כתב סופר אבן העזר· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
תשובה כז
שלום תנין בכל מקנה וקנין, להרב המאוה"ג מלא וגדוש חריף בע"פ כש"ת מה"ו מנחם נ"י:
הנה עתה באתי לקיים הבטחתי אשר הבטחתי למע"כ נ"י כי אקח מועד לעיין עוד בשבוע זו בשאלתו בעגונא דאתתא ולהיות כי אין לי פה ספרים כל הצורך לפי רגל המלאכה לדין ולהורות הלכה למעשה בענין חמור כזה וצריך עיון וחיפוש בספרן של צדיקים גדולי קמאי ובתראי לדמות מלתא למלתא דשכיח ולא שכיח שיש לחוש לאתרמי ושאין לחוש, ואינם פתוחים לפני פה רק מעט מזער, לכן הנה באתי במגלת ספר כתוב בעיון מעט ולפי העולה בזכרון טוב לפני להלכה ולא למעשה, ואשר ישים ה' בפי אשמור לכתוב וה' יצילינו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות:
ואען ואומר אחר שימת עין עיוני על ג"ע ששלח לנו הגאון דק"ק יארמוט, בהשקפה ראשונה היה נראה כי סגי בעדות של האורח בעל העגלה כי זה האיש שנסע עמו ואמר כי הוא ממיקלאש ויש לו אשה רעה ובנות הולכת בעקבות אמם ועשו השופטים פירוד בינו לאשתו, ואותו האיש הכיר בט"ע כי הוא הוא שנמצא וראה אותו בתוך שעה שנטבע והעלוהו הגם שלא ידע שמו מ"מ כיון שהזכיר שם עירו ושיש לו אשה וב' בנות רעות ונתרחק מאשתו עפ"ד ואחר הבדיקה במקום ההוא ולא נמצא איש שיש לו כל הנ"ל שיצא ממקום ההוא חוץ אחד ששמו יעקב גראססמאן שוב אין לחוש לאחר וידעינן שהוא יעקב גראססמאן נטבע בנהר כמבואר כדומה לזה בא"ע י"ז סע' ט', אלא שראיתי אחרי רואי במכתב פר"מ נ"י בשם הגאון הנ"ל כי יש הרבה מקומות בשם מיקלאש ויש לחוש ושמא יש בא' ממקומות ששמה מיקלאש ושם היה ג"כ אחד שיש לו אשה ובנות רעות כזו ונעשה פירוד בינו לאשתו, ואני מוסי' אפי' אפשר לבדוק בכל המקומות ששמם מיקלאש יש לחוש למה שכ' הרשב"א גיטין סוגי' דשיירות מצויות דבהוחזקו ב' יב"ש בעיר אחת חיישינן שמא יש עוד הרבה אשר אין ידוע לנו, ובאמ' דברי רשב"א תמוהי' ועיין פנ"י שם והארכתי במק"א, עכ"פ דעת הרשב"א כן הוא ולדעתי ל"מ בדיקה בכ"מ הנ"ל דשמא יש עוד, ועכ"פ צריכים אנו לבדוק במקומות הידועים לנו בלא"ה אין לנו תועלת מעידות האורח בעל העגלה רק בצירוף מ"ש כי הניח אמתחת רייזעטאש על עגלה שלו, ובתוך הרייזעטאש נמצאו אח"כ מכתבים הכתובים ליעקב גראססמאן והלעגיטימאציאכסקארטע שלו, ומכתבי מכתבי מסירה שכ' לפינאנץ ומה שהשיבו לו וגם שטרי חובות שים לו על ערלים משם בכל אלו אין ספק שהוא יעקב גראסמאנן דמוכח מתוכם וגם ניכרי' המכתב' לאשתו ובנותיו, וע"י שנמצאי' בריזמטאש שלו אנו יודעים כי זהו שנטבע הוא יעקב גראסאאן אלא דיש לחוש לשאלה שמא "השיין" לאחר שיש לו אשה ובנות כמותו והוא נטבע:
והנה אי להלכתא חיישינן לשאלה או לא רבו הדיעות והשיטות ובטוש"ע פסק דחיישינן לשאלה, כחד תוס' דש"ס ב"מ ויבמות ולפ"מש ב"ש בשם מהר"ל מפראג דאם יש סי' אמצעי בגופו סי' מובהק בכליו יש להתיר מכח ממ"נ אי סי' דאורייתא וסגי בסימן בגופו ואי סי' ל"ד לא חיישינן לשאלה וסגי בסי' בכליו, ולפי שיטת מהר"ל אם נחשוב מה שיש לזה הנמצא נטבע אשה וב' בנות רעות ופירוד בינו לאשתו עפ"ד כסימן אמצעי עכ"פ בצירף כליו ודברי' סי' מובהק ויותר להם של יעקב גראסמאן ל"ח לשאלה מכח הנ"ל אלא דהב"ש דחה ראי' מהר"ל וחולק עליו באמרו דאם סי' דרבנן בוודאי חיישינן לשאלה דע"י חשש שאלה ליכא סי' מובהק, ומביא ראי' מראשונים דס"ל דחיישינן לשאלה הגם שלתי' א' כליו בחו"ס לצ"ל דחיישינן לשאלה ואי סי' דרבנן ג"כ לצ"ל דחיישי' לשאלה למה חוששי' להחמיר בחשש שאלה וע"כ אי' סי' דרבנן בלא הוכחה מסברא חיישי', והנה ראי' ב"ש משיטות הראשונים וצ"ל מנ"ל הא באמת הגם אם אין אנו מוכרחים לומר דחיישינן לשאלה ואי סי' דרבנן מסברא חיישי' ויבואר לפנינו לחזק דבר הב"ש:
ותחילה נסלק מעל שיטת ב"ש תלונות בעל הנב"י שהקשה עליו מקושי' ש"ס אי חיישינן לשאלה חמור בסי' אוכף היכא מהדרינן ולפי שטיחת הסוגי' הקושי' וע"כ דל"ח לשאלה והא דאין מעידי' משום דסי' דרבנן, ולשיטות ב"ש עדיין מי ניחא הא אי סי' דרבנן בוודאי חיישינן לשאלה וע"כ כל דלצ"ל חיישינן לשאלה אפי' אי סי' דרבנן ל"ח, וכן קשה מתחלת הסוגי' דמתרץ אי סי' דרבנן לא בעידי אוכף וקשה הא חיישינן לשאלה ועדיין לא ידע דשאני אוכף דלא משאלי אינשי, וישבתי קושי' זו בכמה אופנים בלימוד הישיבה עד"פ ולדינא פלפלת כ"ש למאי חזו, אבל יש לפני דרך פשוט לפענ"ד, והוא ע"פ קושי' ב"מ בקושי' הש"ס חמור בסי' אוכף היכא מהדרי' דלמא בעידי אוכף, ודחק בקושי' זו, ולבסוף כ' אפשר גם בעידים חיישינן לשאלה, והנה הפ"י קיצר ואני אפרש שיחתו כוונתו רצוי בקושי', מנ"ל לש"ס להקשו' דלמא לשאלה לחוד לא חיישינן אלא בצירף דלמא אתרמי ס' כסי' הגט אי סי' דאורייתא ל"ח לאתרמי אבל בצירף שאלה חיישינן וחמור בס' אוכף י"ל בעידי אוכף דליכא רק חשש שאלה ולשאלה לחוד ל"ח וכן הי' יוכל להקשות דלמא חמור בסי' מובהקים דאוכף וי"ל דווקא בסי' אמצעי בצירף שאלה חיישי' אבל בס"מ דל"ש כלל אלא א' מני אלף ל"ח לאתרמי אפי' בצירף חשש שאלה דע"י חשש שאלה נעשה כסי' אמצעי והא סי' אמצע' מהני אי סי' דאורייתא:
ויש לנו לישב קושי' זו על כמה אופנים והיותר פשוט נ"ל דאי סי' דאורייתא א"א לומר חמור בסי' אוכף היינו בעידים בט"ע או בס"מ, קרא כתיב וכן תעשה לחמורו ולשמלתו, ואי סי' דאורייתא מחזירין אבידה בסי' אוכף היינו בעידים ואיך קאמר קרא וכן תעשה לשמלתו, הא שמלה וכל אבידה מחזירי' בסי' אמצעי ולכן א"א לומר דחמור בעידי אוכף רק או סי' דרבנן ומיושב קושי' פנ"י הנ"ל:
