אור ברסלב

כתב סופר אבן העזר· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

תשובה מח

תשובה מז

אלקים יענה שלום ידידי וחביבי הרב המופלג מלא וגדוש המאוה"ג חרוץ בעל פיפיות כש"ת מו"ה אברהם הרש אבעלעס ני' אב"ד דק"ק באגארד והגלילות יע"א.

בש"ק תעבר הגיענו אגרתו בת מחלת לב, ע"ד האי סורר ומורה לעדתו, וכעת מלאו לבו לסדר ג"פ במקומו אשר לא שערום שלפניו לסדר גט במקום ההוא כי יש כמה גמגומים בשם העיר, זאת ועוד אחרת צירוף עמו למושב ב"ד מאן דלא חזי לצרופי, אחיו ועוד הדיוט אחר, וכבר האשה המגורשת הלכה למקומה, והיטיב חרה לפר"מ ני', על המסדר הזה ואותיותיו שאלונו מה משפט האשה הזאת אם באנו לחוש למה שתעלה הנב"י תנינא סי' קי"ד דלהא"ז דס"ל דנתינ' גט צריך ביום ה"ה דצריך ב"ד כמו בחליצה ואפי' דיעבד ובשעת הדחק פסול בלא ב"ד ובצירוף קרוב פסול וצריך לסדר גט מחדש וכן בנידן זה שהוא נידן של הנב"י ממש:

הנה הגם שהנב"י לא נעלם מאתנו מאז מ"מ ע"ע לא באתי לעיין ולחפש אחריו אם צדק בפסק הלזה, כי לא עלה על דעת א' ממסדרי הגט בדורינו לסדרו בלי מושב ב"ד הכשירים, וכן נהוג בכל תפוצות ישראל הידוע לנו ומי הוא זה אשר ירים ראש לעשו' מעשה לכתחילה אשר כבר הורה זקן גאון ומפורסם ומקובל בכל עולם ומי הוא אשר יעשה מעשה נגד הנהוג, ואין זה רק מאלו קלי הדעת אשר מקלם הגיד להם לשנות מנהגי ישראל, וגס לבם בהורא' וחכמת מה להם ואכ"מ להאריך כאשר עם לבבי:

והנה יום אתמול אשר נחתי מעט מטרדת התלמידים המבקשים תפקידם יום יום שמתי עיוני על דברת נב"י הנ"ל ויש לי דו"ד על דבריו במח"כ, ואומר מה שאתי בעיון מעט ופר"מ נ"י ישים עין עיונו היטיב:

הנה בינותי בספרי' ומצאתי בכנה"ג שהביא הרדב"ז בתשובה ומציין שם בטעות והוא בחלק ד' סימן פ"ד הביא שיטת הא"ז והרה"ד נתינת גט בעי ביום דווקא דומיא דחליצה שיש בו דררא דממונא כמו בחליצה, והרדב"ז תמה עליו שלא לשתמיט בש"ס ופוסקי' דיאמרו כן וכמו דפליגו בחליצה אי הוי כתחלת דין ביבמות כן היה להו לפלוגי בגט ושוב הקשה מגיטין י"ז נכתב ביום ונחתם בלילה דפליגו רבנן ור"ש, משמע דלר"ש ניתן בלילה כשר והכריח משמעות זה מדאמרינן עלה בגמ' דווקא לאלתר, דלאחר עשר' ימי' חיישי' שמא פייס וכן יש לחוש לפיוס בין חתימה לנתינה וע"כ דניתן בלילה ועוד האריך בראי' זו, ושוב כ' דא"כ לבעי ג' ג"כ, וע"כ צ"ל דשאני חליצה דמעשה ב"ד הוא דרקיקה וחליצה וקריאה בעי ב"ד וכתיב ועלתה יבמתו השערה לתרע ב"ד ולכן בעי ג"כ ביום משא"כ הגט מעשה הגט כורת ואין דבר אחר א"צ ב"ד וכן כשר בלילה אלו תמצי' דבריו, הנה נראה מדבריו כי פשיטא לי' דא"צ ב"ד או דנראה לו כן מש"ס או משום מעשי' בכל יום בדורו הי' נותנין בלא ב"ד ולא רפרף אדם מעולם והקשה לו על הא"ז, ולכן הכריח דאין גט דומה לחליצה דצריך ב"ד מקרא, וגם לא מקרי דין וממילא גם בלילה כשר, והן באמת צ"ל כמו חליצה דפסול בלילה כ' רש"י וכן הא"ז בשם רי"ב דאיכא כתובה ושאר דיני ממונא דומה לדין א"כ הא בגט נמי לבעי ב"ד וכן פסול בלילה, והנב"י הרגיש ג"כ בחלוקים אלו דשאני חליצה דצריך ב"ד מקרא והרגיש מ"ש רש"י משום כתובה, ולפע"ד דוודאי בחליצה צריך ב"ד הוא מועלתה השער' אלא בכ"ז לא צריך דווקא ביום דלאו כל דבר שצריך ב"ד צריך ביום רק בממון ילפי' או מביום הנחילו או מהיקש רבוי לנגעים ובד"נ מוהוקע אותם נגד השמש וחליצה מנ"ל דצריך ביום ולכן כ' רש"י דיש בו ממון משום כתובה וכיון דצריך ב"ד בלא"ה מקרא ויש בו נגיע' ממון הוי כמו שנעשה דין ממון על ידי ב"ד כיון שחליצה אינה כשיר' רק בב"ד ועי"ז בא חיוב ממון או פטור חיוב הבעל ולכן צריך ביום דווקא ול"ק מה שהקשה הנב"י מכל שטרו' וקוני' כמובן והא"ז מדמה גט לחליצה בזה, וע"ז יפה כ' הרדב"ז כיון שא"צ ב"ד ממילא כשר בלילה ועיקר שצריך ב"ד מנ"ל בגט ובחליצה שאני דאיכא קרא וממילא צריך ביום כמ"ש, אבל בגט עיקר הגט א"צ ב"ד מצד הגט עצמו וממילא משום ממון שלו לא מקרי דין כיון שגט עצמו א"צ ב"ד ולא בא חיוב ממון ע"י דין ב"ד כנ"ל להסביר והוא פשוט, עיי' בפני' בג"פ לשון הא"ז ותרא' כוונתו שא"צ ג' רק חד וכיון שיש עידי' תו ל"צ יותר דאיכא חד ויותר עיי"ש:

והנה באמת צ"ע זה על הא"ז דא"כ לבעי ב"ד, ובפתחי ספרים מצאתי שאהבה נפשי בספר ג"פ סי' קכ"ג שהביא תשובת מהרא"ם שהביא דברי הא"ז באורך והקשה לנפשו א"כ לבעי ג' כמו בגר וכ' דגם בזה א"צ רק מדרבנן דמדאורייתא בחד סגי דפסקי' כר"א בסנהדרין ג' ומדרבנן בעי ג' וכיון שיש עידים ל"צ יותר הם בעשו דיינים בכה"ג אלו דבריו, הנה פשיטא ליה ג"כ דלא בעי ג' או מש"ס או משום כן נהוג ותירץ עצמו דמדאורייתא בחד סגי ובהא לא תיקנו רבנן, וצ"ל דלא הקשה לנפשי' מחליצה דבעי ג' והקשה מגר דמחליצה ל"ק דשם ילפי' מקרא השער', אלא דלבעי ג' כמו גר הגם דילפינן מדכתיב משפט מ"מ קשי' ל' דנילף משם גם גט, וע"ז תירץ דמדאורייתא בחד סגי כמו ממון והיינו בגר דכתיב משפט דדינו כמשפט ממון וכן בגט ועדיין צע"ג:

והן אם כי דברי הא"ז צריכים ביאור קצת, מ"מ לפנינו דס"ל דבגט בעי כל מה שיש בדין ממון ופסול בלילה, ולא צריך ב"ד כיון שבממון עצמו בחד מדאורייתא סגי ולפ"ז לפי מסקנת ש"ך ח"מ רסי' ג' דמדאורייתא בעי ג' וכן שיטת כמה ראשוני' באמת לשי' זו צריך ג' דווקא לגט כמו לממון, וכבר הרגיש בג"פ שם דלשיטת ש"ך הנ"ל צריך ג':

והנה כבר הבאתי לעיל קושי' הרדב"ז מהא די"ל לר"ש נכתב ביום ונחתם בלילה כשר משמע דגם דנתן בלילה כשר, מלבד שיש לדחות קושי' זו בקל כמובן, עוד י"ל דר"ש לטעמי' דס"ל דמשנתן עיניו לגרשה אין לבעל פירות היינו משעת כתובה י"ל כבר היה התחלת דין לענין ממון ונתינת הגט מקרי גמר דין, וכסברא זו כ' בא"ז בעצמו ויבוא לפנינו אי"ה, וכ"כ בכנה"ג דהי' מקום לחלק ולומר אם הי' הכתובה ביום זה התחלת דין ובאמת זה לא נראה לי כיון שהנוגע בממון לא נעשת בו דבר משה"י אבל מ"ש י"ל כנ"ל ולהלכתא דיש לו פירות עד שעת נתינה הוי נתינ' גט התחלת דין וצריך דווקא בלילה ועיי:

הנה הנב"י הקשה מעירוכי' כ"ג דאמר אביי אטו כל המגרש בב"ד מגרש חזי' דלא בעי ב"ד, ולדעתי י"ל ראי' משם לשי' הא"ז הנ"ל דצ"ל וכי לא ידע רבא הא עד דהקשה לאביי והאנן ידור הנאה תנן, אבל י"ל דלפמ"ש הא"ז דצריך ב"ד אלא דפסקי' מדאורייתא בחד סגי, ולפ"ז י"ל אביי אמר וכ' כל דמגרש וכ' ס"ל כר"א דסנהדרין דמדאורייתא בחד סגי, אבל רבא לשיטתו דס"ל שם דמדאורייתא בעי ג' א"כ אמר שפיר והא ידור הנאה תנן ואיכא ראי' קצת לשיטת הא"ז ועיין:

והנה עוד הקשה הנב"י מגיטין פ"ו דאמר ר"א אע"פ שאין עליו עידי' אלא שנתנו בפ"ע לא הי' צריך לומר אלא א"צ עליו עידי' וכיון דאיכא ב"ד ממילא איכא עידי מסירה, וקושי' זו קושי' חמורה לכאורה, והנב"י כ' לתרץ דבארוסה דליכא דררא דממונא לא צריך ג', ולדרכו הי יוכל לומר באופן דשני' רוצים בא' וקבלו עלייהו לא צריך ב"ד כמו בכל דין ממון וכיון שכל עיקר גט דצריך ג' משום ממין דאית בי' מהני קבלו עלייהו כמבואר בש"ס סנהדרין אבל בעידי' ל"מ קבלה הגם בממון מהני קבל עליו לעדות כמבואר בש"ע ח"מ רסי כ ב ובסמ"ע שם הכל לענין ממון הוי כמוחל ומהני קבלתו וכן מהני קבלה בדיני הגט שהם מצד ממון שבו, אבל עידי' הגם שצריך שיהי' קיומו של דבר בשו"ט ל"מ קבלה בוודאי, וא"כ ל"ק קושי' נב"י בפשוט:

אלא דכ"ז אי הטעם דצריך ב"ד ופסול בלילה משום דררא דממונא דאית בי', אבל ראיתי בספר ג"פ שהביא דברי א"ז בארוכה כ' וז"ל דאפי' למ"ד בחליצה כגמר דין מודה בגט שאני אומר הא דפליגו בחליצה לא משום כתיבה, אלא ר"א ס"ל שהוא תחלת דין משום דיבמה לשוק בלאו והשתא יתחיל להתירה ות"ק ס"ל מפני כשמת הבעל פקע איסור מיתה ונשאר בלאו וע"י חליצה פקע איסור לאו לכן הוי כגמר דין, משא"כ בגט מכי יהב לה גט פקע כל האיסור ליכא תחלה וסוף והכל כאחד אלו דברי הא"ז (ולסברא זו רמזתי לעיל), והנה במסקנת דברי' לאו משום דררא דממון אתי עלה אלא משום שנתרת ע"י גט צריך ב"ד, ובאמת צריך הסבר אטו כל דבר הניתר שהי' בחזקת איסור יהיה צריך ב"ד וביום ואין בידי להסביר עכ"פ דברי הא"ז כן הוא וא"כ הדרא קושי' נוב"י מגיטין פ"ו דליתא לתירוצי ותירוצי כמובן וצ"ע, ומיושב קושי' רדב"ז דלא פליגי תנאי בגט כמו בחליצה כמובן:

וליישב נ"ל הנה בהגהות מל"מ פי"ו מהלכ' עדות חקר שם אי אמרינן בב"ד נמצא א' מהם קרוב או פסול בטלה כולו ע"ש ועיי' תומי' סי' מ"ו ס"ק כ"ח שהוכיח דרי"ף ס"ל דלא בטל כולו, וא"כ י"ל דלכן הוצרך ר"א ולפרש כיון שנתן לה בפני עידים הגם דממילא יש שם עידים דאיכא ב"ד של ג', אבל הנפקותא כשצירפו עמהם עוד א' והוא פסול ומשום ב"ד לא יופסל דכשר בג' הכשירי' משא"כ עידי' ליכא דבטלה כולה ולכן אמר כיון שנתן לה בפני עידי' דיש כשר לדיינים ופסול לעדות כהנ"ל:

והנה מ"ש הנב"י הא דלא חשוב במתני' ריש סנהדרין דגט בעי ג' ותירץ דבכלל ממון הוא, ולפמ"ש הא"ז לאו משום ממון אתי עלה הדרא קושי', והיינו למ"ד בממון בעי ג' מדאורייתא אלא דל"צ לומר דבכלל ממון גט אלא כיון דקתני מיאון משום אבזרייה דגט כ"ש גט עצמו וא"ש:

וראיתי בג"פ שהביא ראי' מגיטין ס"פ מי שאחזו כשתצא חמה מנרתיק' פי' רש"י שנתן לה בלילה וכן פי' הטור סי' קכ"ד אלמא דנותנין גט בלילה וכתב דאין תפיסה על הא"ז די"ל דמפרש שנתן יום שלפניו כשתצא חמה ביום שלאחריו ומת בלילה בנתי' אבל רש"י והטור ע"כ ל"ל כשי' הא"ז, ועיי' פר"ח מסי' קכ"ג:

והנה הנב"י בנה יסודו על רש"י ריש סנהדרין והא לן דרש"י ע"כ ל"ל כא"ז, וי"ל ע"פ דרכו בגט ארוסה קאמר כשר בלילה ועיין:

והנה הנב"י מציאה מצא סיוע לדין א"ז מרש"י ריש סנהדרין דכ' מיאוני' ב"ג דכל דתיקנו רבנן כעין דאורייתא תיקנו וס"ל לנב"י דכוונת רש"י כעין דאורייתא כמו גט, וגם לדינא דא"צ ג' במיאון היינו כיון שהוא דרבנן, אבל בגט צריך ג' ואני לא אבין לפי דס"ל לנב"י דצריך ג' בגט משום דררא דממונה דאית בי' ולא היה לפני הנב"י טעם אחר וכמו שהביא המזרחי משם א"ז, וכן לרש"י א"כ למה הוצרך רש"י לומר כעין דאורייתא תיקון כיון דאית במיאון ממון כמ"ש הנב"י בעצמו, א"כ מדין צריך ג' כמו בכל ממון ומה לי אם חיוב ממון מדאורייתא או דרבנן הוא סוף כל סוף מחויב הוא בדבר ויש דין ממון במיאון, הגע עצמך למ"ד כתובה דרבנן ושארי דברים הרי הם דרבנן מבעל לאשה פירות וכדומה ושמא להא"ז דאין בגט דין, וע"כ כיון דמחויב בדבר ל"ש דאורייתא או דרבנן ממון הוא, וקרוב לומר כיון דקבל עצמו בשעת נשואי' חיוביה דאורייתא הוא (ויש בזה לי מקום עיון ואכ"מ) וא"כ לא הוצרך רש"י לומר כעין דאורייתא תיקון, ולפמ"ש לעיל י"ל דס"ל לרש"י כא"ז שהביא בג"פ דכיון דנתר' עי"ז הגט צריך ב"ד ויום דווקא, וי"ל דווקא בנתר' מאיסור דאורייתא ולכן כ' רש"י כעין דאורייתא תיקון היתר מיאון כמו בגט כן י"ל, אלא דא"כ הדרא הקושי' מהא דכשתצא חמה מנרתקה ולא שייך מ"ש לעיל כמובן, ועוד יש לפקפק על הנב"י בזה, אלא שבאמת פשוט שרש"י כיון דמיאון דומה לחליצה וכבר הרגיש הגאון מהרש" בהג"ה שם ומצוה קעביד דמק' מילי דאבוה זצ"ל ומ"מ באמת א"א להעמיס בכוונת רש"י רק כמו שכתבתי ועיי', ומ"ש הנב"י בסוף דבריו דבמיאונ' תיקנו כל התחייבות בעל לאשה ונראה מדבריו לזה כוונת רש"י כעין דאורייתא תיקנו לדבריו שבממון, ולדעתי א"א להעמיס רש"י כן מלבד שזה פשוט שכל חיובי ממון עליו ומבואר גם קשה עדיין למה פסקי' מיאון א"צ ג' וכ' הנ"י דלמסקנא ל"צ כעין דאוריי' תיקנו הא באמת להלכתא כל חייבי ממון עליו א"כ מ"ש מגט, ומ"ש חיוב ממון דאורייתא או דרבנן כמ"ש ועיי':

והן הגם שמרש"י אין ראי' כי שיטתו כשיטת הא"ז, מ"מ כדי הא"ז לעצמו לחוש לדבריו אבל צל"ע טובא מש"ס קדושין ס"ב ע"ב דמפרשה אלא הא דאמר ר"א הנותן פרוטה לאשתו ואמר התקדשי לי לאחר שאגרשך ה"נ לר"י הוי קדושי, ולשי' הא"ז דבעי ג' בנתינ' גט, א"כ הדר שייך בגירושין מי יימר דמזדקר ליה תלתא כמו בגר דמשני כן תחלה שם וצ"ע, ועיי' רשב"א יבמו' פ"ח ע"א, וקושי' זו אלימא לפי דס"ל הנב"י דבעי ג', אבל לפמ"ש הא"ז בעצמו דלא בעי ג' דפסקי' כמ"ד בחד סגי הגם דקשה ג"כ מנ"ל לש"ס להקשות דלמא ס"ל לר"א כרבא דג' מדאוריי' בעי', מ"מ צריכי' אנו לתרוצי שיטתו דכיון דהלכתא כוותי' דר"א דבחד סגי אזיל ש"ס להלכתא ומתרץ ביותר נהי דבידו לגרשה הגם שיש דוחק בזה מ"מ י"ל כן ועיי' וצ"ע, ועיי' שעה"מ פ"ג מיבום וחליצה:

ומעתה אומר אני דג' בוודאי לא בעי, דאם ניחוש לשיטת הא"ז דס"ל דגט כמו דין וצריך יום וכן ב"ד עכצ"ל דפסקינן להלכתא כמ"ד מדאורייתא בחד סגי דאל"כ קשי' מש"ס קדושין ס"ב הנ"ל, ואי הלכתא כמ"ד דצריך ג' מדאוריית' בוודאי לא התחיל להקשו', וע"כ דהלכתא כמ"ד דאורייתא בחד סגי וכן פסק הא"ז באמת וכשי' הרמב"ם, ואם באנו לחוש למסקנת הש"ך כשי' דפוסקי' דמדאורייתא צריך ג', א"כ הי' צריך גם בגט אלא א"כ ע"כ מוכח דליתא לדינו של הא"ז מסוגי' ארוכה קדושי' שהבאתי, וכי כן ב"ד של ג' ממ"נ לא צריך ולא בעי רק חד כשר ומ"ש הא"ז דעד נעשה דין פקפק בג"פ עליו עיי"ש, אבל בחד סגי לפענ"ד כמ"ש:

ואף בכל זאת שבארנו דלא צריך ב"ד של ג' ובחד סגי, נ"ל מ"מ בנידן של הנב"י ובנידן דין שצירף פסול עמו צריך נתינת גט מחדש כאשר אבאר, הנה כבר הבאתי לעיל הג"ה מל"מ בהלכות סנהדרין אי אמרינן במושב ב"ד בטלה מקצתה בטלה כולו, ובתומי' סי' מ"ו דקדק מלשון רי"ף דלא בטל, אבל הביא מראב"ד דס"ל דבטל כולו ושי' ראב"ד מפורש ושום שכל, וברי"ף ליכא רק דיוק ולא נמצא מפורש דס"ל דלא בטלה כולו, ואני כתבתי בגליון ש"ע ח"מ של"ו סי' ז' דמתשוב' הרא"ש כלל ס' סי' ד' יש ראי' דבטלה כולה, וציין עליו בד"מ סי' מ"ו אות ו', ועיינתי בפני' שהי' מעשה שד' חתומי' בשטר ואחד מהם פסול וכ' הרא"ש הגם דקיום בטל מ"מ השטר לא בטל, והא חזי' הגם שנשארו ג' כשרי', מ"מ האחד פוסל כל הקיום וזה ראי' ברורה לפענ"ד, ומעתה בוודאי לנו לחוש לשי' הרא"ש שכתבתי ושי' הראב"ד שמביא התומי' דבטלה מקצתה בטל כל המושב, ומכ"ש שאין ראי' ברורה מחד מראשונים דל"ל כן וא"כ בנידן של הנב"י ובנידן שלנו שציר' עמו בתורת ב"ד אחיו שהוא פוסל כל מושב ומעשה ב"ד וגם שא"צ ג' מ"מ גם הא' נפסל כמ"ש, שוב ראיתי מ"ש קצה"ח סי' לו ס"ק ז', ועיי' ב"ש סי' מ"ב ס"ק ח', ועיי' פ"י מכו' ו' ע"א, תשוב' מהרמ"פ סי' ל"ז שציין עליו ח"מ סי' מ"ב:

והנה כמה לא חלי ולא מרגיש האי מור' הוראה לא ראה ולא ידע כל הנ"ל, ומ"ש פר"מ ני' משם העיר לא הודענו מקום הספק, ועכ"פ מי הוא זה ואיזה הוא אשר ימלא לבו לסדר גט במקום אשר נמנעו הקדמוני' לסדר שם גט בלי שיתיעץ תחלה בגדולי' וזקני' וחזו כמה כרכורי' כרכרו גאוני קמאי בתשוב' פנים מאירות לכתוב גט בפראסני' ולא סמך על עצמו בענין חמור כזה, מכל זה נראה בעליל כי זה המסדר הוא רב החובל מהופך ומבולבל, מי יודע אם דקדק בשארי דקדוקי' במרד ובמעל או מחסרון ידיעה כיון שכל זה נעלם ממנו, ועיי' ש"ע סי' קמ"א סעי' למ"ד ובב"ש שם, ולכן לדעתי מלבד שכבר הורה זקן בנב"י לחוש לשי' א"ז שצריך ב"ד, ולפמ"ש בצירוף פסול, צריך ליתן גט מחדש, והיינו אותו שכבר ניתן צריך לחזור ולטלו ממנה ולתת מחדש, אבל בנידן שלנו ראוי' לכתוב גט מחדש לתתו לאשה מטעם שכתבתי, הנלפענ"ד כתבתי בחפזי, וסמכתי על רוחב בינתו, הכ"ד טרוד מאוד ידידו הנאמן דורש שלום תורתו וחפץ ביקרו:

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל:

תוכן העניינים

כתב סופר אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה