דאפקעינהו רבנן לקדושין ועכשיו רוצי' היא להנשא לא' מקרוביו ונסתפק פר"מ ני' אם היא מותרת לקרוביו כיון דאפקענהו רבנן לקדושין לא נאסרה למפרע על קרוביו מעודם ודומה למקדש ע"ת ונתבטל התנאי שמותרת לקרוביו כמבואר סי' ט"ו סעי' ל"א, או נימא דהכא גרע כיון שע"י גט שנתן נתבטלו הקדושין דהפקיעו אסור' לקרוביו ודומה למבואר שם באם לא נתבטלו הקדושין בלא גט אבל ע"י גט אסור בקרובותיו אלו דבריו בהוספת נופך משלי:

פתח דברינו יאירו לו כי כמה דפשיטא לי' אם מבטל בפני א' דל"מ הביטול הוא משום דאפקענהו לקדושין כמו לרשב"ג במבטל בפני ב' או ג', האמת שכ"כ תוס' גיטין ס"פ השולח ד"ה בפני שנים דלמ"ד בפני ב', כשמבטל בפני א' ל"מ דב"א איכא למיחש לממזר' טפי נראה כי בפני א' ג"כ רק משום תקנה הוא דלא מהני ומשום אפקענהו, וקשה טובא דלכאורה סתר דבריו ממ"ש ע"א ד"ה מהו דתימא וכו' דמביא ראיה דיש כח ביד חכמים דעדיפ' מניה אמרינן בביטול שליח בלא ידיעת שליח ואשה דמשמע פשט הלכה דלא הוי ביטול נראה דס"ל הטעם דשלא בב"ד דלא הוי ביטול משום דכל שלא בב"ד יש בו טעם הגון ויש כח בידם לעקור דבר מה"ת ולא משום אפקענהו רבנן ול"צ לאפקעינהו רק כשמבטל בפני ב"ד, וסותר דבריו במ"ש בד"ה ור"נ אמר וכו' דכ' בהא אפילו רבי מודה משום מה כח ב"ד יפה ואין לומר דכוונת תוס' משום דיש כח ביד חכמי' וכו' הלשון משום מה כח ב"ד יפה לא משמע כן ועוד אם כוונת תוס' משום שיש כח לא הי' צ"ל דפליגו אליבא דרבי אלא גם לרשב"ג איכא נפקותא דלמ"ד בב' כשמבטל בפני א' ולמ"ד בפני ג' כשמבטל בפני שנים לא מהני הביטול משום שיש כח ביד חכמי' וכו' ולא אפקענהו רבנן וכו' ממילא דין גרושה יש לה לכל דבר כשזינתה תחתיו ואסורה בקרובותי' מדאורייתא, משא"כ במבטל בב"ד ומשום אפקענהו ל"מ הביטול מותר' בכ"ז ולכל היותר אינה אסורה רק מדרבכן כאשר נבאר לקמן אי"ה שזה שיטת תוס', וע"כ דס"ל לתוס' דמבטל בפני א' ג"כ רק משום אפקענהו הוא ונסתר מחמתו וצ"ע, וכ"נ דמ"ש תוס' תחלה בד"ה מהו דתימא דמשמע דיש כ' ביד חכמים צ"ל באמת אין שום משמעות בסוגי', ונראה דמשמע לתוספות כן מדהקשה על רשב"ג ומתמה ומי איכא מידי דמדאורייתא בטל וכו' ולא קמתמה כן על מתני' דווקא בפני ב"ד מהני ביטול ושלא בב"ד לא מהני, וכבר התעורר הפ"י בקושי' זו, מזה כ' תוס' דמשמע פשט הלכה משום דיש כח ביד חכמים וכו' והיינו שלא בב"ד איכא טעם הגון וחשיב לעקור ולכן לא הקשה רק לרשב"ג כשמבטל בפני ב"ד ליכא טעם כ"כ והוצרך לחדש משום אפקענהו דכל דמקדש וכו' כנ"ל וא"ש מ"ש תוס' בד"ה ור"נ אמר דבאמת לר"נ וב"ב לר"ש לכל א' שלא בב"ד הוא ל"מ ביטול משום מה כח ב"ד וליכא נפקותא רק לרבי מאחר דאסיקנא דיש כח בידם להפקיע הקדושין משום כל דמקדש וכו' מה להו לעקור ד"ת הגם שאפשר להם בטעם חשוב אבל כל שלא להם שלא לעקור בוודאי עדיף טפי ובוודאי לא אמרו במבטל שלא בפני ב"ד דלא מהני רק משום דאפקענהו כנ"ל ישוב ונכון בעזה"י:

אלא דתוס' סתר עצמו ממ"ש לקמן ל' ע"א ד"ה רבי סבר עדות שבטלה וכו' דכ' דבפני א' ל"מ ביטול משום דאין ב' דבר שבערוה פחות משנים, ומסופק אם גם כשמבטל בפני שליח בעי ב', וכבר הרגיש הפ"י בזה בתוס' ד"ה ור"נ, וכ' דכוונת תוס' דמתני' קתני בפני ב"ד היינו שניהם יחד דווקא וכשמבטל בפני שנים זה שלא בפני זה ל"מ לזה הוצרך לומר משום חשש ממזרו' דמשום דבר שבערוה סגי זה שלא בפני זה כמ"ש תוס' לקמן עיין בו, היוצא לנו מזה כי שיטת תוס' דאם מבטל בפני א' לחוד ל"מ מדאורייתא משום אין דבר שבערוה וכו' חוץ אם מבטל בפני ב' זה שלא בפני זה רק מדרבנן פסול משום אפקענהו, ולא משום דיש כח ביד חכמים כמ"ש:

אבל רמב"ן בחידושיו ור"ן סביב הרי"ף שני לד"א התכוונו דמ"ד ב"ד דמתני' בפני ב' היינו טעמא משום אין דבר שבערוה פחות משניים ולמ"ר ב"ד של ג' תקנתא הוא משום חשש ממזרות, ומוכח מתוך דברי' דס"ל דמשום דכל שבערוה בעי דווקא בפני שנים בב"א ול"מ בזה אחר זה דלא כתוס' דהא מפרשי' טעמא דמ"ד בפני ב"ד בפני ב' משום דבר שבערוה והא במתני' בפני ב"ד דווקא והיינו בב"א ש"מ דווקא בב"א ולא בזאח"ז והטעם דבאמת בפי' בתוס' ד"ה עדות שבטלה מקצתו נתקשה טובא במ"ש תוס' דמהני בזה אח"ז לפמ"ש תוס' דאפי' במבטל בפני השליח צריך ב' וע"כ לאו משום נאמנות בדבר שבערוה אתי עלה אלא דמשום ביטול ל"מ שלא בפני שנים כמו קידושין דקיום הדבר צריך שיהי' בפני ב' וא"כ איך יועיל זה שלא בפני זה והא אם מקדשה בפני א שחרית ובפ"א ערבית מבואר דלא מהני וה"ה בזה והניח בצ"ע עיין בו, וב"כ שזהו טעמו של רמב"ן ור"ן דל"מ רק בפני ב' בב"ח:

והנה הפ"י שם כ' הך מלתא אם צריך לבטל בפני ב' משום דבר שבערוה תלי בדיעות אם ע"א אין נאמן בדבר שבערוה אפי היכא דלא אתחזק, ולדסוברי' דווקא באתחזק הכא אדרבא אתחזק איסור א"א ותוס' אזיל אי אפי' בלא אתחזק אינו נאמן, וצ"ל הא כאן החזקה מסייע לשליח ואפי' אם בלא אתחזק א"נ הרי הכא חזקה מסייעתו, ובס' בית מאיר סי' קמ"א כ' מדנפשי' כן והוסיף דאיכא כאן חזקה מול חזקה חזקת א"א נגד חזק' דגט דלא נתבטל והוי ספק השקול עיין בו, ונ"ל דר"ן לשיטתו אזיל לקמן בפ' התקבל גבי חזקת שליח עושה שליחתו גילה דעתו דגם היכא דליכא חזקה אין ע"א נאמן בדבר ערוה לכן ס"ל ג"כ כאן דבעי ב' מעיקר הדין אלא הרמב"ן שמביא הר"ן שם ס"ל דהיכא דליכא חזקה נאמן סותר שיטתו במ"ש כאן דבעי ב' מפני דבר שבערוה, וצ"ל דס"ל דכאן ליכא ספק השקול דחזקה דא"א אתרע כבר דהרי מסר הגט ליד השליח וחזקת הגט והשליח שלא נתבטל עומד בתוקפו ולכן ח"ל ככל דבר שבערוה דאינו נאמן נגד חזקה, ואפשר שזה טעמו של התוס' ג"כ והיכא דליכא ספק השקול ס"ל לתוס' דנאמן רק כאן איכא חזקה המנגדתו, אמנם הרמב"ן בחידושיו יבמות בסוגי' דע"א כ' דבדבר ערוה אפי' בלא אתחזק א"נ וסתר שיטתו ממ"ש הרמב"ן בשמו לקמן ולפי שיטתו בחי' יבמות א"ש מ"ש כאן בחי' דבעי ב' בדבר שבערוה, והר"ן בקדושין גבי קדשתי את בתו וא"י למי כ' כיון דלא אתחזק ע"א נאמן וסותר שיטתו ממ"ש לקמן פ' התקבל וכבר הארכתי על זה במק"א בתשובה והדברי ארוכים ואין כאן מקומם כ"כ לקבל אריך:

ועד"פ קצת י"ל מ"ש תוס' בד"ה ור"נ אמר בפשיטות דבפני א' לא מהני ביטול משום תקנת ממזרים ומפשטות דברי תוס' משמע דאפי' בטלו רק בפני א' ולא בשנים בזאח"ז אינו בטל רק משום תקנה לר"נ, וסותר שיטתו ממ"ש לקמן בד"ה רבי סובר וכבר הבאנו מ"ש פ"י דכוונת תוס' לעיל בשמבטל זה שלא בפני זה, ולקמן כ' הפ"י דתוס' מספקא לי' בדין זה אי נאמן בדבר ערוה בלי אתחזק וכ"ז דוחק, ומצאתי מקום ליישב בשנאמר דס"ל לתוס' כל דלא אתחזק נאמן והכא לא אתחזק דמוקי חזקת א"א נגד חזקת השליח שלא נתבטל כמ"ש הב"מ, אלא די"ל לר"ש דס"ל דאין חוזר ומגרש בו דגט גופי' נתבטל איכא ב' חזקות נגד חזקת א"א חזקת שליח שלא נתבטל וחזקת הגט דראוי' להתגרש בו ואוקמי השני חזקי' נגד חזק' א"א ונשאר חזקה א' דלא ביטל שוב הו"ל אתחזק שאין ע"א נאמן בדבר ערוה, והא"ש בד"ה ור"נ אמר כ' לר"נ דס"ל דחוזר ומגרש בו וליכא רק חזקה א' חזקת שליח שלא נתבטל מול חזקת א"א והוי ספק השקול וע"א נאמן לכן כ' לר"ן ביטול בפני א' ל"מ משום תקנה ומעיקר הדין מהני, ולקמן בד"ה רבי סבר דמתרץ קושיתו דדדייק לש"ס דרבי אפי' בחד ס"ל דמהני והיינו מלשונו יוכל לבטל זה שלא בפני זה משמע בפני א' וקשה לר"ש איך אפשר בפני א' לדידי' בפני א ל"מ משום דבר שבערוה וכו' דאיכא ב' חזקות מנגדתו ואי לר"ש הא דאמר רבי מבטל זה שלא בפני זה לאו דווקא א' אלא בפני שנים כדינא כן י"ל לר"נ בפני ג', וכיון דמדייק זה שלא בפני זה היינו בפני א' דווקא קשי' לר"ש לכן הוצרך תוס' לומר שליח שאני או בפני שנים זה שלא בפ"ז אבל לר"נ דחוזר ומגרש בפני א' ממש מהני מדאורייתא רק משום תקנה דממזרים לא אפילו לרבי כנלפע"ד ליישב עד"פ נכון:

והנה תוס' מסופק כשמבטל בפני השליח אם צריך ב' וכ' הפ"י דהספק אם ביטול עצמו לא בעי ב' רק משום נאמנות בעי שנים אם מבטל בפני השליח ה"ה יודע שבטלו, או דביטול עצמו בעי ב' כמו קדושין דאפי' ידעינן בבירור דל"מ דמעשה עצמו צריך שיהי' בפני ב' ונ"ל דרמב"ם ור"ן ע"כ ס"ל דאפי' בפני שליח עצמו א"י לבטל שלא בפני ב' ב' דהא כתבנו לעיל דרמב"ן ור"ן דמפרשים בפני ב"ד דמתני' לר"ן משום דאין דבר שבערוה וכו' ע"כ ס"ל דבעי בפני ב' ביחד ואל"ה ל"מ משום אין דבר שבערוה וכתבנו טעמא דס"ל דמעשה הביטול ל"מ בפני א' ולא משום נאמנות ולכן בעי ב' יחד ונא מצטרפי בזאח"ז כמו עידי קדושין וממילא גם כשמבטל בפני שליח צריך דווקא בפני ב' יחד דאל"ה ל"מ הביטול בעצמותו כנ"ל ברור:

ונ"ל לעשות סמוכי' לשיטת רמב"ן ור"ן דאפי' במבטל לפני ב' זאח"ן ל"מ דבעי ביטול בפני שניהם יחד דווקא, דהנה תוס' הקשה מה הועילו בתקנתם שמא יחפה עדיין יחפה עליהם ומה שתי' כדין יחפה צריך הסבר, למה להם לתקן זמן כיון שיש בידו לחפות כדין מה לו לחפות שלא כדין והסברתיו בתשובה אי' ומה שתי ר"ת דאם מתכווין לחפות לא הפקיעו הקדושין דחה הרה"ה בכתיב דכי נתנו דבריהם לשיעורים, ובאמת קושי', תוס' רק לשיטתי דס"ל גם לרבי למ"ד בפני ג' כשמבטל בפני ב' ולמ"ד בפני ב' כשמבטל בפני א' מודה רבי דאינו מבוטל ומשום אפקענהו ואי בפני א' ל"מ משום דבר ערוה, כשמבטל בזאח"ז בפני ב מהני רק משום אפקעתא דרבנן לא מהני שפיר מקשה על ר"י הגם דקיי"ל כרבי דבטלו מבוטל הא כשמבטל בפני ב' לר"ש ובפני א' בזאח"ז לר"נ ל"מ רק משום אפקענהו ועדיין יחפה כה"ג, אבל לפי שיטת רמב"ן, ור"ן דבפני שנים בזאח"ז ל"מ מידי משום דבר ערוה, א"כ לר"י דס"ל כר"נ בפני ב' ליכא לרבי דקיי"ל כוונת' אופן דיפקיע' הקדושין דבפני ב' מהני ובפני א' אפילו בפני ב' בזאח"ז מדאורייתא ל"מ מידי ושפיר אמר ר"י משום שמא יחפה לרבנן דמתני' דקיי"ל כרבי, ולרשב"ג דאפשר לחפות ע"י אפקענהו באמת צ"ל משום פירי וס"ל משנתן עיניו כר"ש דס"ל הכי לר"י ולק"מ:

ובהא ארווח לן הסוגי דמקשה לר"י מ"ט דר"ש דמכשיר ומשני אליבא דר"ש לא קאמינא וצריך טהם למה לר"ש לא קאמינא ומ"ט דר"ש וכי במציאות פליגו אי זנות שכיח או לא, ואיתא סוגי' כה"ג בב"מ ר"פ הזהב סוגי' דמשיכה דאמר ר"י ג"כ אליבא דר"ש לא קאמינא ומפרש ש"ס שם במאי פליגו בדר"ח קמפלגי עיי"ש, וכאן סתם ולא מפרש טעמא דנ"ל לר"ש שמא יחפה, ולמ"ש א"ש דטעמא דשמא יחפה ל"ש רק לפי דקיי"ל כרבי וא"א לו לחפות כדין, אבל לרשב"ג ליכא טעם זה וכן ס"ל לר"ש כרשב"ג והיינו דמשני אליבא דר"ש לא קאמינא וא"ש, והא דמקשה ר"ל מ"ט ל"א כר"י הי' יוכל לומר גם אם ס"ל הלכתא כרבי מ"מ לשיטתו דס"ל כר"ש בפני ג' גם לרבי יוכל לחפות כדין בפני ב', באמת הי' יוכל לתרץ לר"ל כן אלא דהפשוט יותר קאמר ואפי' למאן דס"ל כר"נ א"ש דלא כר"י כי זנות לא שכיח באמת, ותא חזי דמקדים לומר ר"ל מ"ט ל"א כר"י והקדים המאוחר הי"ל לומר תחלה ר"י ל"א כר"ל משום דטעמא דר"ש דל"א כר"י י פשוט והקדים טעמא דר"ל ל"א כר"י דזנות ל"ש וזה אמת ומקשה ר"י ל"א כר"ל מה לו לדחוק דחששו ללא שכיח ומתרץ דמוכח כן דס"ל יש לבעל פירות וכו', והא דמקשה והא איפכא תנינן לאו להוכיח דר"ל אמר משום שמא יחפה דר"ל לשיטתו א"א לומר משום שמא יחפה כמ"ש אלא דמקשה איפכא תנינן ר"י אמר יש לבעל פירות משעת כתיבה ור"ל עד שעת נתינה וע"כ דלא תלי טעמא דר'י ור"ל בהכי גם אם יש לבעל פירות עד שעת נתינה י"ל משום פירי וכן איפכא ומתרץ איפוך, ומוכח ממילא איפוך בתרייתא דא"א לומר קמייתא דהא ר"ל א"א שיאמר משום שמא יחפה כדכתיבנא וא"ש דסתם הש"ס ול"א איזהו מהן איפוך ורמב"ן כ' דאיכא ספק לפנינו על איזהו מהם התכווין, ולמ"ש א"ש דסמך דנדע דא"א לומר איפוך קמייתא כמ"ש ועיין:

ובמאי דכתיבנא ארווח לן ליישב ראי' אחת מראיו' בעה"ט שברא"ש סוגי' דזמן דמביא בשם ר"י משום פירות ורא"ש נדחק דבירושלמי ליתא כלל מאן דאמר משום שמא יחפה, ולמ"ש י"ל דלפי שיטת תלמוד ירושלמי אפשר דר"י אמר משום פירות ור"ל משום שמא יחפה אבל לפי סוגי' ש"ס דילן א"א לומר דר"ל משום שמא יחפה כמ"ש דלר"ל דס"ל בפני ג' גם לרבי יש אופן שיחפה כדין כגון כשמבטל בפני ב', אבל לפי שיטת ירושלמי דמקשה ריש פ' השולח על ר"ל דס"ל דאין אדם יוכל לבטל שליחותו בדברים והוא כל"ב דקדושין ר"פ האומר ומקשה על ר"ל ומסיק בתיובתא להך לשנא, וירושלמי מתרץ פתר לה בב"ד שכוחה מרובה והיינו בפני ב"ד של ג' ועיין הפלאה בקדושין שם ר"ל לטעמא דס"ל בפני ג' וב"ד גמור הוא דכחו יפה, לפ"ז לר"ל לרבי דס"ל בטל מבוטל ליכא אופן לחפות כדין דבפני ב' ל"מ ביטול שלא בפניו דלא אתי דיבור ומבטל לשליח שלא בפניו, וי"ל ר"ל אמר משום שמא יחפה ור"י משום פירות דזנות לא שכיח, אבל ש"ס דילן דאסיק בקדושין הך לשנא בתרא בתיובתא א ול"ל כטעמא ווא דר"ל משום כח ב"ד וע"כ כל"ק ושאני הכא דלאו מעשה הוא כמו שתי' ש"ס שם לל"ק א"א לומר דר"ל אמר שמא יחפה ע"כ איפוך בתרייתא ועיין היטיב כי הקצרתי:

ויש לדחות ג"כ הראיות שהביא בעה"ט דקיי"ל משום פירי מדמתרץ עולא לקמן בארוסה אליבא דמ"ד משום פירי, ולמ"ש י"ל ניהו דס"ל לעולא כר"ל לא משום דס"ל דזנות ל"ש ולא נראה לו שתקנו משו"ה, אלא משום דס"ל כר"ל וכר"ש דמבטלו בפני ג' וא"א לומר משום שמא יחפה דיש בידו לחפות כדין, ואנן דקיי"ל כר"נ ור"י בפני ב' קיי"ל נמי כר"י משום שמא יחפה וכן יש לדחות הראיה מרמב"ח ביבמות:

ומצאנו מקום ישוב לקושי' העול' על תוס' הרא"ש דמתרץ קושי' תוס' על ר"ל מריש כתוב' דחששו לזנות זנות דא"א לא שכיח כלל דבענ' משמרתה והקשו מדמקשה ש"ס על מ"ד משום פירי מזמן דארוסה הא בארוסה שכיח ולמאי דכתיבנא לק"מ לר"ל ע"כ גם היכא דשכיח אין מקום לתקן שלא יחפה דבידו לחפות כדין, וש"ס דקאמר משום זנות ל"ש האמת אמר בנשואה ומקצר ועולה וא"ש והדברים נכונים בכל מ"ש בזה ועיין:

עוד לי ראי' לשיטת רמב"ן ור"ן מש"ס ב"ב קל"ד ע"ב דס"ל לר"י בעל שאמר גרשתי אשתי נאמן להבא משום שבידו לגרשה וא"נ למפרע דאין בידו למפרע, ונתקשיתי מאז הא בידו לגרשה למפרע כשיתן ע"י שליח ויבטלו שלא בפניו, וא"ת שאינו בידו שאין רוצה לעשות בעילותיו בע"ז תינח בנשואה ארוסה מה איכא למימר ולא לתשמט דיאמר דבארוסה נאמן למפרע, ועוד גם בנשואה כשאומר גרשתי ע"י שליח ובטלו שלא בפניו הכי נאמן הוא משום שבידו לגרש עד"ז ר"י סתם אמר שאינו נאמן, וגם היה יוכל לתרץ דר"י אדר"י שני' בלמפרע וכאן שאמר ע"י שליח ובטלו נאמן וכאן שלא ע"י שליח וצלע"ג:

ולרמב"ן ור"ן ניחא באמת לרשב"ג נאמן גם למפרע ועכ"פ בשאומר שגירש ע"י שליח ובטלו שלא בפניו, או בארוסה גם כשאומר סתם שגרשה דבידו לעשות כר"ג, אבל ר"י להלכתא כרבי ולשיטתו דס"ל בפני שנים אין בידו בשום אופן לעשותה גרושה למפרע וא"ש:

והנה הראנו פנים מסבירות לשיטת רמב"ן ור"ן מסוגי' דגיטין וב"ב, אלא דע"י דברינו מצאנו להקת ראשונים החולקי' על רמב"ן ור"ן דהרי תוס' בשם רבינו שמואל הקשה עדיין יחפה עלי' ור"ת ורא"ה כתוב' ורבו של הרא"ה ורשב"א כולם נתקשו בקושי' זו וטרחו ליישב ולשיטת רמב"ן ור"ן אין התחלה לקושי' זו כמ"ש ובאמת ברמב"ן לא מצאתי קושי' זו בשום מקום ש"מ דס"ל או דסגי ביטול לפני א' מה"ת רק משום אפקעתא דרבנן ל"מ לרבי או עכ"פ ס"ל כשמבטל בפני ב' זה שלא בפני זה מהני ורבו כמו רבו הראשוני' החולקים:

ודע דצל"ע דראיתי בריטב"א ריש כתובות בשם רמב"ן תי' לקושי' זו עדיין יחפה עלי' דכדין יחפה עליה וכן הביא ש"מ בשמו שם, וקשה הא לשיטת רמב"ן לק"מ קושי' זו, וצ"ל דלרווחא מתרץ למאן דקשי' לי' קשי' דס"ל דיש אופן שיהי' אפקעתא דרבנן להלכתא ג"כ קושי' מעיקרא ליכא דכדין יחפה:

והנה הרמב"ן פ"ו כתב וצריך לבטלו בפ' וכשמבטלו בפני שליח או האשה א"צ רק ב' וכ"כ הטור, ועיין ב"י וב"ש ס"ק צ' ועיין בס' בית מאיר נראה מדבריו לרמב"ם וטור הטעם דס"ל דאין בזה פסול משום דבר שבערוה דס"ל היכא דליכא חזקה מנגדת ע"א נאמן גם בדבר ערוה, ולפ"ז הא דבשנים ל"מ ביטול לרמב"ם וטור צ"ל משום תקנת ממזרים ובחד גם רבי מודה כמ"ש תוס' בד"ה ור"נ, ולפענ"ד אין לנו הכרח ברמב"ם וטור דאפשר דס"ל דהוי דבר שבערוה או משום דס"ל בכ"מ בדבר שבערוה אפי' לא אתחזק א"נ או דס"ל הכא איכא חזקת שליח דלא נתבטל וחזקת א"א אתרע כמ"ש ולכן א"נ, וה"מ שלא בפני השליח, אבל בפני שליח ס"ל דמהני דס"ל דאין דומה לקדושין כמו שמסתפק תוס' באמת ועיין:

חדא ועוד קאמינא גם אם נימא דס"ל לטור ורמב"ם דאין כאן משום דע"א א"נ בדבר ערוה משום די"ל חזקה מו"ל חזקה ובספק שקול ע"א נאמן בערוה, ובפני א' רק מתקנת חכמים ל"מ הביטול דאפקענהו, מ"מ השתא דאפי' בטלו ומהני מדאו' בפני א' הם אמרו דל"א ואפקעו הקדושין שוב אין מסייע לע"א חזקת א"א והיינו כמו שהיתה עד עתה א"א כן עכשיו, הא לפי דברי העד שבטל שלא בפניו בפני א' ג"כ נעקרי הקדושין מעיקרא ויצא מאיסור א"א מעכשיו וביותר עקרי' החזקה שהוחזקה לפנינו א"א מעיקרא עד עכשיו שכ' ומסר גט לשלוחו וע"י דברי העד נעקרה חזקה לגמרי ע"י מעשה הגט ובטולו, בוודאי אין לנו להאמינו לבטל חזקה דמעיקרא וגם מנגדתו חזקת השליח שלא נתבטל ועכשיו מדאורייתא א אינו נאמן ע"י תק"ח ז"ל כנלפענ"ד והדברים עתיקים והבן:

וזאת תורת העולה מדברינו להלכה היא העולה א) אם מבטל השליח שלא בפניו בפני א' לבד כ"ע שווים בדבר הזה דל"מ הביטול היינו שא"נ העד שביטל בפניו, ואין עדותו מעלה ומוריד כלל לא להקל ולא להחמיר כבכ"מ בעדות ע"א בדבר ערוה, ב) אם בטלו בפני ב' שלא בפני זה לפי שיטת תוס' מהני וכן הוא לשיטת הרמב"ם וטור דהא ס"ל כשמבטל בפני השליח לא בעי' בפני ב' כלל ממילא נשמע דס"ל דלא בעי תרתי לביטול עצמו רק משום נאמנות וסגי בשנים זה שלא בפני זה מדאורייתא רק מדרבנן ל"מ משום דאפקענהו, וזה שיטת רוב ראשונים כמו שהוכחנו ובררנו, אבל לרמב"ן ור"ן דבעי דווקא שניי' ביחד, ואם בטלו בפני ב' זה שלא בפני זה ל"מ הביטול מדאורייתא, ג) אם מבטל בפני השליח לבד לתוס' ספיקא הוא, ורמב"ם וטור ס"ל דוודאי דמהני, ולרמב"ן ור"ן ל"מ מדאורייתא דעיקר הביטול בעי בפני ב' וביחד דווקא ועיין:

והנה המחבר כ' וז"ל ולכתחלה אין לו לבטלו אלא בפני השליח או בפני אבל בדיעבד אפי' שלא בפני' מבוטל שיבטלנו בפני ב', משטיחת לשונו ומסתימת דבריו נראה דאחז בשיטת הרמב"ם וטו"ר כשמבטל בפני שליח או האשה סגי לי' עדות אחרי', אבל שלא בפני' ל"מ בדיעבד רק בפני ב' ויש להסתפק אם שלא בפני ב' ס"ל מדאורייתא ומעיקר הדין ל"מ משום אין דבר שבערוה וכו' ובפני שליח מהני דנאמן על עצמו והוא יודע אמיתי' הדבר, או דס"ל דמדאורייתא נאמן אלא משום תקנתא ל"מ אפקעתא דקדושין, ולפמ"ש לעיל דלא מצאנו מי שחולק על תוס' רמב"ן ור"ן די"ל דרמב"ם וטו"ר ג"כ הכי ס"ל ולא ס"ל דלא בעי ב' רק במבטל בפני השליח ואשה, אבל שלא בפניו אולי מודו דבעי ב' מדאורייתא וכבר כתבנו מסברא נכונה דעכשיו שכבר אמרו דל"מ ואפקענהו ממילא א"נ דהוי עדות בדבר ערוה, אבל כשמבטל בפני ב' זה שלא בפני זה מהני לרמב"ם וטוש"ע מדאורייתא רק מדרבנן ל"מ דאפקענהו לקדושין כנלפענ"ד בשיטת המחבר ואנו אין לנו אלא כהכרעתו של המחבר ומפיו אנו חיים בכל הוראותיו והרמ"א שתק לו, ואנן הראנו לדעת כי רוב ראשונים הכי ס"ל, והב"ש והח"מ קצרו במקום שיש להאריך ואנחנו בארנו ובררנו שיטות ראשונים והש"ע נכון לדינא בעזה"י:

ואחרי שזכינו לכל האמור נבוא אל ספק פר"מ ני' אם בעובדא שלפניו שביטל בפני א' לבד שלא בפני השליח ולא הי' שנים ואפי' בצירוף זאח"ז, לפמ"ש לכ"ע ל"מ ביטול מחסרון נאמנות ע"א בדבר ערוה, א"כ היא אסורה בקרוביו והוא בקרובותיה ופסולה לכהונה מדאורייתא, ואציע לפניו בקיצור מה שהעליתי בתשובה א' היכא דאפקעו לקדושין, במבטל שלא בפניו לרשב"ג, או בטענת אונס ריש כתוב' בשכ"מ ישראל שגירש ועמד וחזר דאפקעינהו אם אסורה לכהן ולקרוביו מדאורייתא או מדרבנן תלי' בשיטות ראשונים ריש כתוב' בשם י"א וכ"כ רשב"א ר"פ השולח בשם רבינו שמואל וכ"כ רשב"א בתשובה ובחי' ריש כתוב' דבאמת לא אפקעו הקדושין ואמדו דעתו שאין רוצה שיהי' מפקיעי' הקדושין דלא לשווי' בע"ז ואינו מבטל בלב שלם כשמבטל שלא בפני שליח ומוחל על תנאו בטענת אונס וכן שכ"מ שעמד אין חזרתו בלב שלם וממילא אסורה לקרוביו ולכהן מדאורייתא ואם זינתה תחתיו אסורה לבעל ולבועל מדאורייתא, אבל רבו של הרא"ה והוכחתו שכן שיט' ר"ת שבתוס' גיטין ד"ה ואפקעינהו וכן לפי שהביא רשב"א שיטתו ל"ל הך סברא דאמדי' דעתי' ושם העליתי אפשר בשכ"מ כהן כ"ע מודי' דיש אומדנא ושם בארה, ולכ"ע ס"ל מיהא מדרבנן אסורה כמ"ש הרא"ה ורשב"א בכתובות ובש"מ שם, ולכן כשמבטל שלא בפני השליח לפני ב' זה שלא בפני זה לפי שיטת המחבר דמדאורייתא מועיל הביטול דנאמן וליכא רק אפקעתא דרבנן, אי שרי לקרוביו מדאורייתא תלי' בשיטות הנ"ל ומדרבנן לכ"ע אסור, ולהיות כי אין צריך לזה לנדון שלפנינו כי בטלו בפני א' לבד דנלפענ"ד לכ"ע אסורה מדאורייתא לכן הקצרתי בפרט האחרון, ובזה תמו דברינו בענין זה כעת והתם ומתמם עם תמימים יראנו נפלאות בתורתו התמימה משיבת נפש הכ"ד אוה"נ דש"ת:

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל:

תוכן העניינים

כתב סופר אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה