אור ברסלב

כתב סופר אבן העזר· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

תשובה כט

תשובה כח

חיים וברכה למשמרת שלום לי"נ הרב המאוה"ג מעוז ומגדול בעל פיפיות חריף ובקי בחדרי תורה צדיק תמים כש"ת מוה' וואלף פוקס אב"ד דק"ק סערעד והגליל יע"א:

זה ימים חלפו למו אשר הגיע לידי מכתבו היקר עם הג"ע בעסק עגונא דאתתא, ופר"מ נ"י דחק השעה להשיב חיש מהר מפני מניע' אמירת הקדיש לבנים כמבואר, ושוב שלח אלי העגונא לשאול פי אודות אמיר' הקדיש ועניתי ואמרתי לה לעשות מנין בביתה, ושם יאמרו קדיש, ולא היה באפשר ע"ע להעריך מכתבי מול פר"מ נ"י כדחזו וכבודו מחול והוראה זו הוצאתי מתשוב' כנסת יחזקאל ססי' נ"ד שכ' וזה לשונו, ואני נוהג מאחר שכבר מפורסם ששולחי' תשובה לרבנים אני מתיר לבנים להגיד קדיש בביתם לעשות מנין שבזה איכא פרסומא מילתא, ולא חיישינן שיבא אחד ויאמר מת סתם עכ"ל הצריך לנו, ובאמת בגוף הדין לדמות אמירת קדיש לאבילות ולבושת שחורים כבר כרכרו בו כמה גאונים בתשובה חינך בית יהוד' ובתשו' שבות יעקב ולכן טוב לעשות פשר הדבר כבתשוב' כנסת יחזקאל הנ"ל:

והנה לעיין בשריותא דאתתא לא הי' נחוץ כפי הנראה ממכתבו לכן הנחתי הדבר עד אקח מועד, ובשבוע זו אחר התענית בא אלי תשובה בעגונא ממרחקים והענין רחב ועמוק, נתעוררתי להשוב לפר"מ נ"י ונזקקתי תחילה לשום עין עיוני על ג"ע ששלח לפנינו ואשר גזר אומר פר"מ י"נ נ"י ושאלת חכם כמותו חצי תשובה וא"א לנו להרחיב הדבור ומ"מ לפי מסת הפנאי נקיטנא בקצרה כל האפשר, ואומר הנלפע"ד וד' יאיר עינינו:

והנה לפי הג"ע ששלח לנו לא נמצא שום סימן בגוף רק שהיה סומא בעין השמאל ונבדק ע"פ רופא שכן הוא בזה הנמצא, והנה מבואר שסומת עין רק סימן אמצעי דבתרה"ד סי' רל"ט בא' שהי' עיור וסתום עין בחד ויצא ממנו צולקת ופצע עד הפה התיר משום פצע וצלקת משמע אבל על סתימ' ועורת לא סמך וכ"כ פר"מ נ"י, ואני אבאר דכולן נראה מתשוב' מ"ב סי' ס"ג שכ' דתהד' לא התיר רק בצירוף סתימ' עין וצלקת ופצע, וכ"א בפ"ע לא, והוא ס"ל שם צלקת ופצע לעצמו לא הוי סימן, נראה דפשיטא ליה דסומא עין לבד אינו סימן לסמוך עליו, והט"ז ס"ק לא' חולק עליו וכ' שא"א לפרש כוונת תה"ד כן אבל מודה לו בזה דעורת ועין סתימה לא הוי ס"מ אבל סי' אמצעי נראה דס"ל לט"ז דהוי לכן כתב דעורת אינו ס"מ, וכן נראה מתשוב' מ"ב דהא כ' הגם דס"ל לתה"ד בכתבים ופסקי' סי' דאפילו כמה סי' אין מצרפי' היינו סימן גריעי' אבל אמצעי מצרפין, לכן צירף התרה"ד עורת וסתימת עין וצלקת בע"כ ס"ל למ"ב דעורת הוי סי' אמצעי, והנה הט"ז ס"ק הנ"ל כתב, דנראה דאינו סימן מובהק דעשוי' להשתנות מחמת מיתה וגם שכיח קצת, הנה לטעם דעשוי' להשתנות לאחר מיתה גם סי' אמצעי אינו דהא רבא מתרץ בחד תירוץ כ"ע סימן דאוריית' ובעשוי' להשתנות קמיפלגו אלמא אי עשויה להשתנות אפי' סימן אמצעי לא הוי וצ"ע לכאורא על הט"ז ואפשר י"ל דס"ל כמ"ש ב"ש לטור ס"ק ע' דלתירוץ בשומא סי' מובהק קמיפלגו היינו לחכמים משום דעשוי להשתנות לא הוי סי' מובהק ביותר אלא אמצעי ע"ש, וכן י"ל דט"ז ס"ל בעורת ועין סתימה דבעצמותי הו' סי' מובהק אלא משום דעשוי להשתנות לא הוי רק סי' אמצעי' ובצירוף טעם שני דשכיח קצת וא"כ ע"י דעשוים להשתנות נעשה סי' גרועה וצ"ע ופשוט דאין לומר כיון דאמר בעין שמאל הוי צימצום מקום ובמעשה דתה"ד לא אמר באיזו יעוין נ"ל כיון דליכא אלא שני מקומות שמאל או ימין כ"ז שכיח קצת ולא דמי לצמצם מקום שומא באותו אבר במקום פלוני שיוכל להיות בכמה מקומות בגוף ובאותו אבר והוי כנקב בצד אות פלוני משא"כ בזה ופשוט:

ונ"ל דהטו"ז לא פי' דעשוי להשתנו' מחמת מיתה אלא בעורת, וסתימ' עין, זה אפשר שבא לאחר מיתה ונסתם מחמת מיתה כמו עורת ונסתם עינו ואין להבחין כ"כ בין שנעשה מחיים או לאח"מ, אבל בסומא בא' בעיניו דבר זה בוודאי לא בא לאחר מיתה ולא נשתנה, ובפרט רופא יוכל להבחין היטב הדק, ואין גרעותא רק דשכיח קצת ועכ"פ סי' אמצעי הוי כנ"ל, וטוב לחקור ולדרוש ברופאים דבר זה והשכל נוטה כמו שכתבתי:

והנה סי' הכלים רובם אין בהם רק כחיורי וסומקי רק באלו תלתא יש ט"ע גמור היינו שטיוועל, וכובע שלאפקאפפע, וכ' בג"ע אבל לא היה לבוש בו רק נמצא רחוק ממנו, ולא ידעתי אם הך אבל קאי על ג' אלו או רק על הסמוך שלאפקאפפע, ואם על כולם קאי כבר כתב הב"ש בפשיטות והסכים עמו אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל בתשוב' סי' תת"ה דאין לסמוך על סי' כלים בכה"ג, דיש לחוש שמא זה שידענו שהיה מלובש באלו הכלים במקום הזה במקום שנמצא מת מוטל, ואם הי' מלובש בשטיוועל וכובע וניכרים בט"ע היטב נפלי' ברברבתא בשיטות מהר"ל מפראג וב"ש ביש סי' בכלים וסי' אמצעי בגוף להתיר מכח ממ"נ, וכבר טיילו אחרונים אריכו' בתשובו' להכריע זה אומר ככה וזה אומר ככה ושערי קושיות ותירוצים לא ננעלו, וגם אני בעני' הכינותי אשתקד תשובה אריכה והרחבתי הדיבור להכריע מגמר' וסברא רשי הב"ש, ויען הג"ע מסתם קסתים לנו אם נמצא מלובש או רחוק ממנו, וגם אין אנו צריכי' לזה בנדון שלנו לכן לא אכפיל הדברים, ולא אטריח עצמי ללא צורך:

ועיקר סמיכתיני על כתב הפאס שנמצא אצלו כתוב משופט העיר ומסתמא ניכר לכל כי זה כ"י של השופט ובוודאי היה לזה שנאבד ויבוקש ולא נמצא, ויפה כ' פר"מ נ"י שפאס הוי ככלים דלא ממשלו אינשי וכן נמצא בתשוב' אחרונים וכן מצאתי לאאמו"ר מאוה"ג זצ"ל, ובפרט בעתים הללו דידוע דיש סכנה לשעה כשיבוקש ולא נמצא בידו הפאס כנ"ל:

ונ"ל שגם תשוב' ב"י שהחמיר אפי' בכלים דלא מושלי אינשי דאילו סי' דרבנן וצריך סי' מובהק וע"י חשש שאלה הדר הו"ל סי' אמצעי כן הסביר הב"ש וח"מ, נ"ל דווקא בכלים דלא מושלי כדמציני בש"ס בכיס וארניקי וטבעת דיש בו ניחוש או חשש זיופ' כדפי' רש"י בב"מ וזה תלי' בקפידת אדם ויש דלא קפיד הגם שהוא המועט ומש"ה אי סי' דאוריית' לא חיישינן לשאלה אבל אי סי' דרבנן כי היכי דחיישינן לאתרמו סי' כסי' דלא שכיח, אבל בדבר דלא תלי' ברצון אדם, והוא מוכרח שיהי' לו כתב פס ובלעדו אין לו קיום כשהוא על הדרך בוודאי חזקה גדולה ומעוטא דמעוטא שישאל דבר זה לאחר ששניהם בסכנה השואל והמשאיל, כי בהתבונית היטב ימצא שאין צורת פנים שוה כידוע ונ"ל בכה"ג גם הב"י מודה ולבד כל זה הב"ש וב"ח בתשוב' לא הסכימ' עם הב"י:

גם י"ל כשיש סי' אמצעי בגוף הדר מצרפינן סי' אמצעי שבכלי וסי' אמצעי שבגוף והוי סימן מובהק, היינו כשיש סימן מובהק בכלי רק על חשש שאלה נעשה סימן אמצעי הדר מצרפין אמצעי זה ואמצעי שבגוף והוה סימן מבהק וקימתי דבר זה מעצמי בתשובה א', שוב מצאתי להגאון קצה"ח כן בתשוב' שבסוף חלק א' באבני מליאום ועי"ש הקצרתי וכי כן בנידן שלנו שיש סימן אמצעי בגוף ופאס גם אם נחוש לשאלה מ"מ בצירף הנ"ל הוי סימן מובהק:

ועוד לנו עמוד גדול לסמוך עליו בנידן שלנו עפמ"ש הח"צ בסי' דבסי' בגוף וסי' מובהק בכלי לא חיישינן לשאלה דהוי שאלה דחד וכמו דלנפילה דחד לא חייש אביי' כן לא חיישינן לשאלה דחד והביאו מ"ש פר"מ נ"י ומה שהקשה הח"צ עצמו מדמקשה ש"ס ב"מ מכיס וארניקי ושם הוי שאלה דחד יפה כ' פר"מ נ"י ע"פ מ"ש הרשב"א בגיטין בהוחזק ושיירות מצויין, אמרינן כיון דאיכא חדא איכא עוד טובא והוי נפילה דרבים וכ"כ האחרונים, וגם ב"ח בתשובה כ' כח"צ הנ"ל והוא נשמר מקושי' נב"י קמא סי' שהקשה הא רבה ע"כ ל"ל לחלק בין נפילה דחד לנפילה דרבים דאל"כ איך מייתי ראי' בפג"פ מדיוקא דהם מוציאים על אחרים, והב"ח כתב ע"פ מ"ש תוס' יבמות קט"ו דרבא ס"ל דלנפילה ואבידה לא חיישי' והא דמיית' ראי' מחב"ן ונב"ח היינו דס"ל אין אותיות נקנית במסירה ונחוש שמסר בלא כתיבה וע"כ דכיון שבידו הוא מחזיקינן בשלו עיי"ש וכ"כ רמב"ן בב"ב, וזה ראי' רבא ג"כ בב"ב דע"כ לא חיישינן לנפילה וכדומה דאל"כ למה הם מוציאים ניחוש למסירה, והסביר בתשוב' אבני מילואים הנ"ל דבזה לא שייך למכירה דחד ל"ח דביותר מוכר למי ששמו כשמו יעוי"ש ומיושב קושי' נב"י, אלא שראיתי בספר בית מאיר שהקשה מש"ס יבמות דאמר אביי למאי ניחוש אי לנפילה מיזהר זהיר, ולפמש"כ תוס' כוונת אביי ע"כ דלכפילם דחד לא חיישינן, והו"ל לאביי למימר, אי לנפילה לדחד ל"ח ולא היה צריך כלל לומר מזהר בי' וע"כ דווקא כיון דנפילה בעצמותה לא שכיח, לכן לנפילה דחד לא חיישינן, וא"כ שאלה אולי שכוח יותר דחיישינן אפילו לדחד, וכתב דבכלים דלא משלו אינשי א"ש דברי החכ"צ עיין בו:

ולפע"ד י"ל כיון דבב"ב אמר סתם לנפילה דחד לא חיישינן ולא אמר כיון דנפילה בעצמה לא שכיח, נראה לי דווקא ביבמות שם בחב"נ דשכיחה טובא במחוזי לכן הוצרך להקדים דנפילה בעצמה לא שכיח דמזהר זהור, וי"ל דיודע דשכיח טובא דשמי' כשמו זהור בו יותר כמובן, וכיון דגם נפילה דחד הוא לא חיישינן אבל משום סברא זו לחוד דנפילה דחד הוא לא סגי, אבל היכי דלא אתחזק רק יוסף ב"ש אחד כמו בב"ב שם שני יב"ש הדרים בעיר אחד דלא חיישינן לנפילה דחד בלא סברא מיזהר זהיר בי' כנ"ל ולפי"ז א"ש דברי הח"צ דידן היכי דלא אתחזק באיסור כאתחזק בממון היינו אתחזק בממון שאתחזק יוסף בן שמעון אחד בעיר דאמר אביי בפ' גט פשיט דלא חיישינן לנפילה דחד בלי סברא דנפילה לא שכיח כן באיסור לא אתחזק כנ"ל נכון ועיין:

והנה בנידן שלנו גם לפי דברי ח"צ יש לנו לסמוך על הפאס כיון שיש סי' אמצעי בגוף ולא שכיח, דמושלי הפאס כמו שכתבתי והוי שאלה דאחד אלא דלאחר העיון הא ליתא לכאורה דהח"צ בעצמו הרגיש דיש לחלק בין שאלה לנפילה דשאלה במכוון הוא, משא"כ נפילה במקרה וכתב כי הסימן שבגוף הוא מקרה שאינו מכוון המשאיל עליו שוב הוי כנפילה דחד ועיין בפנים:

וצריך לאמר לפ"ז בנידון שלנו דרשום בפאס ציור הפנים ומראה השערות וכל סימן הנקרא באדם בלתי ספק שגם סומת עיין רשום בו, ואין השואל שיש בו שומת עין יוכל להשאיל אלא מדומ' לו ומחפש עד שימצא כמוהו והשואל ומשאיל שניהם מכוונים לזה וא"א בלעדו לא מיקרא שאלה דיחיד כיון שבמכוון בא ואין דומ' לנפילה דחד:

ולכן אין לנו רק מ"ש לעיל דכיון דאין דרך להשאיל הפאס בעיתים הללו ולדעתי בזה גם הב"י מודה דלא חיישינן לשאלה, אלא דיש לחוש שמא השאיל אחד מבגדיו ושכח בו האפאס, הגם דגם זה לא שכיח, ועכצ"ל כן דאם לא כן היכי משני בכיס וארניקי מטבעת דלא משאלי אינשי נחוש שמא שכח בא' מכליו וע"כ דגם זה חשש רחוק דממשמש בבגדו תמיד כ"ש על כליו שמקפיד עליהם וכן בנידן שלנו מ"מ לא אלים סברא זו מכל כלים דלא מושלי אנשי ובכה"ג יש לחוש גם לפאס שהוא שכחה מלפניו, ולדעתי בי בתשובה חיישינן לחששות אלו והח"מ הוסיף חשש מכירה ואבידה דהגם דלא שכיח מ"מ דכמו דחיישינן לכלים דלא מושלי חיישינן לזה וגם לפמ"ש הנב"י וחיפש מדנפשי', אבל כבר קדמוהו בחשש זה בנטבע שפשט בגדיו ואחר מצאם ולבשם גם בכלים דלא מושלי אינשי יש חשש זה עיי' נב"י טנינא סימן ס"א, ונ"ל דבהולך לרחוץ על היאור קרוב חשש זה יותר אלא דבחששות כאלו הדרינן לסברת ח"צ דלנפילה דחד לא חיישינן דהא כל אלו שלא במכוון הי' שבאו הבגדים עם האפאס לידו של זה שיש לו סי' בגופו כמוהו ועיי':

ולהיות כי אנו אין לנו צד היתר בשריותא דהאי עלובתא רק בצירוף סי' אמצעי שבגוף והוא ע"פ סמוכ' בדיק' הרופא לאח"מ, ונבוך אני בהכרתו לאח"מ ועיין בכורות כ"ח ע"א, וגם יש לעיין אם נבדק ע"פ רופא נכרי אם נסמוך עליו, ולאפס הפנאי אין באפשרותי לעיין יותר ולא באתי אלא להעיר ולא כפוסק כי לא מלאני לבי לסמוך על כל הנ"ל, ופר"מ נ"י אשר דעתו רחבה ישקיל הדברים במאזני שכלו וישאל לגדול מפורסים א', ואולי ימצאו בדברינו אלו דחזו לאצטרופי וכבודו מחול על שלא שעשעתי בחידושיו שכתב במכתבו על דברת הנב"י, וכבר הארכתי גם אני בתכלית אריכת בענינים אלו, ואין דנים משא"א לעת כזאת לכפול הדברים והיה זה שלום כנפשו היפה ואוה"נ פה פ"ב יום ד' י"י מנחם תרי"ג לפ"ק:

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל:

העתק גביית העדות

במותב תלתא בי' דינא כחדא הוינא כד אתא קדמנא מו"ה יעקב בן הרב מו"ה שמעלקא רב בק"ק עגערצעג והוא כעת רב במאשדאל במחוז שאמאדי והעיד לפנינו בת"ע כזה"ל ידעתי את ר' וואלף בן ר' עקיבא קירשנער מיושבי כפר באטא סמוך למאשדאל בעל האשה טילא בת ר' יששכר דוב והכרתי בו היטב דאס זאנדערד בארע קענצייכען אן זיינער נאזע דערען ביין פעהלט, אונד דיא ביינשטעללע פלאטט אונד דאס נאז ענפלייש שפיטצעל אויפגעשירצט, אונגעוועהכליך איינגעדריקט אונד געשפיטצט וכימים אחדים קודם ימי החנוכה העבר לעת הבקר באו אלי אנשי מקומו והגיד לי כי בלילה הזה נעלם האיש ר' וואלף הנ"ל, אשר הובא ביום הקודם שמה למאשדאל לבית גיסו ר' דוד ווייס ושם שכב על ערש דוי חלי העורקים ובלילה נרדמו כל שומריו וכאשר נעורי לא ראו את החולה וגם בקשו וחפשו בכל הדרך עד מקום באטא אצל הרחיים כי אמר בשטות חולין פאכטאזיע כי חפץ להקר תחת הגשר שם ולא מצאו, ואח"כ הלכתי אני והאנשים לבקשו בשדה וראיתי את מקום כפות רגליו רשום רשום בשלג עד הנחל קאנאל אצל מאשדאש ושם ראינו במקום שפת הנחל בטיט רושם רגליו אונד דאס צייכען זיינעס אונטערלייבעס וויא ער זיך אינס וואססער גערוטשט, ואשתו אמרה כי הכירה את הזאקען אשר מצאו בדרך שם, גם מצאתי את הרטיה פיזיקאטור אשר על רגליו אבל לא מצאנו את החולה הנ"ל, ולא שמענו ממנו מאומה עד ימי חג השבועות אמרו אנשים אשר שמעו מיושבי שימאנטארן כי הוציאו שם איש יהודי ממים קאנאל אשר הוא וואהרשיינליך ר' וואלף הנ"ל ע"כ באתי אני ור' יעקב בן ר' יהודא סג"ל גבאי דמקומינו והאשה טילא הנ"ל אל העיר שימענטארן ושם הגידו לנו היהודים כי הוציאו מת מהנחל קודם הפסח ורופא היהודי אמר כי הוא יהודי וקברנוהו אצל הנחל ואח"כ אמר לנו הרופא הזה לי ולר' יעקב ולהאשה הנ"ל כי האמת כן הוא והוא ראה את המת והכיר בו דאס נאזענביין געפעהלט דאס נאזענפלייש איינגעדריקט אונד נור וואורצל אונד שפיטצעל געבילדעט, אונד אונז גאנץ געצייכנעט, וויא ער אויסגעזעהען האט בחיו, גם אמר לנו הרופא כי אחר המצא המת שראוהו במים עד יום השלישי אחר הראותו לקאמיטאטספיזיקוס אז נקבר, ולכן הלכנו אני ור' יעקב הנ"ל אל קברו אשר הראו לנו היהודים ופתחנוהו ובעבור כי אמרה אשתו הנ"ל כי היה בגב בעלה אצל עצם כתפו מקום גבוה מחבירו ראינו ושמנו עין על גבו וראינו איינע נוסעהנליכע ערד העהונג אונד ליעס דיא ערדע דאפאן אבוואשען, דא צערפלאס דאס פלייש מיט דער הויט אונד דא צייגטע זיך דיא ערהעהונג אם ביין, נעבען דען שולטערביין דאס ביין האט אויסגעזעהען אלס ווערע עס געבראכען אונד וויעדער צוזאממענגעוואכסען שבר על שבר ואח"כ הגביהו הראש וראינו צורת חוטמו כאשר היה בחיו דאס כאזענביין האט געפעהלט, נור דאם שפיטצעל געבליבען, אלס מאן אבער דיא ערדע אבגעוואשען, דא צערפלאס אויך דיא הויט מיט דעם פלייש, אונד בליעב ניכטס מעהר אלס איינע בלאסע העלונג, אויף דען געזיכטסביין, אונטער דען אויגעכגרובען, ואח"כ בא לפנינו ר' יעקב בן ר' יהודה הנ"ל והעיד גם בת"ע כי בא לביתו כ"ח שבט וספרו לו אנשי מקומו את ספור המעשה הזה ככל לשון עדות מו"ה יעקב הנ"ל וגם הוא הכיר היטב את וואלף הנ"ל אשר חסר עצם חוטמו ולא היה בו כי אם ראש בשרו שפיטצעל וכי גם הוא הלך עם ר' יעקב והאשה הנ"ל אל שימאנטארן ודבר עם היהודים ורופא ושמע גם הוא הכל בעדות ר' יעקב הנ"ל, וגם בדק בקבר המת ומצא בגבי אם שולמערביין גם כי ראה חיטמו בצורתה המשונה חסר' עצם ועל ראש בשרו השפוי כאשר הכירו וראוהו בחייו ואח"כ הלך הוא והאשה אל הרופא ונתן להם כתוב עדות כתוב וחתום בטבעתו וגם הובא והונח לפנינו ב"ד חתומים מטה ובהא העיד כי ראה הרופא את המת הנמצא בקאנאל יום צווייטען אפריל ונקבר ביום פינפטען אפריל וראה כי הוא יהודי כבן תשע עשרה שנה כעד שלש ועשרים שנה ולא הכיר בו סימנים מיוחדים כא' חוטמו דיא אויפפאללענד מוס אומגעשטאלטעט וואר, דערען זייטען געפעהלט אונד נור וואורצל אונד שפיטצעל זיכטבאר געוועזען וגם כי הרקבון התחיל למשול בגופו קצת ונתפח ואח"כ באה גם האשה טילא הנ"ל לפנינו ואמרה בכל העדות ככל העדים הנ"ל רק הוא הוספה לאמור כי ראתה בחיי' בעלה על גבו המקום גבוה דכתף אחד מכתפיו גם אמרה כי אשת אחיה ר' דוד ווייס הנ"ל הגיד לה כי בא אל בית אכסניא שלה איין בויער פאן שימאנטארן קודם חג השבועות ועל שאלתה אותה וואס נייעס, הגיד כי מצא במקומו איש יהודי בנחל וכאשר שאלה מה סימנים אמר כי חסר עצם החוטם הי' גם העידה האשה טילא הנ"ל כי גם היא הלכה עם ר' יעקב ור' יאקב הנ"ל לשימאנד טארן שם שמעה הכל כעדות הנ"ל, בבדיקת הקבר לא עמדה שם כי כבר עליה צערה, ולא יכלה שאיתו רק עמדה מנגד ושמעה כי בעל העגלה שלהם והוא ערל מימאשדאש קרא עליה תיכף בפתחם הקבר, כי הוא זה אישה כי מכירו בחוטמו וכן העיד גם ר' יעקב הנ"ל גם אמרה האשה, כי הגיד לה אישה ר' וואלף אשר בנערותו נפלה עליו חביות, ושבר עצם חוטמו וחלה ונפל כלו אחר רקבנו, ואז בנפול החבית עליו כשל הוא ונפל אחור על מפרקתו על אבן קשה ומאז בא לו החסרון, על גבו, כל הנ"ל נעשה לפנינו ב"ד חתימום מטה יום ג' סיון תרי"ד פה"ק גורבא:

הק' אברהם הכהן בן הרב מו"ה אליעזר הכהן זצ"ל, הק' אברהם בן כה' יוסף חיים פישער, הק' רפאל בן מו"ה יוסף יינקער:

תוכן העניינים

כתב סופר אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה