כתב סופר אבן העזר· רבי אברהם שמואל בנימין סופר
תשובה ו
יוצר הרים, בין המצרים, קרן עמו ירים, ובתוכם ידידי הרב המאוה"ג מלא עתיק מורג חרוץ בעל פיפיות גן ההדסים כש"ת מו"ה משה פירסט ני' אבדק"ק מאראש וואשארהעלי והגליל יע"א:
מכתבו מגלה מזה ומזה היא כתובה הגיע לידי בעת דטרידנא טובא נוסף על טרדות התמידים, וכמעט א"א לי להפנות לשום עיון היטיב להלכה ולמעשה, ולהשיב פניו ריקם לגמרי לא בעינא, ובני הבח' החתן ני' נצחני לשום עין עיונו מעט על שאלתו לדרוש לו סמוכים בתורה, ופניתי מעט זמן להשיב מפני כבוד בקוצר אומר:
הנה הרמ"א סי' ד' נקיט להלכה כשיטות רוב ראשונים דפסקו להא דרבה תוספאה, ולא חש לשיטת תוס' דיחידאי היא כמעט ומהרי"ק חיזק הלכה זו מסברותיו דאפי' מאן דפליג על רשב"ג בשהה ח' ימים, מ"מ מודה להא דרבא תוספא ואחד מן הטעמים הוא משום דיש לה חזקת צדקות וחזק' כשרו' לבעלה, אלא דהרמ"א בשם תשובת מיימוני כ' היכא דאיכא דבר מכוער כל כי האי לא אמרינן אשתהי ולפי הנראה מדברי מעכ"ת ני' כי יש בכאן דבר המכוער ממש המבואר בסי' י"א שהי' יחוד וחיבוק ונישוק וכדומה, אלא שלא הי' רק ע"א דמבואר בסי' הנ"ל דאפילו מהימן לי' אינה נאסרת עליו אפילו איכא תרתי קלא דלא פסיק ועידי כיעור וכ"כ בתשובת מהר"ם הלכות אישות בתחלה, דאפילו מהימן לי' לא נאסרת רק באומר זינתה ומשמע שם אפילו באשתהי אינה נאסרת כה"ג רק בעידים, אלא לבסוף כ' דבאשתהי כל אנפין שווין דנאסרת בעידי כיעור לחוד, ואפילו בע"א אם מהימן לי', וסתר עצמו ממ"ש בתחלה וכבר עמד בסתירה זו בתשובת הרמ"א סי' י"ב וי"ג, ומתרץ דווקא בנדון שהי' שם שהי' כמה אומדנא וריעותא שזינתה בזה ס"ל למהר"ם דנאסרה ע"פ עד אחד וכן כ' בתשובת מהר"ם סי' פ' נראה מדבריו דבע"א בדבר כיעור ומהימן לי' כבי תרי אמרינן אשתהי, ודווקא כשיש עוד אומדנא בלאו"ה כי כל האי לא אמרינן אשתהי, וא"כ בנידן שלנו דליכא רק ע"א בכיעור וליכא עוד אומדנות המוכיחות שזינתה, והא שראתה דם בימים שבינתיים לאו הוכחה היא כמ"ש בנוב"י קמא סי' ס"ט, ובלאו"ה נ"ל דבעי דווקא אומדנא שזינתה דהיינו כמו התם שהי' ריעותא שדברו בה שזינתה, אבל מה שראתה דם אינו מענין זנות, רק אנו נאמר דלא שכיח לראות דם אם היתה מעוברת וע"כ שזינתה, ועיקר כמה שכתב הנוב"י דשכיח ושכיח עוד יש לעשות סניף בנידן שלנו כיון שהיא מכחשיתו, דרשב"א בתשו' סי' אלף רל"ז העלה הא דמהימן לי' דווקא בלא הכחשתה, ודייק כן מרש"י קידושין דף ס"ו ולא מכחשתו עיי"ש, ובאמת שבתשובת מיימוני מוכח אפילו במכחישתו ס"ל שנאסרה דכך כתב שם דכתובה אינה מפסדת כיון שמכחישתו להעד, אבל אסורה לבעל, מ"מ יש לנו לעשות סניף תשובת הרשב"א דס"ל אפילו באומר זינתה ומאמינו והיא מכחשת דלא נאסרה, ויש לנו עכ"פ לעשותו סניף אם עד אחד מעיד רק בדבר מכוער, ועיין שו"ע סי' קע"ח וב"ש שם ועוד הרי שם בתשובה כ' הרשב"א דהיכא שיש קטטה בינו לבינה. אין נאמן לומר שמאמינו, ומובא בהג"ה רמ"א סי' קע"ח ובנידן שלנו הרי קטטה גדולה ורבה היתה ביניהם אינו נאמן לומר שמאמין לע"א ולמעיי' ברשב"א דווקא בקטטה שמהדר לגרשה כמו דאיתא ביבמות קטטה בינו לבינה כגון דאמרה גרשתני והא דרמ"א נקט סתם קטטה אפשר משום דבלאו"ה יש דיעות בזמן הזה דאינו נאמן לומר דנאמנת עליו משום חדר"ג ומ"מ לא בעינא לסמוך על זה לחוד וגם לפמ"ש רשב"א שם, וכן מהרי"ק שורש פ"ב דווקא במאמין לו מקודם בכל דבר ורגיל עמו ויודע ומכיר בו כמו קים לי' דבת ר"ח דכתובות, אבל אם מאמין לו רק משום שהוא מוחזק לו לאיש כשר ומהימן לא נאמן שמאמינו בזה, וראיי' מדלא סמך על ר"פ כמו בת ר"ח, ובל"ס הי' מוחזק לו לאיש נאמן מזה חזינן דדווקא כמו בר"ח דקים לי' תמיד עיי"ש, ובנידן שלנו כמדומה לא כן הוא רק שמוחזק לי' לאיש כשר ונאמן סתם ונוסף על כל זה אמתלא שלו שחוזר בו ששקר ענה ואינו מאמין להעד, ובאמת באמתלא זו יש לדין טובא כיון ששחדו אותו בממון שנתן לו חמיו לחתנו כדי לדור עמה ונראה קצת טעם לחזרתו, ומ"ש מע"כ ני' דהוי כעביד מעשה כיון שאמר כן כמה פעמים בב"ד לפמ"ש הש"ך כל שיש בו צורך למעשה מהני אמתלא, וכאן נמי הכי הוא שהוצרך אותו דבר להגיד בב"ד כדי שיהי' פטור מכתובתה ומכל עניני ממון ליתן לה לפי דעתו, ולאפס הפנאי א"א להאריך במקום שיש להאריך בפרט זה, ויש לנו אריכות במק"א באמתלא כזו, מ"מ כאן אין אנו צריכים לכך רק לסניף וצירוף בעלמא דרויח לנו במ"ש בלאו"ה:
ולרווחא דמילתא נ"ל לברר עוד, הא דצידד בתשובת מיימוני להחמיר בע"א בדבר מכוער דנאמן עליו דכולי האי לא אמרינן אשתהי י"ל דאפשר ס"ל לעיקר דלא כרבה תוספאה רק כשיטת תוס', דרוב לא אשתהי, או דמספקא לי' לדינא, ומ"מ סומך לומר אשתהי משום ברי שלה בצירוף חזקת כשרות שלה וחזקת צדקות, אם אין עד אחד שמעיד בדבר מכוער ונ"ל דר"ת קאי בשותקת ובהא לא קיי"ל כוותי' כאשר צידד הנוב"י סי' ס"ט דכן משמע מרבה תוספאה, ועכ"פ י"ל דהחולקים עליו, בכה"ג מודים והעיקר שסומכים על ברי שלה, ולכן כשיש עד אחד דמהימן לי' נגד ברי שלה החליט להחמיר כיון דגרע ברי שלה אצל הבעל משום דמהימן לי' כבי תרי, אבל לפי דפסק הרמ"א כשיטת רוב ראשונים דס"ל דרבה תוספאה הלכתא הוא וקאי בסי' ד' על הוולד ולא התנה דווקא באומרת ברי לי, וסתמא כפירושו אפילו אין האם לפנינו לשואלה שהיא אלמת וכדומה, מ"מ מכשירים הוולד דקיי"ל דליכא רובא דלא אשתהי. ונ"ל כדי להכשר אותה ואומרת ברי נאמנת אפילו נגד עד דמהימן לי' כיון דעיקר הדבר שאמרה אשתהי אינו נגד הרוב ואפילו בלא ברי תולים באשתהי, מהני ברי שלה אפילו במקום עד דאמר דראה דבר מכוער, ואפשר אפילו באיכא תרי עידים י"ל דתולין באשתהי, ועכ"פ בליכא רק עד אחד יש להקל, והא דכ' הרמ"א הך דתשובת מיימוני משום דאיירי שם לענין הכשר הוולד ובאינה טוענת ברי, ועוד אף אם נימא דאפילו טענת ברי של האם לא מהני לוולד כדמשמע לכאורה מסתימת הרמ"א דמשמע בין טוענת בין אינה טוענת שווה דכל דליכא כיעור מכשירים הוולד, וכל דאיכא כיעור לא מכשירים, י"ל בכ"ז כשדנים רק על הכשר וולד, אבל לגבי דידה איכא עוד צד להקל מטעם ספ"ס דאת"ל זינתה שמא באונס, הגם דספק אונס גרוע הוא דרוב ברצון, מ"מ מצרפים לספ"ס כדאיתא בסוג' דפתח פתוח ובתוס' שם, וכ"ז לגבי דידה, אבל לגבי וולד ליכא רק ספק אחד דאם באונס או ברצון ליכא נפקותא לגבי הוולד, דמ"מ אסור לבוא בקהל ונ"ל דוודאי למאן דל"ל הא דרבה תוספאה, דרוב אינם אשתהי ליכא ספ"ס לגבי דידה, דאפילו אי נימא דרוב לא אשתהי ג"כ אינו רוב גמור וברור מדאוריי', וכן נראה דלא יחלקו כל כך הפוסקים דל"ל דרבא תוספאה פלוגתא רחוקה על הפוסקים דס"ל הא דרב"ת מ"מ כה"ג דנגד כל אחד מב' הספיקות איכא רוב, אפילו רק רוב גרוע לא מצרפינן לס"ס, דעד כאן לא כ' תוס' רק בדאיכא רוב אחד שקול ממש, ובמקו"א הארכתי בענין זה, וכ"ז למאן דס"ל דרוב לא אשתהי, אבל לדידן דל"א רובא לא אשתהי, איכא לגבי דידה ספק ספיקא וחזקת כשרות וברי שלה ויש להתיר אפילו באיכא עד דראה דבר מכוער ומהימן לי':
ועוד י"ל מדלא כ' רמ"א הך חידוש דין דתשובת מיימוני דאפילו ליכא רק ע"א בכיעור ומהימן לי' דלא אמרינן אשתהי, הגם דרמ"א בתשובה שהבאתי לעיל כ' דווקא באיכא אומדנא הרבה כמו בנידן דתשובת מיימוני הו"ל להשמיענו חידוש דין זה, ולשון הרמ"א שכ' דווקא אם לא ראו וכו' אבל אם ראו וכו' משמע דווקא ראו שנים עידים כשירים, דפסולים הרבה רק כחדא דמיין, ופסק הא דתשובת מיימוני במקצתו, היינו כשיש עידים שנים ל"א אשתהי, אבל משום א' אפילו מאמינו ואפי' יש עוד אומדנא אינו נאמן, ואפי' איננה אומרת ברי לי דאשתהי, וטעמא דרמ"א דלא חש לכולא מילתא דתשובת מיימינו, דס"ל דתש"מ ס"ל דלא קיי"ל לעיקר כרבה תוספאה ורובא לא אישתהי, ובכ"ז לא אסרינן אותה משום ברי וגם חזקת כשרות מסייע לה, ולכן חושש להחמיר אפי' בליכא רק ע"א דמהימן לי' דאיכא מקום לתלות יותר בזנות כיון דאשתהי לא שכיח ומכ"ש באיכא אומדנא הרבה שזינתה, אבל הרמ"א דנקיט כרוב פוסקים דליכא רובא דלא משתהי, ואפי' בלא טענת ברי שלה אמרינן אשתהי לכן אפילו בעד אחד דמהימן לי' בדבר מכוער מ"מ לא נאסרה, חוץ בתרי עידים דווקא כנ"ל:
ובנידון דידן אין אנו צריכים לכל זה כי דנים עלה ואיכא כל הנ"ל וגם ברי שלה וס"ס גם ליכא אומדנא דזינתה רק ע"פ העד המוכחש, נ"ל בטח דאין לאוסרה עליו מלבד עוד טעמים שכתבנו ועיין:
ואבוא לשעשע במקצת מדבריו, מ"ש דתמוה לו למה לא חש הרמ"א לשיטת תוס' וקושי' תוס' חזקות המה, ושוב מצא בנוב"י שכ' די"ל אפי' אם רוב לא אשתהי מ"מ נאמנת בברי שלה כמו שבנאנסתי שנאמנת לרוב פוסקים, ופסקו כן בש"ע סי' ס"ח, ולדעתי יש להוסיף עוד לרווחא דגם הרמב"ם לדעת הה"מ דס"ל דאינה נאמנת בנאנסתי נגד הרוב, מ"מ הכא מודה דנאמנת נגד הרוב הגם דס"ס ליכא כמ"ש לעיל, מ"מ מטעם אחר י"ל דמזנות לא שכיח שתתעבר דאשה מזנה מהפכת, וכן פסק המחבר סי' י"ג ואפילו לדעת החולקים שמביא רמ"א ואפי' נימא דפסקינן כך איננו מטעם דלא פלוג אלא דפסקינן כר' יודא דשמא לא הפכה יפה, היינו דלא סמכינן על סברת מהפכת לחוד דאולי לא הפכה יפה, מ"מ חזי לצרופי לתלות באשתהי מטעם זה יותר מלתלות שזינתה ובזנות התעברה, ובוודאי אין לומר שלא הפכה דחשבה שתתלה הוולד בבעלה, דלא תאומן לה בקל לומר מבעלה הוא ואשתהי, ובזה מיושב קושי' תוס' בנידה, וי"ל גם קושיתם ביבמות, ועת לקצר, ועיין בנוב"י בסוף התשובה שכ' שכל זה לרווחא דמילתא דעיקר כשיטת רוב ראשונים ואין תמיהא על הרמ"א דאזיל בתר רובא בכל מקום:
והנה פר"מ ני' ירה חצי השגותיו על מ"ש הנוב"י שם דהיכא דוודאי נעשה מעשה רק אנו מסופקים ג ע' נאמן נגד החזקה וכ"כ פנ"י בקידישין דף ס"ח ובקו"א, ותמה פר"מ ני' מהג"א ריש חולין דלדבריו לא קשיא מידי מדנאמן ע"א על השחיטה נגד חזקת איסור כיון שהבהמה מתה לפנינו, יפה ראה והי' לו להראות נגדם מתוס' ריש גיטין, ובאמת הפנ' י בחולין כ' שלפי דבריו שבקידושין מיושב קושית הג"א וכן מיושב קושית תוס' ריש גיטין, ומ"מ יפה כ' מע"כ ני' מדהקשו ש"מ ל"ל האי סברא, ומ"ש דהעלימו עין ממ"ש רשב"א יבמות, כיון שהעד רק מברר המיעוט מן הרוב, אינו מעיד נגד הרוב רק הוא מכיר המיעוט מה שאין אנחנו מכירים, דבר זה לא נמצא ברשב"א שיהי' נאמן נגד הרוב, ורשב"א לא כ' אלא דנאמן כל דאקבע איסורא ושאני אקבע מאתחזק באותו דבר, ולכן מעשים בכל יום דנאמן הטבח לברר חתיכת היתר מן האיסור, אבל בנתערב ברוב של איסור לא מבואר, ועיי' נמק"י דג"כ כ' ודייק מלשון רש"י באותה חתיכה דשאני אקבע מאתחזק ואלו ראה פנ"י ריש גיטין דברי רשב"א וביותר דברי נמק"י ביבמות לא הקשה מה שהקשה ממ"נ אי לא איתחזק ספק דאורייתא לקולא לדס"ל הכי ובאתחזק אין נאמן ולנמק"י לא קשה כלל, והרמ"א סי' קכ"ז כ' ג"כ דנאמן באקבע, אבל אם יש רוב לאיסור לא קמיירי מזה, וכ"כ בנוב"י שם, ועיין פנ"י בקו"א קידושין סי' צ':
אבל הפשוט דאין זה בכלל מעיד נגד הרוב או חזקה, דאינו אלא מברר המיעוט מן הרוב שנתערב בו, אבל נגד חזקה וכ"ש נגד הרוב שאומר על דבר אחד שהוא הוא מן המיעוט ברובא דליתא קמן, או אפילו ברובא דאיתי' קמן ופרוש אחד, והוא אמר דמכיר דהמיעוט פרוש, זה נגד הרוב, דכל דפריש מרובא פריש ואם אינו נאמן נגד החזקה כל שכן נגד הרוב, ואפשר נגד הרוב כולי עלמא מודים דלא נאמן, כן הי' נ"ל פשוט מעודי, ואמרתי בזה בישוב קושי' פנ"י בסוגי' דראוה מדברת על תוס' דנתנו טעם על מה דר"ג סבר דנאמנת אפילו ברוב פסולים משום חזקה דבודקת ומזנה ופנ"י הרבה להקשות כמה קושי', ואני הסברתי כך, וודאי ליכא חזקה דבודקת ומזנה כדקאמר לקמן אשה מזנה בודקת בתמי', אלא דיש מקום להאמין שבדקה, כי ראוי' לחוש לנפשה שלא תפסול נפשה, ואם אומרת לכשר נבעלתי מאמינים לה שבדקה לברר מיעוט כשר מהפסולים, וזה אפשר ואינה אומרת נגד הרוב, כי בוודאי אפשר לברר ולהכיר המיעוט מן הרוב, אבל כשאומרת סתם לכשר נבעלתי או אנו יודעים שלא בדקה רק שאומרת שבמקרה לכשר נבעלה בלי בדיקה בוודאי אינה נאמנת, כי כל דפריש מרובא פרוש, ומסולקים כל קושית פנ"י שם, ושם בארה ישבתי בזה שיטות הה"מ דנתקשו בו למה הוצרך לתת טעם באומרת לכשר נבעלתי דנאמנת משום דספק ממזר מדרבנן, ולא משום דבודקת ולהנ"ל בודקת אינה חזקה, רק שנאמנת כי בדקה, ומ"מ מידי ספיקא לא נפקא רק דנאמנת בצירוף חזקת כשרות ולא דמיא לשבוי', אבל בוולד ס"ל דליכא חזקת כשרות אינה נאמנת רק משום ספק ממזר דהוא רק מדרבנן והארכתי ואכ"מ:
נחזור להנ"ל דעד אחד אינו נאמן נגד הרוב היינו ברובא דליתא קמן או דאיתא קמן ומעיד על הפרוש שהוא מהמיעוט שוב אחר זמן זמנים טובא, מצאתי ראיתי כי כבר כתוב כן בשב שמעתתא שמעתא וי"ו פ"ז עיי"ש והדברים אמיתיים פשוטים וברורים:
ולענין אי ע"א נאמן נגד רוב אם חזקה מסייע לו יש לעיין דנראה דלריב"ש דס"ל דרוב לא עדיף מב' חזקות, ונראה דשוה הוא עם ב' חזקות (יעוין בתשובת כתב סופר יוד"ע סימן קמ"ט בד"ה ונ"ל) ולכן לדסוברים דעד נאמן נגד חזקה רק נגד הרוב אינו נאמן, א"כ כה"ג דרוב מנגדו להעד אבל החזקה מסייעו נאמן, דלא נשאר מן הרוב עדיפותא נגד חזקה המסייע לו, רק כמו חזקה ומועיל נאמנותו נגד חזקה, אבל לדסוברים דאינו נאמן נגד החזקה נראה דגם כה"ג אינו נאמן, ואפשר יש לומר דס"ל לריב"ש דעדיפותא דרוב נגד חזקה אפילו כחזקה ליכא וא"כ לכ"ע נאמן, אלא דלא נראה לומר כן דאיך נסמוך על עדיפותא דרוב נגד החזקה, הא לא מצינו אלא חזקה או רוב דסמכינן עלייהו, ואי עדיפותא דרוב אינה כמו חזקה איך נסמוך על רוב במקום חזקה עכ"פ מדאוריי' לדידן דלא קיי"ל כר"מ, וע"כ דגם לריב"ש רוב עכ"פ כב' חזקות כנ"ל ועיי':
ולהחולקים על הריב"ש דרוב עדיף מב' חזקות לשיטת הסוברים דעד אחד אינו נאמן נגד חזקה כ"ש דאינו נאמן נגד הרוב אפילו חזקה מסייעו, דהא עדיפותא דרוב על החזקה הוא יותר מחזקה, הגם שי"ל דווקא נגד רוב אינו נאמן דעדיף כל כך אפילו מב' חזקות אבל נגד עדיפותא דרוב נגד חזקה דנחלש הרוב ע"י החזקה בזה נאמן עד אחד כמו דנאמן נגד חזקה, מ"מ לא נ"ל דמנ"ל דנאמן במה שהוא יותר מנגד חזקה, דהא נגד חזקה גופא שקיל וטרי הש"ס ביבמות וקידושין, ויש מן הראשונים דס"ל דאין אלו אלא שקלי וטריא והעיקר כסוגי דקידושין דנאמן, והיינו נגד חזקה, אבל נגד מה שהוא יותר מחזקה מנ"ל וצ"ע בכ"ז:
והנה הרבינו שברא"ש כתובות בסוגי' דפתח פתוח ורוב ראשונים דכוותי' ס"ל דנאמנת בטענת נאנסתי נגד רוב רצון וכ' הרא"ש משום דחזקה מסייעו, לפמ"ש ע"כ דס"ל דע"א נאמן במקום חזקה, וס"ל כריב"ש דרוב לא עדיף מב' חזקות, לכן בסיוע חזקה נאמן נגד הרוב, ורמב"ם נראה לומר או דס"ל דע"א במקום חזקה אינו נאמן, ולפמ"ש הש"ך דס"ל לרמב"ם דעד אחד נאמן במקום חזקה צ"ל דס"ל דרוב עדיפא מב' חזקות ונגד עדיפותא דרוב מחזקה אינו נאמן כנ"ל ועיי':
אלא דקשה הא בטוענת נאנסתי איכא תרתי, חזקת כשרות לבעלה וחזקת צדקות, ולומר דרוב עדיף כל כך מב' חזקות דעדיפותא דרוב נגד ב' חזקות, כחזקה אחת יותר, זה וודאי רחוק וצ"ע:
ובעיקר הדבר שהתפלא הנוב"י, למה לא תאומן מצד נאמנות עד אחד דבאיסור אפילו אשה נאמנת ואפי' בשל עצמה כמבואר הארכנו במק"א דשאני בזה ובכיוצא בו פלוגתא דר"ג ור"י במתני' דראוה מדברת שחשדינן אותה דיצרה תוקפת כמו דאמרינן בקידושין דף ס"ב, ויצרא דזנות וערוה שאני מכל שארי נגיעת הנאה, והא דוספרה לה דנאמנת עיין בהפלאה שם, והארכתי ואכ"מ, גם מ"ש פר"מ ני' בענין דבר שבערוה יש לנו אריכות בחי' ובתשובה:
והנה מלתי כבר אמורה בתחלה כי נסבך אנו בסבך הטרדות לכן לא יסמוך פר"מ ני' עלי עד אחר העיון, וישאל עוד לרב א' מובהק בהלכה ואחתום בברכה, ידידו דש"ת הק"ל:
אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל