אור ברסלב

כתב סופר אבן העזר· רבי אברהם שמואל בנימין סופר

תשובה כח

תשובה כז

שמואל בקוראי שמו מתהלך בתומו, צדק לפניו יהלך ה"ה תלמידי צמידי חביבי ב"א הרב הוותיק המאוה"ג מורג חרוץ בע"פ כש"ת מו"ה שמואל עהרענפעלד ני', אבדק"ק בעטלען יע"א:

נעימות ימינך קבלתי בש"ק העבר וקראתי לשבת עונג בראותי מתוכו מבריאת גופך ושלותך יושב אתה באוהל תורה עם תלמידים המקשיבים כן יעזרך ה' ויאמצך לתורתו ועבודתו כאות נפשך היפה וזכות אבותינו הקדושים זצ"ל יעמוד לימין צדקך תמיד:

והנה נפשך היפה בשאלתך לחוות לך דעה גם אנכי בעגונא דאתתא אשר שלח הה"ג הצדיק י"נ אבדק"ק דעעש ני' לשום עין עיונך, הלא ידעתי בני כי פה אני עוסק ובא במרחצאות וקשה עלי העיון גם אין אתי פה ספרים כפי הצורך כ"ש בענין חמור כזה, ונוסף על זה טרידנא כה"ג בדברים העומדים ברומו של עולם וללחום מלחמת ה' שערה כידוע, ובכ"ז לעשות רצונך חפצתי ושלא לעבור על בל תגרע מאחרי' אשר הצרכתי לדחוק עצמי להשיב פה להלכה ולמעשה קדמו עיני אשמורות ותורה נקנה במעט שינה כי היום למלאכה מרובה בענין הנ"ל לעמוד על המשמר משמרת ה', לכן הנני בקוצר אומר כל האפשר במקום שאמרו להאריך בעסק עגונא דאתתא:

והוא בעל מלחמה אחד קודם שיצא לצבא מסר ג"פ לשליח שיתן לאשתו כדמו"י ועכבו השליח ולא מסרו לאשתו, ובנתיים נשמע מעד אחד ישראל מסל"ת מפי נכרי שמת בשנה העברה בחולה קאלערא ר"ל וכן בא טאדטענשיין הנעתק מפנקס של שרי הצבא אשר ספרי מתים של כולם לפניהם, ומעלת תלמידי נ"י קצר בזה אם יש לסמוך על עדות שיין הנ"ל שפתח זקינו אבא מאוה"ג זצ"ל בכמה תשובות בכחא דהיתרא מפני שיש לנו להתירה ע"י גט שביד השליח וטוב לנו לסמוך על עדות כזה אלא שהאשה זקוקה ליבם וצריכה תרתי גט וחליצה וראו עיניך מה שכתב במהרי"ט חא"ע סי' ק"ג וק"ד והבאת לנו מעט צרי עד"פ מה שהעלתה מצודתך בעניין זה, והנה הנוגע לעדות שרי הצבא ע"פ ספרי מתים שלהם הנני שולח לך העתק מתשובה א' אשר כתבתי זה איזה שנים בארתי באר רחובות כל הצורך והמסתעף בעזה"י משם תראה דעתי עני' ללמוד ממנו במק"א:

והיום באתי על העיון ע"ד היתר ע"י גט וחליצה, הנה מקור דבר זה שאין ליתן גט וחליצה להתיר אשה ממ"ר הוציאו מרמב"ם פרק ו' מהלכות גירושין הל' כ"ט ואם הי' גט של אחד מהם ביד שליח לא יתן לאשתו וכתב הה"מ משום שאין להחזיקה בגרושה על ספק, ובתשו' מהרי"ט סי' ק"ד ביאר שם כוונת הה"מ דאין לומר שלא להחזיקה בגרושה וודאי בלא חליצה פשיטא כיון דכ' הרמב"ם תחלה שנותני' עלי' חומרי חיי' וכו' מהיכא תיתא יתן לה הגט להחזיקה גרושה וודאי וגם מש"כ הרמב"ם אח"כ ואם נתן לה ה"ה ספק מגורשת פשיטא כיון שנותני' עלי' חומרי חיי' ומתי' פשיטא דס"מ היא, וביותר קשה סיומא של הרמב"ם ואם נתברר שמת הבעל קודם שיגיע הגט לידה אינו גט פשיטא כיון שנודע שמת אין גט לאח"מ וע"כ כוונת הרמב"ם שלא יתן השליח הגט לידה כדי שתחלוץ ג"כ ומותרת ממ"נ והיא הרבותא דקמ"ל וכ' טעמא מפני שאם נתן לה ה"ה ספק ויש לחוש לא' מן הטעמי' שיש לחוש ע"י גט וחליצה שאם נודע שמת יהי' הגט בטל אלו דבריו ז"ל, וחתרו למצוא טעם למה לא יתן לה ותחלוץ ג"כ יש שכ' שחששו אם יתן הגט תחלה שמא לא ירצה לחלוץ ותינשא בלא חליצה, ולחלוץ תחלה חיישי' שמא ימות השליח ותנשא בלא גט, ועל חשש זה מלבד שהוא רחוק מן הדעת לחוש כ"כ מביא מהרי"ט סי' ק"ג הרבה ראיות דלא חיישי' שתנשא באיסור או שתהי' מוטעת ועיקר הראי' מן הנדון דומה לזה והוא מן הש"ס קדושין מ"ה ע"א בנפלה לפני אחיו ליבם דכ' הר"י דחליצה בשתגדיל ולא חיישי' שבנתיים תנשא היא בלא חליצה משמע דל"ח להיא עצמה שתקלקל נפשה או יהי' אחרי' שאומרים לה שצריכה עוד דבר המתירה אבל חיישי' שם שיאמרו שאין קדושין תופסי' דהוא יקדש אחותה בנתיים ואין חליצתה מוכח' על הספק דחליצה לאח"ז הרבה כשתגדל ולא ידעו עדיין כי צריכה חליצה מספק ולכן צריכה ג"כ מיאון, ולתי' ר"י נ"ל פשוט דלק"מ מה שהקשו ראשונים מנערה אם עשה בה מאמר שצריכה גט וחליצה וליכא מיאון ול"ח, י"ל כה"ג באמת גט וחליצה במעמד א' בב"ד הרי חליצתה מוכח' עלי' וכיון שהוא מגרש בשביל מאמר דילי' וחליצה משום אחיו אחר כלות צ' יום מיום שמת אחיו מגרש וחולץ ביום אחד ונ"ל הר"ן דלא תי' כן על קושי' זו מנערה דעלמא וכ' כיון דלא אפשר משום דקשי' לי הלא אפשר שב"ד יפרסמו הדבר ע"י היכר זה שצריכה חליצה וע"ז מתרץ איכא דשמע בהאי גט ולא שמע בהא שב"ד מכריזין וכן איתא ביבמות לענין כרוז לכהונה, ועיין קדושי' פ"א ע"א לענין מלקין על היחוד, ומובן בזה מה שאמר הר"ן א"כ ניחוש דלא ישמעו במיאון וחליצה כולי האי ל"ח, וצ"ל דאיכא כעין ס"ס שמא ישמע בחליצה, ושמא ישמעו במיאון ורחוק, ולמ"ש א"ש דמיאון שהוא עם הגט, יחד לחוש משום היוצאי' שבנתיי' ולא ישמעו המיאון או לא ידקדקו ולא יאזינו להשמיע לאזנם דיבור של מיאון רק מה שעיניהם רואות מעשה הגט כולי האי ל"ח, אלא ממש"כ הר"ן עוד משמע קצת דלא נחית לחלק כהנ"ל ועיין:

והנה בסי' ק"ד כ' לאמור ע"פ הר"ן הנ"ל דבנדון זה ספק חי ספק מת איכא למיחש בגט וחליצה שמא שמעו בגט ולא שמעו בחליצה וכשיקדש חלוצתו יאמרו שאין קדושי' תופסי' בה שסבורי' שהיא גרושת אחיו, ואיכא דשמע בחליצה וסבור' דמקדש חלוצתו דתופסי' בה קדושין ואם תקבל קדושין מאחר יאמרו אין קדושין תופסי' בה, ובסי' ק"ג מביא מהרי"ט עוד י"א דחוששי' לשומעי מחליצה לבד ושמא נשא אשה במק"א ויתירו אותה ע"י חליצה של זו, ומהרי"ט השיב שאין חוששין לכ"ז, ועוד לחוש שמא ישמעו מחליצה ולא ישמעו מן הגט לפי כל התירוצי' שנמצאו בראשונים שם על הקושי' דל"א שחליצה מברר דהגט מספק וכן הטעמי' שכתבו ל"ש בזה ולחשש איכא דשמע בהא זה דוקא היכא דאפשר לתקן, ולפמ"ש לעיל בלא"ה א"ש משום חשש איכא דשמע בהא ולא שמע מהא דוקא התם דחליצה לאחר זמן כשתגדיל ועל הכרזה לא, אבל היכא דאפשר בב"א ל"ח למי שראה הגט ולא החליצה או איפכא וכן בספק מת דנותני' גט וחליצה בב"א היינו אחר צ' יום מיום שיש חשש או יש עדות שאינה ברורה שמת שמשו"ה מצריכי' חליצה נותני' הגט וחליצה ביום א' ובמעמד א' וחליצה כשירה כיון שהוא תשעים יום אחר מיתת הבעל להך צד שמא מת ועולה ליבום ג"כ, ולהך צד שמא חי הרי מקבלת גיטה ולא תנשא לאחר עד צ' יום למאן דס"ל דמוני משעת נתינה ולמ"ד משעת כתיבה מותרת מיד אם כבר עברו צ' יום משעת כתיבה, ולמ"ד משעת נתינה אין זה עיכוב שלא תחלוץ באותו יום דהא אין אתה מצריכה לחליצה רק שמא מת שרי' לדידי' ליבם כיון שעבר צ' יום משמת, וליכא חשש של הי"א שבסי' י"ג, וממילא ג"כ ליתא לחשש שכ' המשיב בסי' ק"ד שמא יקדש אשת אחיו אם הגט והחליצה במעמד א', ומ"ש דיש ששמעו בחליצה ויאמרו שאין קדושי' אחר תופסי' בה זה חשש רחוק כיון שמקודשת מדעתה למה תקבל קדושין מאחר ולא שכיח ועיין זה תוס' גיטין יו"ד ע"א ד"ה כי קתני מלתא דליתא בקידושין, ובלא"ה י"ל לחלק בין חשש דש"ס קדושין שמא יאמרו אין קדושין תופסי' באחותה דשם יש לחוש שיקדש אחותה דלפעמים אינו מכיר שהיא אחות אשת אחיו והיא אינה מכר' אותו ויקדשה וכשיוודע הדבר ויאמרו אין קידושי' תופסי' או לפעמי יטעה שכבר מתה אשת אחיו אבל לחוש משום שמא יקדשה באיסור ויעשו שניהם איסור כ"כ ל"ח, וכאן צריכין לחוש שיקדש כדי לישא אשת אחיו באיסור מנ"ל לחוש כ"כ ולבדות גזירות מלבינו:

והנה בעל תשובה סי' ק"ד הרב מהר"א מינסן טרח למצוא טעם לאיסור זה מפני שהוציא מן הרמב"ם דס"ל דלא יתן שליח הגט להתירה ע"י גט וחליצה וכ' שם ד"ה והשתא מאן גברא רב להקל במקום שאמרו להחמיר הרמב"ם ז"ל ומהתימא שלא כ' ג"כ דהמחבר סי' קמ"א מעתיק לשון הרמב"ם ככתבו הרי הסכי' לרמב"ם ואנן בתר ש"ע כפי שערך לפנינו אזלי' ומאן גבר בגוברי' להקל:

והנה בעל תשובה זו מביא ראי' דנדחיק לי' לרמב"ם מסוגי' דגיטין כ"ח ע"א דמחלק אביי בין גט דלא אפשר לתרומה דאפשר, והיינו משום עגונא וכ' רש"י אין לך מי ששולח גט לאשתו, הא אפשר שיתן הגט ותחלוץ, דהא אין נפקותא אלא במקום יבם, וע"כ דא"א ליתן גט וחליצה, וראי' זו נפלאה ממנו, ולטעמך דאסור לסמוך על גט וחליצה מ"ט יש בה אי משום שמא לא ירצה אח"כ לחלוץ ותנשא בלא גט כמ"ש תחילה הרי שם אזלי' דאוקמי מן הדין על חזקת חי, אלא היכא דאפשר החמירו וחששו משא"כ בגט דלא אפשר, ומה יש לנו לחוש אם נחמיר שתחלוץ ג"כ כיון דאפשר ושמא לא יחלוץ ותנשא בלא חליצה כולי האי ואולי הא מן הדין בחזקת חי הוא והגט גט, וודאי אם תחלוץ תחילה יש לחוש לטעם זה שמא לא תקבל גט ע"פ סיבה ותנשא על סמך חליצה, אבל אפשר ליתן לה הגט תחילה ואין לחוש כלל, וגם לטעם דאיכא דשמע בהא דגט וכשיקדש אותה יאמרו דאין קידושין תופסי' בה להא ג"כ ליכא למיחש, דבאמת כן הוא דוודאי אין קדושין תופסי' כלל דוודאי חי הוא, וליכא רק איכא דשמע בחליצה ולא שמע בגט, ויאמרו דאין קידושי' תופסי' מאחר הלא כתבנו שזה חשש רחוק וכ"ש אם ליכא רק חד צד איכא דשמע בחליצה, וליכא חשש איכא דשמע בגט ולא שמע בחליצה שאין לחוש להך צד לשמע בחליצה ולא בגט, מלבד כ"ז רחוק לומר והכי לא החמירו וסמכו על חזקת חי מה שלא סמכו עלי' בתרומה, והקילו בעגונא משום דלא אפשר החמירו לכתחלה שלא ליתן גט וחליצה איך משום חשש בעלמא יקילו באיסור חמור באיסור א"א ועיין תוס' יומא נ"א ע"ב, מחומרא וגזירה דחזקה לא יצמח לנו קולא בעיקר האיסור לכן ע"כ לנו לומר דהכי אמר אביי גט לא אפשר כשאין היבם לפנינו וא"י היכן היא ובהכי איירי מתני' א' כיון שיש לפעמים מקום עגון לא החמירו גם כשהיבם לפנינו כיון דמעיקר הדין מותרת משום חזקת חי' לא רצו להחמיר כיון שלפעמים יש עגון וכה"ג מצאנו בדוכתא טובא, משא"כ תרומה אפשר אפי' עני' אפשר לה שלא תמות ברעב, וש"ס קאמר לקמן תרומה זמנין דלא אפשר בדרך צריכות' נגד השולח חטאתו וכ"מ פשיט וראי' זו דחוי' מעיקרא קרא ואינה חוזרת ונראה:

גם מ"ש עוד שם בטעמא דמילתא משום שמא יאמרו יש גט לאח"מ, טעם פגום הוא כיון דיש עמה חליצה הלא ידעו כי חוששי' למיתה ואין גט לאח"מ אם לא שנאמר איכא דשמע בגט ולא שמע בחליצה וכבר כתבנו בחשש זה מ"ש, ועוד מה"ת יאמרו יש גט לאח"מ יאמרו אולי נתברר שלא מת ולחוש שמא ישמעו שמת הא אנן מחזיקי' אותו בחזקת חי ולא מת, ולחוש שמא ישמעו שמת ויאמרו שכבר מת כולי האי וודאי רחוק לחוש כ"פ:

כללן של דברי' כי הגאוני' שטרחו ודחקו לנפשם למצוא טעם ידעו בנפשם כי לא הי' עולה על דעתינו לחוש לכך ולדמות מלתא למלתא גזירות וחששות שנמצאו בש"ס שדומה קצת, ולולי שמצאו ברמב"ם דס"ל דאסור לכתחלה ליתן גט וחליצה אבל כשאני לעצמי י"ל דאין מדברי הרמב"ם לפ"מ שפרשו הה"מ שום ראי' ומשמעו' דקאי היכא דאפשר בגט וחליצה אלא כונתו שלא ליתן לה הגט כדי להחזיקה גרושה ולא תצטרך שום דבר אחר, והנה מפשטות לשון הרמב"ם אין זכר מאיסור זה דגט וחליצה אלא מכח הוכחה כמ"ש מהרי"ט בסי' ק"ס דאלת"ה פשיטא דלא יתן לה כיון שנותני' עלי' חומרא דחיי' ומתי' וע"כ כונתו שלא ליתן לה אפי' אם היבם לפנינו ואפשר בגט וחליצה, וזהו מ"ש ואם נתן לה הרי זו ספק מגורשת וכבר העתקתיו לעיל בתחלת דברינו דברי בעל תשובה ובכ"ז לא יצא מן הדוחק בהמשך דברי הרמב"ם ומ"ש בסוף ואם נודע בסוף שמת, ובמקום שבעל תשובה ההוא עומד מקום דחוק הוא להעמיס כ"ז בכונת הרמב"ם כולי האי הי' צריך למודענהו מפורש ושום שכל כי גזירה חדשה הוא מאתו תצא:

והנלפע"ד אחר עיון מעט מזעיר בהקדם שיטת הרמב"ם פ"ב מגירושין הל' ט"ו אמר כשהוא בריא כתבו גט וכו' ואח"כ נשתטה אם נתנו גט קודם שהבריא הגט פסול והטור סי' קכ"א חולק עליו ועיין ח"מ ב"ש דלרמב"ם ליכא חילוק בין אם הסמי' בידו או לא דלא כב"י ומחבר דנדחק לחלק והפר"ח הסכים ע"י מכח ראי' שהביא והטעם דס"ל כיון דשליח עומד במקומו אע"פ שאין בו במשלח דעת מהני ופסול מדרבנן שלא יאמרו שוטה מגרש עמ"ש ולפ"ז ה"ה אם מת המגרש יכול השליח ליתן לה מ"ש שוטה או מת וצ"ע לפ"ז מ"ש הרמב"ם פ"ו מגירושין סוף הלכה כ"ט דאם נודע שמת המבעל קודם שיגיע הגט לידה אינו גט והיינו מדאוריית' וקשה הא השליח במקום הבעל עומד כן מ"ש תחלה אם נתן לה ה"ז ספק מגורשת משמע מדאוריית' וקשה כהנ"ל וצ"ע:

וראיתי בקצה"ח סי' קפ"ח סעי' ב' שכ' לאח"מ שאני בין בגט בין בשחרור דבשחרור יצא מרשותו לרשות היורשין והגט יצא' מרשותו לרשותה והוכיח כן מגיטין דף י"ג לא יתנו לאח"מ משמע מדאוריית' וע"כ כהנ"ל ומשו"ה מסיי' רש"י לעיל ט' נ"ג משום דלאח"מ נכנס העבד לרשות יורשין עיי' בו, והנה מה שהוכיח ממשמעות דמתני' דמשמע לא יתנו מדאוריית' א"י שום משמעות דאפשר מדרבנן קאמר לא יתנו שלא יאמרו גט לאח"מ ובמח"כ שכח דברי עצמו מ"ש סי' קכ"ה סעי' ז' דלרמב"ם תן כזכי ואינו אלא תנאי שאפשר לקיים לאח"מ ומדרבנן לא יתנו שלא יאמרו יש שחרור לאח"מ עיי"ש וע"כ צריך לפרש מתני' לא יתנו לאח"מ דשחרור מדרבנן ומשמע איפכא ה"ה בגט רק מדרבנן לא יתנו משום דשליח עומד במקומו ולא יתנו שלא יאמרו גט לאח"מ, אבל יש לי ראי' מהימנא דלאח"מ מדאוריית' הוא דפסול מגיטין כ"ח ע"א שרמי מגט אתרומה ואי אח"מ ע"י שליח רק מדרבנן פסול משום שלא יאמרו יש גט לאח"מ זה ל"ש שם דהא לא ידענו ולא שמענו שמת אדרבה בחזק' חי הוא ואם מן הדין אין סומכי' על חזקה להתיר כמו בתרומה בשעה אחת קודם מיתתו מ"מ סתמא דלא מת וליכא משום שלא יאמרו יש גט לאח"מ ורחוק שחששו שמא ישמעו שמת הא לא חיישי' למיתה, ועוד גם אם נקבל שגם בזה שייך שלא יאמרו עדיין קשה שלא מקשה מידי מגט אתרומה, י"ל בגט דליכא רק חשש דרבנן דמדאוריית' כשר גם אם מת סמכי' על חזקת חי משא"כ בתרומה דהבריי' ס"ל תרומה בזה"ז דאוריית' ואסורה לאכול בתרומה דאורייתא או אפי' בתרומה דרבנן דלא תאכל אטו דאורייתא ושורש דאורייתא מיהא איכא וע"כ צ"ל דגט לאח"מ ע"י שליח מדאורייתא לא מהני, וזו ראי' ברירה לפענ"ד:

ובמאי דכתיבנא מצאנו מקום ישוב לדקדוק עצום שעמד עליו מהרי"ט סימן ק"ד מדרמי' ליה אביי לרבה תחלה מגט אתרומה ולא הקשה לי' מיד בדומה מתרו' דמתני' אתרומה דברי' ונדחק מאד, ולמ"ש י"ל דמתרומה דמתני' ל"ק י"ל מתני' ס"ל תרומה בזה"ז דרבנן וסמכי' על חזקת חי' ובריית' ס"ל תרומ' בזה"ז דאוריית' ולכן מקשה מגט אתרומ' דגט לאח"מ אפי' ע"י שליח מדאוריית' פסול ובטל, ואחר שהשיב לו גט אתרומ' קרמי' מקשה ורמי תרומה אתרומה דמוכח דמתני' ס"ל תרומ' בזה"ז דאוריית' דאלא"ה הוי זו ואצ"ל זו כיון דקמ"ל בגט דסמכי' כ"ש בתרומה ומשום צריכות' דעשה ש"ס לבסוף דגט לא אפשר ותרומה אפשר זה דרך צריכותא אם שניהם דאוריית' או שניהם דרבנן אבל אם גט דאוריית' אם סמכי' בדאוריית' שוב ליכא הו"א דנחמיר בתרומה דרבנן כיון דאפשר קצת וע"כ מתני' ס"ל תרומה בזה"ז דאוריית', ואיכא צריכתא קצת ורמי תרומה אתרומה וכיון שכדי להקשו' תרומה אתרומ' צריך להביא רישא דמתני' דשולח גט ולהוכיח דס"ל תרו' בזמה"ז דאוריית' מקשה מיד מגט אתרומ' עד דדחי קושי' דגט אתרומה מקשה ורמי תרומה אתרומה וא"ש, ומכח דברינו מוכח ג"כ דבטל הגט לאח"מ מדאוריית', אלא דטעמא לא לא ידענא למה יהי' הגט בטל מדאוריית' ומ"ש הקצה"ח משום שיצא' מרשותו לא נ"ל כיון דאגיד' בי' להאמנתו אח"מ שזקוקה ליבם ולזה באה הגט דלהתיר' לעלמא מאיסור א"א בלא"ה מיתת הבעל מתיר אלא שזקוקה ליבם ולדבר זה לא יצא' מרשותו לאח"מ, ובשחרור א"ש מ"ש שיוצא לרשות יורשים אבל בגט לא מסתברא דבריו, ולא ידעתי טעם אלא לומר דלא מצאנו גט שיהי' כור' זיק' יבם לחוד בלי שיתיר אותה לאחרי' הגם דממילא מותר' לכ"ע אין זה ספר כריתות שאמרה תורה שיצא' ע"י מביתו והי' לאיש אחר וכיון שנעתקו הקדושי' ומותרת לכ"ע ולאו אשתו היא ממילא אינה זקוקה ליבם, אין בכח הגט להתיר זיקת יבם לחוד רק יבום או חליצה, ועיין תוס' גיטין פ"ב ע"ב ד"ה אפי' לא נתגרשה אלא מאשה שהקשה פשיט' כיון שלא נתגרשה אלא מאישה מותר' ליבם ופנ"י הקשה שם מנ"ל לתוס' בפשיטו' דלא נאסר' ליבם ע"י גט כזה, ולפענ"ד פשיטתו של תוס' מטעם שכתבנו דלא מצאנו שיהי' הגט מנתק זיקת יבם אלא כשמתיר' לעלמא, הגם דשם אסורה לאחר הגט לכ"ע דבחיי' ניתן לה חוץ לכ"ע, וכאן בשעת נתינת הגט כבר מותר' מצד איסור א"א ע"י מיתת הבעל, מ"מ למ"ש כמ"ש, יעיין פנ"י שם שכ' לולי תוס' הי' אומר משום דכ' ויצאה והי' לאיש אחר, אבל תוס' לא כיון לזה אלא למ"ש ועיין:

ועדיין קשה לי לפי שיטת רש"י שם דמדייק הפ"י שם דס"ל דמהני גט כזה לר"א דלא ס"ל דבעי שיתיר' לכ"ע גם גט חוץ מאישה מהני ולענין שאינה זקוקה ליבם עוד הרי לא ס"ל מ"ש וקשה לפי דס"ל כשיטת הרמב"ם ומשו"ה כ' בדף י"ג, י"ט, דיצא' לרשות יורשי' דאלא"ה הי' מהני מדאוריית' והקשה מה יענה למה בגט לא יתן לאח"מ דאורייתא וצ"ל דלא ס"ל דיוקת רש"י ממשמעות דמתנית' דלא יתן דמדאורייתא קאמר די"ל מדרבנן אבל קושטא דמלתא כתוב בשחרור דמדאוריי' לא מהני כיון שזכו היורשי', ובגט צ"ל מדרבנן לא יתן, והא"ש מה דהי' קשה לי על רש"י דלא כ' בגט טעמא דמלתא משום שיצאה מרשותו לרשותה כמ"ש בשחרור והא גט קתני תחלה במתני', ולמ"ש א"ש דבגט לא שייך טעם זה ומשום טעמא דידי הא ל"ל רש"י לשיטתו ועיין:

אלא דתשאר קושיתינו והוכחתינו על רש"י מסוגי' דגיטין כ"ח ע"א דהוכחנו דגט ע"י שליח לאח"מ ל"מ מדאוריית', וצל"ע, ומ"ש הקצה"ח בכונת רש"י ט' ע"א משו"ה כ' דזכו יורשי' דאל"ה הי' מדאוריית' כשר לא ידעתי איך אפשר שיזכו יורשים לפי שיטת רש"י לעיל ט' דא"י לחזור בו ומחוסר נתינה שיהי' מותר בב"ח וכדומה וכיון שיצא מרשותו לענין זה שא"י לחזור ולשעבד בו איך זכו יורשי' ומה דמדמה הקצה"ח כאלו מכרו בחייו באמת א"י למכור בחייו מאחר שכבר זכה לו השליח וא"י לחזור בו ולפי שיטת רש"י בדף י"ג שכ' תוס' לעיל ט' דרש"י חזר בו א"ש מ"ש שם י"ג כמ"ש הקצה"ח, אבל לפי שיטת רש"י בד' ט' לא א"ש מ"ש שם וצ"ע:

ונחזור לשיטת הרמב"ם דהראני לדעת כי ס"ל דגט לאח"מ ע"י שליח אינו גט מדאוריית' מדכ' פ"ז הלכ' כ"ט דאם נודע שמת אינו גט והוכחנו דבר זה מסוגי' ש"ס גיטין כ"ח, וע"פ הדברים האלו א"ש מ"ש הרמב"ם שם דאם הי' גט ביד השליח א' מהם לא יתן לאשתו, קמ"ל טובא דהו"א דלאח"מ ע"י שליח כשר מדאוריית' וליכא רק משום שלא יאמרו יש גט לאח"מ וזה דוקא כשנודע שמת אבל כאן לא נודע יאמרו דקים להו דלא מת ועוד משום עגונא במקום יבום וא"י היכן הוא לא החמירו משום שמא יאמרו, ובעגונא אמרו להקל ולא להחמיר, קמ"ל הרמב"ם דלא יתן וכ' דאם נתן הוי ספק מגורשת מדאוריית', ואם נודע שמת קודם נתינה אינו גט מדאוריית' דאין גט אפי' ע"י שליח לאח"מ מדאוריית' לכן לא יתן לה אפי' במקום עגון, אבל במקום שהיבם לפנינו ואפשר בגט וחליצה פשיטא דיתן גט וחליצה וממ"נ מותרת, ודברי הרמב"ם מקושרי' ומזוקקי' בעזה"י, וגם כוונת הה"מ לא הי' שיחזיקו אותה גרושה במקום חליצה אלא להחזיק' גרושה בלי חליצה ורבותא רבתא אשמעינן כדכתיבנא:

אלא דכ"ז לא יועיל לנו בשיטת המחבר ברמב"ם סי' קכ"א דל"מ אם נתנו לה קודם שהבריא רק בידו ולשיטת המחבר אין הו"א שיהי גט לאח"מ ע"י שליח מהני מדאוריית' ע"כ צריכי' אנו לומר מ"ש הרמב"ם פ"ז דאם יש גט ביד השליח לא יתן לאשתו דקמ"ל דאפי' אם היבם לפנינו לא יתן לה וע"כ לנו לומר משום א' מן הטעמי' שנתנו בתשובת מהרי"ט שמא תנשא בלי חליצה ואם נקדים חליצה שמא תנשא בלי גט, או משום דאיכא דשמע בגט ולא שמע בחליצה או איפכא:

והנה בנוב"י תנינ' אה"ע סי' קל"ד כ' היכא דרובא למיתא ליכא חשש שמא תנשא בלי חליצה כיון דרובם למיתה לא תקיל ראש לסמוך שהוא חי, והוכיח כן מדלא כ' הרמב"ם גבי גוסס שלא יתן לה כמ"ש בהלכ' כ"ט מוכח דוקא היכא דאיכא ספק השקול חיישי', והנה מלבד כי מ"ש לחלק בין רובם למיתה ולספק לא מסתבר אם לא נחוש שתנשא באיסור או תשכח מה שאמרו לה ב"ד מה לי ספק או רוב גם בספק אין לה מקום להתיר מעצמה מספק, זאת לא זאת הרי המחבר בסי' קמ"א גם בגוסס כ' דלא יתן לה ודבריו ז"ל תמוהי' במח"כ, והנ"ל בישוב הא דלא כתב הרמב"ם בגוסס דין זה דלא יתן לה ונילף ממנו על המאוחר במ"ש בהלכ' כ"ט, דהה"נ דלא יתן לה, נ"ל לרבותא קמ"ל בהלכ' כ"ט ונלמוד מקו"ח בגוסס, ומגוסס לא נדע בספינה המטורפת וכיוצא בו שבהלכה כ"ד, דבגוסס אם תחלוץ תחלה יש לחוש שתנשא בלא גט ויש חשש איסור חמור דא"א ואם יתן הגט תחילה דליכא איסור חמור כ"כ ביבמה לשוק מ"מ הא רוב גוסס למיתה ואם תנשא בלא חליצה קרוב שתעבור באיסור יבמה לשוק לכן לא יתן הגט עם חליצה דבכל א' שתקדמ' איכא למיחוש ואין למדי' ממנו בספק השקול חי או מת כמו בהלכ' כ"ט דאפשר להקדי' הגט וליכא רק שמא תנשא בלא חליצה הא באיסור דלא חמיר כאיסור דא"א ובספק השקול לא מחמרי' כ"כ קמ"ל הרמב"ם גם בא' מאלו לא יתן גם אם יקדים הגט לא חוששין לאיסור יבמה לשוק, ולכן כ' זה בהלכ' כ"ט וסמך דנדע מכ"ש בגוסס, והמחבר דייק וכ' מפורש בשניהם לא יתן ולא רצה לסמוך דנילוף גוסס מכ"ש וחש להאריך ולפרש בכ"א דלא יתן וא"ש עיין:

ולדינ' כיון דהמחבר לא נמצא לו חבר מא' בחוברי חבר לחוש לכ"ז אלא הרמב"ם ומכח דיוק ברמב"ם מדהוצרך לומר דלא יתן ש"מ אפי' אם תחלוץ, וכ"ז להמחבר לשיטתו בשיטת הרמב"ם בסי' קכ"ב אבל ח"מ וב"ש ופר"ח כולם שווי' דעיקר, כשיט' הרמב"ם דלא כמ"ש הב"י ומחבר בשיטתו אלא דס"ל דכיון דשלוחו כמותו אפילו הוא בשעת נתינה אינו ראוי לנתינה מהני מדאוריי', ויש הו"א רבתא דה"ה לאח"מ ע"י שליח דמהני וטובא קמ"ל הרמב"ם אם יש גט ביד השליח לא יתן אפי' במקום דאין ידוע איה מקום היבם, ומנ"ל לחדש חדשות בהרמב"ם וסתמא כפירוש' שפרשנו, ממילא ליתא ג"כ למה שכתב המחבר בסי' קמ"א דלא יתן ולשיטתו אפי' גט וחליצה לא יתן כיון דהא דסי' קכ"ג ליתא הא נמי ליתא כי תלי' זה בזה והבן, והיתה לבאר לפי פירושינו בכונת הרמב"ם הא דלא כ' הרמב"ם בגוסס דלא יתן ונדע ה"ה בכל אלו בהלכ' כ"ט, י"ל דבאלו רבותא יותר בגוסס דרוב גוסס למיתה ויש לחוש יותר שלא יאמרו יש גט לאח"מ מבאלו דספק השקול הוא רחוק לחוש שיאמרו יש גט לאח"מ שיודעים דחי הוא קמ"ל באלו לא יתן דל"מ לאח"מ וה"ה וכ"ש בגוסס:

ונבוא לדינא בכדון שלנו דיש להתיר אשה זו ע"י גט וחליצה, מ"מ מהיו' טוב לצאת ידי שיט' המחבר דס"ל גט וחליצה לא יתן לכן יקדי' תחלה החליצה להיות כי שרי' בלא גט לפענ"ד ע"פ העידות שמת בעלה וא"א צריכי' גט רק ליתר שאת ושלא לצטרך לקולא שהקילו בעגונא א"כ אם נקדים החליצה שצריכה בודאי שוב אין לחוש שתנשא בלא גט ע"פ סברא שלא יתן לה השליח כולי האי הא לעיקר הדין מותר' בלא גט, אבל כשנקדים הגט יש לחוש שתנשא בלא חליצה ומתוך דברינו הניתני' למעלה בישוב לפי שיטת המחבר ברמב"ם הא דלא כ' הרמב"ם בגוסס כן והוסיף המחבר וכ' משו' דס"ל בטעמא דרמב"ם שמא תנשא בלא חליצה או איפכא מזה מוכח דהמחבר אחז בטעם זה ובנדון שלנו אם נקדים החליצה יצאנו ידי שיטת המחבר די חובתינו והא דכ' המחבר כן בגוסס הגם דרוב גוסס למיתה ואפשר שתחלוץ תחלה וליכא חשש שמא תנשא בלא גט הא רוב גוסס למיתה וכעין שכתבתי בנדון שלנו, אלא דבלא"ה צ"ע למה לנו לגט כלל כיון דרוב גוססי' למיתה וכ' הב"ש סי' י"ז ס"ק כ"ד בסופו שמעידי' על הגוסס אחר ג' ימים ומותרת להנשא, א"כ בהניחו גוסס אחר ג"י א"צ אלא חליצה וכן קשה ממ"ש הרמב"ם מגוסס אע"פ שנתן לה הוי ספק, וכ' הה"מ נ"מ במקום יבום הא בחליצה לבד סגי וא"צ לגט כלל ובודאי לאו מגורשת מזה מוכח כמ"ש הג"מ שם ומביא בשם כמה גדולי אחרונים דרוב גוססי' למיתה לאו רוב הוא וצ"ל הא דש"ס גיטין כ"ח רוב גוססי' למיתה וכן בכמה מקומו' בש"ס, היינו לאפוקא דליכא חזקת חי דאתרע ע"י רוב גרוע דרובם למיתה ומשוה לי' ספק, והא"ש דצריך כאן גט וחליצה ולשיטת המחבר גם גט וחליצה לכתחלה לא דאם יקדים חליצה יש לחוש שתנשא בלא גט דמידי ספקא לא נפקא אבל בנדון שלנו א"ש כדכתבכו:

ולצאת ידי חשש שבמהרי"ט ס' ק"ד משום איכא דשמע בהא כבש"ס קדושין כבר בארנו דטעם זה ליתא היכא דגט וחליצה בב"א ובקידושין א"א לחלוץ עד שתגדיל משא"כ בנדון שלנו שאפשר לכן טוב שתהי' חליצה ואח"כ הגט ביום ובמושב ב"ד או בזא"ז, ועוד י"ל די"ל כיון שדבר זה שתהי' אשה צריכה גט וחליצה מיבמה מילת' דתמוה הוא דלא שכיח תמי' כזו ומדכר דכיר' ואין לחוש לשמע בגט ולא בחליצה או אפכא כי מפרסמי' בחוצו' מלתא דתמו' כזו משא"כ בשל קידושי' גט למאמרו וחליצה לזיקתו לאו מלתא דתמו' דל"ש כ"כ הוא ולא תמו' כדי דמדכר ומדכרי אינשי, נוסף לזה נשביע אותה שלא תנשא רק בשני' יחד אחר הגט וחליצה, ולא יקדש הוא אותה, ועיין נוב"י תני' סימן קל"ד ובזה יצאנו רוב ככל החששו' בטח, והה"ג י"נ אבד"ק דעש ני' דהוא מרא דעובדא ומענת כבודך אשר עשה אותך ליועץ נאמן וצורף לפתוח כחא דהיתירא יסכימו למטינא שיבא מכשורי וד' יוציאני מכלל ספיקות ויפתח לנו שערי תורה בהלכה ברורות:

הכ"ד דודך אוה"נ חותם בברכה צלח ורכב ע"ד אמת וענית צדק להחזיק כל בדק וחותם באהבה פה מרחץ מיידלינג כאור בוקר ליום ג' לסדר את הברכה אשר תשמעון תזכור לטוב לפ"ק:

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל:

העתקת גביית עדות.

ידעתי אדוני ידעתי כי המון טרדותיו רבו הא במילי דמתא עיר ואם בישראל והא להו לתלמידים העומדים על הפקודי' לשאוב:

ממעין הישוע' מים חיים ונאמני' כן ירבה, אולם בשערי דמעות אשה עגונא הנעצבת באתי לשחר פני הדר"ג ני' שישים עיניו הקדושי' לעיין בענינה אולי המצא תמצא מזור ותעלה ליגונה ובפרט כ' עלמה היא והרבה ילדות עושה, אי לזאת ראינו כי רבותינו הקדושי' בכל דור ודור שקדו על תקנת בנות ישראל להתיר חבלה:

ואימא איזו אשה אחת מ' פיגא בת כ"ה אברהם אשת ר' אלי' ב"ה דוד מהעכטניא הסמוך לפ"ק באתה לחלוץ ליבמה אשר אחר כמה שנים מצאה אותו כי הרחיק גדוד ממנה ושאלתי אותה על מיתת בעלה ואמרה שנטבע בנהר טייז ומצאוהו וקברוהו, ואמרתי לה כתר לי זעיר אחותי עדי אגבה עדים על הדבר:

וכי הוא זה:

בפנינו ב"ד הח"מ בא ה"ה הבחור שלמה ארי' ב"ה זאב והעיד:

דאס איך וואר אין דער מיהלע נאך פסח שנת תר"ט לפ"ק איזט דער ר' אלי' אויך אויס דער מיהלע געגאנגען, אונד איזט אין דער טייז אריין געפאללען אין איין קורצער צייט האט איהם געזעהען אויף שוויממען ואח"כ לא ראוהו ועמד שם יותר משעה אחת על שפת הנהר ועד שני שעות לא הגיעו ולא ראוהו שעלה מן המים, וגם אמר שבעודני עמד על שפת הנהר שלח להודיע לאשה פיגא הנ"ל שבעלה נטבע ובאתה אשה פיגא הנ"ל עם עוד אשה אחת מ' רבקה על שפת הנהר ואמר להם שנטבע ר' אלי' הנ"ל, ואח"כ הלך לו ר' שלמה ארי' ולא נודע לו מה נעשה עם הנטבע הנ"ל:

ושוב העידה אשה אחת מ' שינדל שכאר שמעה קול רעש מהערלים שנטבע ר' אלי' רצתה והודיע לשני אנשים לה"ה ר' גרשון ב"ה יהודא ולר' יעקב בן ה"ר זאב, ובאו שני אנשים הנ"ל והעידו שרצו על שפת הנהר כשעה חדא שבקשו ולא ראוהו ואח"כ הלכו לביתם ושהו כשליש שעה שלחו לבקשו ובקשו אותו כשלוש שעות ולא מצאוהו אך מצאו במים בגד צמר הנקרא גובע עם ההוט והכירו בטב"ע שהוא של אלי' הנ"ל:

שוב אמרו שני אנשים הנ"ל ונלוה עליהם ר' משה צבי ב"ה אליקום כי בשלוש שבועות לאחר שנשמע קול נפילת האיש הנ"ל למים באו ערלים מכפר הנ"ל ואמרו שמצאו איש יהודי מת במים והלכו לשם ומצאוהו בתוך תחום כפר הנ"ל ומצאוהו על היבשה ובפרצוף פניו לא הכרוהו כי הי' פניו וגופו נפוח מאוד רק ע"י שערותיו ראשו וזקנו שהי' געלבליך וגם הכירו בט"ע בגדיו דהיינו וועסטיל וארבע כנפות האלס טיכל:

ושאלו לאשה הנ"ל על סימניו ואמרה שהמכנסים שקורין גאטיעס:

איזט איינע געזיימט געוועזען אונד דיא אנדערע וואר ניכט געזיימט רק געשטעפט בדקו וכן הי', עוד העיד כה"ר משה צבי שאשה אמרה:

ווייל דער ריקען פאן דער וועסטע וואר צערריססען האט זיא איינען פלעק פאן גראבער הויזליינוואנד געלעגט, וגם אמרה אשה ווייל דיא האנדבעזעטצליך האבען זיך אנגעפאנגען צו רייסען האט זיא איינעס איינגעזיימט ובעבור זה איזט איין האנדבעזעטציל קירצער פאן דען אנדעקן, ומצאו כזה:

ושוב בא ר' יעקב קאפעל ב"ה אליעזר והעיד שכאשר בא ומצאו על היבשה הכירו בפרצוף פנים ווייל ער וואר נאך ווייס ניכט פערבלאזט, כל הנ"ל העידו העדים כדת:

עוד אמרו האנשים שלא נחסר בכפר ההוא שום יהודי וגם לא נשמע בימים ההם שום אחד שנטבע בסביבותיו:

תוכן העניינים

כתב סופר אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה