אור ברסלב

כתב סופר אבן העזר· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

תשובה ל

תשובה כט

כהן שדעתו יפה, מאלקנו ישא ברכה הה' מעלתו תלמידי חביבי הרב הוותיק מלא עתיק, חרוץ בעל פיפיות עומד לתלפיות ובקי בהלכה כש"ת מו"ה אברהם אייבענשיטץ כ"ץ נ"י אבדק"ק גורבא:

יקרתו קבלתי זה שבועות הרבה, ובפתחי ראיתי, כי שאל ממני ענין חמור בשריותא דהאי אתתא דעגונה, ולהיות כי אין הדבר נחוץ לשעתא, הנחתיו עד סוף הזמן עד שאני פונה קצת מעול התלמידים, ויום אתמול התחלתי לעיין ג"ע ששלח לפנינו, ואשר העלה תלמידי הרב נ"י וראיתי דבר זה אין בו צורך להאריך ולהיות כי הזמן יקר ויש לפני עוד עסק עגונא אשר שלחו אלי רבני' מידייטשלאנד ודא צריכה עיונה רבה וקשה למצוא היתר, ולכן באתי בהרצה בשאלת תלמידי חביבי נ"י ולא טיילתי ולא שעשעתי בדבריו החביבים עלי' ולא אכתוב רק הצריך כל היותר:

הנה לפי ג"ע ששלח לנו יש שני סימני בגופו סימן בחוטם וסימן בכתף שצד אחד גבוה משל, חבירו כמבואר שם באר היטב ולכהפ"ח כל סי' בפ"ע הוא סימן אמצעי והנה בהגהת רמ"א סימן י"ז סעיף כ"ד כתוב, אפילו ק' סימני' שאינם מובהקין אינ' מצטרפין ואפילו להצטרף לשאר אומדנא המוכיחות ומקור דין זה מתה"ד סי' רכ"ד ושם הביא דעת השואל דכמה ס' גריעי' מצטרפין וחולק עליו ובתשובת מ"ב כ' ומובא בט"ז ומש"כ דוקא סי' גריעי' ס"ל לתה"ד דאינם מצטרפין, אבל סימנים אמצעים מצטרפין, והמגיה' בט"ז האריך לדחות דברי ח"מ בתשובה שאין מן המזרחי ראיי' נגד זה, והסכים עם המ"ב והגאון מו"ה עוזר בעל א"ע נדפס בשמו בסוף באר היטב על א"ע העלה בפלפולו ע"ד חדוד כמ"ב ובס' בית מאיר דחה פלפולו בשתי ידיו והעלה דזה תלוי בשקול הדעת המורה לצרף שני סימנים אמצעים דלא שכיחי שיהיו יחד באדם וזו עיקר, ובתשובת מהריב"ל ח"א סי' ז' ומובא במל"מ פי"ג מגירושן הלכה כ"א, דאפילו על שני סי' אמצעים בגוף אין להתיר, ועיין במהריב"ל וכ' כי מסברא השוקל ראוי' להתיר ע"פ שני סי' אמצעים אלא לא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה יען לא נזכר מזה בשום א' מהמחברים, הנה לגוף הסברא מודה אלא שלא מלאו לבו להתיר מפני שלא מצא לו חבר ובקונטרס עגונות מהרח"ש ג"כ חוכך להחמיר ולא הביא ראי' אלימתא נגד זה אלא שלא מצא כן לא' מהראשונים:

ואני בעניי עשיתי סמוכי' למ"ב הנ"ל ומראש צורים אביא ראי' דכוותי' ס"ל, הנה הנמקי' בפ' בתרא דיבמות כ' וז"ל והכי הלכתא שמעידין בסי' מובהק כדאמרינן מצא קשור בכיס וכו' ומתני' איירי בשאינו סי' מובהק כגון ארוך וגוץ ובכלים חיוורי וסומקא וכ"כ במרדכי שלהי יבמות דסימן מובהק דאוריית' ומתני' בחיוורי וסומקי', וצע"ג הא אי סי' דרבנן לא צריך לאוקמי מתניתן בחיוורי וסומקי וארוך וגוץ, והא הנמ"י והמרדכי ס"ל להלכתא סי' דרבנן כל"ב דרבא, ומצאתי שכבר נתקשה בזה בקונטרס עגינו' למהרח"ש והוא לא הביא המרדכי רק הנמ"י אלא הוא הוסיף להקשות על תשובת הרא"ש דמבי' הטור סי' קי"ח, גבב"י סי' י"ז דכתב אין סומכין על סי' שבגוף דתנן אין מעידין על סי' הגוף כגון או"ג וחו"ס, והא הרא"ש פסק בב"מ דסימן דרבנן גם באותה תשובה דוקא חסר א' מאבריו מועיל, דהוא סי' מובהק ביותר א"כ למה מפרש מתנית' בכה"ג והניח בצ"ע ולא מצא מענה, ולפע"ד דס"ל לרא"ש והנמ"י ומרדכי דלשון מתנית' אע"פ שיש סי' בגופו ובכליו היינו אפי' יש סי' טובא בגופו, וכן סימנים הרבה בכליו מ"מ לא מהני, וס"ל מסברא דשני סי' אמצעים מועטים כסי' מובהק ביותר וע"כ לפרש מתניתן בחו"ס ואו"ג וסי' גרועים אפי' טובא לא חזי לאצטרופי וכשיטת מ"ב הנ"ל, וצ"ל הא דמקשי ביבמות להך לישנא דאמר כ"ע סי' דאוריית' ממתניתן דאין מעידין והא גם ללשנא דסי' דרבנן קשה הא צירוף סי' אמצעי הוי כמו סי' מובהק, ומסוף שס' דב"מ דהוכיח תחילה ממתניתן, דיבמות, סימנים לאו דאוריי' ל"ק ולטעמך ג"כ קשה הא הוי סימן מובהק, י"ל לפי הוכחה זו מוכח גם סי' לאו דאוריית', והרי עיקר הוכחת הפוסקים דס"מ מהני מרבא דאמר כ"ע סי' לאו דאורייתא ובשומא סי' מובהק קמיפלגי דנראה ס"מ לכ"ע דאוריית', וכן מר"א בגיטין רקב יש בצד אות פלוני אבל לולא זאת הוי מקום לומר גם ס"מ ל"ד ול"ק מש"ס ב"מ, וכן מה שהקשה ביבמות ריש הסוגי' דמאין מעידין מוכח סי' לאו דאוריית', וי"ל ואפי' סימן מובהק אבל כדמקשה לרבא דאמר ס"מ דכ"ע דאוריית', א"כ גם להך לישנא דסי' דרבנן קשה כהנ"ל וזה קשי' לי גם על המגיה הט"ז שכתב דראי' המזרחי מתירוץ ש"ס באו"ג וחו"ס משמע אפי' טובא לא מצטרפין, ולולי זה ה"א דאפילו גרועו' מצטרפין דכיון דאין ראיה רק דסי' גרוע לא מצטרפין אבל סי' אמצעי הדרא לסברא דמצטרפין, וצ"ע הא מוכח מלישנא דסי' דרבנן הי' ניחא להש"ס שם דאפילו סימנים אמצעים לא נעשו סימן מובהק, וצריך לומר דכיון דאין זה אלא דיוקא מתני' דקתני אפילו יש סימן משמע הרבה, ויש לדחות סימן אחד דוקא וסימנים דקאמר היינו סימנים או בגופו או בכליו ויש שדחו כן, הגם שהוא דוחק מ"מ הקשה טפי בחוזק יותר ללשנא דאמר כ"ע סימן דאורייתא בוודאי קשה כנ"ל ולאמת דמחדש לאוקמי מתניתן באו"ג וחו"ס גם ללשנא סי' דרבנן תתפרש מתנית' בכה"ג ואתי' לשון מתניתן אע"פ שיש סימן על נכון דאפי' איכא סימנים טובא לא מצטרפינן כיון דשכוחי וגרועי טובא וזה רבותא יותר מאם הוי אמצעי ביש סי' אחד ממוצע דלא מועיל דהא יש הוי רוצים לומר שסי' גריעי' מצטרפי' ונעשה סי' מובהק ומועילים גם שסי' אמצעי לא מהני וכן דעת השואל בתה"ד ובמזרחי הוצרך להביא ראי' כנגד זה מלשון מתני', ונ"ל בממון דמחזירי' על סימן אמצעי כ"ש על צירוף סי' גריעים דעדיפנא וטובא אשמעינן רבותא דלעדות אשה אפילו הרבה סי' גרועים לא מצטרפינן כנ"ל ובזה נדחו דברי בעל א"ע שהבאתי לעיל כמובן, להמעיין:

ומאחר שהבאתי כי הנמ"י והמרדכי והרא"ש בתשובה הכי ס"ל נ"ל להביא ראי' מהימנא מסוגי' ש"ס דיבמות לדין זה דסוגי' שם קשה להולמה דתחלה מקשה מתני' אבריי' אהדדי וכ' תוס' בתי' ג' דס"ל דקשר הוא הסימן עיין מהרש"א שם דא"ל בט"ע דגם בגט יש ט"ע וע"כ דקשר עצמו הסי' ואח"כ כדאמר רבא כ"ע סי' דרבנן הקשה תוס' מה יענה להא דמצאו קשור ותי' בתי' האחרון דס"ל דקשר הוי סימן מובהק וצ"ל ומה ס"ד דמקשן ומאי פליגו אטו אי קשר הוא סימן או לא ולהנ"ל י"ל תחלה ס"ל להמקשן מכח מתנית' דיבמות דגם ס"מ ל"מ מדיוקא דמתני' אעפ"י שיש סימן משמע אפי' הרבה סי' והם כס"מ ע"י צירופ' ומקשו מברייתא דמצאו קשור מה תאמר קשר ס"מ הוא הא ממתנית' מוכח אפי' ס"מ ל' והנה רבא לא אמר דבריו ולתרוצי קושי' מתנית' ובריי' אלא על פלוגת' דתנאי דמעידין על השומא, ואמר בתי' בתרא כ"ע סימן דרבנן ובשומא ס"מ קמיפלגי הנה לדבריו הא דאין מעידין הגם שמשמע שיש הרבה סי', והוי כס"מ צ"ל מתנית' בחו"ס ואו"ג כמש"כ לעיל ושם מקשה תחלה מדאמר כ"ע סימן דאורייתא דקשה בחוזק ואלומא קושי' משא"כ ללשנא דסי' דרבנן כמ"ש לעיל, ולכן הקשה תחלה מלישנא דסי' דאוריי' ובלא"ה זה ל"ק דרבא וכדמתרוץ בחו"ס וא"ו ממילא א"ש ממתני' ללשנא דסי' דרבנן ולא קשה עליו אי סימן דרבנן ממצאו קשור דהא בס"מ כ"ע מודי וקשר סי' מובהק וא"ל כל הסוגי' על דרך נכון ומרווח בעזהי"ת:

והנה כבר הוצענו לעיל החולקי' על המ"ב היא מהריב"ל ומהרח"ש לא מסברא אדרבא מהריב"ל כתב דשיקל הדעת כך הוא אלא שלא מצא לאחד מן המחברים שכתבו כן, וכן מהרח"ש לא כתב ראי' מוכרחת נגדו ואני הבאתי תלתא קדמאי אלולי דס"ל כוונתי איכא תמיהא קיימת עליהם, וגם עשיתי לי סמיכא מסוגי' שס' יבמות א"כ כמדומה לי ראוי' לסמוך על דינו של המ"ב גם בלי שאר אומדנא והנוכחת.

ולא אכחד תחת לשוני כי התה"ד סי' רכ"ד הביא ראי' מרמב"ם פ' מגירושן הלכה כ"ז ישראל שאמרו כך צורתו וכך סימנו משמע אפילו אמר הרבה סי' פירוש בצורתו ובגופו מ"מ אין סומכין עליהן מזה הוכיח נגד דעת השואל ולפי ראי' זו נראה כדעת התה"ד אפילו סי' אמצעים אין מצטרפינן דהא הרמב"ם מסתים סתים וכך כך סימניו משמע אפי' סי' אמצעי' לא מצטרפי' ויש לדחות בקל, ומדהביא התרה"ד שם אח"כ ראי' לדבריו מתשוב' הרא"ש דאיירי בהרבה סימנים גרועי' דס"ל מצטרפ' משמע דלא רצה התה"ד להוכיח רק דסי' גרועי' לא מצטרפי אבל מסימן אמצעי לא איירי וכתשובת מ"ב הנ"ל:

והנה האשה אמרה שהי' לבעלה על גבו אצל עצם הכתף מקום גבוה והוא לא ראתה כן בנמצא מת רק העדים בדקו אחר סימן זה וא' אמר אחר שהוסר הבשר והעור מצא נעבען דען שולטערביין דיא ערהעהונג וע"א אמר שמצא בגבו אם שולד טערביין, מקו' גבוה, ויש כאן החכשה בצמצום מקו' וגם משמעו' דברי האשה שאמרה אצל העצם הכתף משמע ולא עליו כזה, שאמר נעבען דען שולטערביין, והנה לפי דפסק בש"ע סימן י"ז סעי' א' אומר מת וא' נהרג עדותן קיימת בכ"ש שם סברת פ"מ כיון דעד אחד מועיל כ"ע מודים וש"מ יחידאה הוא ועיין נב"י קמא סי' מ"א גם מטעם שכ' ב"ש דא' אומר מת וא' נהרג הוי כמנה שחור ולבן כיון דנתן לו מעות אינו מדקדק כ"כ איזה מעות נותן כן בא' אומר מה כיון שמת אינו מדקדק כ"כ באיזה אופן מת, כ"ש בנדון שלנו כיון שלא בדקו רק אחר הסי' שאמרה . האשה שיש לו מקום גבוה אצל הכתף שוב לא דקדקו כל כך אם הוא על העצם ממש, ונ"ל בזה גם הש"ג מודה דבין מת לנהרג לא טעו כ"כ אבל בנדון שלנו הטעות מצוי ביותר בפרט בצימצום מקום מעט על הכתף או אצלו, ויפה הביא תלמידי נ"י ממ"ש הר"ן כתובות בא' אומר קרוב לה דמצוי הטעות בזה, וגם כי עד אחד ר' יעקב בדק ביותר ודקדק וצמצום המקום ביותר מחבירו ולכן גם בשיעור גדול מקו' הגבוה אין כאן הכחשה דמצוי לטעות בכה"ג גם יש לפרש אם ביין כמו נעבען דען ביין, וכן משמע מדלא אמר אויף דען ביין, וכל מה דאפשר ליישב דבריהם לתרץ מתרצי' כמבואר בח"מ סי' כ"ט וסי' ל' ואפי' על צד הרחוק כמבואר שם:

וכל זה אני צריכים אם אין לנו אלא שני סימני' אמצעי', וצריך לשני הסימנים, אבל לדעתי פשוט כי סימן בחוטם הוא מובהק ביותר דהרא"ש בתשובה המובא בטור סי' קי"ח כ' חסר אבר או שינוי באבר סי' מובהק ובוודאי אין חלוק לחסר אבר שלם, או אבר מקצת, דבר זה זר ומופלג, א"כ בנידון שלנו שחסר עצם הריכם בוודאי זה סי' מובהק דלא שכיח כלל, ועוד איתא בתה"ד רנ"ד דהיבם שקוע הרבה כמו הרים סי' ס"ו ועקומה קצת ריכי סי ירר' הא רכ הנבשישיה שעל החוטם ס"מ, ומזה למד בתשובת מהרלב"חל בסי' קל"ח, בכואר עקום ביותר ס"מ בתשובת הה"ד הכ"נ היבח בב"י בחינם שקוע, ובהגהת רמ"א כ' בשם הה"ד היבם עקומה הרבה, או כדומה לזה הוי ס"מ, אבל מעט עקומה לא, ומצוין שם סי' רל"ד ובס' רל"ד לא נמצא כלום מכ"ז, וצ"ל סי רכ"ד ושם נאמר בחוטם שקוע ועמוקה ולא נזכר מחוטם עמוקה וכדומה לי שנתחלף לרמ"א עמוקה בעמוקה וזה תמוה רבתא, וגם לא מצאתי מי שהרגיש בזה, והרמ"א בהגהו' לא כ' מה ס"מ רק מה שמצא בקמאי וחוטם עקומה לא נזכרה כלל, וצ"ע, עכ"פ בררנו דחוטם שקועה הרבה ברור דס"מ הוא קו"ח ב"ב של קו"ח חוטם כזו שמשונית הרבה כפי' המצויר בג"ע, וגם חסר העצם דהוי ס"מ מכ"ש בצירוף סי' שעל הכתף ובסי' החוטם א"צ לעדות העדים ולדין על הכחשה דדהו דאם הוי הכחשה הוי מקום לעיין גם בסי' חוטם שאמרו כיון ששניהם העידו תחילה על מקום גבוה ואח"כ על החוטם, אבל כבר כתבנו שאין כאן הכחשה כלל לכ"ע, וגם על סימן החוטם אמרה האשה כי קרא אליה נכרי אחד ואמר שמכיר אותו בחוטמו שהוא בעלה והוא מסל"ת גמור ובצירוף כל הוכחת שכ' מע"כ נ"י, אתתא דא טילא בת יששכר דוב אשת ר' וואלף בן ר"ע קירשנער מיושבי באטא מותרת להתנסבא לכל גבר דתתצביין וא"צ לכנוס לפרצים דחוקי', ולדין בו מכח ס' וס"ס, ואם היה העת מסכים עמדי הייתי משעשע בדבריו כי בדברי הנב"י שהביא יש לי אריכת בתשובה אחרת ולעיקר הדין א"א צריכין לכל זה, לפע"ד ואם יסכים עמי עוד גדול ומפורסם הנני מסכים ועולה להתיר אשה זו אחר מיושב ב"ד של ג' כמבואר, ולרוב הטרדה אקצר, וד' יאריך שנותיו ויגדל בתורה וירבו פארותיו הכ"ד אוהבו דש"ת חפץ ביקרתו, פה פ"ב יום ב' פ' ראה תרי"ד לפ"ק:

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל:

העתק גביית עדות

במותב תלתא כחדא הוינא, ואתא לקדמנא ה' וואלף בוכוואלד מתושבי קהלתינו, והעיד בת"ע אלי גו"ע איך האבע גע קאננט אונד געזעהען דען שמעון גר' בן איסר אבערברייט, וועלכער איין היעזיגער געבירטינער וואר, אונד האבע איהן אפט געזעהען דאס ער האט איינען קאהלקאפף געהאבט, ד"ה פאראן ביז אין דיא העהע וואר קאהל אונד דיא האארע דאראבען ווארען קליין אונד רונד אויף ביידען זייטען דעס שייטעלס אבער איזט ער ווייט הינויף קאהל געוועזען, וויא מאן דען בר מנן אויס דען קבר אין סערדאהעל ווא ער בעגראבען וואר אויס אויסגעגראבען האט, האבע איך איהם געזעהען אונד האבע דיעזע קאהלצייכען אן איהם ערקאננט, דאס ער נעהמליך וויא איך בייא שמעון גר' געזעהען, אויסגעזעהען האט, דאנן האבע איך נאך איין צייכען אן איהם ערקאננט, ער האט נעהמליך נעבען דער נאזע אויף דער רעכטען זייטע ווא זיך דאס לעפעל פאן דער נאזע אנפאנגט, איינע רונדע וואורצעל זא וויא איינע קליינע ערבזע געהאבט, אונד אויך זא וויא מאן דאס קבר אויפגעמאכט האט, אן איהם געזעהען:

עוד העיד

איך בין מיט האשה רחל לאה דאס ווייב פאן שמעון גר' אין סערדאהעל געוועזען, וויא זיע געפארדערט האט מאן זאלל איהרען מאנן אויסגראבען, אונד זיא האט געזאגט אב מאן איהם אונטערזוכט האט, דאס ער איינען ברוך געהאבט, אונד דאס דיא ריעמען פאן דען ברוכגירטעל אום דען רעכטען פוס איממער הערויסגעמאכט געוועזען, נאכהער האבע איך דען ברוכגירטעל געזעהען. אין סערדאהעל וועלכע חבראלייט איהן האבען פאר דער קבורה אויסגענטהאן, דאס זיא אויף דיעזער ארט געמאכט געוועזען, אויך וויססען היער מעהרערע לייטע, דאם ער איינען ברוך געהאבט האט, אויך האט האשה רחל לאה הנ"ל אין מיינעס בייא זיין פאר דאס ב"ד אין סערדאהעל געזאגט, דאס איהרען מאנן שמעון גרשון צווייא אדער דרייא באקצעהנע אבען אויף דער רעכטען זייטע אים מונד אבען וויא דיא באקצעהנע זינד, איין רוים לעהר וואר דער איינען פלאטץ פאן צווייא אדער דרייא באקצעהנע פערניממט, אויך האט האשה רחל לאה הנ"ל אין מיינעם בייא זיין פאר דעם ב"ד אין ס"ה איינען סימן אן דיא וועשע געזאגט, דאס נעהמליך דאס העמד אונטען מיט דיא געטיעהאזע אבער אבען מיט דיעזע בוכשטאבען געצייכנעט געוועזען, אונד האט וועשע מיטגעבראכט מביתה דאס מאן זיע פערגלייכען קאנן, אונד זא וואר עס אויך אויף דיעזער ארט געצייכנעט, אונד דיא זאקקען דיא מאן איהן האט אויס געטהאן זינד מיט געצייכנעט געוועזען. מאן זיהט אויך בחוש דאס דיא בוכשטאבען אויך גאנץ גלייך זינד. אן דיא האזע וועלכע דיא חברא פאן דען געפונדענען טאדטען אויסגעטהאן האבען, האט אויך האשה רכל לאה אין ס"ה איין סימן געזאגט, דאס ער האט אנגעהאבט איינע געשטרייפטע שטריקהאזע, ווייל ער זיך אונטען אן דיא האזע איין שטיקכען אויסגעברעננט האט, זא האט זיע פאן אבען אין דער ריקזייטע דער האזע איין פלעק אויסגעשניטטען אונד איינען אנדערן איינגעזעטצט, מיט דען אויסגעשניטטענען פלעק האט זיע אונטען דען אויסגעברננטען פלאטץ געפליקט אונד זא האט עס זיך אויך געפונדען, דאס אונטען געפליקט וואר אונד אויך אבען איין אנדערער פלעק איינגעזעטצט געוועזען, איך האבע אויך דיא האזע ערקאננט, דאס ער שמעון גר בייא זיינעס לעבען זאלכע שטריקהאזען געטראגען האט:

דאנן האט זיע אין ס"ה פארהער געזאגט דאס ער איינען שווארצען זאממערפלוס העטטע אנגעהאבט, נעבען דען זאק וואר איין שטיקעל הערונטערגעריססען, אונד זיא האט איהם דיעזען געפליקט אונד זא האט זיע אויך געפונדען אן דיא בגדים וואס דיא חברא קדושא האט איהם אויסגענטהאן, איין שווארצער זאממערפלוס מיט איינען פלעק נעבען דען זאק, ער האט אויך אנגעהאבט איינע שאפוואללוועסטע מיט בלויע שטרייפען, מיט האנדארבייטקנעפליך אונד זאלכע האט זיך אויך געפונדען אן דיא בגדים, וועלכע דיא ח"ק איהם אויסגעטהאן האט:

אויך האט זיע געזאגט, דאס ער האט אנגעהאבט, איין לייברעקעל איין שווארצזיידענעס האלזטיכעל, ווייס קאממערטוך ארבע כנפות אונד איין שמיסעל, וועלכע זיך אויך געפונדען אונטער דיא קליידער וואס דיא חברא אין ס"ה איהן קודם הקבורה האט אויס געטהאן:

נאכדעם זיע דיא סימנים געזאגט האט אן דיא קליידער וואס איהר מאנן ביים לעבען אנגעהאבט האט, האט מאן זיע איהר געצייגט אין ס"ה, אונד זיא האט דיא קליידער יעדעס עקסטרא בטבועת עין ערקאננט, אונד האט געזאגט איך ווייס זיכער דאס זינד דיא קליידער וועלכע מיין מאנן בייא זיינעם לעבען געטראגען אונד האט אנגעפאנגען צו וויינען, זיע האט פריהער אלס געזאגט זיע ווילל נור דיא קליידער זעהען, וויא זיע געזעהען האט, האט זיא געזאגט איך צווייפלע נון ניכט מעהר, דאס זינד זיכער דיא קליידער וועלכע מיין מאנן געטראגען האט, אב ער פארט איזט:

דיא קליידער האט דאס ב"ד אין ס"ה אין פערוואהרונג גענאממען אונד זיא חתום לב"ד צדק פה פר"ב איבערשיקט:

תוכן העניינים

כתב סופר אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה