כתב סופר אבן העזר· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
תשובה כב
בהיותי עוסק ברפואה במרחץ פראנצענסבאד בא לפני צורבא מרבנן אחד ממדינת ליטא, ובידו מגילת ספר כתב בה קושיא דקשיא לי' טובא על תוס' יבמות ר"פ נושאין על האנוסה דף צ"ז ע"א ד"ה עריות דנראה דס"ל בקדש אשה בקדושין לבד מותר בבתה מדאורייתא ודווקא בהכניסה לחופה נאסרה עליו בתה דעל ידי הנישואין באה השארות, וכן הוציא שעה"מ פ"י מהלכות אשות בקונטרס חופת חתנים סעי' ה' מדברי תוס' אלו, וכ"כ בס' בית מאיר, דלא כרמב"ם פ"ב מאיסורי ביאה שכ' בהדיא דה"ה בקידש, וכתב הה"מ דזה מבואר בהרבה מקומות, ותמה הכותב טובא הא מוכחא מלתא כרמב"ם ולא כתוס' ממתני' קידושין דף נ' ע"ב המקדש אשה ובתה או אשה ואחותה אינם מקודשות ואם בקידושין לבד בלי נישואין מותר בבתה מדאורייתא למה לא חלו קדושין של בתה בין לטעם כל שאין בזה אחר זה גם בבת אחת ליכא, קשה דהא הבת אפשר בזאח"ז אחר שקידש אמה, הגם דאחר קידושי הבת אסור באמה משום חמותה דלא אמר רבא ביבמות דף צ"ז רק דאמה ובתה ילפינן מדכתיב ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה, ועל זה כ' תוס' דדווקא ע"י חופה אבל ע"י קדושין לא נאסרה, משא"כ איסור חמותה דכתיב ב' ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה גם על ידי קידושין לבד נאסרה אמה אחר קידושי הבת, וכן בשני אחיות דכתיב קיחה, ואם כן האם אינה בזאח"ז של הבת וה"ה בבת אחת איננה אבל הבת אפשר בזאח"ז אחר האם, וכן גם קשה לטעמא דהוי קידושין שאין מסורין לביאה הלא הבת ראוי' לביאה גם כן דאם קידש האם עדיין היא מותרת והקושי' צריך עיון רבה ליישבה ונצטערתי בה לפי שעה, ומצאתי אח"כ שכבר פתח בקושיא זו בפתחי תשובה סי' ע"י, ומ"ש שם לדחות ראי' השעה"מ ממשמעות תוס' בקושי' ותי' אמרתי גם אני לחומר קושיא ומ"מ יש בו דוחק:
והמציע לפנינו קושיא זו כ' די"ל דכיון הלא חלו הקידושין על האם, ממילא גם על הבת לא חלו משום קני את וחמור, ושוב הקשה לרב נחמן דס"ל דקניא ולמ"ש הרא"ש בשם ר"י דסוגי' אזלא דלא כר"נ קשה לר"נ איך יפרנס מתני' זו, ומה טעם יאמר בה דשתיהם אינן מקודשות:
והנה מ"ש די"ל משום קני את וחמור זה א"ש לטעמא דכל שבזה אחר זה אינו ה"ה בב"א אינו וכו' אבל לטעמא משום קידושין שאין מסורים לביאה ומסקנת ש"ס לרבא דמהמי' מיירי באמר אחת מכם דנעשה כמי שקידש אשה ובתה אשה ואחותה ומשום קשאמ"ל בזה ל"ש לומר משום קני את וחמור דנימא מדלאמה לא מהני ה"ה לבתה דהא לא רצה לקדש אלא אחת ואין לומר כיון שבדעתו שיחולו הקידושין או בזו או בזו אין רצוני רק במה שאפשר שיחולו הקידושין בזו או בזו ולא באחת דווקא, הא מבואר בסוגי' שם דכל שאמר לאחת מאלו ליכא משום קני את וחמור כדמקשה רבא לאביי מסיפי אלא לאו דאמר להו לאחת מכם ועיין פי' רש"י, וכן למסקנא באוקימתת רבא לאחת מב' אחיות שכ' רש"י דליכא משום קני את כיון דאלו הו' ידע מי נתקדשה הי' חל עלי' ולכן לרבא דמתני' כשקידש אחת מהם וודאי קשה:
עוד כתב דאין לומר כיון דבלי ספק מדרבנן אסורה א"כ הוי קידושין שאמ"ל דהא חזינן לר"ש דשחיטה שאין ראוי' לא שמי שחיטה, ודווקא אין ראוי' מדאורייתא אבל כל שאין ראוי רק מדרבנן, שחיטה ראוי' מקרי, וה"נ חזי' לביאה מדאוריי' היא, ומביא מש"ס חולין פ"ה דף פ"ו דלמ"ד מעשה שבת דרבנן, שחיטה ראוי' מקרי':
ולפע"ד נראה דתליא הא מילתא אי נימא דמשום דאסור מדרבנן לא מקרי ראוי' וחזיא בפלוגתא דתנאי בסוכה דף כ"ג ע"א בעושה סוכה על גבי גמל דפליגו ר"מ ורבי יודא דר"י ס"ל כיון שאסור מדרבנן לעלות לה ביום טוב לאו סוכה ראוי' לשבעה מקרי, ור"מ ס"ל כיון דמדאוריי' מחזי ורבנן הוא דפסלו, מקרי סוכה ראוי לשבעה עיי"ש, וה"נ לר"י כיון דמדרבנן אסורה קשאמ"ל מקרי, ולר"מ כיון דמדאוריי' מותרת, מסורים לביאה מקרי:
ולכאורה צ"ע מש"ס ב"ק דף ע"א דמקשה בפשיטות לחכמים דר"מ למ"ד מעשה שבת דרבנן שחיטה ראוי' היא, ונדחק כי קאי אשארא, ביותר הי' יוכל לתרץ דס"ל לרבנן דר"מ כר"י כל שאין ראוי' אפי' רק מדרבנן גם כן אין ראוי' מקרי, ודוחק לומר דר"י פוסל הסוכה רק מדרבנן כיון דמדרבנן עכ"פ אין ראוי', ורבי מאיר מכשיר אפי' מדרבנן, ועיין ריטב"א סוכה ובשעה"מ הלכות לולב:
ולכן נ"ל דאין הענינים שוין, דבשחיטה שאינו ראוי' דס"ל לת"ק דר"ש דכל שמכשרת שחיטה להוציא מידי נבילה, שם שחיטה עלה, ור"ש דס"ל דבעי דווקא להכשיר לאכילה, מ"מ פשיטא לש"ס כל שמתרת ומוציא מטומאה ואסור דאורייתא, ועונש מלקות, כבר שם שחיטה עלה הגם דאסור מדרבנן ואין ראוי' לנו, מ"מ מי שאכל לא עבר רק איסור דרבנן ומעשה שחיטה זו התירה הרבה להוציא מידי איסור דאורייתא אבל בפלוגתא דר"מ ורבי יודא לענין סוכה ענין אחר היא דר"י ס"ל כיון שאין ראו' לכל שבעה הגם דא דאסור רק מדרבנן כיון שאסור לנו לעבור על דבריהם אין ראוי' מקרי כיון שסוף כל סוף לא יוכל לישב בה ואין ראוי' לו מקרי, אבל לענין שחיטה שאינה ראוי' גם לרבי יודא כשאינו אסור רק מדרבנן ראוי' מקרי כנ"ל:
ועיין כתובות דף ל"ו ע"ב דמקשה ש"ס בפשיטות בשניות הא מדאורייתא ראוי לו, ומתרץ הברייתא כתנאי, ונראה דפשיטא לש"ס כל שמותר מדאורייתא וליכא רק איסור דרבנן ראוי' לו מקרי ולמ"ש הו' מצי לתרץ ברייתא אתיא כר"י דסוכה הנ"ל אלא דכבר הקשו על הכ"מ דכתב פ"א מנערה לרמב"ם כיון שכל שאסור מדרבנן הו"ל כדאורייתא משום לא תסור אם כן אין ראוי' לקיימה מן התורה היא וקשה מש"ס כתובות הנ"ל דס"ל כל דאסורה רק מדרבנן חייב בקנס, והעלה בשבו"י ומובא בבאר היטיב סי' קע"ח דלפוטרו ממון לא העמידו ולא חזקו חכמ"ז דבריהם כדי שלא יהי' חוטא נשכר יעיי"ש, וכסברא זו עולה בזכרוני שכ' גם כן היש"ש ב"ק פ' מרובה דהעלה דגם לדסוברים יאוש קונה מדרבנן ואפילו אי קנין דרבנן מהני בדאורייתא מ"מ חייב בארבעה וחמשה דלא רצו שיהא חוטא נשכר על ידי תקנתם ולא אמרו רק מפני תקנת השבים שלא צריך להחזיר גוף החפץ אבל לפוטרו מדו"ה דלא, ובמק"א ישבתי ע"פ דברי יש"ש קושי' ב"ש החמורה על המחבר סכ"ח דס"ל דכל קנין דרבנן במעמד שלשתן מהני שתהי' מקודשת מדאורייתא, ומ"ש לענין יאוש דפסק דלא הוי קידושי דאורייתא, ותי' ב"ש אינו מובן ועיין ח"ס יו"ד סי' ד' ולדברי יש"ש י"ל דוודאי שפיר יש לחז"ל כח לעשות קנינם כקנין דאורייתא אלא לפעמים לא רצו לחזקו כ"כ, ונ"ל בקנין יאוש שלא רצו שיהי' קונה קנין גמור כדאורייתא כיון דאז עי"ז יהי' פטור מדו"ה ויהי' חוטא נשכר, ולכן מעיקרא לא תיקנו שיהי' יאוש קונה כקנין דאורייתא שלא לחלק בין היכי דשייך תשלומי דו"ה או לו, משא"כ במע' שלשתן וכיוצא בו דליכא טעם שלא יהי' כדאורייתא וסתמא עשו חז"ל קנין דדהו כקנין דאורייתא כנ"ל נכון ועיין:
נחזור לענינו כי סברת שבות יעקב קדומה היא ואין מנוס בשיטת רמב"ם וכ"מ רק לומר כהנ"ל, וא"כ מסוגי' דכתובות לק"מ מה שהקשינו, ועיין מל"מ הלכו' נערה ודבריו אינם לפנינו כעת:
ולפ"ז בקדושין שאין מסורים לביאה מדרבנן לרבי יודא אין ראוי' מקרי, וא"ש מתניתי' דקידושין, די"ל כר"י אתיא, אלא דיש להקשות מדמקשה ש"ס על רבא ממתני' דקתני כאחת אינה מקודשת הא אחת מאשה ובתה מקודשת, ולהנ"ל לק"מ דסתם מתני' כר"מ דס"ל מדרבנן ראוי' מקרי, ולכן נקטה מתני' דווקא כאחת אבל בזה אח"ז לא, וי"ל קושי' ש"ס מאשה ואחותה דגם אי תימא מתני' ר"מ, מ"מ מאשה ואחותה קשה, והא דקאמר ש"ס הא אחת מאשה ובתה או מבתה ואחותה דדיוקא היא משני' אבל באחת לא ועיקר הקושי' מאשה ואחותה כן נ"ל:
ועוד נ"ל אפילו אם בכל מקום כל שאינו ראוי' רק מדרבנן ראוי מדאורייתא מקרי, מ"מ בקידושין שאמ"ל גם כשאינו מסורים לביאה רק מדרבנן לא מיקרי מן התורה אינו ראוי' לביאה דהא יליף לה מקרא כי יקח איש אשה ובעלה קידושין המסורין לביאה הו' קידושין וכת' תוס' דווקא כשנאסרה על ידי הקידושין, ובלא קידושין היתה מותרת ועכשיו ע"י הקידושין נאסרה אם כן קידושין הגורמים איסור לביאה אינם קידושין דפעולות הקידושין להתיר ולקרב באו בכל מקום וי"ל גם שאין הקידושין אוסרין רק מדרבנן סוף כל סוף פעולות הקידושין גרמו אסור מה שלא הי' קודם קידושין שהי' אפשר לקדשה שתהי מותרת לו אפילו מדרבנן ועל ידי הקידושין אתה בא לאוסרה מדרבנן לא מקרי קידושין המסורים לביאה כנ"ל, ונכון מסברא והבן:
ולפי דברינו א"ש דלא קשה על רב נחמן דס"ל קני את וחמור קנה דאפשר דס"ל כרבא קידושין שאמ"ל לא הוי קידושין, אלא דעומד לנגדינו לפי מסקנת ש"ס דרבא מתרץ מתני' לטעמא, אחת מכם כמקדש אשה ובתה אשה ואחותה כאחת נראה דכאחת פשוט דלא הוי קידושין יותר מאחת מכם משו' דכל שאין בזאח"ז וכו' ולפמ"ש היינו משום את וחמור לא קנה, ולר"נ דכל דקנה גם אי ס"ל דקשאמ"ל לא מהני עדיין קשה מתני' כמו דמקשה לרבא למה קתני כאחת ולדידי' ליכא למימר דהו"ל כמקדש אשה ובתה כאחת דגם אם מקדש כאחת רק משום דהו' קדשאמ"ל לא מהני, וי"ל דלר"נ כוונת מתני' דהו"ל כמקדש ב' אחיות כאחת דלא מהני משום כל שאין בזה אחר זה וכו ול"צ לומר דקני את וחמור לא קני וש"ס דקאמר דהו"ל כמקדש אשה ובתה ואחותה, הכונה על אשה ואחותה או משום דסוגי' סובב והולך אי קני את וחמור לא קני קאמר הכי, ולר"נ צריך לומר כוונת מתני' כמקדש אשה ואחותה כאחת ועיין:
ויש להביא ראיי' לשיטת ר"י שבתוס' יבמות הנ"ל מאותה סוגי' דקידושין דמקשין עליו, דכבר נתקשו הראשונים דמקשה רבא לאביי, ולטעמך מסיפא איתמר כולכם קני את וחמור הוא, איך מקשה בפשיטות על אביי הא ר"נ פליג וס"ל דאת וחמור באמת קנה וגם הלכתא כר"נ בדינא ועיין ולדברינו א"ש דאביי הקשה שפיר ולטעמ' דאביי דל"ל קשאמ"ל לא קני ע"כ צ"ל ברישא דמתני' באשה ובתה דאינה מקודשת משום דכל שאינו בזאח"ז גם בבת אחת אינו היינו כמו דלא קשה אשה כך לא קשה בתה דהוי כקני את וחמור דלא קני א"כ אימא סיפא, וממקום שהקשו עליו איכא ראיי' לשיטתו ועיין:
ועיין רא"ש בשם ר"י נדחק מאוד בסוגי' דלרווחא דמילתא רצה ליישב לאביי למ"ד דאת וחמור לא קני הגם דלאו הלכתא היא, ולמ"ש ר"י לשיטתו הי' יוכל לתרץ הסוגי' בריווח ואין זה קושי' כ"כ:
אלא כ"ז לא שוה לנו ליישב הלכתא אהלכתא דהא מסיק ש"ס בקידושין והלכתא כאביי ביע"ל קג"ם, וקיי"ל ג"כ דקני את וחמור קנה ולהלכתא לית לנו מקום ליישב מתני' משום כל שאין בזאח"ז וכו' הא דקיי"ל קני את וחמור קנה, ואי משום דקדשמא"ל הא קיי"ל דהוי קידושין, ונהי דיש לנו לתרץ מתני' לכל אמוראי, אבל להלכתא אין לנו מקום ישוב וצ"ע:
ולכן בחרתי לי דרך אחר בישוב שיטת ר"י הנ"ל ויתיישב הכל והוא ע"פ חקירת מל"מ פ"י מהלכות אשות, בנכנסה לחופה, ואח"כ קדשה אם מהני החופה למפרע ומביא מרמב"ן קידושין דמהני ובשעה"מ בקונטרס חופת חתנים שלו מביא מתוס' יבמות דף פ"ט ע"ב דס"ל כרמב"ן ודוחה ראיי' המל"מ מתוס' כתובות דף נ"ז, וי"ל דמתני' קידושין מיירי מקדש אשה ובתה היינו בשכבר הכניס האם לחופה קודם קידושין ואח"כ קידש אשה ובתה כאחת או אמר אחת מכם, דאם נתקדשה האם ממילא נשואה היא לו ואסורה הבת גם כן וא"ש בין לטעם משום כל שאין בז'אח"ז וכו' ובין לטעם דהוי קשאמ"ל ואין בזה דוחק למוקמי מתניתין בהכי דהא מתני' דינא קאמר דמקדש אשה ובתה כל שאין בזאח"ז גם בב"א לא מהני או דכל שאומר אחת מכם כיון שכל אחת אינה מסורה לביאה מחמת קידושין אלו לא מהני הקידושין ואיכא מקום לדין זה שא"א לקדש הבת אחר קידושי האם כשכבר נכנסה האם לחופה קודם קידושי' קמ"ל מתני' בכ"מ היכא דלא מהני בזה אחר זה גם בבת אחת לא מהני וכן באחת מכם באופן שנאסרה הבת על ידי קידושי האם, כך כשאומר אחת מכם ואין בזה אוקימתא דוחק כלל כנ"ל ועיין:
ובכל זאת אנו צריכים לדברינו הקודמים דבתי' שני לא סגי לן, דעדיין קשי' לרב הונא דס"ל דחופה קונה אם כן אי אפשר למוקמי כגון שקדמה החופה לקידושין שני' כיון שהכניסה לחופה כבר מקודשת היא, ולר"ה אנו אין לנו אלא לומר או דס"ל משום כל שאין בזאח"ז וכו' וכו' וס"ל דאת וחמור לא קני או דס"ל כרבא קשאמ"ל לא הוי קידושין, ולהלכתא דלא קיי"ל הכי, א"ש למוקמי מתני' בשהכניסה לחופה קודם קידושין דקיי"ל חופה אינה קונה ועיין:
עוד הקשה הכותב מש"ס נזיר דף י"ב ע"א אמר רבא מודה רבי יוחנן באשה שאין לה לא בת ולא אם, הא גם אם יש לה אם מותרת מדאורייתא, וליכא רק ספק דרבנן, ומבואר באחרונים דבשניות אין חוששין לערוה דאורייתא, קושי' זו כמו שהיא כתובה הקשה בפתחי תשובה, ולא מצאתי לה כעת מקום ישוב, אלא לומר אולי ר"י שבתוס' יבמות ס"ל גם בדרבנן חוששין משום חזקה שליח עושה שליחותו, ולמ"ש תוס' גיטין דקנסא הוא דקנסו לאוסרו בכל הנשים אפשר כל שיש חשש איסור אפילו רק מדרבנן קנסוהו לחוש לו ועשוהו כעושה ספק דרבנן בידים, וכיון שהכניס עצמו לכך ראוי לקנסו והא דלא חשיב רבא רק עריות כבר יצא במה דחשיב ומונה שאין לה אם כבר גלה דעתו בזה כל שיש לחוש לדרבנן גם כן אסור, ואחרונים דס"ל להקל וראיי' מדלא נקיט רבא רק עריות דאורייתא לשיטת הרמב"ם אזלו דס"ל דכל שנתקדשה האם נאסרה הבת מדאורייתא ושפיר דייקו מדלא קמ"ל רבא דחוששין לשני' דרבנן ש"מ גם בעריות דרבנן דשרי ועיין:
אלא דיש לנו מקום ספק לשיטת ר"י דבקידושין בלא ביאה לא נאסרה ועל ידי חופה אפי' בלא ביאה נאסרה, הגם דכתיב ערוה כיון דכתיב שאר והחופה מביאה לידי שארות ומסופקני אם קידשה בביאה דקיי"ל אירוסין עושה, אם נאסרה הבת כיון דלא נבעלה באיסור בלא קידושין ויצא מכלל אונס ומפתה, או נימא כיון דכתיב שאר צריך דווקא שתהי' נכנסה לחופה וכשקידשה בביאה הו' כקידושין בלא ביאה וביאה בלא חופה, וצ"ע, ויש להביא ראי' מש"ס קידושין דף י' כדמבעיא ביאה אי אירוסין או נשואין עושה קאמר מאי נ"מ להפרת נדרים לטמאה ולירשה, ולא אמר נפקותא לענין איסור ערוה, דאי ארוסין עושה לא נאסרה בתה משא"כ אם נישואין עושה נאסרה מזה נראה דמקדש בביאה נאסרה הבת ועדיין הדבר צריך אצלי תלמוד:
זהו מה שהעלתה מצודתי בענין זה בעיון מעט מזעיר פה פראנצענסבאד ה' ח"י מנחם אב תרכ"ה לפ"ק וחתמתי שמי ומסרתי הדברים בכתיבה ומסירה לצורב השוקד על התורה ועוסק ומעמיק בחוקי חורב כן יעזור לו השי"ת לטובה ויגן ויושיע:
ואיידי דאיירי אכתוב במה שמצאתי באמתחת כתבים על מה שהתעורר לי רב אחד מצאתי ראיתי בשולי מכתבו כי התעורר ועוררני על פתקא דנא הזמנת אורחים הקרואי', לשמחה של מצוה לשמחת חתן וכלה אשר נדפסה ההזמנה בכתב אשורית ובלשון אשכנזי, ופקפק מע"כ שי' כי לא נכון הוא להשתמש באותיות אלו לדבר של חול כמ"ש בב"י יו"ד סי' רפ"ג בשם ר"י ומובא ברמ"א סי' רפ"ד אלו דבריו בקיצור:
אומר אני לפי דעתי, גם הנדפס בלה"ק, לא נכון בכתב אשורית, כיון שהדברים בעצמותן וגם הענין של חול הוא, ומה לי בלה"ק או ללועזים בלעז, וכן הוא לשון ר"י דברים של חול, ולא קפיד על הלשון אלא על הענין, אבל במח"נ שגה, כי הזמנה לסעודת מצוה כגון לסעודת ברית, וקו"ח לשמחת חתן וכלה דבר מצוה יחשב הגם שמזמינים לרחוקים שיבואו, וידוע לשניהם כי אין באפשר שיבואו והוא רק לכבוד ולחבה נודעת, זה בעצמו כבוד המצוה שיתכבדו מכובדים לכבוד המצוה, ובדידן לכבוד התורה ולומדי' ואוהבי' ומנהיגי' וכן כל כיוצא בו, וזה פשוט:
ובכ"ז עלה במחשבה לפני שיש לדמותו להא דאיתא בב"י שם מתשובת הרמב"ם ור"י, וכן הוא בש"ע סי' רפ"ג שאין לארוג פסוקים בטליתים, משו' שתשמישי מצוה נזרקים, ומשתמשים בו תשמיש גנאי בבה"כ וכדומה, ופתקאות אלו נזכרים ונשלכים ומשתמשים בהם תשמיש של גנאי, וגדולה מזה איתא ברדב"ז ח"א סי' מ"ה, שהוסיף על הרמב"ם דאפי' דברים של חול אסור לרקום בכתב אשורית, וז"ל שהרי הכתב בעצמו יש בו קדושה רבה, ותלוי' בו ובצורות האותיות כמה סודות עמוקים, ואסור להשתמש בהם תשמיש של חול כ"ש הכא שאם בלה הטלית מתוך הזהב ונמצא מאבד הכתב בידים עכ"ל, הרי החמיר שלא לאבד הכתב, וכ"ש לשמש בו תשמיש בזיון ומסור בידי כל שאין נזהרים ואין יודעים להזהר:
ובזכרוני שגם בשטרי הזמנה של אבוהון ורבן של ישראל כבוד קדושת אאמ"ו מאוה"ג החת"ס סופר זצוק"ל הי' כתובי' באשורית ולשון לועז, ובל"ס הי' טעמו ונימוקו אתו דלא חש לכל זה, ומ"מ טוב לבחור בכתב רש"י או כיוצא בו ותו לא, הכ"ד ד"ש חותם בברכה ידידו:
הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל:
העתק גביית עדות.
איש אחד שמו ר' וואלף גרינהוט, סופר סת"ם שהי' דר במחוז טארץ, בא אצלינו לדור בגליל שלנו הוא וכל ב"ב, ובתוכם האשה מלכה או מארי, והנה נזדמן לאשה הזאת שידוך הגון ונתקשרו בשדוכין, והי' בבואם אלי שאבוא לסדר קדושין שלהם ביום המוגבל להם התחלתי לדרוש את האשה הנ"ל מהיכן יודעת שהיא אלמנה האם מת בעלה על מטתו והשיבה בזה"ל, זה יותר מי"ג או י"ד שנים אשר היתה נשואה לאיש יקיא עבער ובלשון הרגיל יאזף שולץ, והיו דרים אחר החתונה בגליל טארץ בקראסנע, והי' בעלה איש אשר יין ידליקהו איש משתכר, ועי"ז נפלו ביניהם מחלוקת גדולות עד שלבסוף עזב את אשתו והלך לו לאשר רוחו הוליכוהו מני אז לא ראיתיהו, וזה ח' שנים שמעה שמת עוד בשנתו 1849 בארץ סלאוואניען והי' בבית איש בשמו האפמאן ובעיר פאשעג מת בחולי וואססערזוכט שבא לו ע"י ריבוי שתי', וגם אמרה שהי' איש גבוה רם הקומה, ומראה פניו שחרורי' וגם עפעפי עיניו ושערות ראשו וזקנו הי' שחורי', ואמרתי אלי' שעפ"י דברי' כאלו אין להתירה להנשא אם לא תברר יותר את מיתת בעלה, והשיבה שבעיר קרעמניץ דר איש יהודי א' ושמו מארקוס שווארץ שהוא אחי ר' יודא ליב שווארץ, שניהם מכירים את בעלה יאזעף שולץ, והם יודעי' דבר ברור ממיתת בעלה הנ"ל, כי הם הי' דרים אז בסלאוואכיען, וגם אצל ה' האפמאן אשר בעלה הי' בביתו דרשה וחקרה והגידו לה שעזב האיש מקומו פלעטערניץ והלך לדור לעיר קאניזע ועל פיהם אוכל לברר דבר ברור, ובאו הגב"ע כולם בלשונם לשון דייטש ואותיות דייטש ואעתיקם פה:
עדות הראשונה מקרעאניץ.
איך מארקוס שווארץ וואר בייא מיינעם ברודער יאקאב שווארץ אין פלעטערניץ פאשעגנאר קאמיטאט אין סלאוואניען אנא דא האט מיר מיין ברודער ערצעהלט דאס איין געוויססער שולטץ, וועלכער אין קאנדיציאן וואר אין ברעסטאוואן אין בענאננטען קאמיטאט, בייא העררן האפמאן אלס שוחט, דאס דיעזר שולטץ אן דער וואססעזוכט אין דער שטאדט פאשעגא געשטארבען, ווארויף איך צו מיינעס ברודער זאגטע דאס ווירד וואהרשיינליך דער שוויעגער. זאהן דעס ווילהעלם גרינהוט טוראצער סופר'ס זיין, דארויף שוויעג מיין ברודער, מעהר דענקע איך ניכט פאן דיעזען געגענשטאנד הערצתאגען נאכדעם דאס שאן זא לאנגע איזט:
קרממניץ, אם וכו' מאיר שווארץ, ובלשונם מארקוס שווארץ.
דאס דער הערר מארקוס שווארץ דיא אבגעשריעבענען ווארטען אין אונזערער געגענווארט אויסגעזאגט האט בתורת עדות בעקרעפטיגען וויר מיט אייגענער אונטערשריפט:
יאזעף קריזער, בערל ווייס, יאזעף לאמניטץ. עדת שנית מקאניזא. אייער האכווירדען.
איך ווייס אין בעטרפף דער מיר פארגעלענטען פראגען אב איינעס געשטארבענען שחטערס בייא מיר אין סלאוואניען בלאס זא פיעל צו זאגען, דאס וואהל צו מיר אלס איך נאך אין סלאוואניען וואהנטע – יעדאך דעס יאהרגאננעס ווייס מיך ניכט מעהר צו עראיננערן – איין רייזענדער שעכטער קאם, אונד דא בייא מיר דיעזע שטעללע לעהר וואר, זא איבערליעס איך איהם דיעזען פאסטען. יעדאך באלד נאך אייניגען טאגען, ענטדעקטען וויר איס הויזע דאס ער איין טרונקענבאלד זייא, ווא וויס איהן אויך בייא איינער פעראונטרייאונג אן געטרענקען ערטאפטען, אונד נאך איינעס אויפענטהאלטע פאן טאגען אין מיינעם הויזע, איהן דעס דיענסטעס ענטליעס. ענטליעס פאן מיר גינג ער נאך פאזעג איינער שטאדט אונגעפעהר איינער שטונדע ענטפערנט אונד נאך איינער פריסט פאן טאגמן פערנאהם איך, דעס דיעזער שלעכטער גע שטארבען איזט, יעדאך ווייס ניכט אן וואס אדער בייא וועס וואס זיינע פערזאנבעשרייבונג בעטריפט, ער וואר זא ציעמליך האך פאן שטאטור, שווארצער געזיכטספארבע אונד שווארצען הארען, אויף איבריגען פראגען ווייס ניכט צו אנטווארטען, אבער וויא מיר מיין געדעכטניס זאגען ווילל, נאננטען וויר איהן איס הויזע יאזעף. מיט נעהערער אויסקונפט ווייס אייך אייער האכווירדען ניכט צו דיענען, ערגעבענסטער:
מ. האפמאן, גר. קאניזא ומקוים מהרב דקאניזא. עדות השלישית ע"י הערכאות.
ואח"כ הלכה האשה מלכה וכתבה כתב בקשה להשטוהלריכטער אמט שיכתבו להשטוהלריכטעראמט אשר בפאזעג והמה יצוו לדרוש ולחקור שם על מיתת וקבורת בעלה, ובא תשובה להאמט פה מקוים בחתומם ושלחו אותו אלי, וז"ל:
אקטום פלעטערניטץ, אם וכו'. פראטאקאלל וועלכעס אויס אנלאס דעס אויפטראגעס דעס ק בעצירקסאמטעס צו פאזעג איבער דיא פאמיליענפערהעלטניססע דעס יאזעף שולטץ אויפגענאממען ווארדען איזט, אונד צוואר:
הערר אדאם שלעזינגער אויס פלעטפרניטץ, דאנן דער היער אנוועזענדע הערר סימאן קערשקאוויטץ אין לענעק צו שטענדיג ווארען היעראיבער בעפראגט, אונד דיעזעלבען געבען פאלגענדעס אן:
עם איזט אונס בעקאכנט, דאס דער פראגליכע יאזעף שולטץ בייס העררן האפמאן אלס שעכטער געוועזען, דארט ערקראנקט, קראנקער נאך פאזעג אין דאס גאסטהויז צום שטיינערנען טהאר געקאממען, אונד דארט איס יאהרע אין דען הערבסטמאנאטען ביילייפיג אין סעפטעמבער געשטארבען אונד בעערדיגט ווארדען, וועלכע אויסזאגע וויר אויך בערייט זינד נעטהיגעכפאללס איידליך צו בעקרעפטיגען, פלעטפרניטץ וכו':
החתימות הללו בלשון דייטש אבל ח"י ממש. אדאם שלעזינגער, סימאן הערשקאוויטש קאראם כאביס, קאוואטשאוויץ, עמריך מידציניטץ, געמיינדעפארשטעהער. ק. נאטער. געזעהען, ק. ק בעצירקסאמט פאזעג וכו'. דער ק. ק בעצירקסריכטער קראאג. דער ק. ק. בעצירקסאדיונקט סינעציני.