כתב סופר אבן העזר· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
תשובה מט
יראהו ה' בנועמו וישפות שלומו ידידי חביבי הרב הגאון הגדול חריף ובקי מעוז ומגדול צדיק כביר כקש"ת מהו' פנחס ליב ני' אב"ד דק"ק קמארן יע"א:
אתמול הגיעני מכ"ק, ופר"מ י"נ ני' רוצה לדעת דעתי העני' ע"ד סידור הגט שלא בסדר שניתן ע"פ רב החובל, פרוץ ומקולקל, והנני עושה רצונו בזה ושולח לו העתק תשובתי להרב המאוה"ג אבדק"ק באגארדע יע"א, ולעת כזאת אנוכי טרוד מאוד ומ"מ לכבוד הדר"ג י"נ ני' כי רב וערבים עלי דברי דודים עברתי היום כאור בוקר בין בתרי דבריו הנעימים, והנה מ"ש כי יש ראי' דרמ"א ס"ל כמסקנת נב"י דכיון דאית בגט משום כתיבה צריך ב"ד מדפסק בסי' י"ב סעיף ל"ט דצריך ב"ד של ג' כשרים ורחוקים ולמ"ש הב"ש טעמי משום כתוב' דאית בי, הנה מלבד שדברי ב"ש לא מעלי' ארוכה, ומצאתי אח"כ שכבר פקפק עליו מגיה' הט"ז, וראי' הט"ז חזקה, מלבד כ"ז וקשה עלינו א"כ גם בב' עידי' יצטרך ב"ד וכן הרגיש פר"מ ני' בדבריו, והנה כבר הבאתי בתשובתי, מה שיש לחלק בין חליצה לגט דבחליצה כיון דבעי ב"ד, ממילא צריך ביום משום כתוב' כיון שהכל נעשה ע"פ ב"ד וכ"כ בתשוב' הרדב"ז, ושם בארה מ"ש הא"ז בעצמו במסקנת דבריו כי העיקר לדעתי כיון שניתרת האשה מאיסור חמור ע"י גט צריך ב"ד דווקא ולא משום ממון וצ"ל הא דבהיתר עגונא ל"צ ב"ד, ומפורש ומבואר דאשה ששמעה מפי עידי' (כשרים שנאמנים בכ"מ מדאורייתא שבעלה מת, שוב ממילא מותרת בלא מעשה כלל ולמה לנו ב"ד משא"כ בגט וחליצה שההיתר ע"י מעשה גט) נשאת ע"פ בלי ב"ד כלל היינו צ"ל שאני בעגונא כיון שנתברר ע"י שני עידי' כשרים שנאמנים בכ"מ מדאורייתא שבעלה מת שוב ממילא מותרת בלא מעשה כלל ולמה לנו ב"ד משא"כ בגט וחליצה שההיתר ע"י מעשה גט וחליצה ס"ל להא"ז כיון שע"י מעשה אין בכח מעשה להתיר רק ע"י שנעשה בפני ב"ד כמו שצריך ב"ד לחייב ולזכו' בממון ובד"צ כנ"ל לשיטתו, וס"ל לרמ"א גם באתתא הניתרת ע"י ע"א שאינו נאמן בכ"מ מה"ת והחכמים הקילו ע"פ עדותו ג"כ צריך ב"ד כיון שאין ההיתר פשוט, והוא תמוה זה מניין לו, ואין לדמות היתר עגונא לגט להדדי והוא פשוט:
והנה מ"ש פר"מ הד"ג ני' להסביר כיון שעקרו דבר מה"ת צריך ב"ד דווקא בשעת עקיר' וחידש עפ"ז דמי שמבטל הגט שלא בפני השליח דאמרו בטלן אינו מבוטל ואפקיענהו רבנן לקדוש' מיני' ע"י נתינ' הגט צריך לתת לה בב"ד דווקא גם אם כל גט א"צ ב"ד, לפע"ד מוכח ע"כ מזה עצמו שלא כסברתו ואין לחלק דא"כ מה הועילו חכמים בתקנתם שבטלו אינו מבוטל דשמא יבטל שלא בפניו ולא ידע השליח ויתן לה, עדיין מה הועילו שאם לא ידע שבטלו יתן לה שלא בפני ב"ד ואז לא אפקיענהו והדרא החשש למקומו, וע"כ או דכל גט צריך ב"ד או גם בכה"ג א"צ ב"ד כנ"ל ועיי':
וכיום עלה במחשבה לפני ראי' שא"צ ב"ד מש"ס כתוב' כ"ג ע"א דמקשה משנים אומרי' ראינו שנתגרשה ושניי' אומרי' לא ראינו היינו הך וכו' ואי בגט צריך ב"ד חילוק רב יש ביניהם דקדושין בפני ב' סגי ובי תרי ליכא קלא משא"כ גט בעי ג' דאיכא קלא כמבואר בש"ס גיטין פ' השולח ל"ג ע"א בי תרי ל"ל קלא ובי ג' אית ליה קלא, וכן לתירץ ש"ס קשה קצת דמשני איכא דמגרשי בצינע', והיינו שאינו מוצא קול ומסתיר הדבר הא כיון דאתעביד בפני תלת ממילא איכא קלא גם כשהוא מסתיר הדבר, ועיי' תוס' פ' השולח שם, שנתקשה ממלוה ע"פ דל"ל קלא אפי' נעשה בפני כמה, ומתרץ שמסתיר הדבר לשואלים אותו, צריך להוסיף דבמלוה אין העידי' מפקי לקלא כ"כ כיון שלא איפכת להו מה להם ולמלוה ולוה, משא"כ בגט בניתרת לכ"ע מגלו הדבר ומ"מ בי תרי ליכא קלא כ"כ משא"כ בג' ועיי', ובתירוץ הש"ס יש לדחוק אבל מקושי' הש"ס קשה טפי ומוכח דגט אין צריך ב"ד, אלא דכבר הבאתי שיטת הא"ז שכתב דא"צ ג' כיון דפסקינן כר"א דסגי בא' בממון מדאורייתא ובגט לא תיקנו וא"כ א"ש, וי"ל א' כשר בעי, אבל לחוש לשיטות דבממון צריך ג' מדאוריי' וגם בגט בעי אין לו מקום, דאי בממון בעי ג' מדאוריי' מוכח ע"כ דגט אין בו דין כלל, וכה"ג הבאתי ראי' מש"ס קדושין ושם בארה:
שוב מצאתי ראיתי לאאמ"ו מאוה"ג זצ"ל בתשובה סי' אלף קס"ז, שכ' ג"כ דא"צ ב"ד של ג' ו' הא דנוהגי' בב"ד של ג' עפמ"ש הב"ש סי' קמ"ב סק"ז בשם ט"ז דצריך מעשה ב"ד לתת ביד אשה כתב נכתב שהיא מגורשת כיון שקורעי' הגט וישאר ביד הרב, ולכן נוהגי' מסדרים והם נותני' כתב בידה בתורת ב"ד, וזה נכון מאוד והאריך שם, ועיין תשב"ץ חלק ראשון סי' כ"ו שכ' כדברי הט"ז באריכות עיי"ש בפנים ואמת נכון הדבר:
ולפי מסת הפנאי א"א לי לשעשע בכל דבריו החביבים עלי ועוד חזון למועד אם יגזור ה' לחיים, וד' יאריך שנותיו בנעימים ישב שקט ושאנן להגדיל תורה כאות נפשו ונפש אוה"נ דש"ת באהבה:
הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: