כתב סופר אבן העזר· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
תשובה מז
ד' ישפות שלום ידידי הרב המופלג בתורה המאוה"ג ובקי בעל פיפיות כש"ת מו"ה ישראל זאב סג"ל נ' ראש בד"צ דק"ק אוהעלי יע"א:
אנוכי פה קורית חוצו' לשאוב אויר טוב להשיב רוחי, ונשלח אלי יקרתו מביתי, והנני משיב מפני הכבוד בקיצור נמרץ כי אין אתי עמי ספרים כל הצורך ואין אומן בלא כלים, והנה כבר העדתי במכתבי הקדום כי יש תח"י תשובה בענין העמדת החופה בבהכ"נ מאאמ"ו מאוה"ג זצ"ל, ועתה בבוא שנית דברי מע"כ לי' אלי בענין הזה ציותי לחפש אחרי' ולהעתיקה, והנה היא לעוטה פה ועיניו יחזה מישרים דעת קדוש עליון כבוד רבו ז"ל:
ואבוא על דבריו בעיון מעט מזעיר מ"ש מע"כ ני' כיון שהעמדת החופה תחת כיפ' שמים לאו דינא הוא רק מנהג ישראל כנראה מדברי רמ"א ע"א סי' לא צריכי דייני העיר להתקוטט עם אנשי העיר בשביל דבר זה כי עי"ז יקופח פרנסתם הקצוב להם מקופת הקהל, וציין עמ"ש הש"ך יו"ד סי' קנ"ז סק"ג על ראי' זו יש לפקפק, וביותר הי' לו להביא מ"ש מג"א סי' תר"ח סק"ג בשם ס"ח שאם ע"י תוכחה ישנאנו וינקום ממנו א"צ להוכיחו עיי"ש, ובאמת נ"ל דדברי הס"ח רק במצות הוכח תוכיח עמיתך שאם רואה דבר מגונה בחבירו שצריך להוכיחו, באופן שישנאהו וינקום ממנו א"צ, אבל מי שיושב על כסא הרבנות ונתקבל לפקח על עסקי העיר להורותם דרך החיים להוכיח וליסר אותם בדברים ולהעמיד הדת כל האפשר לא יחוס על עצמו רק על כבוד ה' יהי' עיניו ולבו תמיד וזה בכלל מה שאמרו רז"ל האי צורבא מרבנן דמרחמי לי' בני מתא לא מפני דמעלי רק מפני שלא הוכיחן במילי דשמיא, מ"מ הכל לפי ראות עיני המורה אם יקובלו דבריו ואם לאו כשם שמצוה לומר וכו' ובאמת מצות התוכחה קשה מכולן מי יוכל לשקול במאזני שכלו בכל פעם אם יפה שתיקתו או לא, וכבר אמרו חז"ל דמדה"ד מקטרג אם לפניך גלוי' וכו' ובאגדה אמרתי במק"א לפרש מה שאחז"ל לא נתקררה דעתו של ישעי' עד שאמר ויהרבו הנער בזקן וכו' וצ"ל איך ח"ו היו שונא את ישראל עד שלא נתקררה דעתו אתמהה, ונ"ל הנה ידע ישעי' כי לא אלמן ישראל ובדור הרע מ"מ לעולם יהי' צדיקים ת"ח אוחזים אומנת אבותיהם בידיהם, ותורתם אומנתם אבל כי גם הם יענשו על שלא הוכיחו כי יאמרו כי אין תוכחתם מקובלת ומדה"ד מקטרג לפניה' מי גלוי, ולא יוכלו לשקול הדבר על נכון, אלא דבאמת כל זה כל זמן שת"ח מכובדים בעיני העם ומכירים ערכם רק יצרם מתגבר עליהם לעבור על מצות ה' אז יש פתח תקוה ברוב דברים דברי תוכחה יחדלו הפושעים וצריך להוכיח אפי' מאה פעמים אבל אם מלעיגים על ת"ח ההולכי' דרך ישכון אור תורה ויראה, שמים אור לחושך גם בוז יבזו אותם, שוב בוודאי לא יקבלו דבריהם ולא יכנסו באזניהם לא יטו אוזן לקולם וגלוי וידוע לפניהם שלא יקובלו דבריה' ויוצאים ידי שמים, ולכן נתקררה דעתו של ישעי' כששמע וירהבו הנער בזקן ונקלה בנכבד כנ"ל, וכן בעוה"ר בדור הרע הזה, אבל לא כל המקומו' והעתים שווים, ולכן א"א ליעץ לחבירו אלא כ"א יראה מה שלפניו וה' יתקנינו בעצה טובה מלפניו לכבוד שמו הגדול:
עד כה דברתי בדבר הנוגע לתוכחה, אבל אם לא יקיבלו דבריהם ויתקנו לעשות החופה בבהכ"נ אם יש נדנווד איסור למסדרי קדושין, זה צריך עיון, והנה למעלתו ני' פשיטא דמותר כיון שגם אם ימנעו דייני העיר מלסדר קדושין הרבה קלי הדעת ימצאו שיסדרו קדושין בבהכנ"ס עבור מחיר כסף וכי כן אין בו משום לפני עור כמבואר בש"ס ע"ז וי"ו ע"ב, אלו דברי מע"כ ני':
והנה אם כי יפה ראה בסוגי' הנ"ל, אבל העלים עין ממ"ש הרמ"א ביו"ד סי' קנ"א סעיף א' דיש שני דעות אם מ"מ איסור דרבנן איכא ומסיים ובעל נפש יחמיר לעצמו עיי"ש, ולפי דברי הש"ך שם דמשוות המחלוקת דתוס' ורא"ש דווקא בישראל ס"ל לאיסור ולא בנכרי ומרדכי ותוס' ורא"ש לא פליגי א"כ בישראל לכ"ע אסור מדינא והעולם נהגו להקל בנכרי כעדות רמ"א, א"כ בנידן זה אסור מדינא מדרבנן עכ"פ:
אלא דלפמ"ש הדג"מ שם דווקא בשוגג מפני ב"ד מצווי' להפרישו ולא במזיד, א"כ יש היתר בנידן שלנו דאחר שפרסמו שאין נכון לבטל המנהג מנהג' של ישראל תורה היא שוב כשלא ישמעו ולא יאזינו שוב אין למסדר קדושי' שום איסור לכאורה, אלא דדברי הדג"מ צל"ע דאיך אפשר דהרא"ש אזיל אם המוציא הוא שוגג א"כ לא הי' צריך הרא"ש לכל האריכות ולעשות קו"ח מקטן הלא כיון שחבירו שוגג הוא צריך להודיעו שעשה איסור שהוציא איסור או שהיום שבת, ויעיי' רא"ש כדת הלכ' כלאי בגדים סי' י"א מ"ש בשם ירושלמי ברואה בחברו כלאים בשוק ויעיי' נב"י קמא חלק או"ח סי' ל"ה מ"ש בדברי רא"ש הנ"ל, ולדעתי דבר זה דאוריי' הוא וקו"ח מתוכחה דצריך להוכיח מזיד אפי' מאה פעמים כדדרשו מהוכח תוכיח אולי ישמע מכ"ש כשרואה חברו עושה איסור בשוגג וכשיתוודע לו האיסור יפרוש שצריך להודיעו ולהזכירו, ומדלא כ' הרא"ש מטעם זה ודן ובא משום איסר דרבנן ומשום מסייע, נראה דבמזיד קאי לכן לא קשה לו רק משום מסייע ומשום מצווי' להפרישו, דאין לומר בשוגג וכשיודע חבירו שגם אם יזכירו שעושה איסר מ"מ יעשה שכבר עשה כזה במזיד או חמור ממנו א"כ אינו חייב חטאת דאינו שב מידיעתו כמבואר וא"כ במזיד ל"ל כרש"י פ"ב דשבת דמייתי הדג"מ, ובאמת לא ידענו למה במזיד אין מצווי' להפרישו כל האפשר ועכ"פ לא יסייע':
ואיירי דאיירי בדברי הרא"ש הנ"ל נתעוררתי דנראה מדבריו דס"ל דהא דב"ד מצווי' להפרישו וספי' לי' בידי' רק מדרבנן ובפמ"ג נסתפק בו, ויעיי' נב"י תנינא חאו"ח סי' א' נבוך בו אי דאוריי' או דרבנן, וכתב לפי מ"ש הב"י יו"ד בשיטת הטור דלמסקנא איכא ג' כתובי' א"כ אין למילף בכל התורה, ולכן בטומא' כהני' מצוי' להפרישו ובכ"מ רק מדרבנן אפי' לספי' לי' בידים יע"ש ואין אתי כעת הנב"י הנ"ל ובזכרוני שכ"כ, והנה מדברי הרא"ש הנ"ל נראה כן דס"ל דלא לסייע רק מדרבנן, ואפשר בגדול קיל כי יוכל ליקח בלא"ה, ולדברי נב"י צל"ע בש"ס חולין ס"פ כל הבשר דחשיב חומר בדם מבחלב הוי' לי' למיחשב ג"כ בדם אסור לספו' בידי' וכן לומר מחויב להפרישו דילפי' מקרא משא"כ בחלב דהוא ככל איסורי תורה ולא ילפי' מני' דג' קראי איכא ואין מלמדין וצע"ק:
נחזור לדברינו כי דברי הדג"מ מפוקפקי' במ"ש לחלק בין מזיד לשוגג, אבל ביותר אתמה על הש"ך והדג"מ איך לא זכרו במח"כ הא דש"ס גיטין ס"א ובע"ז נ"ה דאסור לסייע ידי עע"ז, ולפענ"ד זה גם בנכרי יהי' אסור, דלפי מ"ש הש"ך דהטעם משום ב"ד מצווי' להפרישו מחלק שפיר בנכרי לא שייך זה דאין אנו מצוי' ועומדי' להפריש נכרים מאיסור דדהו, אבל אי משום מסייע ידי ע"ע מנ"ל לחלק כמו דשייך לפני עור בנכרי כן מדרבנן אסור לסייע הגם דיוכל לעבור בלא"ה ועכ"פ לא זכר שר התורה ש"ס ערוכה הנ"ל, ומ"ש הדג"מ ליתא דשם מבואר אפי' במזיד אסור לסייע וגם על הרא"ש תמהתי שלא הביא דבר זה, ותוס' פ"ק דשבת כתב בפשיטות דאסור עכ"פ מדרבנן בל"ס מטעם ש"ס הנ"ל ומה לו לרא"ש לחדש ולעשות קו"ח מקטן וצל"ע לפום רהיטא, ושוב נזכרתי מ"ש המג"א סי' קס"ג ס"ק ב' ודבריו דברינו יעיי"ש:
היוצא לנו מכ"ז דבנידן דידן אסור לסדר קדושי' משום מסייע ידי ע"ע, אלא די"ל כיון שיש בו מפני דרכי שלום כאשר כ' מע"כ ני' ומבואר בגיטין שי"ל במתני' דבדרבנן התירו מפני דרכי שלום לסייע עוברי עבירה, מכ"ש בדבר הזה דמנהגא הוא דמותר, ומ"מ נבוך אני אם זה דומה למסייע דש"ס שם דכאן המסדר קדושין הוא העושה מדבר ומקיים ומבלעדו לא יהי' הקדושי' במעמד ההוא אולי גרע הרבה ממסייע, ואני איני מחליט רק כמסתפק (וכל זה במקום שאינו אלא מנהג בלבד אבל במדינתינו שמנהג האומות הנוצרים שבנשואיהם עומדים בבתי תפלות שלהן בפנים והכומר משיאם זה לזה יש בזה כמה לאוין של חקות הגוי ועל השמר פן איכה יעבדו הגוים אלה וכו' השמר לך פן תנקש אחריהם בפרט כי מעשה חופה וקדושין הוא ממצות התורה שיש בה עבודת יוצר כל):
ועוד רגע אדבר במ"ש מע"כ ני' למצוא פתח חרטה על מנהג ישן להעמיד החופה לפני חצר בהכ"נ דבאים בערבובי' יחד אנשים ונשים, ואין ראוי' לברך ברכה שהכל ברא עפמ"ש הב"ש בשם הב"ח סי' ס"ב ס"ק י"א דבחדר שיש אנשים ונשים לא נכון לברך שהשמחה במעונו דאין שמחה במעונו כשיצר מתגבר, ולפמ"ש רש"י כתובו' דף ח' ע"א דברכ' שהכל נתקן בשביל שמתאספים יחד לכבוד ה' לגמול חסד מזכירי' חסדי ה' כי ברא בחסדו הכל לכבודו, ולדברי הב"ח איה כבוד ה' במקום תגבור' היצר ולכן טוב בבהכ"נ שלא יביאו רק השושבינו' אלו דבריו, אומר אני לא יבקש ולא יבדוק ח"ו במומים במקום גדולי עולם מוסדי דור וחזי מה עמא דבר ולא פקפק אדם ע"ז ובאמת אינו מן המדומה כי הב"ח דיבר דבריו כשהם בחדר יחד באים בערבובי' באין משגיח צופה ומביט והוא אחרי אכלו ושתו כדי שבעם ומתוך שמחה וחדוה יש תגבורת היצר ואין ראוי' לברך שה"ב לכבודו וכ"ז לא שייך בשעת החופה, ועוד חילוקא רבא איכא דברכ' השמחה במעונו קאי על שמחה זו של חתן וכלה, ואומרים שהשמחה זו במעונו ולא שלנו רק שלו ואין ראוי' לברך כך במקום שיש תגבורת היצר איה שמחה לפניו ית"ש שמחה נהפכה לתוגה ר"ל, אבל ברכת שהכל ברא קאי על תחילת הבריא' ברא לכבודו לעבדו ולשמור מצותיו ולגמול חסד, וכיון שעיקר כוונת האסיפה לכבוד ה' ורובם העומדים שם כך כוונתם מברכים שברא לכבודו, הכל בתחילת הבריאה ואין כאן זכר אסיפה זו של עתה כנ"ל פשוט, ומ"מ בוודאי טוב ונכון בלא"ה לתקן שלא יבואו בערבובי' ויקרא לו גודר גדר משובב נתיבה לשבת, ויעיי' תוס' סוף קידושין:
והנה כבר הגדתי לפניו כי א"א לי להאריך עתה ועמו הסליחה וגם אלו הדברים בחפזי נאמרים וסמכתי על רוחב בינתו הכ"ד בחפזון רב אוה"נ:
הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: