כתב סופר אבן העזר· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
תשובה כח
השמים שפעת ברכות יערופו, אף בל יחליפו, אל כהן שדעתו יפה סכינא חריפא ידידי הרב המאור הגדול חרוץ ובקי המפורסים מעוז ומגדול כש"ת מהור' חיים משה כהכא ני' אבדק"ק סוניש יע"א:
מע"י אצבעותיו מגלה עפה מזה ומזה כתובה בעסק עגונא דאתתא הגיעני בשבוע העבר, והיות כי כעת אני פנוי מעט מעול התלמידים המבקשים תפקידם יום יום ועוסקים בתורה שמתי עיוני בשבוע זו בשריותא דעלובתא דא חפשתי חפש מחופש להתיר מחבלי העיגון, ולא אלך דרך ארוכה, ע"ד פלפול בנין וסתירה כי הזמן יקר וחבילות טרדות נועדו עלי מכל צד, ולא אכתוב רק הצורך לענינינו, ומד' אשאל בתפילה קצרה:
חננו מאתך דעה בינה והשכל בהלכה ברורה:
תחלה נשית פנינו אם יש כאן חשש דאוריית' אחר שראה עד כשר שנפל במים, ועמד עליו כשעה חדא, או כבר יצאנו מידי דאוריית, ואין כאן רק איסור דרבנן שאם נשאת לא תצא כדין כל מים שאל"ס:
הנה ביבמות קכ"א לא מבואר דצריך שישהה עד שתצא נפשו רק במים שיש להם סוף אבל באל"ס לא מפורש וכ"כ בכ"מ פרק י"ג מגירושין הלכ' י"ט ד"ה עד אחד וכ' דל"א דצריך לעמוד עליו אלא במים שיל"ס וכן ברמב"ם אינו מפורש אלא במשיל"ס אלא הב"י הביא תשוב' רשב"א המיוחסת סי שכ' דלעולם צריך שיעמוד עליו שיעור שת"נ, וכ"כ הריב"ש סי' שע"ט, וראי' דדהו ממתני' דגיטין פ"ז ג' דברים אמר ראב"פ וח' מהם ספינה שאבדה בים וס"ל שאם נשאת תצא וע"כ משום דלא שהה עד שתצא נפשו:
ולדידי ראי' זו צ"ע די"ל דוקא התם שנשברה ספינה בים ומצוים כמה קרשים ודפים שיכול להציל ולשינו על א' מהם חשש זה קרוב ומצוי וכ"כ הרמב"ן בתשו' המיוחס' שם וז"ל ואם אינו מעיד אלא שנשברה ספינה בלבד זה אינו כלום ואפי' נשאת תצא כי שמא ניצול ע"ג עץ או קורה דדרך שניצולין הרבה בזה עכ"ל הצריך, מהנראה דחשש זה קרוב מאד ולא כמ"ש הריב"ש דרובם למיתה בספינה שאבדה, אלא דרובם עכ"פ מצוי' מאוד שנצולו, אבל בטבע א' במים שאל"ס ואין דף מצוי' לו מנ"ל דשכיח שיוצל, ועיין תוס' יבמות שם ע"ב שכ' דחיישי' לגלי או שמצא דף ואינו דרך נס אבל בודאי אינו מצוי' וא"כ אינו דומה כלל להא דאבדה ספינה ונשברה, וצלע"ג:
ובחילוק זה שכתבנו בין אבדה ספינה ונשברה למי שנפל במים נ"ל להבין בש"ס יבמות שם דמביא תרי מעשות מעשי דר"ג שאמר ע"א וכו' וראיתי ספינה א' שנשברה וכו' ואמר כמה גדולי דברי חז"ל שאמרו מים שאל"ס אסורה ואח"כ מביא עוד מעשה דאמר ר"ע פ"א וכו' בספינה שמוטרפת בים וכו ויש להקשות על ר"ע הלא כבר מעשה חזי בדידי' שניכול וכבר עמד על דברי חז"ל שחשו בהצלה במים שאל"ס ולמה אמר שני' כמה גדולי' דברי חז"ל, ודוחק כי מעשה שני' הי' קודם למעשה ראשון דלמה הקדימו הש"ס, וגם יש לדקדק דבמעשה ראשון אמר ר"ג כמה גדולי' דברי חז"ל שאמרו מים כ שאל"ס אסורה ולא אמרו אשתו אסורה ובמעשה שני כמה גדולי' וכו' שאמרו אשתו אסורה, ועוד יש להבין שם, ולמ"ש א"ש דמעשה דר"ג הי' בספינה שנשברה וניצול ר"ע ע"י דף כדאמר דף ספינה נזדמן לי א"כ מזה אין ראי' כ"כ דבמי שנפל למים ואין דף מצוי' לפניו לחוש אולי דף נזדמן שזה לא שכיח, ור"ע הי' ניצול ע"י דף שהי' לפניו שנשברה הספינה ונ"ל דבאמת לא אמר ר"ג כמה גדולי' דברי חז"ל משאל"ס אשתו אסורה אלא באבדה ספינה בים שנותנים עליו חומרי חיי' למתי' דהצלתם אינו רחוקה כ"כ וחיישי' שמא יצא במק"א רחוק ממלא עיני הרואה ולאו דוקא להנשא אסורה משום חומרא דא"א אלא אפי' בתרומה לא תאכל, ולכן ל"א אשתו היינו הנוגע לאישות אלא אסרוה לכל דבר שיש בו נפקותא לענין שנותני' עליו חומרא חיים, ואם נאמר דר"ג אמר כמה גדולי' וכו' שאמרו מים שאל"ס אסורה גם בנפל למים י"ל כיון דעכ"פ נראה שאפשר להנצל ע"י דף שוב חששו משום חומרא דא"א אפי' באין דף מצוי' הגם דאינו מצוי' מ"מ אין מוכרח כ"כ אבל במעשה שני דניצל ע"י גל שאמר גל טרדני מחבירו לחבירו ולא ניצל ע"י דף וחזי' דאפשר להנצל ע"י גל בהצלה זו ליכא חילוק בין אבדה ספינה או לא כיון שלא ניצול ע"י דף אלא ע"י גל, וע"ז הדר ר"ע כמה גדולי' דברי חז"ל שחששו לחשש גלים אשפלוהו הגם שהוא רחוק כיון שישנו במציאות ומעשה שני מוכרעת יותר, ודייק אשתו אסורה דוקא באיסור א"א חששו משום חומרא כנ"ל ועיי"ש:
והנה לפמ"ש ראי' ממתני' דגטין שהביא רמב"ן וריב"ש אינה מכרעת וסברה למה צריך שהי' עד שת"נ במים שאל"ס אינה נודעת כבר נתקשה בס' בית מאיר כיון שאל"ס ונפל במקום שקשה מרחוק להנצל שיהוי' זו לא מעלה ולא מוריד, וכ' וצריך לדחוק דבמקום שנפל בקל יותר שיעלה ודוחק, ועכ"פ בלא ראי' מהכי תיתי לומר כן וצ"ע:
והנה בתשוב' הגאון מה"ר בצלאל אשכנזי סי' כ"א והביא דבריו בק"ע סי' רמ"ז כ' דלרמב"ם בפי' המשניות בגיטין וכן בפי' ר"ח ספינה שאבדה שגוף הספינה קיימת ולא נשאר לה משוטת ולא עוגון שינהגו משמע שאם מעידום שנשברה הם בחזקת מתים מן התורה ואין צריך לשהות עליהם עד כדי שת"כ עיי"ש ולפי דבריו אפי' בנשברה ספינה בים דדפים מצוי' מ"מ א"צ שיהוי' בכדי שתצא נפשו, מכ"ש בנפל למים ונטבע שא"צ, ומ"מ א"ש מ"ש לעיל בהנהו תרי מעשות דמ"מ איכא סברא יותר לחוש בנשארה הספינה מבשאם לא נשברה שנחוש שגל או דף נמצא לו, וזה שהוסיף ר"ע על ר"ג וא"ש:
וראיתי למהרח"ש בק"ע שהביא שיט' הרמב"ן ותשוב' הגאון מהור' בצלאל כ' אמנם ראיתי להרבה מפרשי' שהסכימו ל לדברי רמב"ן בתשובה דהא רש"י פי' המוטרפת שלא נטבע משמע סיפא בשנטבע, והרא"ש גרס בהדי' בסיפא שנטבע וכ"כ הטור בסי' וכ"כ רבי' ירוחם, וכן נראה מדברי הריא"ז, ומעתה יראה דאפושי פלוגת' לא מפשינן, י"ל דגם הרמב"ם ס"ל כותי' אלא מפני דקתני ספינה שאבדה ולא טבעה נראה לו לרמב"ם לפרש שהספינה קיימ' אלא שנשברה משוטי' ומתני' לרבות' נקיט שאבדה דאפי' אבדה לבד כה"ג נותני' עליו חומרי מתי' ג"כ אבל ה"ה בטבעה ונשברה נותני' עליו חומרי חיים מדאורייתא אלו דבריו ז"ל:
והנה מ"ש דרבו המפרשי' דס"ל בתשובה המיוחסת מדמפרשי' אבדה שנשברה, לפמ"ש עדיין אין ראי' דס"ל דבכל נטבע במים שאל"ס צריך שהי' עשת"נ, די"ל דוקא בטבע ספינה ונשבר' שדפים מצוי' והצלה שכיח משא"כ במי שנפל במים ונטבע במים שאל"ס מנ"ל דס"ל כתשוב' הנ"ל, אלא דלפ"ז יהי' ג' שיטת דלרשב"א בתשוב' וריב"ש בכל מים שאל"ס צריך שהי' ולרש"י ורא"ש טו"ר ור"י דוקא בספינה שנשברה ולרמב"ם דוקא בספינה קיימת, ולכן הטוב טוב לנו להשוות השיט' וכיון שאינו מפורש ברמב"ם דס"ל דלא צריך שהי' כדי שת"כ מה"ת לנו לעשות פלוגתא בדין זה טוב לנו לומר דגם להרמב"ם הדין כן ולשון מתני' משמע לי' שלא נשברה אלא משוטי' ומתני' לרבותא דנותני' עליו חומרי מחיים נקוט אבדה כמ"ש המרח"ש ועוד י"ל משום סיומא דמתניתן דגם לענין תרומה נותני' עליו חומרי מחיים ומתי', י"ל דוקא באבדה ועדיין קיימת חוששי' כ"כ ולא בנשברה דעדיף ל"ח כ"כ ובפרט אי תרומה בזמה"ז דרבנן, אבל בחומרי א"א מחמרינ' אפי' בנשברה כנ"ל:
והנה הנוב"י קמא סי' מ"ג העלה מתוך פלפולו היכא שנמצא א' מת על שפת הנהר פסקא לי' חזקת חי וגם בלא שהה שיעור י"נ רק לכתחילה לא תנשא כמים שאל"ס, וכ"כ עוד בתשוב' אח"כ, וכבר הארכתי במק"א דאין סברתו נכונה בעיני דאין לנו לדין על חזקת חי אלא על זה שאנו דנום עליו ואטו אם נמצא אחד מת פסקא לי חיותא דכ"ע, הלא אנו יודעים בברור שבכל יום ויום מתים כמה וכמה ואנו לא לנו לדון אלא ע"ז שאנו יודעים ומכירים אותו ואנו דנום עליו לאוקמי' בחזקת חי וכן בתרי ותרי דכל א' באה בפני עצמו ומעידה שאחת בודאי יצאה מחזק' כ"א שבא לפנינו מעמידי' על חזקת כשרות, וכן בשני שבילי', ויעיין סברא זו בר"ן גיטין בחזק' שליח עושה שליחותו סברת רמב"ן שם וכן בדוכת' טובא סברא זו מוכרחת ומבוארת:
והנה הנוב"י עצמו כ' שלא מצא לו חבר וגם בריב"ש אינו מפורשו רק שהוא העלה כן בשיטתו, ולהמעיין בריב"ש יראה בעין מפור' נגד זה דכ' שם אחר שהעלה בשיטתו דג' דברים של רבא"פ דאוריית' נינהו ואם נשאת תצא כ' דבספק אשתהו להחמיר כדעת הרשב"א, וכ' עוד וז"ל:
ואם הי' בכאן מי שמעיד במשאל"ס כראוי' אז לא הי' אלא מדרבנן לכתחילה ואם היינו מקלי' בה הי' מקלי בדרבנן, אבל בכאן אין מי שיעיד בט"ע אלא שמזכיר לאחר יום שנהפכה הדוגה ראה מכלוף על שפת הים ואיננו אומר בפי' שמכליף הי' בדוגה משהוא ראה בטביעתו ושהה שיעור שת"נ עכ"ד:
הנה נראה מפור' דגם אם הי' מעיד שמכלוף הי' בדוגה ונפל למים וראוהו אח"כ ע"פ המים מ"מ הי' בו חשש דאורייתא משום שלא שהה עשת"נפ, דאי בלא שהה הי' סגי למה כ' כיון שלא ראוהו בדוגה ושהה כשיעור שת"נ, אם הי' ראוהו בדוגה ונפל למים סגי, וע"כ דס"ל דכ"ז אינו מועיל גם שראוהו אח"כ ע"פ המים ואפי' לספק אשתהו חייש הריב"ש מכ"ש בנמצא אחד מת ואין בו היכר כלל כי הוא הוא דס"ל לריב"ש דחשש דאורייתא הוא ודלא כנוב"י, וצ"ע שנב"י ראה דברי הריב"ש והעלים עין ממ"ש אח"כ:
ומצאתי ראיתי בתשוב' אשכנזי הנ"ל אחר שכ' דהרמב"ם ל"ל כתשובת הרשב"א כדעובדא דילי' שנכרי העיד שראה שנטבע הספינה והאנשים אשר בתוכה נמצאו על שפת הים אע"ג דלא קאמר חי בהאי שיחה לחוד סגי לדינא כדין מים שאל"ס ואפי לדעת הרשב"א כיון דמעיד דהאנשים אשר בתוכה מתו רחוק שהוא ניצול עכ"ל, והנה מפו' כנוב"י הנ"ל ולא מטעמי' אלא שס"ל דלהרמב"ם גם אם לא נמצא אחד מה מ"מ כבר יצאו מאיסור דאוריי' ס"ל דבנמצא א' מת גם הרשב"א מודה והוא כ' כן דלרשב"א בתשו' ולא הביא תשוב' הריב"ש, ובאמת להמעיין היטיב בתשוב' המיוחסת יראה דממרוצת לשונו וסידור דבריו דגם בנמצא מת וניכר רק שאינו הכרה טובה יש בו חשש דאוריי', ומ"מ אין מפורש כ"כ כמו בריב"ש, אבל מאחר שבגוף הדין קרובה הריב"ש והרשב"א מנ"ל לעשות רחוקים בנמצא אחד מת ולכן נ"ל דאין לסמוך ע"ז:
וכאשר תפשתי באמתחת תשו' כ"י שתח"י מאאמ"ו מאוה"ג זצ"ל מצאתי לו שדעתו נוטה כדעת נוב"י והב"י תשו' אשכנזי הנ"ל והוכיח עוד מתשו' קדמוני' דס"ל כן, ועפ"ז נחית ליישב הרמב"ם בהלכו' גירושי' פי"ג דבהלכה כ' שכ' דבעי באמר קברתיו אם נשאת ל"ת לא רמז שצריך שיעור י"נ והכ"מ נדחק שיש רמז במ"ש ומת, אבל בהלכ' שאחרי' כ' ולא עלה משמע ששהה עליו ולפהנ"ל א"ש דבתחלה אייר' שנמצא מת אלא דלכתחלה צריך וקברתיו ובדעבד ל"ת גם בלא שהה עליו כיון שנמצא א' ויש בו היכר רק דאין לסמוך עליו מ"מ בדעבד לא תצא, אבל בהלכ' שלאחרי' לא נמצא א' מת צריך דוקא שיעור י"נ אלו דבריו זצ"ל בקיצור, ולהיות כי דבריו ז"ל צדקו מאוד ברמב"ם לכן העתקתי וש"מ ובסוף כ' שם ונכרי כ' שלא מצא לו חבר ולדעתי הכל קרובי' אליו בזה עכ"ל, וכבר כ' לעיל שבריב"ש עצמו נראה דל"ל כן וכן נראה מתשו' המיוחס' ולכן הדבר צ"ע עוד לדינא ומ"מ יש לעשות מכ"ז צירוף וסניף להקל:
ואחר הוצאה זו נבוא לנידון שלפנינו לדעת תשו' אשכנזי ותשו' נוב"י ואאמ"ו מאוה"ג ז"ל בתשו' כבר יצאה אשה זו מחשש איסור וחשש דאורייתא ואם נשאת ל"ת, ולדעת הנוב"י בכמה תשוב' והגאון מהר"ר עוזר שבסוף באר היטב, דבדרבנן סמכי' אסימני' אמצעי' וכ' הנוב"י וה"ה דל"ח לשאלה, א"כ כבר יצאה אשה זו בהיתר דיש כאן בגדים שיש בהם טב"ע ויש בהם סי' אמצעים שקרוב להיות סימן מובהק' בחשש דרבנן ל"ח לשאלה, אלא כדכתבתי לעיל שנראה שנ"ל מהריב"ש עצמו דל"ל כהגאונים הנ"ל וכן משמע לי' מתשו' הרשב"א וקשה לי' לסמוך ע"ז ועוד מטעם שלפנינו יבוא אי"ה:
אלא דנ"ל דבנידן שלנו יש עוד סעד לומר שע"פ עד הטבוע יצאה מחשש דאוריי' לפי שהעיד שעמד שיעור שהה ולא ראה שעלה מן המים והנה שיעור י"נ לא מבואר מן הראשונים רק בריב"ש סי' שע"ז בתוך הדברים כ' שיעורו ג' שעות וכ' האחרונים עד שעה ג' ולא הביאו שום ראי', ובק"ע למהרח"ש כ' דכן משמע ומעשה דבתו של ר"נ יבמות קכ"א ע"ב שעה שלישית אמר כבר יצאה וכתב רש"י דיותר לא תוכל לחיות, אבל מהרי"ט ח"ב חא"ע סי' כ"ו לא ראה תשוב' הריב"ש מדלא הביאו וחקר מדנפש' כמה זמן י"נ ונ' אין לדמות להבי' ראי' מבתו של ר"נ די"ל שעה קטנה ומעוטת קאמר דדרך הש"ס לשמש בשעות כאלו דהכא מצינו פ"ק דסוטה דמרים שהמתינה למשה שעה א' וכ' תוס' דשעה א' לאו דוקא וכן בבתו של ר"נ לאו דוקא שעה אלא שבאו עליו פעם אחת וב' ואמר שלום וג' שיעור בנפשי שא"א לחיות עוד, ועוד י"ל שאני התם דנפלה לבור ותוכל לסמוך ידי' בבנין ובנקיקי הסלעים תוכל לעלות כ"כ אבל טפי לא, אבל בראה שנטבע למים וכסהו המים סגי בשעה קלה, ולבסוף כ' אבל מי שאינו יוכל לשוט במים מיד נטרדים ויורדים למעמקי מים ראוי' להיות זה כשיעור שב"א משערי' עכ"ל, ובס' בית מאיר כתב דלפ"ז תורת כ"א בידו כ"א משער לפי אומדן דעתו אחת והניח בצ"ע, והב"ח בתשו' סי' ע"ט כתב בפשיטו' כיון ששהה עליו שעה שהה יותר משיעור י"נ, ולולי שאיני כדי הי' נ"ל להכריע בודאי מצד השכל ע"פ רוב לא יוכל לחיות תחת המים יותר משעה וגם פחות משעה החוש מעיד, וכפשוט' של הב"ח ושלא יהי' תורת כ"א בידו ראוי' לקצוב כמו שעה אחת אבל יוכל להיות באפשרי שיחי' יותר תחת המים כמו אלו ששטים תחת המים, והם אומני' ולמודי' ומורגלי', בכך ומהרי"ט כ' שאין למידין מהם שהרגילו עצמם בכך וידועים לכלכל רוחם עיין במתק דבריו:
אבל עכ"פ אפשר במקרה גם מי שלא למד ומורגל בכך שיח' תחת המים זמן יותר משעה אבל מעוטי הוא והא דבתו של ר"נ שאמר שעה ראשונה ושני' שלום היינו כיון שידע בעצמו שלא תטבע במים כדאמר שעה ג' כבר עלתה וסמך על נס שלא בטבע וכן הי' אלא שבשעה ראשונה ושני' אמר שלא צריך לנס, שלא בטבע העולם דא"א כלל רק בנס אלא שהוכל לחיות בטבע והוא מן המיעוט וא"צ לנס, אבל בשעה ג' א"א באופן שבעולם רק ע"פ נס ואמר כבר יצאה וא"צ לדחוק כלל כמו שנדחק המרי"ט, ולפ"ז זה י"ל בודאי לכתחילה לא תנשא במשיל"ס ולא באל"ס בשהה פחות משתי שעות ושעה חלק מכ"ד מן היום דחיישי' למעוטי בחומרא דא"א, אבל אם נשאת ל"ת אפילו במים שאל"ס, ולפ"ז י"ל גם הריב"ש שכ' בסי' שע"ז דצריך ב' ג' שעות לא פלוג עם הב"ח בסברא ואומדנא דשיעור י"נ ע"פ הרוב לכל היותר כשעה חדא ואפשר פחות ממנו, ולהמעין בריב"ש דלא כ' דבר זה דג' שעות במכווין להורות דין שיעור י"נ דא"כ היה מפרש ומבאר דבריו היטיב ולא נשאר בו ספק אלא דרך אגב ואיידי כ' שם כדשקיל וטרי אם מים מתפח תפח אחר ששהה ג' ימים במים דוקא כ' דלא צריך שידע שהי' במים ג' ימים אחר כלות ג' שעות משנפל, וי"ל שפיר דס"ל דגם בפחות משיעור זה לא תצא אלא דלהנשא לכתחילה כ' כן, וכמ"ש כנ"ל להשוות הדיעות ע"ד נכון מאד להלכה לולי שאיני כדי:
ומעתה בנידן שלנו שעמד עליו שעה אין חשש דאורייתא לכ"ע ובצירף דעת הגאוני' בתשובותי' דהיכא שנמצא אחד מת נדון כמים שאל"ס דאם נשאת ל"ת ויוכל לסמוך בנידן שלנו לפענ"ד ועיין:
אלא דחוכך אני לחוש להיות בג"ע נזכר לאחר זמן מיעוט ראה שצף ע"פ המים ושוב לא ראוהו א"כ חסר מן השעה שהיה תחת המים כשצף ע"פ המים ולא מפורש קוצב שצף ע"פ המים, וגם לשון זמן קצר לא ידעתי אם רביעית שעה אחר שנטבע אם פחות או יותר, וכיון שהיה הפסק בין השעה שוב אין מצרפי', כיון שנח מעט ע"פ המים ושאב אויר וחזר אח"כ למים פנים חדשות באה לכאן וזה פשוט, וגם מסופקני בלשון הג"ע שצף ע"פ המים ושוב לא ראוהו אם אחר שצף נתכסה שנית תחת המים ולא ראוהו או מפני שצף מרחוק מראות עיניו ולכן לא ראהו וא"כ, נפלו כל ההתירום הללו מאחר שצף רחוק ע"פ המים א"כ בודאי חשש דאוריי' הוי ששם פלטוהו המים על היבשה מאחר שכבר ראינו שצף ע"ג עד שלא יוכל לראותו, ולכן אם אנו רוצים לסמוך על ההתירי' הללו צריכים אנו לברר תחילה דברי העד שיפרש שיחתו באר היטיב, ואולי כבר הגיד כל הצורך לפר"מ ני' אלא שקיצור בלשון הג"ע, ולא ביאר לנו כל הצורך:
והנה אחר אריכת דברינו אלו גם אם יצאנו מחשש דאוריי', להתיר העגונה לכתחילה צריכי' אנו למה שחידשו לנו גדולי האחרוני' אבן העוזר שבסוף באר היטב ונוב"י קמא סי' מ"ג דבמים שאל"ס סמכי' אסימני' ופ"מ ני' כמעט סמך ע"ז ראשו ורובו וספר נטע שעשועים שהביא כמה פעמים איני תחת ידי ומעולם לא שמעתיו ולא ידעתיו ופר"מ הזכיר שבספר הנ"ל מביא תשו' זכרון יוסף שגם הוא הסכים לזה, ונזכרתי לעיין שם, ואחר שומת עין על כל הנ"ל קשה עלי לסמוך ע"ז כאשר אבאר:
הנה הפ"י גיטין כ"ב העלה שם דאפי' בדרבנן לא סמכי' אסי' והטעם דחששו אולי נבוא לסמוך באותו סימן במקום דאיכא חשש דאוריי' כגון היכא שידע בודאי שנאבד עוד גם יב"ש, ובאמת ראיותיו שם אינם חזקות כ"כ דממקומו אין הכרח כ"כ כמו שהרגיש בעצמו, ומהא דאין דמייתי הש"ס מאין מעידין וכו' ג"כ יש לדחוק בקל דש"ס אזיל להך לשנא בבכורות דעל א' מדאוריי' לא סמכו וכן נקטו הפוסקים הך לישנא לעיקר ובסוגי' הארכתי ע"ד פלפול ואכ"מ, הנה כבר עמד הפ"י על חקירה זו ודעתו נוטה להחמיר משום חשש דנסמוך בדאורייתא על סי', והגאון א"ע כ' דמשמע לי' מרש"י ב"מ דכ' סימן דרבנן ולא סמכי' באיסור א"א דאורייתא משמע בדרבנן סמכי' להנ"ל אין ראי' משם דבוודאי באיסור שעיקרו דרבנן ואין לבוא לאיסור דאורייתא סמכי' אבל באיסור א"א דבעצמותי דאורייתא גם באופן שהחמירו רבנן מדברי' ג"כ לא סמכינן על סי' (ואפשר דוקא בחומר א"א החמירו כ"כ וגזרו כל כי האי) ומרש"י יבמות כדמייתי הש"ס ממצאו קשור פי' רש"י וחזינן אפי' בדאוריי' סמכי' משם וודאי ליכא ראי' דכוונת רש"י דאפי' בדאורייתא סמכי' מכ"ש בדרבנן ובאמת לפי דברי פ"י גיטין דבאבד גט לעולם ליכא רק חשש דרבנן צ"ע על רש"י דמפר' אפי' בדאורייתא, וכן קשה דלקושי' ש"ס מהך דמצאו קשור דהא שם חששא דרבנן הוא משא"כ במתני' והי' צ"ל דש"ס אזיל להך לישנא בבכורות דגם דאין מעידין דמתני' דרבנן הוא, אבל היותר נראה מכ"ז דפשיטא לש"ס ורש"י דאם סימן דרבנן כיון שאיסור זה דאוריי' גם אי נפקא מחשש דאוריי' מ"מ לא ניקל לסמוך מה שאין סמכי' עליו מדאורייתא, וא"ש קושי' הש"ס ופי' רש"י:
אלא דמכל זה ליכא ראי' שלא לסמוך על סי' במשאל"ס כיון דאינו רק לכתחילה ואם נשאת ל"ת ולא החמירו לומר שנתיר ביל"ס או בלא עמד עליו שיעור י"נ וכדומה, כן י"ל סמכי' על סי' במשאל"ס כיון שלא אסרו רק לכתחלה ואין ראי' מגט ופרלף פנים שהחמירו בדיעבד וע"ן:
והגאון א"ע כ' משמי' דאחרונים שמביאים ראי' מתוס' יבמות קט"ו ע"ב בעובדא דשני תלמידי חכמים דכ' תוס' אי סי' דרבנן איירי הכי בס"מ או אם ט"ע חזינן דס"ל גם במים שאל"ס ס"ל דלא סמכי', והגאון ז"ל מעיל פילא בקופה דמחטא בכוונת תוס' שם ומה יענה לרא"ש שכ' בפשוטת דכוונת ש"ס טב"ע עם סי' וראיתי בס' בית מאיר שהרבה לתמוה על הנוב"י שנעלם ממנו שיטת תוספו' ורא"ש הנ"ל אבל הרגיש שי"ל ע"פ שיט' הרשב"א במיוחסת דבמשאל"ס צריך ג"כ שיעור י"נ י"ל שם בהך מעשה לא עמדו עד שיעור י"נ, אלא דכ' דמנ"ל לתוס' דבהכי איירי, והניח בצ"ע על הנוב"י והנה מהרא"ש אין ראי' די"ל דהצריך לומר תרתי כיון דש"ס אמר כן וחזנהו לאלתר וקאמרו סי' משמע דתרתי בעי ובדלא שהו עד שת"נ, ובאמת הי' הש"ס יוכל לומר בדשהה ובסי' לחוד, אלא לרא"ש ה"ה שיוכל לומר דלא ראו הטביעה כקושי' הרמב"ן על הרז"ה, גם י"ל דש"ס רצה לחדש לנו דין זה דמצרפות ט"ע וסי' הגם דכל אחד לחוד לא סגי, כי יש סברא להיפך דאומר דע"י סי' שמכיר בטב"ע וטועה יותר וכבר אמורה סברא זו בספרן של צדיקים אלא דלתוס' קשה דבהך תי' שכ' דאמרי בסי' מובהק ע"כ ס"ל דאו או קאמר כמ"ש הב"ש וא"כ הי' יוכל תוס' לומר דאיירי בשהה כדי שתצא נפשו ובסי' אמצעו' ומ"מ גם לתוס' אין ראי' זו מוכרעת כ"כ כמובן:
אבל נ"ל ראי' מוכרעת מדכ' הנמו"י לקמן קכ"א במעשה באחד ששלשלוהו ביום דאיירי דמכירו הרגל בסי' מובהק ומפרש שם הרמב"ם כן והא במתני' לא הוזכר משאל"ס רק הך מעשה דאמרו מן הארכובה ולמעלה מותר ולמטה אסורה ופרש"י דמשאל"ס אסורה דהיינו בשהה כדי י"נ וקשה למה סי' מובהק דוקא גם באמצעי סגי וע"כ דס"ל דגם במשאל"ס צריך ס"מ דוקא וכן נראה מהרמב"ם פי"ג מה' גירושין הל' ט"ז, וב"י סי' י"ז כ' דהרמב"ם לא כ' דעל ס"מ סמכי' דסמך עמ"ש פי"ג שם בא' ששלשלוהו עי"ש ואם שם סגי באמצעי איך סמך הרמב"ם על זה וע"כ דאין חילוק בין דאורייתא לדרבנן ועיין וזה נ"ל ראי' מוכרחת:
והנה הנוב"י לא הביא שום ראי' רק ממה שמצא בתשוב' הרא"ש כלל ב' שהק' לרמב"ם מש"ס חולין דאיך פשיט דס"ל לר"א סי' דאורי' הא כל האיסור רק מדרבנן ובדרבנן סמכי', וראי' זו דחה בס' בית מאיר בשתי ידים והנכון אתו דמלבד שאין לדמות איסור דרבנן שאסרו מספק וחששו לדאוריי' לאיסר דרבנן שעיקרו דרבנן גם הא בלא"ה הי' יוכל הרא"ש להקשות הא ספק דרבנן להקל בלא אתחזק ולמה לו לבדוק בסי' כלל, אלא דזה לא היה קשה לרא"ש די"ל כל דאיכא לברור' צריך לברר ולבדוק דהוי כמעלי' עין, ולכן הקש' גם אי סי' דרבנן מ"מ שפיר סמך כיון דא"א לו לברר יותר וספיקו להקל ומה לו לעשות עוד, ועוד האריך שם בדברי טעם, ודעתו ליישב קושי' הרא"ש על הרמב"ם יע"ש' ויש לפקפק דאם כך קושי' הרא"ש הי' יוכל להקשות בלא"ה על הרמב"ם דס"ל ספק דאורייתא לקילא בדלא אתחזק, וי"ל שידוע שהי' לו בודאי כלאים זה בזה והוי ליה כאקבע אסורא ויש להאריך:
והיותר נכון שמה שמחלק בין דרבנן שאין לו עיקר ליש לו עיקר ומוסבר יותר ע"פ דברי פ"י שכל"ע ובזה סרה ג"כ ראית ע"ע מש"ס ב"מ ובש"ע יו"ד ס' קכ"ב דסמכי' על סי' ברבית, ולהנ"ל ליתא לראי' זו וכ"ש בסתם יינם דהקילו טובא:
וראיתי להגאון בעל זכרון יוסף בתשוב' סי' שהביא מבעל פ"מ שכ' בדרבנן סמכי' על סי' וכ' כי הביא כמה ראיות לזה וחלק ג' שהביא אינו בנמצא באמתחת ספרים שלי, ובעל זכרון יוסף כ' שהוא הוסיף ראיות מש"ס חולין צ"ה ע"ב דמתרץ רב אכיל בשרא ע"י סי' דחתך אג' קרנתא וזה בודאי לאו סי' מובהק, ראי' זו אינו מכיר במח"כ דהא ש"ס קאמר עוד בצייר' וחותמ' או בלא העלים עין זו ע"י סי' הנ"ל, וש"ס מספקא איך ס"ל לרב אי סי' דאוריי' או דרבנן, ולהכי קאמר לרב כמה אופנים היכא אכיל בשרא, ויותר הי' לו להביא ראי' מרמב"ם דכ' בהל' מ"א דביש לו ט"ע או סי' מהני חזינן דסמכי' אסי' בדרבנן והא בדרבנן זה יש חשש ועיקר דאורי', אלא דשיטת הרמב"ם איך פסק אי סי' דאוריי או דרבנן אינו מבורר היטיב כאשר האריכו האחרוני' וכבר הארכתי גם אני במק"א ואכ"מ, ובלא"ה אין ללמוד מבשר שנתעלם מן העין למק"א דחשש רחוק הוא ורב בקעה מצא וגדר בה גדר, ועל דבר מיעוט סמכי':
ועיין ב"מ כ"ג ע"ב בתוס' ד"ה ג' קרנתי דנראה מתוס' דר"ה במקום שחוששי' מדאוריית' כגון ברוב טבחי נכרים סמך אסי' זה ועיין ש"ך יו"ד בסי' קמ"ח ולזיופא גם בדאוריי' סגי בח"א כמ"ש ר"ת, אבל קשה דלמא אתרמי שיש לנכרי חתיכ' בשר כזו בג' קרנתא וע"כ דסמכינן על סי' אפי' בחשש דאוריי' ומוכח שם ג"כ דג' קרנת' לא הוי ס"מ מדמייתי שם דר"ה לענין מציאה והא במציא' ל"צ ס"מ ואיך מיית' כדר"ה וע"כ דלאו ס"מ הוא, ונ"ל די"ל דכולי האי ל"ח לאתרמי כסי' זה ג' קרנתא ואתרמי לגוי זה שמשלחו חתיכה כזו וגם החליף משום דשל ישראל משובח כ"ה ל"ח כנ"ל וע"י רש"י ביצה כ"ח ע"א אמנם רש"י בחולין פי' שלא יגנבו ב"ב וצ"ע:
עוד הביא ראי' מהנך שמעת' שאלוהו רבנן אית לך סי' אית לך ט"ע וקשה פשיט' דל"ל ס"מ בגווי' מדבעו לשאול דבודאי ידעו דס"מ מהני ואפי' לעדות אשה וכעין שכ' תוס' שם דאלו הי' להם ט"ע גמור לא בעי לשאול, וע"כ דשאלו אית לך סימני' היינו אמצעי נראה דמועל בדרבנן ובשר שנתעלם מן העין רק מדרבנן אלו דבריו ז"ל:
הנה כבר כתבתי לעיל דאין ללמוד מבשר שנתעלם מן העין למק"א בפרט לאיסור דא"א דאתחזיק, אבל תמה אני על הגאון הנ"ל מה יענה בהא דשאל שם בקיבורא דתכלתא דאתאבד אית לך סימני' והא תכלת דאוריי' והי' סומך על סימן, ועכצ"ל לדבריו דס"ל סי' דאוריי' ושוב אין מוכח מכל הני שמעת' שם דאולי כרבא ס"ל דס"ל בב"מ סי' דאוריי' ואנו פסקי' כר"א בגיטין דמספקא לי' אלא דבאמת זה דוחק קצת דכל הני אמוראי פשיט' להו דסי' דאוריי' אבל נ"ל ראי' מעיקרא ליתא דתוס' כ' שפיר דרבא הוכיח דלאו ט"ע גמור הוי ולא מספקא להו דסמכינן על ט"ע גמור אפילו בעדות אשה, אבל לסמוך על ס"מ לא נזכר במשנה רק רבא אמר בב"מ וביבמות בפשיטות בשומא סי' מובהק קמפלגו ועי' פ"י שם שהאריך דלסמוך על ס"מ לא ברור כ"כ ועי' ב"י סי' י"ב שהאריך שם במה דנראה משמעות בהע"י ועוד דעומי' דאפי' על ס"מ לא סמכי' עכ"פ אינו ברור כ"כ ואינו מפורש, וי"ל שטעו בהם ולכן הצריכו לשאול אית לך סי' בגווי':
ועוד נ"ל לומר הא דאמר רבא שם תדע האיך סומא מותר באשתו וכו' וצ"ע הלא זה הוכחה בפ"ע הול"ל ועוד האיך סומא מותר באשתו וכו' לכן נ"ל דזה צריך להוכחה הראשונה דהי' מקום לומר ששאלו דלא פשיט' להו דסמכי' על ט"ע אפי' ט"ע גמור ולכן אמר תדע שאיך סומא מותר באשתו וע"כ ע"י ט"ע דקלא וס"ל דט"ע זה שרגיל בה תדיר ט"ע גמור הוא וזה מעשים בכ"י ובודאי לא הוי מסופקים דמועיל וע"כ דלא הי' להם רק ט"ע כ"ד ומ"מ סמכו עליו ש"מ ט"ע עדיף מסי' כנ"ל ולפ"ז י"ל שפיר דשאלו סימנא א"ל היינו סי' מובהק ובהא גופא מספקא לה אי מהני ועיין:
ונ"ל קצת ראי' משם דסי' אמצעי לא מועיל אפי' בדרבנן דצ"ל מנ"ל לרבא להוכיח דט"ע עדוף מסי' דלמא הוא כסי' וכבר נתקשה הריטב"א בחולין ונדחק ונ"ל ע"פ מש"כ תוס' דט"ע גמור ידע דמהני אלא דט"ע כ"ד ס"ל סי' עדיף מדמהדרי' אבדת' בסי' והיינו אמצעי' ולא בט"ע כ"ד ועכשיו ששמע כל הנהו שמעת' הוכיח דט"ע עדיף היינו מדסמכי' על ט"ע כ"ד ולא סמכי' על סי' אמצעי' רק על סי' היותר מובהק ועל ט"ע שאינו גמור כ"כ סמכי' ש"מ דט"ע עדיף כנ"ל והשתא אי באמת סמכי' על סי"א הדרא הקושי' וע"כ דסי"א לא מועל באמת, ואין לומר דהוכיח כן מהא דתכלתא דמועל ט"ע כ"ד ולא מהני סי' אמצעי ש"מ דעדיף אבל משאר שמעתת' דבשרא דחשש דרבנן הוא מועיל סימן אמצעי, דאיך אמר השתא דשמעתינהו כל הנהו שמעתת' משמע דמכולן נשמע כן ולא מהני דקיבורא דתכלת לחוד ועיין:
וע"ד פלפול יש לדחות ראי' זו די"ל הא דהוכיח רבא ט"ע עדיף, היינו בשנתבונן בשאלו כולם אית לך סי' תחלה והדר שאלו אית לך ט"ע ובודאי אם אחד שאל כן אין לדייק דבמקרה שאל על סי' תחילה והדר על ט"ע אבל כולם שאלו תחילה על סי' והדר על ט"ע והלא דבר הוא מזה הוכיח רבא דט"ע עדיף מסימנ' ולכן כדי להורות לתלמודי' שאלו תחלה על סי' דאלו שאלו על ט"ע, והי' נמצא כן והתרו ע"פ ט"ע עדיין לא ידעו כי יש לסמוך על סי' ג"כ ותינח אם לא יהי' להם ט"ע ויחזרו ויצטרכו לשאול על הסי' ג"כ ידעו תרתי סי' וט"ע אבל כשיהי' להם ט"ע לא ידעו דין סמיכו' על הסי', ולכן שאלו על סי' וגם אם יאמרו שיש להם ויתירו להם ע"פ סימן ידעו מכח כ"ש דט"ע מהני והיינו דאמר רבא השת' דשמעת' לכ"ה שמעתין היינו כולם שאלו בסגנון א' על סי' תחלה ודאי בכיון הי' וש"מ דט"ע עדיף מסי' ומיושב קושי' הריטב"א ונדחה ראי' שלו, אבל מ"מ גם ראי' להיפוך דסי' מועיל בדרבנן אין כאן ועיין:
מעתה אחר שהראתי לדעת כי ראיו' שהביאו דבדרבנן אזלינן להקל על סי' אינם מכרעת בפרט בחומר א"א ואדרבא הבאתי ראי' מנמק"י וב"י סי' י"ז דס"ל דבמשאל"ס שאל"ס צריך ג"כ ס"מ דוקא אין לנו להקל לדעתנו, ועדיין י"ל בודאי אם סי' דרבנן לא סמכי' על סי' אפי' בדרבנן אבל כיון דמספקא לן אי סימני' דרבנן אזלי' בספיק' להקל ככל ספק דרבנן, וי"ל הנמק"י שכ' בא' ששלשלוהו בים דבסי' מובהק איירי היינו לאותו צד דסי' דרבנן מתני' בהכי איירי דמתני' בודאי לא מסופק אי סי' דאוריית', אבל מודה כיון דלדידן מספקא לן אזלי' מספיקא להקל וכ"כ הגאון א"ע די"ל כן אלא שמב"י סי' י"ז לא נראה כן כמובן:
והנה בחשש שאלה לא מצאתי לנוב"י חבר ומעצמו הרגיש דיש לחלק וי"ל דלשאלה חיישי' טפי אלא דלפי הנחתו גם אי סי' דרבנן סמכי' בדרבנן דגם חשש שאלה ספק הוא אי חיישי' ולשיט' ב"ש אי סי' דרבנן חיישי' ג"כ לשאלה מ"מ י"ל כמו דסמכי' אסי' בדרבנן כן ל"ח לשאלה אלו דבריו ז"ל בסי' מ"ג והנה נ"ל דפשיטא לי' דחשש שאלה לא גרע מסי' אמצעי, זה אינו פשוט כ"כ וצ"ע, ובמ"א הארכתי וגם כ"ז לשיטתו, אבל לפמ"ש דבדרבנן ג"כ ל"ס אסי' אלא כיון דמספקא לן, י"ל ספק להקל וכי כן לשיט' ב"ש דאם סי' דרבנן בודאי חיישי' לשאלה, גם אי סי' דאוריי' ספק שמא חיישי' לשאלה דתלי' בתרי לשנא דש"ס א"כ לענין חשש שאלה איכא ס"ס להחמיר שמא סי' דרבנן בודאי חיישי' לשאלה ואי סי' דאורייתא שמא ג"כ חיישי' לשאלה ואפי' איכא ט"ע בכל מ"מ ל"מ משום חשש שאלה בס"ס אפי' בדרבנן מחמרי' ומכ"ש דסי' אמצעי' ל"מ משום ס"ס דשאלה שמא סי' דרבנן ולא מועיל כלל סי' ואפי' אי דאוריית' מ"מ שמא חיישי' לשאלה ועיין.
ומ"ש הנוב"י דכמו בממון ל"ח לשאלה כמ"ש תוס' כן בדרבנן דלא עדיף מממון לא אבין, דבממון הי' להם טעם לתקן אם כי נעלם מאתנו כמ"ש הרא"ש בב"מ הם ידעו למה תקנו לסמוך על סי' וכל שלא לחוש לשאלה, וגם לפמ"ש בשם פ"י דחששו לסמוך בדאוריי' בסי' כן י"ל בחשש שאלה, ובגוף השיטות אי חיישי' לדידן לשאלה ושיט' הב"ש ומהר"ל מפראג הארכתי בתשו' א', ולא מצאתי כאן מקום וצורך להאריך כי יש לנו צדדי' בלא"ה להיתר כאשר נבאר אי"ה:
ונבוא לעדות הע"א שהכירו בט"ע היטיב אחר שנמצא, והנה פשוט דאין כאן סתיר' והכחש' ממה שאמרו תרי שמרוב נפוחתו לא יוכלו להכירו, דאולי הי' ראה אותו קודם שנתפח ונשתנה פניו ודבר זה מצוי' להשתנות וכל שמשתהה יותר תגדל השנוי' והנפיחה, וכן כ' פר"מ ני', וזה פשוט לדעתי ואין כאן ספק, אלא דיש ספק דלמא אשתהו שעה אחת:
הנה רוב הראשוני' נוטי להקל בספק ג' ימים מלבד הרשב"א בחי' ובתשוב' וריב"ש בסי' שע"ט חושש להחמיר והנה הרשב"א הניח הדבר בצ"ע והריב"ש מחמיר בודאי ולהמעיין בריב"ש בחודישיו ביבמות קכ"א כ' מקום הספק אם חשש זה דאתפח ונשתנה דאוריי' הוא או דרבנן כיון שמכירין אותו ואין אנו יודעי' אם נתפח או לא אלא נשתנה צורתו או לא אלא שחששו חכמים דלמא נתפח ונשתנה צורתו לפי שרוב נשתכי' אחר ג' ודוקא בנודע שעברו ג"י אבל הא מסתמא כולי האי ל"ח וכ' שתלי' בגירס' דמתני' דאין מעידי' עמ"ש וצריך להבין לפמ"ש הרשב"א שחששו חכמי' לפי שע"פ הרוב משתני' אחר ג"י, א"כ חשש זה בודאי דאורייתא כיון דרוב משתנים ומה מקום לספיקתו אם חשש זה מדאורייתא או דרבנן הוא וצ"ל דודאי רחוק מאוד שישתנה אחד לאח"מ כמו צורה שלזה שאנו דנין עליו ולא היה מקום לחוש לזה כלל ואפשר אפילו בראינו שנתפח אלא כיון שע"פ הרוב משתנה אחר ג"י אם זה ניכר היטיב בצורתו כמו שהיה בחיים ע"כ דלא נשתנה וזה לא שכיח מ"מ אוקמי זה נגד זה ויש מקום לחוש, ומסופק הרשב"א אי חשש זה דאוריית' כיון דרוב משתני' או כיון דרחוק הוא מאוד שישתנה לצורת זה שאנו מכירים ממש וזה לא שכיח יותר מלומר דלא אשתני' ולכן חשש זה דרבנן וסגי בודאי שהה, כנ"ל כוונת הרשב"א אבל צל"ע מהיכי תיתי לחוש בספק גם אם נימא בודאי אשתהי ג"י משום דרוב משתני' אנו חוששי' מדאוריית', דאחר הוא ונשתנה לצורה זו שאנו דנין, וכ"ז מפני שעומד נגדינו רוב משתני' אבל בספק אשתהו בודאי לנו לומר דבתוך ג"י הוא ולכן לא אשתנ' ואינו נגד הרוב משתנ', ומה יביא לנו לספק ולומר שאחר אשתני כמוהו ומכ"ש שא"א מכירי' בו שנפוח וצל"ע:
והנה המחבר סי' כ"ז הביא ב' דיעות בספק ג"י ובספק אשתהו בעלה מן המים כ' הרמ"א סעיף כ"ו להחמיר והוא מהר"ן בתשובה שכ' כ"ע מודה בזה כיון דליכא אלא שעה קרוב יותר שלא עלה עכשיו, וסברא זו אינה מוכרעת כ"כ כמובן, ולדעתי י"ל עפמ"ש הט"ז ביו"ד נוקמי אחזקת חי והעלה כיון שעכשיו מת לפנינו אתרע חזק' חיות', וי"ל דמ"מ משום חזקת שהי' לו יש מקום להקל בספק יותר מבמים, דבספק ביבשה דאנו דניון מתי נהרג י"ל אוקמי בחזקת חי משא"כ בספק מת עלה מן המים דפסקי' גם אם לא הי' אלא שעה אחת מועטת מ"מ מיד כשעלה משתנה ולא שייך בספק זה חזקת חי כנ"ל:
והנה מביא הב"ש ס"ק פ"ד בשם כמה תשובות דבגופו שלם סומכי' על שיטת ר"ת דס"ל בגופו שלם אפי' אחר ג"י יכול להכירו בטוב, ויש כאן ס"ס המתהפכת וכן אם הוא שלם ויש ספק אם נשתהו אחר שהעלוהו מן המים יש להתיר משום דהוי ס"ס שמא לא שהה ושמא הלכה כר"ת וכן הסכים בק"ע למהרח"ש ולסמוך כה"ג אס"ס הנ"ל, וכ' עוד המהרח"ש דבמשאל"ס דיצא מאיסור דאוריי' הי' מקום להתיר אפי' בודאי אשתהו כיון דליכא אלא ספק תפח ומ"מ לא משמע כן מש"ס וסתימת ראשונים, אבל בספק אשתהו לאחר שיצא מן המים בודאי יש להקל, כיון דספיקא דרבנן, וגם באשתהו ספק כולי האי לא מחמרי', ואפי' להר"ן בתשו' דס"ל בספק אשתהו במי' קרוב יותר שמכבר עלה מ"מ כיון באשתהו עצמו ספק הוא דעתי להקל במשאל"ס אלו דבריו ז"ל וכ' כי גם בריב"ש סי' שע"ט נראה כן מדבריו:
ולפמ"ש לעיל דגם אם בודאי אשתהו חשש דאוריי' משום דרוב משתני' בספק אשתהו הי' לנו לומר דודאי לא אשתהו וגם דמה דנקטי' להחמיר היינו בדאוריי' אבל במשאל"ס בודאי מסתבר להקל דקרוב יותר לומר דלא אשתהו ואפי' ספק השקול לא הוי ועיין:
ומעכשיו בנדון שלפנינו יש לנו לסמוך על העד שמכירו בט"ע מתרי טעמי א' כיון שנמצא הגוף שלם ולר"ת אפי' בודאי אשתהו יוכל להכיר היטיב ובספק אשתהו איכא ס"ס כמ"ש הב"ש ומהרח"ש נוסף ע"ז נוכל לצרף דעת הגאוני' בנמצא א' מת כבר יצא מחשש דאוריי' אפי' בלא שיעור י"נ, וצירוף אחר צירוף חזי לצטרופי מ"ש בענין להריט בעומד עליו שעה או פחות מעט יצא מאיסור דאוריית', והלא הבאיתי מ"ש מהרח"ש במשאל"ס בספק אשתהו מקלינן א"כ עלובתא דא מותרת לכאורה:
אלא דמה יועיל לנו כ"ז מאחר שידע העד הטביע' בבירור ודעת רוב ככל המורי' הגדולי' דידיעת הטביעה כראיה ומהר"א ששון יחידאי הוא בזה בתשוב' סי' א', וגם בסי' ח' כ' בפשיט' דידיע' כראי', ובתשוב' פני משה סי' הרגיש בסתיר' זו והעלה ג"כ להלכה דאין חילוק ובאמת השכל נוטה לזה כמ"ש וכי כן אין לנו להשען על ט"ע של העד לבד:
ולכן צריכין אנו לבוא לעדות שני עידי' שהכירו ד' כנפות ועוד שני מלבושי' בט"ע ממה שהעיר הנוב"י סי' מ"ג דגם בט"ע בבגדי' י"ל בדדמי בראה הטביע' ונסתייע מן הרמ"א דשינוי לשון מהרמ"ה כבר הארכתי בתשו' א' כל הצורך וישבתי טעמו של הרמ"א, ואין אנו צריכי' לכך כמ"ש פר"מ ני' כיון שיש כאן ב' עידים ול"ח לבדדמו ורי"ף יחידא' הוא ולית דחש לי', אלא דט"ע של בגדים לא יועיל לנו דחיישינן לשאלה, אבל עלה ברוחו לומר דמוכח ע"כ דט"ע ברא' דחיישי' שאומר בדדמי מ"מ עדיף מס"א או עכ"פ כמו סימן אמצעי מדמצרפי' ט"ע וסי' גרוע והיינו דסי' מחזק הט"ע של אצלינו שדייק היטיב, ובודאי לא יאמר בדדמי כשאין פניו של זה דומה לו אלא שאנו חוששי' שלא דייק היטיב ואולי כשדייק היטיב מצא שינוי בין זה לזה, אבל הסי' מגלה לנו שטוב ראה, וי"ל שבכה"ג ל"ח לשאלה, דידוע מ"ש הח"צ דאם יש סי' אמצעי בגופו וסי' מובהק בכליו ל"ח לשאלה דהוי כנפילה דחד, ובארתי דבריו באורך בתשו' להצילו מקושי' האחרוני' וי"ל כיון דע"כ פניו של זה דומה לזה שנפל למים רק שלא דייק העד כ"כ ולחוש שזה שדומה לו השאיל כליו הוי כנפילה דחד ולא חיישי' ומצאתי אחרי רואי כעין זה בתשוב' משאת בנימי' סי' מ"ג שכ' בפשיטו' לשיט' הסוברי' דבנכרי מסל"ת לא סמכי' על ט"ע דכיון דאינו מתכוין להעיד אינו אומר בדדמי כ' דסמכי' על סי' הכלים מה תאמר דחיישי' לשאלה כה"ג לכ"ע ל"ח, והוא לא כ' לנו טעם אלא שרחוק בעיניו לחוש כ"ה, ולפמ"ש מסבר הדבר היטיב, והוא קאי על ט"ע דנכרי במסל"ת דלהך שיטו' גרע טוב' ואין כאן עדות כלל מ"מ ס"ל כיון דיש ט"ע כ"ד ל"ח לשאלה מכ"ש בנדון שלנו שיש עד כשר וליכא רק חשש בדדמי לרא"ש ור"י שבתוס', ולכמה שיטו' אין חוששי' לבדדמי משום שראה הטביעה בודאי י"ל כמ"ש:
ומצאתי לי עוד חבר בזה בתשוב' עבודת הגרשוני סי' ע"ב שסמך על סברא כזו בודאי אשתהו כ' לומר שנשתנה פניו לשל זה שהשאיל לו בודאי רחוק מאד, ונסתייע מתשוב' וכן מצאתי כתוב זה בתשובו' פנים מאירות חלק ב' סי שסמך על סברא זו להתיר ושמחתי מאד כי מצאתי לי חבירים גדולי כאלו, וברוך שכונתי לדעתם ואני הסברתי יותר כמ"ש:
ועוד חזי לצרופי לזה מ"ש המורים בתשובו והרא"ש הוא המרי"ט דבגד ד' כנפות לא משלי אנשי ודעת ב"ש שלא כתשוב' ב"י דבכלי' דלא משלי ג"כ חיישי' לשאלה וכן דעת הב"ח בתשוב' ועוד חבל נביאי' דכוותי' ס"ל, וגם אם נחוש לו, יפה כ' פר"מ נ"י דלפמ"ש ב"ש דטעמי' ב"י כיון דצריך סי' מובהק ע"י חשש שאלה ליכא ס"מ וכ' האחרוני' דמ"מ ס' אמצעי הוי ולא נגרע מכח חשש רחוק כזה רק דלא הוי מובהק שוב איכא כאן סי' אמצעי וט"ע דמהני בראה הטביע', ואני אוסיף עוד דעדיף מדידן שמי שרא' והכיר בט"ע הגוף לא הכיר הבגדים בט"ע עדיף טובא דמחזק מעשה הט"ע של הבגדי' על ט"ע של זה ממי שמכיר בט"ע ויש לו סי' בגוף או ט"ע בבגדי' דס"ל דע"י שהי' ט"ע בבגדי' או סי' לא דייק ויש להאריך, ובצירף עוד מ"ש פר"מ נ"י בסוף דבריו משמי דזכרון יוסף, ואין לי פנאי יותר לחפש אחריו וכבר הארכתי טובא, ועמו הסליחה שלא השבתי על דבריו חידושי תורה כי נחוץ אני לשוב למלאכתי מלאכת שמים דרבים שעלי תמידי' ומ"מ בתוך דברינו ימצא תשובה על קצת דבריו, ועמו הסליחה:
ואחר כל דברים הדברי' האלו בצירוף כל הסברו' וצדדי' שכתבנו כשיחוברו יחד עם מה שהבאנו מתשוב' האחרוני' הגם שהשגנו עליהם במח"כ בצירוף הכל יחד נלפענ"ד דאתתא דא רכה ועלובה עזובה מבעלה מ' פיגל' אשת ר' אלי' בת ר' דוד מהענטנויא מותרת לכל גבר דתתצביין, ובתנאי כפול ומכופל שיסכי' עמנו גדול אחד מפורסי' ומובהק בהורא', ואז צרופנא בהדי, וד' יצילנו משגיאות ויראינו מתורתו נפלאות, ויעשה עמנו לטובה אות, הכ"ד ידידו דש"ת חותם בברכה משולשת כאות נפשו, פה פרעשבורג יום ג' פרשת עקב תרי"ג לפ"ק:
הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל:
העתק גביית עדות
במותב תלתא כחדא הוינא, בא לפנינו הנעלה כמר ליב בן אהרן להעיד על מיתת כ"ה ליפמאן בן כ"ה משה ליב מקהילתינו שנעלם מן העין זה איזו שבועות והגיד בעונש אם לא יגיד ונשא עונו ובכח החרם שמצא אחד נטבע במים אצל כפר סאלאבע, והעיד על הנודרש שהכיר אותו בבגד עליון בט"ע שהי' לבוש (פעלץ) צבע בלויא עם פיטר מעורות, וגם האזען שלו הכיר בט"ע ע"י הצבע גרוי, וגם הגידה האשה טרם שמצאו אותו שהי' לבוש בבלויען שאאל באונטערצוגהאזען, רעקעל פערנאש, וכן נמצא בנטבע הזה, וגם הכיר העד בטב"ע השטיוועל שלו גם הכובע שלו והשלאפקאפפע הכיר בט"ע, אולם לא היה לבוש בו רק היה מונח מרחוק, וגם נמצא אצלו פאס אשר לקח ממקום המשפט דכאן, וגם העיד שבדק ע"י רופא בהנטבע ומצא שעין אחד שלו סומא העין של שמאל, וכן הי' ר' ליפמאן הנ"ל, וגם הכיס של תפילין אמרה האשה מקודם שהוא קוואדרילירט וכן היה ונמצא אצל הנטבע, ושוב אתא לקדמנא העד יצחק בן כ"מ אברהם הרש והעיד ככל אשר העיד העד הראשון הכל הוגבה כדת וכהלכה ביום אחד עשר להביא תרי"ג לפ"ק, הק' וואלף פוקס אב"ד פה סערעד: