אור ברסלב
כרם שלמה מאמר תשעה עשר

כרם שלמה· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

מאמר תשעה עשר

מאמר שמונה עשר

אי' בילקוט שמעוני פ' יתרו בפ' בחודש השלישי הד"ד יצילני מאויבי עז זה פרעה ומשנאי כי אמצו ממני חד אמר עמלק וח"א פרעה ויהי ה' למשען לי יחלצני כי חפץ בי פזמקי דידי (פי' בגליון הגורל) סלקא למיתן לי אורייתא (ועיין לעיל מאמר ד') וי"ל הכונה דידוע משחז"ל בפ' אשר קרך בדרך דהיקר אצל אחרים וכו' והנה מה דעשה הקב"ה כן ולא ראה להכרית את עמלק לגמרי מיד באופן שלא יהי' מיקר אצל אחרים נראה דזה הוי לטובת ישראל דהנה ידוע מ"ש ר' יהושע ב"ח לבת קיסר דהתורה נמשלה למים מה מים יורדין ממקום גבוה למקום נמוך כן התורה וכו' לכן כיון דהקב"ה רצה ליתן התורה לישראל ובאמת כיון דהוציאם ממצרים נעשו ישראל גדולים מכל האומת ונאמר שמעו עמים ירגזון ולכן אם יקבלו אז התורה יהי' הנתינה לגדולים ולא לנמוכים ושפלים לכן שלח הקב"ה את עמלק להקר אצל אחרים ואז נעשו ישראל שפלים בעיניה' ואז ראוין לקבל התורה וז"ש הילקוט יצילני מאויבי עז זה פרעה ומשנאי כי אמצו ממני זה עמלק ומכולם גם בעמלק שלא נטל שלו כדבעי והיקר אצל אחרי' גם בזה והי' ה' למשען לי גם זה הוי לי לטובה כי עי"כ יחלצני כי חפץ בי פוזמקי דידי סלקא למיתן לי אורייתא מחמת שנעשיתי שפל בעיני לכן ראוי לי התורה. ובזה יובן מ"ש בפ' שמות וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה והכונה דנחזי אנן ביושב בבית האסורים אם יבא המלך בעצמו ויוציאנו יהי' נעשה בעיניו לגדול ונכבד שהמלך בעצמו הוציאו אבל אם המלך ישלח שליח ויוציאנו לא יה" גדול בעיניו ולכן ה"נ הנמשל ראוין הי' ישראל שהקב"ה בעצמו יגאלם אך אז יהי' להם גבהות יותר ולא יהי' ראוין לקבל התורה לכן שלח רק את משה ולא יהי' בהם גבהות וז"ש וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם וכו' תעבדון את האלהים והבן וז"ש בפ' יתרו בחודש השלישי לצאת ב"י מאמ"צ ביום הזה באו מדבר סיכי ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני אמר ד"ב שפלות הי' לישראל כשבאו לסיני דהנה היוצא מבית האסורים יתכן שלאחר זמן מה יהי' בגדלות וישכח מה שהי' בבית האסורים וכמ"ש יוסף כי נשני אלהים מכל עמלי אבל ביום צאתו מבית האסורים עדיין הוא בשפלות כי עתה יצא וז"ש בפ' בא זכור את היום הזה אשר יצאתם מבית עבדים כלומר דתמיד תזכרו היום אשר יצאתם כדי שתהי' תמיד בשפלות ולכן מצות יאכל כי המצה הוא לחם עוני ושייך זל"ז. וז"ש בישראל אף שהי' בחודש השלישי לצאת ב"י מאמ"צ מ"מ ביום הזה באו מדבר סיני דהם בעיניה' הי' כאלו היום יצאו ממצרים והשפלות השני הוי כי ויסעו מרפידים והי' שם עמלק ונעשו שפלים בעיניה' ובזה ויבואו מדבר סיני ולכן ע"י ב' שפלות הללו זכו לקבל התורה וא"ש. ועוי"ל ועוי"ל הילקוט הנ"ל דכבר כתבנו בכמה דוכתא שההוכחה הוי שאין הקב"ה מכוין לכבודו רק לטובת ישראל הוא במה דזה ידוע דתמיד הוי הסיבה קודם למסובב וא"כ אם הי' הקב"ה מכוין ח"ו לכבודו הי' קבלת התורה סיבה אל האהבה והי' ראוי להיות קבלת התורה תחלה ואח"כ האהבה להצילם ממצרים ומעמלק אבל כיון דאהבה קדמה להתורה ותחלה הוציאם ממצרים ומעמלק ואח"כ נתן להם התורה מוכח דהוי האהבה סיבה אל התורה ומוכח דהוי כוונת הקב"ה רק לטובת ישראל בהתורה והנה ידוע החילוק בין לשון חפץ ללשון רצון דרצון הוי הכשר הדבר בשביל דבר אחר וחפץ הוי תכלית הדבר וכתבנו מכבר דזה מוכח מלשון הש"ס בפ"ק דע"ז במ"ש במצותיו חפץ מאוד ולא בשכר מצותיו עיי"ש כן ה"נ אם הוי הכונה של התורה רק לטובת ישראל כמ"ש כי הוא חייך ואורך ימיך הוי ישראל התכלית והתורה רק רצון אבל אם הי' כוונת הקב"ה שמכוין לכבודו אז הוי להיפוך שישראל הוי רק הרצון והתכלית הוי קיום התורה לכבודו וז"ש כאן כיון דיצילנו מאויבי ע"ז תחלה ומשנאי כי אמצו ממני ומכולם ויהי ה' למשען לי ואח"כ יחלצני יזרזני בקיום התורה כמו נחלץ חושים מזה מוכח כי חפץ בי אני הוא החפץ והתורה הרצון לא להיפוך וא"ש בעזה"י. והנה מה דחד אמר על משנאי נמי על פרעה היינו עפמ"ש במדרש שה"ש עה"פ צח ואדום צח לי בים שנאמר ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים ואדום לי בים וינער ה' את מצרים בתוך הים והכונה דהנה לפי פשוטו נראה דטביעת מצרים בים הוי כבוד גדול לישראל אבל המדרש הנ"ל סובר דאינו לכבוד כי אז נראה דאין הנס מכח אהבת ישראל רק מכח רשעת הגוים ולכן מ"ד דהפ' יצילני וכו' קאי על עמלק ס"ל דטביעת מצרים בים הוי כבוד לישראל ולכן דריש לי' על עמלק ואידך ס"ל כדעת המדרש שה"ש כי לא לכבוד הוי מה שנטבעו בים לכן דריש לי' על פרעה והכל כונה אחת להשפילם קצת שלא יהי' בגבהות כד' שיהי' ראוין לקבל התורה היורד למקום נמוך וא"ש בעזה"י:

תוכן העניינים

כרם שלמה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה