אור ברסלב

כתב סופר אבן העזר· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

תשובה נ

תשובה מט

רב ברכות ושובע שמחות יחולו על ראש י"נ הרב המופלג מורג חרוץ ובקי המאוה"ג כש"ת מה"ו שמעון אב"ד דק"ק פלוני ע"א:

זה שבועיי' קבלתי יקרתו מגלה עפה מזה ומזה היא כתובה בדבר הנוגע להלכה ולמעשה וכו':

ונחפז אני לשוב למלאכתי בשעורין דאוריי' עם התלמידי' ה' עליהם לכן עוד היום באתי לחוות דעתי העני' כיד ה' הטובה עלינו:

ע"ד שני אחים שהיו שותפי' בכל עסקיה' וכיס א' הי' להם דרו יחד בבית ואכלו על שלחן א', וא' מת בלי ז"ק ונשא' אשתו זקוקה והיא זקינה ולא רצתה להנשא עוד ולא תבעה חליצה זה שש שנים, ונשארה בבית גיסה כמו בחיי בעלה ואכלה על שולחנו וכעת בא היבם שרוצה לקיים מ"ע דחליצה אכן באופן שתשאר בביתו תדיר, ותאכל אצלו כמקדם כי א"א לתת לה כתובתה וגם לא תדע לפרנס את עצמה, ואם תצטרך לפנות מביתו א"א לו לחלוץ ע"כ תוכן השאלה, ופר"מ נ' פתח בכחא דהתירא שישארו יחד כמקדם, והראה פנים יפות ועיניו משוטטות בכל מקום, ולאפס הפנאי כי יקר מאוד א"א לשעשע, בפרטי' בדבריו, רק אומר הנלפענ"ד, ובתוך דברינו ימצא לפעמים תשובה על דבריו, ולדין אין דבר חוצץ בינינו:

הנה איסור דירה בחלוץ וחלוצה לא נמצא בש"ס ובראשונים, חוץ רשב"א בתשובה סי' ר"ט חוכך להחמיר וראי' דילי' מירושלמי פ' הזורק המגרש את אשתי לא תדור עמו וכ' ה"מ כשנשאו אבל לא נשאו לא, וארוסה שביהוד' כנשוא' בגליל והחולץ ליבמתו אע"פ שעשה בה מאמר א"צ לפני' שאין מאמר קונה קנין גמור ע"כ ומדקאמ' אעפ"י שעשה מאמר אינה כנשואה וארוס' שביהוד' משום דגייסו אהדדי, לכאורה דחולץ דכוותי' כל דלא גייסי' הרי היא כארוסה וכל דגייסי הרי היא כנשואה, ובתשוב מהרמ"פ סי' ט"ז אחר שכ' דמסברא אין בית מיחוש בחליצה, גם נראה לו ראי' מירושלמי היפך מזה מדאמר אע"פ שעשה בה מאמר דמאמר אינו קונה קנין גמור והא גם כשקונה קנין גמור, אינה יותר מארוסה והא בארוסה דלא גייסי ל"ח וע"כ דבגייסי קאי, ואי הי' מאמר קנין גמור הי' באיסור זה ככל ארוסה דגייסי אבל מאחר שאין מאמר קנין גמור ומעולם לא הי' קנין דאוריי' א"צ לפנות, והנה קושי' זו מביאים כל התשובו' ולא כתבו תי' עליה' רק הוסיפו והרבו לפקפק על הרשב"א, ולפענ"ד דלא קשה דרשב"א ס"ל כוונת ירושלמי ה"מ כשנשאו ולא נשאו היינו שהיו ביניהם נשואי' ולא נשמעו שגרש מן האירוסי, ובכהן אפי' בשלא נשאו אפי' בשגרשה מן האירוסי' אסור וירושלמי איירי בשלא נשאת לאחר וליכא רק איסור פנוי' לא חששו בארוסה משא"כ בכהן דחמיר גם בארוסה חששו גם דלא גייסו וכי כן לפי סברתו של רשב"א כדיוקו מירושלמי דגם ביבם שייך גייסו, שפיר אמר ירושלמי אפי' עשה מאמר, דאי הוי קנין גמור הי' אסור בכהן כיון דאיכא איסור דאוריי' אסור אפי' בגירש מן האירוסין כן בחליצה, אלא מאחר דמאמר אינו קונה בקנין גמור אפי' כארוס אינה ודייק הרשב"א אכן בדגייסו כיון שיש קירוב ביניהם אסורה ולק"מ קושי' מהרמ"ף, ומה שטען בסברא יבואר לפנינו אי"ה:

והנה הר"ן כתוב כ"ח מביא ירושלמי הנ"ל וכ' דמבריי' מוכח דבגרשה מן האירוסין אפי' בחצר א' מותר וגם ס"ל לבריי' כהן וישראל שווי', נראה דס"ל לר"נ נשאו ולא נשאו היינו שנשאת לאחר, וכבר הרגיש הפר"ח סי' קי"ט בשני דרושי' אלו, ואגב אומר די"ל, דירושלמי אליבא דב"ש דס"ל לא יגרש אלא א"כ מצא ע"ד, ומאוסה עליו ליכא חשש כ"כ ולכן לא החמיר אפי' בשכבר נשאת יותר ממבוי (ועיי' סברא זו בהגה' מל"מ) אבל ברייתא דש"ס דילן ס"ל כהלכתא דמותר לגרש בלא"ה וכיון דחשש קרוב יותר ס"ל בא"א דחמיר איסורא לעשות הרחקה יתירה אפי' בשכונה ומצאתי כדבריו בהפלא"ה שהקשה מעצמו מברייתא דאבל רבתי שמביא ב"י ססי' קי"ט דמשמע דבחצר אפי' מותר בגרשה מארוסה, וכ' ליישב עד"ז עיי' בו, ודבריו תלי אי גם בארוסה ס"ל לא יגרש אא"כ מצא בה ע"ד ועיי', וכ"ז אי שכונה חמיר ובא"א החמירו יותר, אבל לשיט' תוס' קשי' סתי' הבריי' ויש להוכיח מזה כשיט' רוב ראשונים דבא"א החמירו יותר לפי חומר האיסור, ולתוס' י"ל עפמ"ש הפר"ח ראי' לתוס' מש"ס סוטה ז' ע"א דאיכא האי סברא דאמר היא הנותנ' נדה דחמיר ויפה כ' מע"כ ני' דיש שם פלוגתא בזה, ועיי' תוס' שם דמייתי מריש כתוב' דיש דקוני וחמירו לאינשי, ועיי' ב"ש סי' ו' ס"ק י"ד ולא זכר במח"כ תוס' הנ"ל, ועכ"פ מצינו סברא לכאן ולכאן, וי"ל דבזה פליגו הנך ברייתא דירושלמי וגמ' דידן כנ"ל, ובגוף פלוגתא דרא"ש ותוס' אי החמירו בא"א יותר מאיסור דכהן יש לעיי' ביבמות קי"ט דפליגו אי אמרי' מה לי איסור לאו ועיי' מל"מ פ"א מהלכ' יו"ט הלכה י"ז, וצ"ע שלא העירו מזה, ואפשר חומרא דא"א שאני שחשו בה טובא וחששו למיעוטו, וצ"ע:

והנה הפר"ח הרגיש דלפירושו של הר"ן קשה לשון נשאו ולא נשאו הול"ל נשא' וכו', והנה בבריי' דאבל רבתי א"א לפרש נשאו רק שנשא' לאחר דהא קתני אח"כ הי' מנשואי' וקשה כהנ"ל, ולפע"ד י"ל דרבותא אשמועינן אפי' נשאו שניהם והיא בעלה משמרה והוא אשתו משמרתו כבש"ס דסוף קדושי' מ"מ כיון דחמיר איסורא דא"א חיישי' אבל לא נשאו הגם ששניהם ל"ל שמירה מ"מ כיון דאיסור פנוי' קיל לא חששו לו כנ"ל נכון:

והנה יש להכריח פי הראשון בירושלמי מדקתני אח"כ וארוסה שביהודא כנשוא' שבגליל, ולפי' הר"ן הא לא איירי כלל עד עתה לחלק, בין נשואה לארוסה, ובריי' דאבל רבתי א"ש וכבר הרגיש הפר"ח בזה ובפני משה נדחק דאמתני' קאי וזה דוחק, מלבד זה מה יענה להא דחולץ ליבמתו וכ' א"א לפרש דעל מתני' קאי כמובן, אבל נ"ל פשוט דהך ארוסה שביהודא וכו' קאי על דיוקא דמתחיל המגרש אשתו, ולא אמר סתם המגרש או המגרש ארוסתו דאיכא רבותא יותר מוכח מתוכו דווקא נשוא' וע"ז מסיי' וארוסה שביהודא וכו' וחולץ ליבמתו, ובברייתא דאבל רבתי מפרש ביותר אבל בירושלמי סמוך על לשון מגרש אשתו, אבל לא ארוסה כנ"ל פשוט, וכיון דיש לפרש ירושלמי כברייתא דא"ר שעולי' למכווין א' הכי מפרשי', וגם לפי פי' הראשון בירושלמי ע"כ מחולק עם ברייתא דאבל רבתי דלירושלמי בכהן אפי' בגרשה מאירוסי' אסורה, ובברי' מפורש דגם בכהן דווקא מנשואי' או בגייסו, ולר"ן אין כאן מחלוק':

והנה דיוקא של רשב"א גם לפי' הר"ן בירושלמי איכא כמובן אלא דלכאורה י"ל דלפי' רשב"א מוכח אפי' בלא נשאת עדיין איכא איסור דירה בחלוצה דהא ירושלמי איירי ע"כ בלא נשאת דאי לא ליכא חילוק בין כהן לישראל בשניהם איכא איסור א"א החמור, ועלה קאי והחולץ דמדייק רשב"א אבל בגייסו אסורי' היינו בלא נשאת וכן ס"ל לרשב"א בשאלתו אבל לפי פי' הר"ן דירושלמי אמרי בנשוא' כבר א"כ ס"ל דיוקא בחולץ ליבמתו דווקא בשכבר נשאת, וכן העיר פר"מ ני אלא הא ליתא כיון דבחלוצה איכא איסור דאוריי' כמו בכהן ובכהן אפי' בלא נשאת כן בחלוצה, ולדסוברים דלאו איכא בחלוצה בוודאי אין לחלק, ואפי' לדסוברי' בעשה ג"כ מנ"ל לחלק באיסורי' ולא מצינו קולא בלא נשאת רק בפנוי' דקיל איסורא ולא בדאוריי', אלא דלשיט' הרמב"ם בפ"א מהלכ' יבום דס"ל דחלוצה אינה אסורה רק משניו' ד"ס, י"ל דווקא בשנשאת החמירו ולא באיסור חלוצה בפנוי' אלא דריב"ש סי' ש"ס כ' במינקת אסורה לדור אפי' במבוי דומי' דכהן דאין לחלק בין דאוריי' לדרבנן כל דתיקון רבנן כעין דאיריי' תיקון, והנה הפר"ח השיב על הריב"ש דהא באשת ישראל שלא נשאת א"צ הרחקה רק מחצר ול"א כעין דאוריי' תיקון, ובאשת ישראל עצמו דהקילי נ"ל כיון שיש היתר שיוכל לקדשה הוי פת בסלו משא"כ בכהן, ומיניק' דומה לאשת ישראל שיש היתר לאחר זמן, ולכן חולק על הריב"ש, ולפ"ז בחלוצה הגם לרמב"ם רק מד"ס מ"מ כיון שאסורה לעולם, גם הפר"ח מודה לריב"ש, ולפע"ד גם במניק' לא דמי לאשת ישראל שמותרת מיד ובידו לקדשה משא"כ במניק' אחר כ"ד חידש זמן מרובה, ובש"ס סוטה דקאמר בנדה כיון שיש היתר נאמן משא"כ בסוטה, נדה שאני שע"פ הרוב תהי' טהורה לו בזמן מועט משא"כ במניק' חבירו, ועיי' יו"ד סי' קצ"ה סעי' י"ד ובש"ך שם סברת המרדכי לחלק בין ימי ליבונה לימי נדתה, אלא דסברת הריב"ש בעצמותה שכ' כל דתיקנו כעין דאוריי' תיקנו אינה מוכרח' כ"כ בלי ראי' חוץ מכהן לפמ"ש הפר"ח דבעל ולא קידש רק דרבנן, והריב"ש כ' שבוי' שאני דהקילו טובא, ולפע"ד דאין צריך לכ"ז לפי' דהעלה הפר"ח, וכן הפלא"ה דלרמב"ם דפנוי הבא על הפנוי' דאוריי' ולמה הקילו בפנוי', ושניהם לדבר א' התכוונו דצ"ל דכיון שיש היתר לאיסורו לקדשה הוי פת בסלו, ואין יצרו תקפו כ"כ, ונלפ"ז באשת כהן גם כשלא נשא' ואם אסירא רק מדרבנן, מ"מ כיון שאסורה לעולם, הגם שאין האיסור רק מדרבנן יצרו תקפו עליו ושוב חיי' לדאוריי' משום איסור קדישה, משא"כ שבוי' דליכא חשש רק מדרבנן דבשבוי' הקילו דמנוולת נפשה ומסתמא לא נבעלה כלל, וכן במניק' חבירו לפמ"ש דשייך יצרו תוקפו יש לחוש לאיסור דאיריי, וכן בחליצה בין למ"ד שהיא בעשה אף לרמב"ם שהיא מדרבנן מ"מ חשש דאוריי' איכא משום קדישה ודמי לכהן כנ"ל ועיי':

היוצא לנו מזה גם אם לפרש כפשט ר"ן בכוונת ירושלמי והוא א העיקר מ"מ לפי דיוקא של רשב"א מוכח גם בחלוצה בגייסו יש איסור דירה ואפי' בפנוי' אסורה כמו בכהן ואין לחלק כלל:

אלא דלפי' זה מוכח ע"כ דלא כרשב"א מכח קושי' מהרמ"פ, ולרשב"א כתבנו דל"ק דס"ל דירושלמי נשאו ולא נשאו היינו מן נשואי' לגירושין, וכהן אפי' במן האירוסי' אסיר וה"ה לחלוצה וא"ש, אבל לפי' הר"ן גם בכהן ע"כ במן האירוסי' בלא גייסי' שרי הדרא קושי' מהרמ"פ ומוכח דלא כרשב"א:

והנה לא לשתמיט שום פוסק לומר דבכהן אפי' מן האירוסי' ואפי' בלא גייסי אסור ע"כ דנקטו כפי' הר"ן בירושלמי ולא כרשב"א דלדידי' בכהן אסור אפי' בלא גייסו וכן המחבר סי' קי"ט אחר שכ' חילוקי דיני' בין כהן לישראל כ' דין דארוסה סתם בין גייסו ללא גייסו, ולא חילוק בין כהן לישראל, ורמ"א לא הוסיף חומרא בכהן ש"מ דלא חשי כלל להך פי' דירושלמי א"כ צ"ע האיך בסי' קנ"ז כ' דינו של רשב"א דלפי' הר"ן מוכח איפכא מירושלמי וצ"ע לכאורה:

והנה בבריי' דאבל רבתי שמביא ב"י ססי' קי"ט מסיימת אבל בארוסה וכן חולץ ליבמתו א"צ לפנות דאין לבו גס בה, ובתשוב' הראנ"ח סי' כ' אחר שהביא תשוב' הרשב"א ופקפק בדיוקו מירושלמי וקושי' מהרמ"פ, וכ' אבל מבריי' הנ"ל איכא ראי' גמורה דהא כייל ארוס וחולץ ומסיים בשניהם הטעם שאין גס בה משמע אבל בגייסה אסורה בשניהם, ולפ"ז י"ל דרמ"א חייש לדינו של רשב"א משום בריי' דא"ר הנ"ל אבל בירושלמי ס"ל כפי' הר"ן והגם דמירושלמי מוכח דלא כרשב"א מ"מ חושש להך ברייתא דאבל רבתי דמוכח כהרשב"א הגם דרשב"א לא הזכיר הך בריי' כלל אבל הוזכרה בב"י כן י"ל:

אלא דמהרנא"ח בתשובה שאחרי' סי' צ"א כ' דגם מבריי' זו יש להוכיח איפכא דאי חלוצה בלא גייסו, מה צ"ל וכן החולץ מאחר שכבר אמר אבל ארוס, וכי ס"ד דעדיף חולץ מארוס, וע"כ דבחולץ אשמועינן דלעולם לא גייסי משא"כ בארוס דגייסו אסור אלא סתם ארוס לא גייסו ובחולץ לעולם לא גייסו כיון שלא הי' ביניהם דעת אישות אלו דבריו, ולפ"ז מוכח מבריי' דאבל רבתי דלא כרשב"א ואם נפרש בירושלמי כפי' הר"ן ג"כ מוכח דלא כרשב"א הדרא קושי' לרמ"א, והנ"ל די"ל דה"א חולץ גרע מארוס לב"ש דס"ל לא יגרש אלא א"כ מצא ע"ד ומאוסה עליו בלא"ה די' שחיישי' בגירשה מן הנשואי' ולא מן האירוסי' דבלא"ה לא הי' מתחלה אהבה כ"כ ביניהם דלא גייסו וגם לבסוף מצא ע"ד, אבל בחולץ לא שייך זה ה"א להחמיר אפי' בלא גייסו קמ"ל ברייתא וכן בחולץ וזו ואצ"ל זו הוא כנ"ל:

ולפ"ז י"ל גם בירושלמי כן דאמר אפי' עשה בה מאמר דעושה אירוסי אפי' בלא גייסו משא"כ בגרושה דווקא בגייסו או בנשואין משום דמאוסי טובא קמ"ל דמאמר אינו עושה קנין גמור אבל אי הוי קנין גמור לירושלמי היא אסורה אפי' בלא גייסו משא"כ בגרושה ואפי' בכהן דע"פ הרוב אינו מגרש רק מח"מ ע"ד דאונס לא שכיח ואפשר אפי' בנאנסה שייך מאוסה לו, וא"כ לכל הפרושים ל"ק קושי' מהר"פ ולא מוכח נגד הרשב"א ויפה עשה רמ"א שחשש לו כנ"ל ועיי':

אלא דמהרמ"ף כ' דמסברא חילוק רב בין גייסו דארוסה לגייסו דחלוץ וחלוצה ששם פי' קירוב דעת מתחלה לנשא' משא"כ בחולץ שלא הי' דעתו לכונסה, ובמשאת בנימין כ' עוד דיבמה מן השמים הטילו עליו ואין מעשי' מינכרי' שחפץ ורוצה בה משא"כ במגרש שקידשה מתחילה מפני שרוצה בה, ולדבריו אפי' הי' בדעתו בתחילה ליבם מ"מ אין דומה לגרושה, ובמהרמ"ל והראנ"ח ג"כ פקפקו עד"ז מסברא, ולפע"ד נראה דבאמת הי' רשב"א יוכל לעשות קו"ח מה באשת ישראל בגייסו אסרו דאיסור קל כ"ש בחלוצה דאיסור חמור איסור דאוריי' והוא ל"ל כרמב"ם באיסור חלוצה אלא דידע שאין לדמות גייסו דגרושה לגייסו דחולץ, כמ"ש בתחילה דיש לחלק אלא מדיוקא דירושלמי הוכיח כן והיינו כמו באשת כהן דאפי' מן האירוסי' ובלא גייסו חששו, משום חומר איסור דאוריי' ובחלוצה דאיכא ג"כ איסור דאוריי' כמו בכהן רק שלא הי' ביניהם קירוב דעת אישות, מ"מ חזינן עתה דגייסו מצד חומרא דאיסור מחמירי' בי' כמו באשת ישראל דקיל איסורו דאסור בגייסי וחלוצה ממוצע בין אשת כהן ואשת ישראל חומר באיסור וקל בסברא כנ"ל ועיי':

וכ"ז אם נפרש הירושלמי נשאו ולא נשאו מן האירוסי' ובכהן דאי' דאוריי' אפי' בלא גייסו י"נ כהנ"ל אבל לפי' הר"ן דגם בכהן דווקא מן הנשואי' או גייסו א"כ בחלוצה דליכא קירוב אישות מעולם אין לדמות כמובן, וא"כ הדרינן לדברינו לפי דנקטי' ע"כ כפי' הר"ן בירושלמי אין מקום לחומרא דרשב"א ואין הדיוק מוכרח כ"כ כמ"ש בתשובו':

ואולי כיון שאנו רואי' קירוב וחבה אנו אומרי' שמעיקר' הי' מהמיעוט דמרחמי לי' היפוך מן הרוב ועי' חיתון האח מרחמי אהדדי וכמו שאמרו יבמו' צ"ג זימנין דמרחמי' לי' וידעו חז"ל כי יש כהאי בטבע א"כ ולא כן חיישי' דלמא נתנה עיני' באחר בעדות אשה רק ביבם במיעוט יש אהבה דמקלקלת מחמת חיתון וזיק' וכיון שאנו רואים עכשיו ביניהם קירוב חוששין שמעיקרא הי' כן בלב ודומה למגרש ארוסתו ועי':

והנה בבאר שבע סי' ס"ט ומובא בנב"י תנינא סי' קנ"ז חולק על מהרמ"פ ותמה עליו בסברא דיותר יש לחוש בחלוצה מבגרושה דמגרש מחמת קטטה ואיכא רחוק הלב משא"כ בחלוצה, ותמה אני עליו איך העלים עין מה דפשוט לש"ס ביבמות צ"ג ע"ב דיבמה מסני סני' ליבמה, ומעוטי מרחמי' לי' ועיי' תוס' שם וידעו חכמינו הטבע כך שבלב יבמה לשנוא יבמה, ובתשוב' הראנ"ח סי' צ' חולק על הרשב"א מסברא כמהרמ"פ וכ' ראי' מיבמות קבל דאפי' בשכבר הכניסה עדיין לבו רחק ממנה גם הוא לא הביא ש"ס יבמות צ"ב, והאריך בסוגי' קי"ג אי מסקי' כן וצל"ע, ואולי י"ל דלב"ש דמגרש מחמת ע"ד מאוסה בעיניו ומשום זה יש חשש רחוק יותר מבחלוצה וכיון דב"ש מ"מ חושש, כן בחלוצה וגם לדידן דמס"ל נשמע לדידן כן י"ל ועדיין צ"ע:

ולכן היותר אמיתי בזה מה שהעלה בתשובת מהרמ"ל דגייסי היינו שנראה מקריצת עיניהם וסימניהם אהבה וחבה יתירה מדעת לכל עין רואה ושיש ביניהם קירוב וחשק, וכן דייק מדברי רשב"א בסיום דבריו כמו גייסו דיהודא ואמת נכון הדבר ומוכח מתוכו, ובאופן הנ"ל כבר אנו רואים שיש ביניהם חיבה ואהבה וקירוב לבבות ושנאתם וקנאתם כבר אבדה במגרש מחמת קטט, הרי אנו רואים שכבר יצא' שנאה מלבו בגייסו אהדדי, וכן בחלוצה אנו רואים דמרחמי אהדדי בחשק וקירוב לבבות ומתאוי' להדדי בזה ס"ל להרשב"א לעשות הרחקה משא"כ בשחסר כ"ז וגם כשאנו רואים שמטיב עמה, ואוכלת משלו, אין זה הוכחה על קירוב לבבות וחשק ותאוה רק גומל חסד עמה ועושה צדקה בכל עת לכבוד אחיו, והראנ"ח כ' בנידן שלפניו בסי' צ"ב דרשב"א לא כ' אלא באוכלת על שולחנו אבל בלא אוכלת לא, נראה דס"ל באוכלת אפי' לא נראה שם קירוב יותר וכן נראה בתשוב' משאת בנימין, ונ"ל דלא פליגו רק כיון דבנידן שלהם הי' כך חלקו בכך אבל סברת מהרמ"ל אמיתי' ומוכח מרשב"א והשכל והסברא נוטה לכך וכ"ע מודי' לו לפע"ד, וגם הב"ש סי' קנ"ז ציין על מהרמ"ל ולא ציין על תשוב' משאת בנימין וט"ז סי' קי"ט הביאו ונראה דס"ל לב"ש עיקר כמהרמ"ל וכן הגה' נב"י סי' קנ"ז כ' בפשיטת כמהרמ"ל וכן עיקר:

ומאחר שהוצענו כ"ז תבנא לדינא בנידן שלפניו שאין נראה שם קירוב זולת שאוכלת על שולחנו וכפי דנקטי' כמהרמ"ל אין זה מקרי גייסו, וגם אם נאמר הטבה זו שאוכלת על שולחנו מקרי קירוב מ"מ בנידן שלנו אין זו מקרי הטבה כי לטוב' עצמו הוא עושה שא"א לו לתת לה כתוב' ובע"כ שיקיימה בביתו א"כ אין נראה קירוב כלל מזה, ויפה כ' פר"מ ני' שיש לצדד להקל מאחר שחומרא בעלמא הוא דלא רצו לעשות נגד רשב"א וכאן שא"א לקיים לו מ"ע רק כשתשאר אצלו, לא נעכב החליצה בשביל זה ואני אוסיף דברים הנה הראנ"ח סי' צ' החמיר מאוד ובסי' צ"א כ' להקל ומהרמ"ל כתב דתשובו' סותרי' ועיקר כבתרייתא, ותמה אני שהי' תמי' מהרמ"פ והי' עיניו בתשוב' הראנ"ח, ולא ראה סוף התשובה שתי' עצמו שבתשובה א' החמיר ובתשובה זו צידד להקל יען הי' דוחק בדירה חצרות ובתי' ולא הי' כן בתשובה הא' שעת דוחק וכ' וזוכרני שנותני' טעם על שאין נזהרי' באיסור התנא דדייר בבית חמוה מצד דוחק הבתים אלו דבריו ז"ל:

וא"כ בנידן שלנו גם אחר שחלץ הי' מקום לצדד להקל כיון שאין לה מקום מחי' ואין לה במה לפרנס אם לא תאכל ותהי' עמו, וזה דוחק יותר מדוחק הבתים, כ"ש וקו"ח כשתתבטל בטל משום זה מצות חליצה לגמרי, מצורף עוד שהיא זקינ' ולכן לא רצתה בחליצה כי לא תסבר עוד להנשא, בוודאי רחוק לחוש לקירוב וגם בניו אוכלים אתו עמו בש"א ותדירי' בבית, וגם בראנ"ח צירוף זה להקל הגם שאינו עיקר דבכהן לא מהני, מ"מ עשה מזה צירוף להקל מכל הלין טעמא כשיצורפו יחד נלפע"ד להסכים עם פר"מ ני':

ולהיות כי הדור פרוץ מרובה על העומד בעו"ה וצריך למגדר מלתא ביותר ולהחמיר כל האפשר בפני ההמון, לכן הגם מעיקר הדין נ"ל כמ"ש, מ"מ מהיות טוב אם אפשר לכוף בדברים קשי' או רכי' שיהי' לה חדר מיוחד חוץ לשכונה שתלין בו בלילה, עכ"פ בזמן השכיבה תשכב שמה, ועיי' יו"ד סי' קצ"ב בטוש"ע שיט' הראב"ד והרא"ש ודעימי' דמחמירי' גם ביום, מ"מ מודי' בסברא דעיקר החשש בלילה ועיי' כתוב' נ"ו ע"א, והעיקר בזה לינת לילה פוגמת, וכיון דמעיקר הדין אין איסור רק מהיות טוב לכן כשתתרחק מבית החולץ בלילה הרווחנו הרבה וידבר בשמי על לב החולץ, וד' ימלא חסרונו, ולכהפ"ח תישן בין הנשים וזריזין מקדימי' למצות לסדר החליצה, לבל תתאחר עוד, הנלפע"ד כתבתי והנני חותם בברכה אוה"נ דש"ת ידידו:

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל:

תוכן העניינים

כתב סופר אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה