כתב סופר אבן העזר· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
תשובה כו
שלום וישע רב, יבוא ויקרב, לכבוד הרב המופלג בתורה, הולך לאורה, חרוץ בעל פיפיות כבוד שמו תהלתו מהו' מרדכי זילבער ני' בשבת תחכמוני בק"ק נייזאטץ יע"א:
יקרתו קבלתי לא ידעתיו אכנהו, ולא שמעתיו לתארהו, אבל קול קן קולמסו הגיע אלי ואותיותיו שאלוני בדבר הלכה הנוגע לאיסורא ע"ד א' שנשא אלמנה א' זה שנתיים ומעת שנשאה בכ"פ שמשמש עמה בהכנסת השמש בע"כ דידי' קופצת מן המטה כי א"א לה לעצור השתן ויורד' מן המטה ומשתנ' והוא בקישוי מוצא ש"ז לבטלה מבחוץ ושוב אין בכחו לבעול מיד שנית כי כבר תש כחו ע"י הוצאות ש"ז, ובא האיש ההוא לפני מעלתו ני' ושאל בשתיי' א) אם מותר לו להיות עתה עמה ולשמש עמה עד"ז, ב) אם אסורה לו, וכבר נתהווה ריב ומצה ופירוד ביניה' אם מחוייב לתת לה כתובה ותוס' כתובה, ואשיבו הנלפע"ד כיד ה' הטובה עלי:
א) הנה בש"ס כתובות ל"ט וביבמות י"ב פלוגת' דר"מ ורבנן, דר"מ ס"ל ג' נשים משמשו' במוך, ורבנן אמרן משמשו כדרכן ומשמי' ירחמו' עליה', ושיטת רש"י דמשמשו' דמותרות לשמש אבל לשאר נשים אסור, ורבנן אמרו משמשות כדרכן א"כ גם שלש נשי' אלו אסורו' לשמש במוך ומסתמ' קיי"ל כרבנן דיחיד ורבים וכו' ולשיטה זו לר"מ התירו האסו' לו לשפוך זרעו על המוך שהוא כמטיל זרעו על עצי' ואבנים כמ"ש תוס' כתובות לשיטת רש"י וגם גבי דידה איכא איסור באפשר כמ"ש תוס' שם, וכן נראה מפי' רש"י כתובות עיי"ש והתירו דבר זה לר"מ משום סכנה, וצ"ל אם כי חמירא סכנתא מאיסורא ואין הולכין בפ"נ אחר הרוב הגם דל"ש שתתעברו אלו ג"נ מ"מ נדחה האיסור מפני חשש סכנתא, אבל קשה לא ישמשו זה ע"ז כלל וצ"ל כיון דיש עליו חיוב מצות עונה מותר לו לשמש עמה ע"י מוך, וכן מצאתי כתוב ברא"ה כתובות דמשו' עונה מותר לו, וכ"כ בש"מ כתובות מריטב"א ועוד ראשונים, ועדיין צ"ל לרש"י וכן ס"ל לריטב"א יבמות ורשב"א כתובות ור"י בתוס' כתובות דגם גבי דידה איכא איסור להשחית זרעו א"כ למה מותר לה לשמש במוך ניהו אם היא מבקשת תפקידה צריך לפוקדה ואין עליו איסור השחתת זרע כיון שאינ' מתכווין להשחית אלא שמוכרח בכך משום מצות עונה, מ"מ היא שעושי' איסור למה מותר' להשחית זרעו תמחול על שלה ותאמר לא בעינא, וצ"ל כיון שהיא משועבדת לו וכיון שא"א בלא"ה אין בו איסור השחתת זרע לדדהו ולאחרינא דאפשר בלא"ה אסור, ולפ"ז רבנן דאומרי' משמש' כדרכן, ולרש"י היינו שאסורו' לשמש, י"ל בוודאי אם לא הי' אפשר בלא"ה הי' מותר אלא דס"ל דאפשר לסמוך על מן השמים ירחמו עלי' היינו כיון דרחוק הוא ול"ש ג"נ אלו שתתעברו ולחוש שתהיינה מן המיעוט סמכ' על מן השמים ירחמו עלי', וכיון שאין בו חשש סכנא ממילא אסורות לשמש:
ועיין יבמות ל"ד ע"ב פלוגתא דר"א ס"ל כל שדש בפני' וזורה מבחוץ כיון שדרך תשמיש הוא ליכא אסור השחתת זרע ומעשה דער ואונן שלא כדרכן הי' ורבנן פליגו גם זה כמעשה ער ואונן ולשיט' רש"י הנ"ל דמותר במוך כל שיש סכנה הגם שלאחרי' אסור לדדהו מותר, א"כ הא דאסרו רבנן ופליגו על ר"א דס"ל כרבנן דר"מ משמי' ירחמו, ולכן אסרו במעובר' דאיירי ר"א אבל לר"מ דמותר במוך, ה"ה דמותר דש מבפני' וזורה מבחוץ, אלא צ"ל למה מתיר ר"מ במוך דווקא, ועוד לשיטות דגם בדידה איכא איסורא למה לנו להתיר לשמש במוך דיש איסור בשניה' טוב יותר שיהי' זורה מבחוץ ולא תהי משחתת זרעו ולא תגרמה לכך, נ"ל או דזורה מבחוץ גרע יותר ממשמש במוך שזה יותר דרך תשמיש, הגם דס"ל לרש"י ותוס' דגם זה בכלל משחית זרעו, מ"מ לא גרע כמו זורה מבחוץ, שהוא מעשה ער ואונן ממש, לכן טוב שישמש במוך, או משו' הכי בחר לו ר"מ ביותר לשמש במוך, כי אם ישמש בלא מוך, לפעמים לא יעצור ברוחו לזרו' בחוץ, ותבואה לידי סכנה, לכן מותרו' לשמש במוך והתירו איסור דידי' ודידה, ולרבנן אסורו' בשניהם במוך ולזרות מבחוץ דמשמים ירחמו, ואפשר בלא"ה, אבל כשאי אפשר מודים רבנן לר"מ והיכא דלא אפשר במוך מותר אפילו בדש מבפני' וזורה מבחוץ דכל שעושי' מפני שעבוד ומצות עונה אין בו השחתת זרע כלל כנ"ל:
ונ"ל דוודאי לא ישא אשה כזו לכתחלה שא"א לו רק או שיהי' זורה או לשמש במוך ניהו אם כבר נשא' לו ומחויב בעונה מותר משום מצות עונה ואונס הוא בדבר, אבל לכתחלה לא ישאנה, ולכן אשה תוך ג' חדשים אסורה משום הבחנה ול"א תשמש במוך, ועיין הפלאה כתובות ל"ט, ולפמ"ש א"ש ויש להאריך:
ובחידושי לכתובות מצאתי מקום ישוב בזה לקושי' תוס' מגילה ט"ו ע"א ד"ה כשם שאבדתי למה לא גרשה מרדכי בגט, ונ"ל דמתורצת ע"י קושי' תוס' מגילה י"ג ע"ב ד"ה וטבלת הרי לא הי' שם הבחנה ותירץ דשמשה במוך, ובטורי אבן מכח דהוקשה לו איך נולד דריוש מאסתר מאחר ששמשה במוך, העלה דעם מרדכי שמשה במוך, דעם אחשורש וודאי לא שמשה במוך דיראה שירגיש בה אחשורש, והנה קושיתו תמיה בעיני דאחר שנאסרה על מרדכי כמה שאמרה כאשר אבדתי וכו' שעכשיו ברצון שוב לא שמשה במוך עם אחשורש ונולד דריוש, ותמה אני על הגאון ע"א ועל אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל בח"ס יו"ד סי' קע"ב שטרח בקושי' זו והפשוט כמו שכתבתי:
אלא דמ"מ מסתברא דברי טורי אבן בלא"ה דעם אחשורש לא שמשה במוך שוודאי ירגיש בו אלא עם מרדכי שמשה, ולפ"ז ממילא לא קשה קושי' תוס' דהי' לו לגרשה בגט דניהי דהי' מותר לשמש במוך עמה אחר שכבר נשאה קודם שנלקחה לאחשורש, ושוב במקרה הית' אסורה לו משום הבחנה הי' מותר לקיים מצות עונה לשמש במוך, אבל אחר שכבר גרשה אסור לו לחזור ולקחתה ולשמש עמה במוך, דהוי כמתנה לכתחל' להשחית זרעו, ושפיר אמרה כאשר אבדתי דעכשיו ברצון, ולגרש בגט תהי' ג"כ אבודה ממנו, ובאמת גרשה בגט ולא נבעלה הצדק' באיסור לאותו רשע, ושוב לא החזירה עוד כנלפע"ד והוא נכון:
נחזור לדברינו דלשיט' רש"י וכן נרא' דעת יתר ראשונים דלא פליגו על רש"י אלא בפי' משמשו' דלרש"י מותרו' ולראשונים מכח קושי' דקשי' להו מדקתני פחות מכן משמשו' כדרכן דמשמ' להו דג"כ מתפרש לענין איסור ופחות מכן אסורות מדקתני משמשו' כדרכן, דאפילו לאחר תשמיש אסור לה לקנח במוך, וכיון שאין מתעברת בוודאי למה אסור לה, וניהו בשעת תשמיש אסור משום איסור דידי' דמשחי' ארצה אבל אחר תשמיש תהי' מותרו' לקנח, כיון שאין ראוי' להזריע פחות מי"ב שנה וכן קשי' להו מדאמרו חכמים משמשות כדרכן משמע אפי' אחר תשמיש אסור, וכיון דס"ל דמשמים מרחמו שלא תתעבר מותר לקכח, ולכן נאדו מפי' רש"י ומפרשי' הבריי' דצריכו' לשמש במוך אבל בגוף הדין מודה לרש"י, דמשום סכנתא מותר לר"מ להשחית זרעו, ומשום מצות עונה כמ"ש ולפי' ראשוני' אפשר גם רבנן מודים לר"מ דמותר אפי' בשעת תשמיש אם חוששין לנפשם לסכנת' אלא שאין מחייב' אותם לשמש עד"ז דיכולי' לסמוך על מן השמים ירחמו, ואינו מוכרח, אבל עכ"פ בהא שווי' דלר"מ מותר להשחית זרעו באיסור משום סכנה כיון דל"א בלא"ה, ולרבנן אפשר משמים ירחמו, אבל היכא דלא אפשר בלא"ה מותר ואפי' דש מבפני' וזורה מבחוץ מותר אם לא אפשר במוך הגם דגרע ממשמש במוך כנ"ל כמ"ש לעיל:
אלא שמר"ת שבתוס' יבמות י"ב נראה דלשמש במוך בשעת תשמיש אסור דיש בו איסור ולא הותר אלא לשמש במוך אחר תשמיש דליכא איסור, נראה די"ל כל שיש בו איסור השחתת זרע אסור ג"כ לר"מ, ולא הותר משום סכנה, הגם דחמירא סכנתא לא ישמשו ולא יכנסו לסכנה, ול"ל דמשום שעבודם זע"ז ומשו' מצות עונה מות' כן נראה לכאורה, ויש לדחות כיון דס"ל לר"ת דאפשר בקנוח אחר תשמיש וסגי בהכי דגם זה מועיל ואפש' בלא השחתת זרע לשיטתו למה נתיר לשמש במוך בשעת תשמיש שיש בו איסור דידי' ואפשר לו לקיים מ"ע בלא השחתה בוודאי אסור, אבל אי לא הי' אפשר בהיתר מודה ג"כ ר"ת דמותר להשחית זרעו משו' שעבוד ומצות עונה בין לר"מ בין לרבנן ולא פליגו רק אי צריכי' כנ"ל ועיין:
ולא מצאתי חולק ע"ז אלא הרא"ש בתשובה כלל ל"ג סי' ג' שהשיב ע"ד השואל באשה שיש לה אוטם ברחמה ועי"ז הוא דש מבפנים וזורה מבחוץ בכל פעם ונסתפק השואל אם זה דומה למשמש עם הקטנה וזקינה והשיב הרא"ש כיון דלעולם זורה מבחוץ שיחת ארצה קרינן בי' ולא דמי למשמש במוך דהתם משמשו' כדרך כל הארץ אע"פ שאין זרעו ראוי' להזריע מידי דהוי אעקרה וזקינה ע"כ, ומובא בב"י א"ע סי' כ"ג:
והנה תשובת הרא"ש צ"ע לכאורה דנראה מסברתו הוליד דיש איסור בדש מבפנים וזורה מבחוץ הלא ש"ס ערוך הוא ביבמות ל"ט דאמרו רבנן זה כמעשה ער ואונן וקיי"ל כרבנן, ונ"ל דהרא"ש לא בא לומר אלא שלא נאמר ניהי דיש בו איסור השחתת זרע מ"מ כיון שא"א לו להיות עמה ולקיים מצות עונה בלא"ה אין בזה משום השחתת זרע ורבנן דפליגו על ר"א ביבמות היינו במעוברת כיון שאפשר שתסמוך על מן השמים ירחמו כרבנן דר"מ או לשמש במוך דאין גרוע כ"כ, אבל כל דלא אפשר בלא"ה כעובדא דידי' שבע"כ זורה מבחוץ ה"א דמותר כמו דמשמשו' במוך דמותר, ולכן מכנס הרא"ש לחלק דמשמשו' במוך אין בו איסור כלל דהוי כמשמש עם הקטנה, ולכן מותר לר"מ משא"כ היכא שזורה מבחוץ דשיחת ארצה קרינן בי' בוודאי כדס"ל לרבנן לר"א משו' חיוב עונה לא הותר כלל, והיתה לבאר הא דכ' הרא"ש ולא דמי למשמש במוך הא רבנן פליגו על ר"מ, וקיי"ל בוודאי כרבנן, נראה דס"ל לרא"ש דרבנן ג"כ פליגו על ר"מ רק משום דאפשר בלא"ה דמשמים ירחמו, אבל היכא דלא אפשר מודו כמ"ש לעיל, וממילא בנדון שלו גם חכמים מודים, ולכן דחה הרא"ש דגם לר"מ רק לשמש במוך מותר דאין בו איסור כלל דדמי' למשמש עם הקטנה, אבל אם הי' בו איסור השחתת זרע גם ר"מ לא הי' מתיר וממילא לזרות מבחוץ אסור לכ"ע אפילו דלא אפשר בלא"ה:
ושמעינן מהרא"ש תרתי חדא להקיל וחדא להחמיר דשיטתו דלשמש במוך אפי' בשעת תשמיש אין בו איסור כלל ודמי' למשמש עם הקטנה כיון שדרך תשמיש בפנים הוא, והחולק ר"ת ור"י שבתוס' והוא שיטות רוב ככל ראשונים, ולא נמצא לו חבר בדבר זה ויחידאי הוא, ועיין בפי' הרא"ש נדרים ל"ה ע"ב דמפרש משמשות צריכים לשמש במוך שתשים מוך באותו מקום לקלוט הזרע, נראה דמפרש משמשת במוך בשעת תשמיש כרש"י ומפרש צריכים לשמש אבל איסור ליכא לא מצדו ולא מצדה וכן דייק היש"ש ביבמות מדמפרש הרא"ש צריכי' לשמא ולא מותרים ש"מ דס"ל דליכא איסור השחתת זרעו דמשמש כדרכו הוא עיי"ש, ובאמת מפרושו בנדרים אין הכרח די"ל דאיכא איסור ומותר משום סכנה כמו לרש"י, והא דמפרש משמשות צריכים משום דקשי' לי' קושי' ראשונים אי בריי' מהיתר איירי, קשה מהא דפחות מזה משמשו' כדרכן משמע דאיסור הוא תקנו עכ"פ אחר תשמיש ולכן מפרשים משמשות צריכות, ובריי' מחיובא איירי ופחות מי"ב אין צריכות וכן רבנן אומרים משמשו' כדרכן פי' אין צריכות, אבל בגוף הדין מודי' לרש"י דאיכא איסור מצדו וצדה, כן י"ל ס"ל לרא"ש, אלא דנראה דעת הרא"ש בתשובה דמפורש כ' דליכא איסור להשליך זרעו על המוך בשעת תשמיש, זהו קולא והחומרא נשמע ממנו דכל שיש איסור השחתת זרע אסור אפי' בא"א בלא"ה לקיים עונתו מ"מ אסור וחולק על רוב ראשונים דס"ל דמותר, וגם ר"ת י"ל ס"ל כוותיי' כמ"ש לעיל, וגם בזה הרא"ש יחידאי הוא לפע"ד:
המורם מדברינו להלכה דנקטינן כשיטת רוב ראשונים בתרתי דאסור לשמש במוך כל דאפשר בלא"ה ואפילו שלש שנים אסורו' דקיי"ל כרבנן, אבל כל היכא דלא אפשר לקיים מצות עונה בלא"ה מותר, ואפי' היכא שצריך לזרות מבחוץ ולא אפשר במוך מותר, אבל לא ישא אשה לכתחילה ע"ד כן כמו שבארנו כ"ז באורך:
ולפ"ז בנדון שלנו שא"א לו לקיים מצות עונה מבלי שיהיה דש מבפנים וזורה מבחוץ בכל פעם מותר לו לשמש ולהיות אתה עמה לעולם עד"ז כן הי' נ"ל:
אבל מה אעשה כי המחבר נראה שאחז בשיטת תשובת הרא"ש בכולו, דבסי' כ"ג לא כ' כלל מאיסור לשמש ע"י מוך אפילו בשעת תשמיש, וכבר נתעורר בספר בית מאיר, ותמה על שמוטה זו וכן יש תמוה על הטור, והבית מאיר לא מצא מי שהתיר מוך בשעת תשמיש, ואנן הרי הראנו דרא"ש ס"ל להתיר וטור אזיל בכ"מ בשיטת אביו הראש וזה טעמו של המחבר דאחז בשיטות הראש אבל מכ"מ עדיין התמו' קיימת על המחבר ורמ"א שהקילו באיסור חמור כזה נגד דעת כל הראשונים וסמך על הרא"ש דיחידאי הוא בדבר זה וצ"ע:
וגם מזה לא הניח ידו לפסוק פסקא דנא של תשובת הרא"ש להחמיר וכתבו בש"ע וקבעו להלכה דאשה שיש לה אטום ברחמה וזורה מבחוץ תדיר אסור לשמש עמה, גם בזה נקט כיחידאי להחמיר באיסור חמור כזה ומאן ספון ומאן חשוב להכריע נגד המחבר אחר שכבר קבעו בש"ע להלכה, ולכן בנדון שלנו שדומה ממש להא דהרא"ש בוודאי בכ"פ שישמש עמה שיהי' צריך לזרות מבחוץ והוחזק' בכך שנתיים לא אונס הוא בדבר ואסור לשמש עמה כמו באטום ברחמה כנלפענ"ד:
אבל אם תעסוק ברפואות ע"י רופאים מומחים כשיאמרו שנתרפא' הגם שלענין רואה דם מחמת תשמיש בתר שנתחזקה ג"פ נסתפקו ראשונים אם יש לסמוך על רופאים אפי' על רופא ישראל ונראה ה"ה באיסור חמור כזה להוציא ש"ז לבטלה דכתבו בשם הזוהר ופסק בשו"ע שם דחמירי מכל איסורים, מ"מ בנדון שלנו נ"ל לסמוך דהרי לפי מה שבארנו לשיטת רוב ראשוני' חוץ מהרא"ש מותרי' לשמש זע"ז, ואנן דנקטינן לחומרא כהרא"ש וכפסק הש"ע, אבל כולי האי לא נחמיר לספיקו' הראשונים בנאמנו' בואו ונסמוך בספיקו' נאמנות הרופאי' על שיטת ראשונים ואם לא עלתה לה רפואה כולי האי ואולי לאו איסורא הוא כנ"ל:
ועוד אני אומר אפילו לדעת תשובת הרא"ש דאסור לשמש, מ"מ אם יאמרו הרופאים דנתרפא' גם להך צד שאין לסמוך על הרופאים ברואה דם וכיוצא בו, אבל לענין הוצאה ש"ז נוכל לסמוך, דוודאי לא עלה ע"הד שאין אמיר' הרופאים נחשב לכלום כי בקיאי באומנותם, ומ"מ לענין איסור לחשב דבריה' לוודאי לא נוכל לסמוך, דדבריהם אינם עושים אלא ספק או קרוב לוודאי רק נגד חזקה כל שהוחזק' להוציא מחזק' לא יאמנו דבריהם כוודאי להוציא מחזקה, וכ"ז ברואה דם דכשלא עלתה רפואה ותראה דם איסור עביד, אבל בהוצאה ש"ז דבלא"ה ס"ל לר"י שבטור סי' כ"ה וש"ע ורמ"א נראה דנוטי' לשיטתו כל שבאקראי מותר דרך תשמיש אפילו מוצא ש"ז, וגם החולקים עליו ואפי' באקראי אסור היינו כשמכוין ויודע שיוציא ש"ז לבטלה, אבל כשהוא ספק וקרוב שלא יוציא לכ"ע נראה דמותר להכניס לבית הספק במקרה דאם יהיה צריך להוציא ש"ז לבטלה מקרה בלי כונה הוא לו, ולכן כשעסקה ברפוא' ורופאי' אומרי' לפי דעתם שנתרפא' מותר לשמש עמה על סמך הרופאים, ואם ישמש ולא נתרפא ויהי' צריך לפרוש ולהוציא ש"ז אין בידו עון כלל כי מקרה הוא לו, ואפילו כעובר באונס ושוגג אינו דאין איסור מוציא ש"ז על דרך זה הוא, ואפי' לסמוך על רופא נכרי קרוב שיש לסמוך מכל הלין טעמי' שכתבתי, והיינו לשמש פעם ראשון, אבל אם ישמש ויתברר לו שלא עלתה לו רפואה הדרא לאיסורא כנלפענ"ד וה' יצילינו ממכשול:
ב) מה שנוגע לענין ממון לא ביאר מע"כ ני' כל הצורך כפי הראוי' בדו"ד שבדיני ממונות מלבד זה אין ראוי להשיב ליחיד בדבר שבממון אם לא יציעו בע"ד דבריו לפני ב"ד המרוצה לשניה' כידוע, מ"מ אגלה טפח בקיצור נמרץ, והוא דאין ספק אצלי שדבר זה הוא מום גדול כאחד מן המומים שבסי' ל"ט, ואפילו אם משתנת במטה אינו מום כי אינה מחוייבת להיות עמו תדיר אבל במשתנת בשעת תשמיש הגם שיורדת מן המטה להשתין מ"מ בוודאי מום גדול הוא ומאיס' טפי שצריך להפסיק בכל פעם באמצע תשמיש, אלא כיון שהוא עמה שנתיים וסבור וקבל אין לו טענה עליה כמבואר סי' קי"ז, אלא שלא סבור וקבל אלא דברים שבגופה, אבל אחר שנתוודע לו שאסור לשמש עמה בוודאי יוכל לטעון שלזה לא נתרצה וכלום נושא אשה וכו' ואין לך מום גדול מזה, ועיין רסי' קי"ז ברואה מחמת תשמיש מיד, ובנדון שלנו כ"ע מודים דהיא ידעה שמודית שכבר בבעל הראשון היה לה מיחש זה והוא לא ידע וא"א לו למידע יוציאו' בלא כתובה ותוספות, כן נראה לפום רהיטא מ"מ לא אחליט להלכה וכש"כ למעשה, דדברים כאלו צריכים לשמוע מבע"ד עצמם ולדון על פיהם:
ומצוה גדולה ורבה שלא להפריד בין הדבקי' לתווך השלום ביניה' והיא תשאל ברופאים ותעסיק ברפואות כי חולשת כיס השתן הוא ויש סמים בידם לרפאות וכבר גליתי דעתי העניי' דיש לסמוך בטח על הרופאי' בזה, הנלפענ"ד כתבתי בחפזי דש"ת חותם בברכה פה פ"ב עש"ק יו"ד טבת שנת תרי"ט לפ"ק:
הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל:
העתק השאלה
ידידי ה' כהדר"ג וכו' ענותנותו ורב טובו צדקתו תרהב בנפשי עוז לבוא אל היכל קדשו בהורמנא דמלכא כהדר"ג נ"י בשאלה א' אשר לאציע לפני גאון קדשו נ"י:
הנה איש אחד ממישקאלץ שמו הי' יעקב גראססמאן נשא אשה מפה ודרו יחד הרבה שנים בשלום אכן לפני שנים עשרה שנים היה עליו משפט וישב בבית האסורים בלעאפאלדשטאדט ב' שנים ומאז התחילה האשה למאס בו וכאשר שב מבית האסורים הי' מריבות ביניהם עד בא הדבר לפני הערכאות והוציאו יעקב הנ"ל מביתו על פי דיניהם והנה ש"ב אמ"ו הגאון אב"ד ז"ל עשה פשרה ביניהם שיתן לה גט פטורין אכן מחמת תחבולות שביניהם נתפרדה החבילה ולא נתן לה גט פטורין מבעלה והתאמצו במשפט לפני הערכאות ויצא בדיניהם גט פירוד על פי דינים דערכאות שיהיה נפרדים זה מזה שהוא לא יבא לביתה והזהרו אותו בעונש אם יעבור ע"ד לבוא אל ביתה, ולהם שתי בנות ובן אחד והי' שלום לאב עם הבן אבל הבנות כרכו אחר האם, והנה יצא קול ורינון על האשה ושתי בנותיה שאינם מתנהגים בדת יהודית כבנות הכשירות, והגוים והשרים ערלים יוצאים ונכנסים לביתה בימים ובלילות ר"ל גם אנכי התאמצתי הרבה שיתן זה הבעל גט פטורין לאשתו ולא עלתה בידי מחמת דבר שבממון שביניהם, והנה בשנה העברה ריש ירחא דאייר ביום א' בשבוע נסע מפה עם אנשים מקהילתנו עד עיר נייהייזל ומשם נסעו לכפר א' הסמוך ללעווענץ ואמר לבנו שבדעתו לילך לפעסטה ולא ישוב עוד למיקלאש ואמת הדבר כי הרבה פעמים אמר כן, אך בזה הפעם הכיר הבן בדברי אביו שהוא קץ בחייו, והבן לא ידע באיזה דרך הלך אביו משם וזה היה ביום ב' או ג' בשבוע הנ"ל וביום שלאחריו חפשו אחריו בשאנדארץ, והנה היה הסיפור מהאורח עובר כפי אשר הוא בגב"ע מהגאון אבדק"ק יארמאטה הי' באותו שבוע הנ"ל ביום עש"ק והטביעה הי' ביום שלפניו ביום ה' קודם הלילה הכל בשבוע אחד, ומיד בשבוע שלאחריה בא הקול לפה שיעקב גראססמאן הטביע את עצמו סמוך לק"ק יארמוטה, והנה נשלח מהשטולריכטעראמט מיארמוטה להשטולריכטעראמט דפה הרייזעטאש של יעקב גראססמאמנן ובתוכה הי' הלעגיטימאטי אנסקארטע של יעקב הנ"ל מפה גם שני מכתבים עבריות אשר נכתבו אליו וגם כתבי מסירות אשר עשה יעקב זה על אנשים מפה והתשובה אשר באה אליו מפינאנצדירעקציאן וגם כמה שטרי חובות אשר הי' לו על ערלים מפה וניכרי' לאשתו ובנותיו כל המכתבי' הללו היו למראה עיני:
העתק מגביעת עדות אשר נתקבל בפני הגאון אבדק"ק יארמוטה וב"ד נ"י.
בפנינו ב"ד חתומי מטה העיד הרב המאה"ג מו"ה מיכאל קרויס רב"ד דפה ק"ק יארמוטה יצ"ו איך שהאורח בא לפניו וסיפר לו עובדא דהאי נטבע כי בעיר לעווענץ ישב בבית אכסניא והיה שם אדם מלובש בבגדים טובים ולא ניכר לפניו כי הוא יהודי ולא דיבר עמו אך שוב בא אל האורח ודיבר עמו ואמר לו אם יוכל ליסע על עגלה שלו, והשיב למה מצחק בי כי הוא עגלה בזוי' ואתה סוחר נכבד ואמר לו שאינו מצחק וקצב לו שכרו ונסע עמו ובכל מקום שעברו נכנס האורח תחילה והוא הולך אחריו כי לא היה לו פנים לקבל נדבה, על הדרך היה מתאנח מאוד ושאל לו האורח למה מתאנח ואמר לו שיש לו מקראות רעות שהוא ממיקלאש ויש לו שם אשה אך היא הולכת בדרך רע וגם שני בנות ואת אלו גם כן הוליכה בדרך הרע וע"י שהיא מתקרבת אצל השררו' דחקוהו ממקום המפטה וגרשה ובלשון אשכנזי:
זיא האט צו עתון מיט דיא שררות אונד דיא טעכטער פירט זיא אויך דען וועג דארום האבען זיא איהם געצוואוטפן גט צו געבען, כן סיפר לי על הדרך והאורח הבין מתוך דבריו שכבר גירש את אשתו ונסעו עד כפר קאללאר ושם נכנס אצל היהודים לקבל מתנות ונדבה ושוב נסעו לכאן וכשבאו אצל הגשר שאל את בעל העגלה אנה ילון בלילה והשיב בבית מלון האורחים שלאפשטאט, והשיב שהוא אינו נכנס לבית מלון האורחים ושישוב לכפר שבאו משם וילך אצל היהודי ואמר לו גם בק"ק יארמוטה תוכל לכנוס בבית אחר ולא רצה ולקח בגד עליון שלו מעל העגלה ואמתחהו הרייזעטאש הניח לו לו על עגלה ואמר לו שמחר יבא ליארמוטה ליקח הרייזעטאש וחזר לכפר קאללאר שוב נתחרט האורח שהניח רייזעטאש על העגלה שמא יטעון שגנב ממנו דברים וע"כ אמר לחזור אחריו אל הכפר והלך אצל היהודים לשאול אם לא חזר שם האורח והשיבו לאו ועד שהי' עומד שם בא רעש שנמצאו איש נטבע והלכו אל הגשר הכירו שזה הוא היהודי שהלך עמו על העגלה כל הדרך הנ"ל וכן הלכו עוד שני אנשים מכפר קאללאר שהי' בביתם לקבל מתנה והכירו, אורח הנ"ל אמר:
עס האט קיינע האלבע שטונדע גדויערט אבל השני אנשים שהם דרים בכפר קאללאר הנ"ל אמרו שלא היה רביעי שעה שהיה בביתם לקבל נדבה:
ובאנו על החתום פה ק"ק יארמוטה יום ו' עש"ק לסדר וישלח תרכ"ו לפ"ק:
הק' אהרן דוד בהרב מה"ו א"א ז"ל דייטש חונה פ"ק הנ"ל, הק' הרש ליב בר"ז הלוי שטערן, הק' מנשה שעהכפעלד.
ועוד העתק מג"ע אשר הי' בפני הגאון הנ"ל וב"ד
בפנינו ב"ד החתומי' מטה בא לפנינו הבח' המשכיל היקר הרשל גאנזעל ואמר שראוהו והכירו היטב בפרצוף פנים שלו שהוא גראססמאנן ממיקלאש שהי' לו אשה רעה ושתי בנות וגם בן אחד שהוא סוביעקט בוויען כל הנ"ל העיד בתורת עדות באלי"ג ונש"ע בעה"ח פק"ק יארמוטה היום ו' עש"ק לס' וישלח תרכ"ו לפ"ק:
וראוהו כמו ח"י שעות אחר טביעותו והי' לו ראטהען פלעק על המצח כנראה שבא ממכה:
הק' מיכאל בן מו"ה דוד ז"ל דיינא דפ"ק הנ"ל, הק' אהרון דוד בהרב מהור"ר אאז"ל דייטש חונה פ"ק הנ"ל, הק' הרש ליב בר"ז הלוי ז"ל שטערן.