ועפ"ז מיושב ממילא קושי' הנב"י דקושי' ש"ס אי חיישינן לשאלה חמור בסי' אוכף וע"כ דלא חיישינן לשאלה וסי' דרבנן ואין מחזירין אבידה רק בס"מ או בעידים, וי"ל דחמור בסי' אוכף בעידים ובט"ע דליכא רק חשש שאלה ל"ח אבל בס"מ חיישינן לשאלה, דע"י חשש שאלה נעשה מ"מ סי' אמצעי, והיתה לבאר הגם דמחזירי' שמלה בס"מ ואיך נפרש חמור בסימן אוכף בעידים הא משמע חמור דומי' דשמלה, י"ל ע"ד שכ' הראשונים הא דלא מתרץ בתחלת הסוגי' אימא בס"מ והי' תי' מרווח יותר משום דס"מ בכלים לא שכיח וכן רבא אמר חמור בסי' או בעידי אוכף ולא אמר אי סי' דרבנן בס"מ משום דלא שכיח, וא"כ א"ש קרא וכן תעשה לחמור בעידי אוכף ולשמלתו ג"כ בהכי איירי דס"מ ל"ש בכלים וא"ש, ומיושב ג"כ הקושי' מתחלת הסוגי' דמשני אימא עידי אוכף ול"ק ניחוש לשאלה דבעידי אוכף ל"ח לשאלה כהנ"ל:
ויש להביא קצת ראי' לשטת הב"ש ממקום שהקשו עליו, דכבר כתבנו דהראשונים נדחקו הא דלא משני כולהו קושי' חוץ הראשונה ממתני' בס"מ משום דס"מ ל"ש, והוא דוחק דמ"מ מרווח יותר לשנו' בס"מ מלשבש הברייתא אימא בעידי', ולשיטות הב"ש ועפמ"ש א"ש דלא יוכל לתי' הבריית' דחמור בסי' אוכף בס"מ דקשה עדיין ניחוש לשאלה דאם סי' דרבנן בוודאי חיישינן לשאלה דס"מ לא הוי ולכן הוצרך לתרץ בעידי אוכף ובט"ע ל"ח לשאלה לחוד וא"ש:
ועוד נ"ל ראי מהימנא יותר לשיטות הסוברים דחיישינן לשאלה עפמ"ש הב"ש דס"ל אי סי' דרבנן חיישי' ונ"ל דכך מוכח מן המתרץ כלים דחיישי' לשאלה, דקשה לי לפמ"ש הראשונים בב"מ ומובאי' בש"מ הא דלא חיישינן באבידה למכירה דמנא ידע זה שנותן סי' שהלוקח ממנו אבדו בשלמא אם השאיל לו אפשר שע"י שבקש ממנו שיחזור לו שלו נודע לו שאבדו אבל במכיר' מנא ידע, והא תינח באבידה אבל בעגונא יש לחוש לשאלה ומכירה לפ"ז קשה לי מאי מקשה חמור בסי' אוכף היכא מהדרינן וע"כ דל"ח לשאלה, י"ל לשאלה לחוד לא חיישי', אבל לשאלה ומכיר' יחד חיישינן שמא מכר ושמא השאיל, ולא ידעתי פתר רק דא"כ הי' לתרצן לומר כלים דחיישינ' לשאלה ומכיר' ומדלא אמר אלא דחיישי' לשאלה ש"מ דלשאלה לבד ג"כ חיישי', ונ"מ לענין גט שאבד דחיישי' לשאלה בכלים דמושלי וכדומה והקשה שפיר חמור בסי' אוכף היכי מהדרינן, וא"ש, ולפ"ז מוכח דהתרצן ס"ל בלא"ה בלא קושי' והכרח ממתני' דחיישי' לשאלה, דאי מכח קושי' חדש זה מנ"ל לחדש דחיישי' לשאלה לחוד דלמא דווקא לשאלה ומכירה בצירף וע"כ דסברא דנפשי' היא דחיישינן לשאלה לחוד ומתרץ מתני' דכליו דחיישינן לשאלה ומיירי בכלים דמושלי אינשי, ובתי' שני כליו בחו"ס לא נאיד מחשש שאלה דהרי ס"ל בלא הכרח דחיישי' לשאלה אלא דרצה לתי' מתני' בכל כלים, והארכתי בזה בישוב הסוגי' דב"מ ויבמות ואכ"מ, ולפ"ז כ"ש אי סי' דרבנן דאיכא חשש שאלה, דהא אי סי' דאורייתא פשיטא ליה לתרצן מדנפשי' דחיישי' כ"ש אי סי' דרבנן, ויש ראי' מן הסוגי' כהפוסקי' לשאלה גם דלא מוכח ולשיטת ב"ש דאי סי' דרבנן כ"ש דחיישי' לשאלה, ומיושב ג"כ קושי' נב"י על הב"ש מדמקשה חמור בס"א ניחוש לשאלה ואלא מאי סי' דרבנן, בוודאי קשה ניחוש לשאלה, ולפמ"ש דהכי הקשה חמור בס"א היכי מהדרינן וע"כ דלא חיישינן לשאלה לחוד וסי' דאורייתא ומתני' ל"ק דשאני בעגונא דיש לחוש למכירה ושאלה, אבל חמור בס"א דליכא רק חשש שאלה לחוד ל"ח, ולאמת דמסקי' כפשיטתו של התרצן דחיישינן לשאלה לחוד אי סי' דאורייתא כ"ש אי סי' דרבנן וא"ש ועיין:
ונ"ל להוסיף מיא וקמחא על מ"ש דלאמת מוכח מקרא דחיישי' לשאלה ותרצן לא מסברא דנפשי' ס"ל דחיישי' לשאלה לחוד אלא דהוכיח כן מקרא דכתוב וכן תעשה לחמורו דיליף רבא מיני' חמור בס"א מיתרא דקרא, ואין מקום לומר דהו"א דלא נחזור חמור בס"א מ"ש סי' בחמור עצמו או באוכף שלו, אם לא דש"א דחיישינן לשאלה קמ"ל קרא, ולפי מסקנא דאוכף דחמור ל"מ אינשי צ"ל דהו"א דאפי' באוכף דל"מ ולא שכיח ניחוש קמ"ל קרא דלא חיישינן, ומינה מדקמ"ל קרא בחמור בס"א דלא מושלי אינשי ש"מ בכלים דמשאלי חיישי' דאלת"ה מאי קמ"ל בכלים דל"מ אפי' בדמשאלי ל"ח, ועוד כיון דעכ"פ צריך קרא מנ"ל למילף הקרא כ"כ אפי' בדמשאלי דלמא דווקא בדלא משאלי דהרי חזינן דלולי קרא הו"א דחיישינן לשאלה, היוצא לנו דמוכח מקרא דחיישי' לשאלה לחוד הגם דליכא חשש מכירה, ולכן מתרץ התרצן כליו דחיישי' לשאלה, והמקשן עד דלא ידע דאוכף לא משאלי מקשה איפכא דמקרא מוכח דל"ח לשאלה לחוד ומתרץ שאני אוכף דלא משאלי וכו' ומאחר דהודיע לנו זה ממילא מוכח דחיישי' לשאלה לחוד, והדר מקשה דמצאו קשור בכיס דקשי' ניחוש לשאלה לא רצה להוכיח דל"ח דהא מקר' מוכח דחיישי' אלא דמקשה למה בכיס קשור ל"ח והוצרך לחדש שאני ארנקי וכו' דלא משאלי אינשי כנ"ל, ועיין:
וע"פ דברינו אלו הסמוכי' מיושב ג"כ קושית נב"י עד דלא ידע דשאני אוכף י"ל דל"ח לשאלה אפי' אי סימני' דרבנן ומקשה חמור בסימני אוכף וע"כ דל"ח לשאלה וסי' דרבנן ומ"מ ל"ח לשאלה אבל בתר דמחדש לן דשאני אוכף מוכח כל דמשאלי אינשי חיישי' לשאלה בין אי סי' דאוריית' ובין אי סי' דרבנן וכן לא ק"מ מתחלת הסוגי' דמשני בעידי אוכף דעד דלא ידע דשאני אוכף י"ל דל"ח לשאלה והבן:
היוצא לנו מכל מ"ש כי מוכח מתוך הסוגי' דחיישי' לשאלה אפי' בלא הכרח מכח מתני' דיבמות, או משום דתרצן ס"ל מסברא דנפשו כך או דמוכח מקרא דחיישי' לשאלה בין אי סי' דאורייתא ובין אי סי' דרבנן, אלא אי סי' דאורייתא מחזורי' אבידה בסי' אמצעיים וכתיב וכן תעשה לחמורו, חמור בסי' אוכף וקמ"ל דלא חיישי' לשאלה בכלי' דלא משאלי אינשי אבל במושלי חיישי' י"ל דווקא בסי' אמצעיים מצטרף חשש שאלה, אבל בס"מ דעדיפי טוב' וחשש איתרמי דחוק מאוד לא חיישינן לשאלה ואי סימן דרבנן ומחזירי' אבידה בס"מ וחמור בס"א ומשום דלא משאלו אינשי אבל בכלי' דמשאלו אינשי חיישי' לשאלה היינו בס"מ ע"י חשש שאלה ליכא ס"מ שמא אקרי ואתרמי, אבל בט"ע דהוא וודאי, לשאלה לחוד ל"ח דאין לנו הכרח מקרא ולא מן הסוגי' ע"פ כל הדברים שכתבתי:
ויש לי לעשות סמוכים דלא חיישי' לשאלה רק בצירף אתרמי, אבל כל דאין מקום לומר אתרמי ל"ח לשאלה, וחשש שאלה רק דחזי לאצטרופי, נ"ל ראי' לזה ממ"ש התוס' יבמות ק"כ ע"ב וברא"ש ספ"ק דב"מ דבממון לא חיישי' לשאלה, הגם דחשש שאלה דאורייתא מדמקשה חמור בס"א מ"מ אמרי' דל"ח לשאלה, וש"ך ס"ו הרעיש על זה האיך מצינו תקנה דל"ח לשאלה ועיי"ש מה שתי' וכאיד ממ"ש תוס' ורא"ש, ועל תי' הש"ך יש לנו דין ודברים במק"א והנלפע"ד בכוונת תוס' ורא"ש דאין זה תקנה חדשה אלא ממילא יוצא מתקנה שתיקנו דנסמוך על סי' בממון נצמח ג"כ דל"ח לשאלה, ולפמ"ש דל"ח לשאלה רק בצירף שמא אתרמי סי' כסי' וכיון דהם אמרו דל"ח לאתרמי ואפ' סי' דרבנן ומטעמא דאמר רבא, וממילא סמכי' על סי' הכלי שבו פירות או שטרות ולא חיישי' לשאלה דלשאלה לחוד לא חיישי' רק בצירף חשש שמא אתרמי ונעשה מסי' מובהקים סי' אמצעים ומסי' אמצעי סי' גרוע וכיון שאמדו דעת האובדים דניחא להו דלא ניחוש לאתרמי, ממילא גם לשאלה לא חיישי' וא"ש:
ובזה הבנתי לשון וסידור הרא"ש ספ"ק דב"מ דהקשה למה ל"ח לשאלה בממון ותי' דווקא בעגונה להתיר ע"י סי' חששו לשאלה ולא בממון, ושוב כתב אפ"ת דחיישי' לשאלה מדאוריית' מ"מ יכולין לתקן בממון דל"ח לשאלה כמו שתקנו דסמכי' אסימני' למ"ד סי' ל"ד, ונראה דתחלה ס"ל לרא"ש דחשש שאלה דרבנן ודווקא באיסור חששו ולא בממון, ואח"כ כתב כמסתפק ואפי' ת"ל דחשש שאלה מדאורייתא, וצ"ע איך אפשר שיהי' חשש שאלה דרבנן, והא מקשה הש"ס מחמור בס"א ועכצ"ל הגם מדרבנן ל"ח לשאלה בממון מ"מ מקשה מקרא וכ"כ תוס' ביבמות, וכן הרא"ש לבסוף דמקשה ש"ס מחמור בסי' אוכף משום דדרשי' זה מקרא, ומעיקרא מאי קסבר דחשש שאלה מדרבנן וצל"ע ולכן נ"ל כוונת הרא"ש דוודאי חשש שאלה מדאורייתא הוא, אלא די"ל דחשש שאלה לחוד אינו חשש דאורייתא אך בצירף אתרמי וממילא בממון דאמרו דל"ח לאתרמי ממילא גם חשש שאלה ליכא וחד תקנה היא וזה הוא מ"ש תחלה ה"מ באיסורים דאין מתירים א"א על ידי סי' בגדי המת האריך כ"כ דהיה יוכל לקצר ה"מ לענין איסורא אבל לענין ממון לא נ"ל כוונתו דווקא באסור' להתיר א"א ע"י סי' בגדי המת חיישינן לשאלה בצירוף אתרמי סימן כסי' ודווקא להתיר אשה ע"י סי' בגדיו אבל ע"י ט"ע בבגדיו ל"ח דלשאלה לחוד ל"ח, אבל לענין ממון ל"ח לשאלה היינו דבממון ל"ח לאתרמי, ולשאלה לחוד ל"ח וכ' עוד ואפי' חיישי' לשאלה מדאורייתא היינו אם תימא דגם לשאלה לחוד חיישי' מדאורייתא בלי צירף אתרמי ואפי' בט"ע חיישי' וא"כ הה"נ נמי בממון דאינו ענין למה דאמרו דל"ח לאתרמי בממון מ"מ יכולים לתקן בממון דלא ניחוש לשאלה ויש כח בידם כמו דתיקנו להחזיר על סי' למ"ד סי' ל"ד, כן י"ל דתיקנו בזה דל"ח לשאלה, ולזה י"ל דתקנת חכמים הוא שלא נמצא בש"ס מ"מ י"ל כן ואסיק לכולהו דברי הרא"ש שכ' ותדע שכן הוא מדלא אייתי ביבמות ממתני' דמצאו פירות בכלים אלא פריך חמור בס"א היכי מדהדרינן דילפי' מקרא וכו' כוונתו בזה להוכיח דאפשר לומר דתקנו תקנה בפני עצמה דל"ח לשאלה דהא מקשה למ"ד ס"ד מחמור ול"מ ממצא פירות בכלי ואי סי' דאוריי' לא תקני מידי לענין סי' דלא ניחוש לאתרמי דמדאוריי' כן הוא, וא"כ כמו דחיישי' לשאלה לענין איסור בצירוף אתרמי כן יש לחוש לענין ממון דאין לומר כיון דל"ח בממון לאתרמי מדרבנן ממילא ל"ח לשאלה כמ"ש ר' דהא קאי אי סי' דאורייתא ולא תקנו לענין חשש אתרמי מידי ממילא חשש שאלה במקומו עומד כמו באיסור, ועכצ"ל דתיקנו תקנה בפ"ע דל"ח בממון לשאלה כמו למ"ד סי' דרבנן תיקנו לסמוך על סי' וכיון דמוכח ע"פ סוגי' די"ל דתיקנו דל"ח לשאלה, כן י"ל דחשש שאלה דאורייתא הוא היינו בלי צירף דלמא אתרמי, ובממון אמרו ותיקנו תקנה בפ"ע דלא ניחוש לשאלה מאיזהו טעם שהי' להם ומבוארים כל דברי הרא"ש ומדויקי' על נכון בעזה"י:
והעולה מביאורינו דברי הרא"ש דנראה דסברת הרא"ש ג"כ דל"ח לשאלה לחוד רק בצירף אתרמי אלא דכ' דא"ת דחשש שאלה לחוד דאורייתא מ"מ י"ל בממון ל"ח ומביא ראי' די"ל כן מ"מ אין הכרח דחשש שאלה מדאורייתא בלי צירף אתרמי, ומנ"ל לומר דכולי האי חיישי' לשאלה אפי' בט"ע, וגם אי אמרינן דל"ח לשאלה רק בצירף חשש אתרמי אם במרווח דל"ח לשאלה בממון ולצ"ל דהא דלא חיישינן לשאלה בממון תקנה אחריתא הוא ולא נמצא תקנה זו כקושי' הש"ך הגם דרא"ש הוכיח דיש לומר כן מדלא מקשה ש"ס ממתני' דמצא פירות, מ"מ י"ל דמקשה טפי מברייתא דחמור בס"א דממצא פירות י"ל דבממון תקנתא הוא אבל לאמת דסימן דרבנן א"ש טפי לומר דל"ח לשאלה רק בצירף אתרמי וממילא בממון ל"ח אבל בט"ע לא חיישי' לשאלה ועיין בכ"ז:
וכן נ"ל ממה דכ' המחבר סעיף כ"ד אפי' יש לו סי' מובהק ביותר בכלים אינם כלום דחיישי' לשאלה ולא כ' רבותא יותר אפי' יש לו ט"ע דעדיפי טובא מס"מ ביותר נראה דבט"ע ל"ח לשאלה וכן נראה ממה שכ' רמ"א סעיף ל"ב בראה שנטבע ויש לו סי' מובהק בכלים ל"ח לשאלה ויוצא ממהרמ"פ ושם נאמר ביש לו ט"ע בכלים וכבר הרגישו בזה למה שינה הרמ"א וכ' ס"מ ולא כתב ט"ע ולפמ"ש א"ש דמהרמ"פ ס"ל אפי' בט"ע חיישי' לשאלה אבל הרמ"א ס"ל דבט"ע ל"ח לשאלה ובמחבר לפמ"ש דנראה לעיקר כן מהרא"ש ב"מ ולכן כן ס"מ בכלים דבט"ע בלאו"ה ל"ח לשאלה וא"ש:
ועיין תשובת הרא"ש כלל נ"א סי' ז' מובא בטור סימן קי"ח וז"ל ואותו שמצא רגלו והכירו בתי שוקים כי הי' שלו סימן מלבושיו לא הוי סימן שלפעמים משאיל מלבושיו לאחרים עכ"ל מדכ' סימן מלבושיו משמע אבל ט"ע במלבושיו מהני ויש לדייק יותר מדלא כ' סי' במלבושיו לא מהני שלפעמים משאיל וכו' נראה כוונתו דלא הוי סי' דחיישי' לאתרמי סי' כסי' בצירף חשש שאלה אבל לחשש שאלה לחוד ל"ח:
אלא דעומד נגדינו מ"ש הטור ומחבר בסי' קל"ב דאם יש לו ט"ע או ס"מ בכלים דמהני ודווקא בכלים דל"מ אינשו עיי"ש מפורש כ' דבכלים דמושלי דחיישינן לשאלה אפי' בט"ע, וי"ל עפמ"ש הרז"ה ביבמות ורא"ש בגיטין סוגי' דש"מ בישוב הרי"ף דבגט אפשר באחר לא מחזירין אפי' בשיירטות מצויו' ולא הוחזקו משא"כ בעגונה וכן פסק טוש"ע להחמיר בסי' קל"ב בגט דחדא לרעותא ובסי' י"ז דווקא בתרתי לרעותא ועיין ב"ש סי' י"ז ס"ק נ"ו, וכן י"ל דבגט מחמיר אפי' כיון דאפשר באחר וכבר כתבנו דרא"ש בב"מ כתב דאפשר דחשש שאלה חשש בפ"ע הוא ואפי' בט"ע הגם דלעיקר אינו כן מ"מ מחמיר טוש"ע בגט אפי' בט"ע אבל בעגונא לא נקיט חומרא בתריית' דל"ח לשאלה רק בס"מ ביותר כן י"ל:
ועוד לנו מקום ישוב מרווח יותר להחזיק דברינו דל"ח לשאלה רק בצירף אתרמי סי' כסי', הנה הנב"י הקשה הא רבא ס"ל בב"ב דל"ח לנפילה ואיך מתרץ ש"ס ביבמות אליבא דרבא דחיישי' לשאלה וכן בב"מ סובב הולך רבא והא ס"ל דל"ח לנפילה וכ' דצ"ל דחשש שאלה שכיח יותר מנפילה, ולדידי צ"ע א"כ לאביי דס"ל דחיישינן לנפילה כ"ש לשאלה והו"ל לש"ס ב"ב להקשות על אביי כל הקושי' שהקשה בב"מ כדמתרץ חיישינן לשאלה דאם לנפילה חיישינן כ"ש לשאלה, וגם ביבמות וב"מ דמקשה על חשש שאלה מחמור בס"א וממצא בכיס וארנקי החשש לא חדית היא דהא אביי חייש לנפילה כ"ש לשאלה, וזה וודאי דאין לומר להתרצן חידש זה דחיישי' לשאלה ואפי' לרבא דשאלה שכיח יותר ומחמיר מחמור בס"א ומכיס וארנקי וע"כ דשאלה לא שכיח וכי במציאות פליגו אי שכיח או לא שכיח ואי שכיח יותר מנפילה או לא, פוק חזי, אלא דפליגו אי צריכים לחוש לשאלה ונפילה או לא חוששי' אבל לא יפלגו במציאות:
עוד הקשה הנוב"י בכמה תשובות על חשש שאלה בעגונא הא איכא חזקה כל מה שביד אדם הוא שלו, ומביא מש"ע ח"מ סי' רצ"ז, ואני אבוא ראי' דע"כ רבא הכי ס"ל, דאל"כ קשה לרבא דמספקא לי' אי סי' מדאורייתא או דרבנן והיינו אי חיישי' דלמא אתרמי סי' כסי' או לא, היינו הגם שע"י סימנים שנותן זה יודעים שאבד כלי כזה מ"מ יש לחוש שמא אחר ג"כ הי' לו כלי בסי' כזה וגם הוא אבד ושל אחר הוא זה שנמצא וצל"ע הא רבא ס"ל דלנפילה ל"ח ושם לצ"ל רק שזה אבד וזה מצא ומ"מ ל"ח, מכ"ש שאין לחוש שכמו שזה אבד גם אחר אבד וצ"ל עוד שמא אתרמי כלי ככלי בסי' ואיך מספקי לי' אי סי' דאורייתא, מהיכי תיתא לחוש שגם אחר אבד הא לא חיישי' לנפילה, וכי משום שא' אבד כלי נאמר גם אחר אבד משא"כ בשטר שלא ידענו שאחד אבד ל"ח לנפילה וכי בשידע' שאחד בעולם אבד שטר הכי ניחוש שטר שבא לפנינו מיב"ש שאבדו ואחר מצאו בשביל שא' בעולם אבד שטר, אתמהה וכ"ז צלע"ג ועכצ"ל טעמא דרבא דל"ח לנפילה משום שכל שביד אדם הוא שלו ול"ח שא' אבד והוא מצאו, וכ"ז בשהוא בידו ומוחזק בו, אבל באבידה שהוא ביד מצאו דלא מוחזק בה אדם חיישי' שאבודה מאחד בעולם ומסופק רבא אם ניחוש גם לאתרמי סי' כסי' או כל כי האי לא חיישינן וא"ש, ועיין רשב"א בב"ב שכתב טעמא דרבא דל"ח לנפילה משום חזקה כל מה שביד אדם הוא שלו, ולא מטעם דס"ל דנפילה ל"ש או דל"ח למציא למקרה, אלא משום חזקה ומוכרח הוא דטעמו משו"ה הוא כמ"ש, ולפ"ז לק"מ קושי' נוב"י ממצא גט בכלי דחיישי' לשאלה ול"ח לנפילה דבאבידה דל"ש חזקה או הנ"ל חיישינן לנפילה וה"ה לשאלה, אלא דנתחזק' הקושי' למה חיישי' בעגונא לשאלה הרי איכא חזקה כמשבי"א הוא שלו ומשו"ה ל"ח רבא לנפילה ולמה חייש לשאלה וקושי' נוב"י חזקות והוא במח"כ לא העמיק בהם כל הצורך וצע"ג ליישב:
מן כ"ז נ"ל ראי' מהימנא דל"ח לשאלה רק בצירף אתרמי על דעת שכתבנו למעלה באורך, ודווקא לנפילה לחוד ל"ח משום הך חזקה ולשאלה חיישי' בצירף אתרמי, ודווקא בסי' ואפי' בס"מ אי סי' דרבנן אבל בט"ע ל"ח לשאלה ונפילה וכדומה משום כ"מ שבי"א הוא שלו וגם למכירה ל"ח מצד חזק' מ"ק כמ"ש בש"מ ב"מ ובנוב"י, ולמ"ש דווקא בט"ע אבל בס"מ חיישי' לכ"ז בצירף אתרמי כנ"ל ועיין היטיב:
ממוצא הדברים מצאנו ישוב לסתירת המחבר דבסי' י"ז כ' דווקא בס"מ חיישינן לשאלה ובט"ע לא ובסי' קל"ב מחמיר אפי' בט"ע דבסימן י"ז דאיכא כ"מ שבי"א הוא שלו, ומוכח מרבא דל"ח לשאלה רק בצירף אתרמי ולכן דווקא בס"מ אבל בט"ע ל"ח, אבל בסי' קל"ב באבידת גט וכלי שהגט בתוכו יש בו ט"ע דל"ש כ"מ שבי"א הוא שלו בין אם מצאו הוא ובין מצאו אחרים חייש המחבר לשאלה גם בט"ע דאין ראי' לרבא דל"ח לשאלה כה"ג כנלפע"ד והדברים ישרים ונכונים בע"ה:
ואחר הוצע' דברינו עד כה נבוא למטרת כוונתינו בנדון שלנו כל הכתבים שנמצאו ברייזעטאש אין שום ספק בעולם כי של יעקב גראססמאן הם עד יום מותו ואין מקום לומר אתרמי בכל הכתבים, וכיש עידים ששלו הם, כי כולם עידים בדבר ואין לחוש רק שמא השאיל הרייזעטאש לאחר, וכיון שביארנו שלא חיישי' לשאלה לחוד רק בצירף אתרמי בס"מ וכאן דל"ש זה ממילא ל"ח לשאלה ובנדון שלנו בלאו"ה נ"ל דרחוק במציאות לחוש לשאלה דהא הכתבי' אין לומר שהשאילם לאחר שמכתבים שכתוב בהם מסירות ותשוב' שקבל לא ישאיל לאחר שאין בו צורך וגם לא יגלה קלונו גם האלעגיטי מאטיאנס שיין אם אפשר יש לחוש בו לשאלה ה"מ כשהוא בביתו וא"צ לו יש לפעמים שמשאילו לאחר בדרך רמי' אבל מכיון שהוא הי' בדרך וצריך לו בדרך מאוד וא"א בלא"ה להולכים ממקום למקום בוודאי לא השאיל לאחר וכן השטרי חובות לא שייך בהו שאלה, אלא דיש לחוש אולי השאיל אמתחת רייזעטאש שלו לאחר ושכח בו לשעה הכתבים, נ"ל גם זה רחוק יותר מדברים דלא מושלי אינשי בחשש שאלה בבגד יש לחוש שמא השאיל בגדו ושכח מליקח משם המונח בכיס ושק של הבגד ועיין ח"ס סימן אבל באמתחת רייזעטאש דמיוחד להניח בו חפצים ואם ה' משאיל אותה לאחר להניח האחר בו חפצים ע"כ היה לו להניח חפצים שלו במק"א בתיבה או ברייזעטאש אחר ולא שייך כה"ג ששכח הכתבים בתוכה ולא זכר להוציא' משם, וגם שחוששין לשאלה אפי' בכלים דל"מ אינשי בלא שכיח מ"מ כולי האי וודאי ל"ח דרחוק במציאות, אלא דיש לחוש לאבידה כמ"ש הח"מ וה"ה לגניבה כמו לשאלה, ויש לחוש שמא גנובה או אבד הרייזעטאש עם כל מה שבתוכה, ונגד חשש זה אין לנו רק לומר דלשאלה לחוד וה"ה לאבידה או גניבה ל"ח בלי צירף חשש אתרמי סימן כסי' דלא שייך בנדון שלנו כדכתיבנא:
ויען לא מצאתי לי חבר מי שמורה ובא להתירא דל"ח לשאלה בדאיכא ט"ע בכלים לכן הגם שהוכחנו בראיות מוצבות כי כן הוא מ"מ לא מלאני לבי אותי לסמוך על זה וכשאני לעצמי מי אני, ולכן שמתי פני למצוא כחא דהתירא אשר כבר הלכו בו קמאי דקמאי, הנה בתשובת בן לב חקר חקיר' אם יש סי' בגופו ובכליו אי חיישי' לשאלה, לחוש שמא אתרמי והשאיל במקרה לאותו שיש לו סי' כמוהו ל"ח והקשה אנפשי' מדמתרץ מתני' כליו דחיישי' לשאלה, הגם שיש לו סי' בגופו ג"כ וכ' דצ"ל או או קתני או סי' בגופו או סי' בכליו, ונרא' דעתו דיש מקום לומר גם בסי' גרוע בגופו יש לצרף ס' בכלי דל"ח לאתרמי דהשאיל למי שיש סי' גרוע כמוהו דאי כונתו דווקא בסי' אמצעי דל"ש בזה ל"ח לאתרמי לא הקשה לנפשי' מדמתרץ כליו דחיישי' לשאלה הא או"ג דגופו סי' גרוע הוא וע"כ דר"ל אפי' בסי' גרוע ל"ח לשאלה ונדחק או או קתני דמשמעו' לשון מתני' דיש לו סי' בגופו ובכליו ולדידי נראה בוודאי י"ל לאתרמי בלי מתכוין שהשאיל למי שיש לו סי' גרוע הגם דהשאלה מדעת אבל המקרה שיש להנ"ל סי' כמו שיש לו הוא מקרה בלא מכווין שהשאיל דווקא לזה אבל בסי' דארוך וגוץ מי שהוא גוץ שרצה להשאיל בגד ללבוש בו מהדר אחר גוץ כמוהו ולא מארוך ממנו וכן ארוך מארוך ואין זה מקרה אלא ישאלו זה מזה וכדומה לו מארוך או מגוץ כמוהו ושפיר משני כליו דחיישי' לשאלה ומובן בזה הא דמשני גופו באו"ג והרגיש בתה"ד פשיטא דאין זה סי' כלל דכולהו ב"א הכי אתנייהו א' ארוך וא' גוץ וכ' וצ"ל ארוך דל"ש וגוץ דל"ש כ"כ, וצ"ל למה לא מתרץ בסי' גרועי' אחרים ולמ"ש הוצרך לתי' כך משום כליו דחיישי' לשאלה משא"כ בסי' גרוע אחר בגופו דל"ח לשאלה, ובזה א"ש נמי הא דמתרץ עוד תי' בחו"ס והקשה הב"ח בתשובה לדסוברים דחיישי' לשאלה ולא הדר בי' מחשש שאלה מה מרוויח בתי' חו"ס וכ' משום דלתי' זה מתני' גם בכלים דל"מ מיירי ודוחק דהא בב"מ מתרץ זה קודם שידע שיש כלים כמו ארנקי דלא מושלי ולדברינו י"ל לפי תי' דחיישי' לשאלה צ"ל כליו היינו בגדיי שלובש בהם ודווקא בגדים שעשוים לפי ארכו של אדם אבל בגדים כמו מטפחות סביב הצוואר וכדומה לאו בכלל בגדים, לכן מתרץ ואב"א כליו בחו"ס וכל הבגדים וכל הכלים בכלל זה וא"ש, ומכ"ז יש פנים מן הסוגי' דל"ח לשאלה למי שיש לו סי' כמוהו ואפי' שאין לו רק סי' גרוע בגופו:
והנה בתשובת בן לב לא כ' מפורש כי טעם ספיקתו משום נפילה דחד ואפילו בסי' גרוע אלא דכן נ"ל מתוך דבריו שזה טעמו ואפי' בסי' גרוע, ובתשוב' ח"צ ס' קל"ד העלה דכשיש סי' אמצעי בגופו ל"ח לשאלה דכלים דהוי נפילה דחד דל"ח הגם דהשאלה במכווין מ"מ שיזדמן סי' המשאיל כסי' השואל זה במקרה וסברתו נכונה והסכים עמו פנ"י גיטין סוגי' דשליש, והנה הח"צ למד זה מאביי בב"ב קע"ז ע"ב דמחלק בין נפילה דחד ותוס' יבמות קט"ז, וכ' הגם דאיסורי מממונא לא ילפינן מ"מ הרי כתבו תוס' ורש"י ביבמות שם דילפינן איסורי בתרתי לטיבותא לא הוחזק ולאו ש"מ מממונא בחד לגריעתא, והה"נ ילפי' לענין נפילה בחד באיסורא דלא הוחזק בסי' כמוהו מממונא בהוחזק ב' יב"ש וחבי ב"נ דשכיחא טובא ודווקא בסי' אמצעי הוי כלא הוחזק אבל בסי' גרוע הוי כהוחזק ולא ילפי' ממונא אלו דבריו ז"ל, וכבר הבאני כי מתשובת בן לב נראה די"ל גם בסי' גרוע בגופו כן, ונראה גם הח"צ מודה שי"ל כן אלא דאין לו ראי' דל"ח לשאלה דחד מממון לאיסור אלא בסי' אמצעי דהוא כלא הוחזק ומ"מ אפשר גם בסי' גרוע כן הוא אלא דראי' אין לנו על זה, ולפמ"ש לעיל יש פנים וקצת ראי' מסוגי' דב"מ גם בסי' גרוע ל"ח:
אלא דהח"צ הקשה לנפשי' דעומד נגדו סוגי' ש"ס דיבמות וב"מ ומקשה מכיס וארנקי דל"ח לשאלה שאני התם דהוי שאלה דחד שהשאיל ליב"ש דשמי' כשמי', ונדחק דמקשה בגט דאפשר באחר היה לנו להחמיר וזה דוחק דמנ"ל לש"ס להקשות, ובתומים וכן בס' בית מאיר העלו ישוב לקושי' זו עפמ"ש רשב"א גיטין סוגי' דש"מ דהוחזק ב' יב"ש כמו שהוחזק זה כן יש הרבה וא"כ בגט דהוחזק יב"ש הוי נפילה דרבים אלו דבריו ז"ל, ובמח"כ אין ישוב זה מיושב דעת דעדיין קשה ניהו דהוחזקו הרבה יב"ש ודומה לחבי ב"נ דשכיחי טובא מ"מ הא רובא דעלמא לאו שמם כשמי', וצ"ל דאקרי שהשאיל למיעוט דעלמא דשמי' כשמי' משא"כ בעגונא חיישי' לשאלה לכ"א מעלמא, ומאי מקשה מכיס וארנקי וע"כ דל"ח לשאלה כלל, דשמא דוקא בעגונא חיישי' לשאלה לכ"א מבני אדם משא"כ בכיס וארנקי דצ"ל דוקא שהשאיל לאחד דשמי' כשמי' כל כך ל"ח, וגם אם נימא דלא כח"צ דחיישי' לשאלה דחד לאמת קשה מנ"ל לש"ס להקשות הא יש לחלק בהנך דל"ח רק בעגונא וצ"ע:
והנ"ל בישוב הקושי' דהוכיח הש"ס דע"כ גם בדליכא למתלי השאלה לרובא דעלמא כמו בכיס וארנקי מ"מ חיישי' לשאלה מדקתני מתני' אע"פ שיש סי' בגופו ובכלי' משמע אפי' שני' ביחד והוי שאלה דחד הגם שכתבתי לעיל דבארוך וגוץ לא הוי שאלה דחד דבמתכוין שואל גוץ מגוץ וארוך מארוך היינו בבגדים שעשוים לארכו של אדם אבל שאר בגדים וכלים לא ודחיק לש"ס לאוקמי מתני' בבגדים כאלו דוקא וגם הו"ל לתי' כליו ובגדיו שעשוים לארכו של אדם וע"כ דס' דחיישי' לשאלה דיחיד בסי' גרועי דשכיחי והוי כהוחזק ומקשה שפיר מכיס וארנקי דהוחזק ושכיחי טובא כמש"כ הרשב"א כנ"ל נכון:
היוצא לנו כי דינו של הח"צ נכון דבסי' אמצעי ל"ח לשאלה דחד אבל בסי' גרוע א"א לומר דקשה מדמקשה מכיס וארנקי וע"כ לנו לומר דקושי' המקשן מדמוכח דאפי' בסי' גרוע בגופו חיישי' לשאלה ולא כמ"ש בן לב דאו או קתני ולא כמ"ש דאו"ג היינו בגדים שעשוים לארכו של אדם ועיין:
ועיין תשובת הרא"ש כלל נ"א סי' ז' מובא בטור סי' קי"ח וז"ל והגוי שאמר וכו' ואומרי' הסי' שהי' בכל א' וא' הא תנן אין מעידי' על סי' הגוף כגון ארוך וקטן וכו' מדכ' שאומרים הסי' שהי' בכל א' וא' משמע שבכל ההרוגים אמרו סי' הגוף וגם זה שהוא סי' בבתי שוקיי' שלא אמרו הגוי' עוד ס' בגוף ולא התיר זה בצירף סי' בגופו וסי' בבגד ש"מ דס"ל דל"מ צירף דלא כח"ץ, ויש לדחות דסי' הגוף הי' סי' גרוע, ומסיים אא"כ יאמר סי' מובהק כגון חסר א' מאבריו וכו' ועיין ב"י סי' י"ז דכוונתו סי' מובהק ממש ואמצעי ל"מ, וצ"ל דלא סיפא רישא דאי צריך ס"מ מתני' לאו ובאו"ג ולמ"ש י"ל דלכן מביא סי' גרוע דנ"מ אפי' לאותו שנמצא ג"כ סי' מובהק בבתי שוקיי' לא מהני דסי' גרוע לא חזי לצרופי דלא הוי שאלה דחד אבל אי הוי סי' אמצעי ה' מהני ושוב כ' אבל אי אמר סי' מובהק בגופו חסר אבר וכו' סומכי' עליו לתתיר כולם אפי' בלא ס' בבגדים וא"ש ויש לו לח"צ חבר ומקום יש ברא"ש לדבריו ועיין:
עוד יש גבן לסלק מתשובת ח"צ קושי' ב"מ מדאמר אביי יבמות קט"ז למאי נחוש אי לנפילה מזהר זהיר בי' וכ' תומי' הגם דאביי חייש לנפילה היינו לנפילה דרבים ושם איכא נפילה דיחיד ואמר אביי משום דמזהיר זהיר בי' אבל בלא"ה חייש' לנפילה דיחיד, ומי יודע אם שאלה לא שכיח יותר מנפילה, ולפענ"ד נראה ליישב דצ"ל בב"ב אמר אביי בפשיטו' לנפילה דחד ל"ח וביבמות הוסיף לתת טעם מיזהר זהיר בי' ונ"ל משום ביבמות קאי בהוחזקי טובא חבי ב"נ דשכיחי טובא במק"א, ולא הוי כ"כ נפילה דחד וכן הוצרך להוסיף טעם דלנפילה עצמה ל"ש בצירוף שני' ל"ח לנפילה דחד הגם דשכיחי טובא כיון דנפילה עצמה ל"ש כ"כ, וגם רובא דעלמא לאו חבי ב"נ שמי', אבל בב"ב דליכא רק ב' יב"ש בעיר אחד לחוש לא' שאבדו וא' מצאו ל"ח בי' גם אם נפילה בעצמה הי' שכיח, ויש להוסיף ביבמות דשכיחא טובא חב"נ לכן מזהר זהיר בי' טפי שלא יאבד שמא ימצא חב"נ דשכיחא הרבה במקומו ונגד שאינו כ"כ נפילה דחד דשכיחא טובא נגד זה מזהיר זהיר בי' ביותר, ובב"ב דליכא רק אחד ששמו כשמו לא זהיר כ"כ שמא ימצאוהו זה, אבל נגד זה הוי נפילה דחד ממש כנ"ל, ולפ"ז לענין עגונא לחשש שאלה גם שכיח יותר מנפילה כיון דלא הוחזק כלל ל"ח ויליף מממון בב' יוב"ש דהוחזק אחד ול"ח בלי טעם מזהיר זהיר ביה וביבמות הוצרך לזה משום דשכיח טובא ויפה דן הח"צ מאיסור לממון בנחית דרגא וא"ש נכון, ולפמ"ש והוכחנו לעיל דע"כ חשש שאלה ל"ש ועכ"פ ל"ש יותר מחשש נפילה לא קשה מידי קושי' ב"מ בלא"ה וכן מצאתי בתשובות ב"ח לענין חשש פקדון שמא הפקיד למי שיש לו סימן כמוהו הוי פקדון דחד דלא חיישי' והרגיש בקושי' נוב"י שהרעיש על הח"צ להוכיח מסוגי' דב"ב דלית ליה לרבא לחלק בין נפילה דחד לדרבים, דרבא לטעמיה דס"ל אין אותיות נקנות במסירה ויש לחוש בב' יב"ש למסירה ויותר מוכח למאן דשמי' כשמי' שאין המוכר יוכל למחוק דאמר שהי' מעיקרא שלו וביבמות קט"ז אמר אביי למאי נחוש וכו' למסירה אותיות נקנית אלמא הגם דאביי ס"ל דלנפילה דחד ל"ח אבל למסירה חיישינן לולי דס"ל דאותיות נקנית וא"כ רבא לשיטתו הקשה שפיר לאביי בב"ב נהי לנפילה דחד ל"ח נחוש למסירה אלו דבריו ז"ל:
ומאחר שסלקנו כל הקושי' ותלונ' על הח"צ הנה קמה וגם נצבה לעד חדושו שחידש והא סעד גדול בהיתר עגונא דאתתא, ונבוא לדון בו בנדון שלפנינו, לחוש לשאלה הוי כשאלה דחד ל"מ לשיטת מהריז"ל דאפי' בסי' גרוע ל"ח לשאלה דחד כמוהו בנדון שלנו לכהפ"ח יחשב זה שיש לו אשה וב' בנות רעות ושאלנוהו לתת גט לסי' גרוע ול"ח לשאלה אפי' לח"צ והוכחנו כוותי' אפי' דוקא בסי' אמצעי לפענ"ד לסי' אמצעי יחשבו כל מאורעות האלו ואפי' לפי פקפוקו של הב"מ שכ' אפשר חשש שאלה שכיח טפי מאביד' וגם אם נחוש למי שמפקפק על הח"צ דשאני שאלה שהי' בדעת מ"מ בנדון שלנו ליכא פקפוקים האלו לפמ"ש כבר לעיל דחשש שאלה רחוק במציאות שהשאיל רייזעטאש שמיוחדת לשום בו חפצים על הדרך ואם השאיל לאחר לשום בו חפצים הי' מפנה חפציו וכתבי' שיהי' פנוי' לשואל ולא יתערבו זה בזה ולא שייך בזה שכחה ששכח מה שיש בו, אלא דיש לחוש לגניבה ואבידה שוב הוי נפילה דחד דגנו"א שלא מדעת היא, ול"ש כמו נפילה דחד דל"ח אביי, ולפענ"ד דיש בכל מ"ש די להתיר אשת יעקב גראסמאנן הנ"ל:
וליתר שאת ואשא עיני על עדות ה' הרש"ל שהעיד שהכירו היטיב בפ"פ שהוא יעקב גראסמאנן ממיקלאש שיש לו אשה וב' בנות רעות אלא שיש בעדותו חסרון שראו' בקרוב אחר י"ח שעות אחר טביעותו דקימ"ל דל"מ הכירה רק בתוך שעה אחר שהעלוהו מן המים ולפי עדות האורח ואנשי הכפר לא הי' נטבע במים רק כחצי שעה או פחות וכשראוהו ה' הרש"ל הי' כמה שעות מעת שיצא מן המים ואין בעדותו כלום, מ"מ יש תועלת בעדותו בצירף כל הנ"ל לחוש כ"כ כי זהו שנטבע הי' לו אשה וב' בנות רעות כמו יעקב גראסמאנן ונשתנה פניו לפניו של יעקב גראסמאנן וגם השאיל לו לזה כליו כ"כ בודאי רחוק במציאות שיזדמן כ"כ וחזי עדותו לצרופי מיהא להתירום שכתבנו לעיל להיות סמוך לבינו ביותר להתיר אשת יעקב גראסמאנן מכבלי עגון:
והנה פר"מ נ"י כ' משמי' די"נ רב חביבי הרב הגאון דיארמוטה ני' שיש פקפוק בעדותו של ה' הרש"ל מפני שבשעה שראה העדות לא נבדוק אם יש לו סי' גדלות הגם בשע' הגדה בדקוהו ומצאו לו סי' גדלו', הנב"י קמא חא"ע סי' מ"א חושש לשיטת חי' רמב"ן ב"ב קנ"ד דחולק על הרא"ש בתשובה וס"ל דל"מ בדיקה להחזיקו גדול למפרע, אלו דברי הה"ג ני' ותשוב' בית אפרים שמביא אין לי פה לעיין בו, ונחזה אנן הנה הנב"י עצמו בסי' מ"א כ' דאין הרמב"ן ראי' דחולק על הרא"ש אלא דס"ל כתוס' שם דאיירי ע"כ שבדקו ולא מצאו לו שערות דאל"ה הי' מוציאים מיורשי' מכח חזקה ומנ"ל לעשות פלוגת' בראשונים במקום שאפשר להשוותם ושיטתו כשיט' תוס', ונ"ל דמוכח משיטת רמב"ן דכן הוא דהא כ' במלחמות ריש חולין דחזקה דרבא חזקה אלימתא הוא, והא דלא אמר רבא חזקה אלא למיאון משום כל דאיכא לברורי מבררינן עיין בו וברשב"א שכ"כ ג"כ ולפ"ז תיקשי עמ"ש רמב"ן בתי' ב"ב דאפי' בדקו ונמצא סי' ל"מ למפרע הא חזקה זו אלימא וסומכי' עלי', ואי תאמר ממון שאני להוציא ממון ל"ס על החזקה כמו דאין הולכין בממון אחר רוב, מ"מ היכא דלפנינו סימני' בוודאי לנו להחזיק שכבר היו לו סי' אלו וע"כ דכוונת הרמב"ן כמ"ש תוס' דאיירי שנבדק ולא מצא ויצא מחזקה דרבא וע"כ שמת סמוך למכירה:
ובגוף הדין מה דפשיטא לי' לנב"י בסי' מ"א דכל שלא נבדוק לא סמכי' על עדותו ול"ס על חזקה דרבא לא ידעתי מנ"ל דהחמירו לעדות אשה כ"כ ל"מ לשיט' תוס' דמוציאין ממון ע"פ חזק' דרבא כן וכ"ש לענין איסור וכן לשיטת הרמב"ן דהוכחנו דהוא כשיט' תוס' דס"ל דלולי שבדקנו תחלה ולא נמצא הי' מוציאין ממון מחזקה אפי' לשיט' תשוב' הרא"ש שהוכיח הנב"י בסי' מ"א דס"ל דלא אלימא חזקה דרבא להוציא ממון רק בנמצאו סי' אח"כ מחזקי' למפרע י"ל דוקא להוציא ממון ס"ל דלא אלומא כ"כ ולא עדיף מרוב אבל לענין איסור מודה דחזקה אלימא הוא, וגם לעדות אשה לא החמירו הגם שהחמירו לחוש למיעוט במים שאל"ס ועיין תוס' ב"מ ספ"ק ד"ה היכא יליף וכו' ובתוס' קדושין כ ע"ב, כ"ז בסו' עדות אבל בתחלת עדות הרי ה' לנו טובא להאמין אפי' עד מפ"ע ועדות אשה ועיין בכור' מ"ז ע"ב שאני תחלת עדות וכו':
והנה מה שהוציא הנב"י מתוס' ב"ב דס"ל דמוציאין ממון ע"פ חזקה דרבא וכ' דצ"ל דחזקה זו אלומא יותר מרוב לפענ"ד אינו מוכרח, דיש לפרש קושי' תוס' למה לנו לחוש כ"כ היינו במה דאמר ר"ע ועוד סי' עשויות להשתנות אח"מ ע"ז הקשה כיון דאיכא חזקה דרבא ניהו דאין מוציאים ע"פ חזקה זו היינו בלא בדיקה אבל מכיון שנבדק ויחפש וימצא אח"מ למה נתלה שנשתנה לאח"מ כיון דאיכא חזקה שהביא סימני' והרי סי' לפנינו, ותי' דאיירי שבדקנו ולא מצאנו ועודה לה חזקה לגמרי כנ"ל:
ויש הכרח לפרושו מדהקשה תוס' קושי' זו על דאמר ר"ע סי' עשוין להשתנות ובתר דהקשה איך אפשר שלא היו בחיים אח"כ הקשה למה לנו לומר דקטן הי' הא איכא חזק' דרבא, ולא הקשה בלא"ה על תחלת טענת היורשים דקטן הי' מה לנו לחוש לטענה זו נגד החזקה, וכ"ז צריך ישוב ולפמ"ש א"ש דבלא"ה לק"מ דאין מוציאין ממון ע"פ חזקה ולכן הקשה תוס' על הא דאמר ר"ע סי' עשוין להשתנו' אח"מ ותולי' לאח"מ נשתנה הקשה למה לנו לומר שהוא קטן היינו לתלות ולומר דלאח"מ נעשו כיון דסי' לפנינו דאיכא חזקה לפנינו ומדויק ג"כ לשון תוס' למה יש לנו לומר הו"ל להקשות למה ניחוש דקטן הי' למ"ש א"ש למה יש לנו לומר דקטן הי' ולתלות בלאח"מ, כנ"ל ברור בכוונת התוס', ויש מתוס' ראי' דחזקה זו לא אלומא להוציא ממון וכן י"ל בכוונת רמב"ן דקשה לי' קושי' תוס' למה לנו לתנות לאח"מ וע"כ נ"ל כתי' תוס' שכבר בדקנו וע"כ צ"ל שמיד מת כנ"ל ועיין:
ולמ"ש בכוונת קושי' תוס' דלמה לנו לומר דלאח"מ נעשה כיון דאיכא חזקה קשי' קושי' זו לתשוב' הרא"ש דלא מוקי המעשה בשכבר נבדק מדהוכיח מזה דמחזיקי' למפרע כמ"ש נב"י ולא קשי' לרא"ש למה לא מוציאין ממון בלי בדיקה ע"י חזקה דאין מוציאין ממון ע"י חזקה וכתבנו דגם תוס' ס"ל הכי אלא דקשי' לתוס' דכיון דסי' לפנינו למה נתלה לאח"מ וקושי' זו קשי' לרא"ש למה נתלה לאח"מ, ואפשר י"ל בודאי אי בודקי' בחיים היינו מחזיקי' למפרע משהגיע לשנים אבל לאח"מ כיון שי"ל לאח"מ נעשה מחמת מיתה, ואם מחיים אפשר לא הי' בשעת מכירה הוי כעין ס"ס להחמיר כן י"ל:
ויותר נ"ל דבאמת מלשון טענת יורשים קטן ה' באותה שעה משמע שטענתם כטוען ברי שקטן הי' שיודעי' בכך ומנא יודעי' לפמ"ש רמב"ן ומהרש"א בכונת תוס' שנבדק פעם ולא מצאו ע"ז טועני' ברי גם בשעת מכיר' קטן הי', ולשיט' הרא"ש דאיירי שלא נבדק תחלה אינו מדוקדק קטן הי' באותה שעה, ונ"ל ע"פ שיטת הרמב"ם דגומא בלא שערות מהני דכל שיש גומ' אמרי' דשערו' הי' בגום ונשרו ועיין בלח"מ דאמרי' בודאי שערו' גדולו' כשיעור סי' גדלות ה' ונשרו, ונ"ל להסביר כיון דאיכא חזקה אלומא דכל דהגיע לכלל שנים הביא שערו' אלא כשאין שערו' נראה ל"א ע"י חזק זו שהי' ונשרו וחשש נשרו לכל היותר רק ספק או חומרא בעלמא, עיין בתשובת מהרי"ט פלוגת מהרי"ק עם מהר"מ קאסטלני, וכ"ז כשאין אנו רואים גומות, אבל כשנמצאים גומת ואין גומא בלא שערות ועכצ"ל נשרו אמרי' חזקה שערות גדולו הי ונשרו כנ"ל להוסיף תוס' מריבה על דברי הלח"מ ומה ראי' ג"כ דס"ל לרמב"ם דחזקה דרבא אלימא ויש לסמוך עליהם ועיין:
ולפ"ז אומר אני בשיטת תשוב' הרא"ש דמעשה שהי' כך הי' שהי' נבדק ולא נמצא לו שערות אבל לא בדקו אז אחר גומת וע"פ בדיקה זו טוענים היורשי' קטן הי' באותה שעה, כיון שלא נמצאו לו שערות מסתמא לא אמרי' גדול הי' והי' לו ונשרו ועכ"פ מידי ספקא לא נפקא, וכשבאו הלקוחות לבדקו רצו לבדוק אחר גומות אולי ימצאו ואם ימצאו גומו' עכצ"ל נשרו שוב מצד חזקה נימא שערות גדילו' הי' ונשרו ממילא נחזיק אותו למפרע משעה שהגיע לשנים שהי' לו ונשרו דהא עכצ"ל דהי' לו ונשרו, ואמר ר"ע עשוים להשתנות לאח"מ וכ' תוס' דגומו' באים לפעמי' מחמת מיתה שוב מצד חזקה ל"א שהם סי' גדלות והי' בו שערות ונשרו כיון דרוב אין נושרי' רק כשיש גומא ע"כ לנו לומר נשרו אמרי' שערות גדולו' נשרו מחמת חזקה, אבל במקום שיש לתלות הגומא מחמת דבר אחר ל"א סי' גדלות הן והי' שערות ונשרו והוי כלא נבדק אחר גומא כל שאין רואין שערות דלא מחמת חזקה שיש גומא שהי' בה שערות ונשרו, וכיון שיש לתלות מחמת מיתה שוב ליכא חזקה לומר שגומא סי' גדלות והי' בה ונשרו וא"ש שיטת הרא"ש, דהוכיח דאלו הי' בודקים בחיי' היו מחזיקים למפרע והיינו אם הי' בודקי' אחר הגומ' אבל מכיון שנמצאו אח"מ דיש לתלות במיתה שוב ליכא חזקה, אבל אי הי' בדיקה זו בחייו אחר מכירה הי' מחזיקי' גומ' זו למפרע ולק"מ וא"ש נכון ועיין, ולפמ"ש לא מוכח דתשוב' הרא"ש ס"ל דאין מוציאין ממון בחזקה מדלא קושי' ל' בלא בדיקה נוקמי אחזקה לפמ"ש גם הרא"ש מוקי בשכבר נבדק ולא נמצאו שערות רק דלא בדקו אחר גומות שוב ליכא חזקה אפי' לענין איסור לומר יש גומ' והי' בו שערו' ונשרו, ודחיק לי' לומר שמת מיד אחר המכירה לכן הוכיח דמחזיקי' למפרע דגומא הי' כ"ש בלא נבדק כלל כעובדא דילי' דמחזיקי' למפרע דשערו' הי' ובלא נבדק כלל אפשר י"ל דמוציאין ממון ע"פ חזקה אלא מדכ' מעובדא דילי' דמחזיקי' למפרע משמע בלא"ה לא הגם שלא נבדק תחלה כלל משמע דאין מוציאין ממון ע"פ חזקה וכבר כתבנו דגם שיט' תוס' כן הוא דלא כנוב"י דהוכי' מתוס' דס"ל דמוציאין ממון, ולשיטתו ליכא מחלוקת בזה ועיין:
והשתא דאתית להכי יש להעמיס כ"ז בשיט' וכוונת תוס' מ"ש שכבר נבדק היינו שנבדק אחר שערות ולא אחר גומות, ואח"מ נמצאו גומת, וא"צ להוסיף דברים בתוס' כמ"ש מהרש"א דמת מיד אחר מכירה, אלא שמחזיקי' בגומ' למפרע כשהי' הבדיקה מחיים, אבל לאח"מ שיש לתלות במיתה תלינן במיתה כנ"ל, ובזה א"ש מה שהקשה תוס' תחלה איך אפשר שלא היו שערות בחיים ונמצאו לאח"מ ותי' משום הגומ', וצ"ל למה אמר ר"ע ועוד סי' עשוין להשתנות תינח כשימצאו גומת יש לתלות מחמת מיתה דלא ימצאו שערות שא"א לתלות במיתה ולמה לא יבדקו על סי' זה וצ"ע, ולמ"ש שכבר נבדק אחר שערות ולא נמצאו שערו' א"ש דגם אם ימצאו שערו' לא מהני ניהי דודאי מחיי' היו מ"מ א"א להחזיק למפרע משעת מכירה כיון שבעינינו ראינו שלא הי' לו שערו' והי' ונשרו ושוב נתגדלו ל"א כ"ז שא"א צריכים לומר הי' גומא ונשרו כ"ש לומר ששוב צמחו וגדלו, וא"ש ג"כ סמיכ' והמשך קושי' תוס' למה לנו לומר כ"כ ולא מוקי אחזקה שהקשה זה בתר דמקשה ומפרק הא דעשוין להשתנות כי כ"ז צריך להבין תי' תוס' דגומ' עשוין להשתנות ולהיות ע"י מיתה דלא תקשי דלמא ימצאו שערות, לזה הוסיף תוס' דע"כ מיירי שנבדק בחיי' והיינו שלא נמצאו שערות כמ"ש, ושיטת תוס' ורא"ש בתשוב' עולי' בקנה א' בשיט' ובפירוש הסוגי' חוץ רמב"ן בחי' דכל שמת מיד ע"כ אינו מפרש הסוגי' כמ"ש בכונת תוס' ורא"ש, ומ"מ לענין הדין שווי' כולם דאין מוציאין ממון מחזקה ולענין איסור סמכי' עלי' זהו הנלפענ"ד בביאור השיטות בעזרת החונן לאדם דעת:
המורם מדברינו דליכא פלוגתא בין הראשוני' די"ל דכולהו ס"ל דאין מוציאי' ע"פ חזקה זו דלא עדיפא מרוב וגם כולם שווים דלענין איסור סמכי' על חזקה זו, והא דאמר רבא למיאון דוקא ולא לחליצה משום כל דאפשר לברורי מבררינן ועיין ט"ז א"ע סי' ק"ג דפשיט' לי' דחזקה אלומא היא רק כל דאיכא לברורי צריך לברר וליכא חילוק בין ס"ד דש"ס נדה דרבא גם לענין חליצה אמר ובין למסקנא רק לב"ד גם לענין חליצה אמר דאיכא חזקה ול"צ לבדוק ולברר וצ"ל דאלומא חזקה זו מכל חזקה ורוב דצריך לברר, ולמסקנה לא אלומא מכל חזקה דצריך לברר כל האפשר, וכי כן לעדות באיסור סמכי על עדותו כשא"א לברר כגון שהלך לו אחר שהגיד ולא נבדק מיד וכן לענין עדות אשה לפענ"ד דלא החמירו בו לעדות העד עצמו יותר מכל איסורין נהפוך הוא דהקילו בי' טפי וכן דאפשר לברורי מבררינן, וכשלא בדקו והלך לו סמכי' על עדותו בלא בדיקה כלל כנלפענ"ד.
ועיין תוס' בכורות כ' ע"א ד"ה ר' יושיע דתמה בבכור איך לענין איסור מחזקי' לי' לוודאי בכור מחמת רוב וכהן לא יכול להוציא מחמת רוב ותי' הסוגי' שם עי"ש, ולפ"ז ה"נ לענין חזקה דרבא לכל דבר מחזיקי' זה לגדול בכל דבר הנוגע לאיסור וכשמגיע לדבר שבממון לעדות או להוציאו לא נחזיקיהו במה שמוחזק לכל דבר איסור, ויש לחלק דעד כאן לא כ' תוס' שם אלא באותו דבר עצמו שמחזיקי' לבכור לאיסור לענין גיזה ועבודה ולמזבח ולענין ממון לתנו לכהן לא נחזקהו לודאי, אבל כל שהענינים נפרדים לא תלי' ממון באיסור כמו כאן דמחזיקי אותו לגדול לעדות ולכל דבר שנוגע לאיסור, ועכשיו דבר שבממון ענין בפני עצמו הוא והבן, אמנם בהפלא"ה ספ"ק דכתוב' וכמדומה לי מביא כן בשם שעה"מ דכל שהחזקנו הרוב לענין איסור גם לענין ממון אזלי' בתר הרוב עיי"ש, ומתשובת הרא"ש ופסק כוותי' בטוש"ע ח"מ סי' ל"ד דוקא בשבדקוהו אח"כ מחזקי' למפרע כגדול ובלא"ה אם לא בדקוהו ל"מ עדותו, נראה לולי מחזקי' למפרע לא מהני עדותו הגם שא"א לברר על למפרע מ"מ אין מוציאין ממון ע"י חזקה זו מוכח נגד הפלא"ה ושעה"מ הנ"ל, עוד יש לעיין לפמש"כ תוס' סנהדר' דל"א אין הולכין בממון אחר הרוב רק בשאומר המוחזק קים לי שאני מן המיעוט, א"כ כאן שא"א לומר קים לי שזה מן המיעוט דלא אייתי סי' למה לא נוציא ממון מחמת חזקה, וצ"ל דווקא ברוב דעדיפא מחזקה אזלי' בכה"ג בתר רוב משא"כ חזק' דרבא דלא אלומא כ"כ כרוב ועיין, וכ"ז לענין ממון אבל לענין עדות אשה בעגונא דהוא ככל איסורי' אין להחמיר ולדמות מש"ל דהחמירו במשאל"ס לחוש למיעוט, דוקא בזה דתחלתו אנו דנין על רוב זה לענין חומר איסור דא"א, אבל לסמוך על חזקה שהחזקנו בלא"ה לכל דבר וגם אין מי שיאמר קים לי שהוא קטן אינו דומה ואין לחדש ולהוסיף חומרא מעצמינו ולעניות דעתי הדברים ברורים:
ובנדון שלנו שנבדק בשעת הגדה א"צ לכל זה, ואגב להתלמד למק"א עיינתי מעט רגע בזה, ועכ"פ עדותו של כה"ר יש בו תועלת דחזי לצרופי כמ"ש ומ"ש פר"מ ני' משמי' די"ל הגאון מיארמוטה ני' לפרש דברי האורח שאמר לו שכבר גירש פשוט שאין בזה לסתור עדותו דמתפרש בקל כונתו של הבעל המגיד לו כי ע"פ דינם דחקוהו לגרש וע"כ כונתו לפי דיניהם דע"פ דינינו לא מועיל גט בע"כ ע"י נכרי מדעת עצמם וע"כ כונתו כהנ"ל והאורח השומע לא הבין בטוב ולא דייק בכוונת דבריו וגם לא רמי' עלי' בשעת שמיע' לדייק כ"כ בסיפורי דבריו ואין מן הצורך להאריך, והיטיב לראות בח"ס סי' ע"א, בהא סלקי' לפי קלישות דעתי אתתא דא אשת יעקב גראסמאנן ממיקלאש שרי' להתנסבא לכל גבר דתתצביין, ומ"מ לא בעינא שיסמוך עלי עד שיציע דברינו לפני י"נ הרב הגאון הצדיק מהו' דוד ני' אבדק"ק יארמוטה שהוא מרא דעובדא בג"ע וקרוב למקום שנמצא החלל ואם יסכים אתנו או מטעמי' דידי' או דידי למטתא שיבא מכשורי ומהיות טוב אם יסכים עוד רב מובהק מפורסם גדול ליהודים אתנו, וד' אתנו להצילנו ממכשול כאשר הי' עם אבותינו, הכ"ד חלוש המזג מצפה לישוע' השי"ת ידידו, פה מרחץ באדען ד' כ"ז מ"א תרכ"ו לפ"ק:
הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: