אור ברסלב
כרם שלמה מאמר שמונה עשר

כרם שלמה· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

מאמר שמונה עשר

מאמר שבעה עשר

בפ' יתרו ויאמר ה' אל משה לך רד וכו' ויאמר משה אל ה' לא יוכל העם לעלות אל הר סיני כי אתה העדות בנו לאמור הגבל את ההר וקדשתו וקדשתו ויאמר ה' אל משה לך רד ועלית אתה ואהרן עמך וכו' להבין מה הי' כוונתו י"ת ובמה הוי תשובת משה רבינו ובמה השיב לו הקב"ה שנית שלא יקשה לו עוד שאלת משה רבינו (ועיין לעיל מאמר) ונראה דהנה בנדרים קיי"ל דהמודר את חברו ואמר קונם ביתי שאתה נכנס אז אם מכרו לאחר מותר דשוב אינו ביתו אבל אם נפל ובנאו אסור דמ"מ הוי ביתו אבל אם אמר קונם בית זה אז הוי להיפוך אם נפל ובנאו מותר אבל אם מכרו לאחר אסור עיי"ש. ולפ"ז הנה בהקדמת סה"ח כתבנו דלכן החזיר הקב"ה על כל אומ"ה התורה לרמז דישראל אינם אומה של בזיזים דזכו בכל העולם מן ההפקר כיון דאם לא יקבלו התורה הי' העולם חוזר לתוהו ובוהו בלא"ה וכדין המציל מן הנהר וכו' אך אם הי' הבעלים יכולים להציל אינו הפקר ולכן אם לא הי' מחזיר עליהם הי' הם אומרים שהי' יכולין להציל ולא הי' הפקר אך כיון דהודו דא"י לקבל נעשה הפקר עיי"ש ולפ"ז הנה קודם מ"ת הי' העולם עומד בכחו י"ת והוי לה' הארץ ומלואה אך ע"י מתן תורה זכו בו ישראל א"כ בשעת הציווי להגביל העם הוי ההר שלו י"ת ובמתן תורה נעשה של ישראל א"כ הוי כמו אומר בית שאתה נכנס מכרו לאחר מותר א"כ כיון דאח"כ יצא לרשות ישראל הי' מותרין לכן צריך אזהרה חדשה לכן אמר לו הקב"ה לך רד העד בעם אך משה רבינו טען דהרי לא אמרת ההר שלי רק הגבל את ההר הוי כמו בית זה א"כ אף במכרו לאחר אסור וז"ש לא יוכל העם לעלות אל הר סיני כי אתה העדות בנו לאמור הגבל את ההר וקדשתו אך לפ"ז אם דומה לבית זה הרי אם נשתנה מותר והנה אחז"ל לא המקום מכבד את האדם אלא האדם מכבד המקום ולמדו מסיני עצמו דאמר הקב"ה במשוך היובל וכו' וא"כ כיון דהאדם מכבד המקום והקב"ה חולק כבוד לצדיקי' יותר מכבודו ובפרט לפמ"ש בילקוט פ' הזריע דמעשה ב"א נאים ממעשה שמים וארץ וא"כ כשירד הקב"ה נעשה מקודש ממעשה שמים אבל כשעלה לשם משה נעשה קדוש ע"י משה במעשה בני אדם א"כ נשתנה ההר ממהותו. אך ע"י משה רבינו א"א לבקש היתר כיון דגם במצות הגבלה כבר הי' משה בהר כידוע אך כיון דרש"י פי' בפ' בחוקתי בפ' ורדפו מכם חמשה מאה דאינו דומה יחיד העושה מצוה לרבים העושים מצוה א"כ ה"נ כשיעלו משה ואהרן יתקדש ההר יותר מבתחלה וכיון דיתקדש יותר הוי שינוי בההר וממילא מותר לכן צריך אזהרה חדשה וז"ש ועלית אתה ואהרן עמך א"כ ישתנה ההר למעליותא ע"י שניכם וכיון דדינו כבית זה ממילא בנשתנה מותר לכן צריך אזהרה חדשה דמ"מ והכהנים והעם אל יהרסו לעלות וא"ש בעזה"י, ועוד י"ל הכונה כיון דכל דבור שיצא מפי הקב"ה מתו רק שחזרו וחיו א"כ נשתנו הם ונעשו אחרי' לכן נהי דתחלה נאסרו לעלות אך אח"כ נעשו ברי' חדשה לכן צריך אזהרה חדשה אך משה רבינו טען דבשלמא אם הי' תכלית ההקפדה שלא יעלו מצדם אז הוי סברא דברשתנו אינן הם שנאסרו ומותרין אבל עיקר הכונה הוי על ההר מצד ההר א"כ כיון דההר הוא עצמו שהי' מה בכך דהם נשתנו לכן אמר לא יוכל העם לעלות אל הר סיני כי אתה העדות בנו הגבל את ההר וקדשתו מצד ההר אך הנה קיי"ל בהקדש ע"י מעילה יוצא לחולין וא"כ כיון שיעלו שם משה ואהרן א"כ נהי דע"י משה לא נתחלל דהוא נקרא איש אלהים אבל ע"י אהרן נתחלל א"כ ידמו כיון דעלה אהרן נתחלל ההר ודעת ר"מ דהקדש אפי' במזיד נתחלל ואף למ"ד דדוקא בשוגג מ"מ י"ל כיון דאהרן לא עלה רק ע"פ דבריו י"ת א"כ אינו מזיד רק אונס והוי כשוגג ונתחלל ההר לכן צריך אזהרה חדשה וא"ש בעזה"י. וד"א וד"א אבאר כפל הלשון מ"ש בחודש השלישי לצאת ב"י מאמ"צ ביום הזה באו מ"ס ויסעו מרפידים ויבואו מ"ס ותרתי למ"ל וי"ל דהנה בש"ס פליגי אם צדיק גמור עדיף או בע"ת עדיף והנה להכריע בין הדיעות נראה דמי שהי' רשע מילדותו ואח"כ עשה תשובה זה עדיף מצ"ג כיון דזה הי' תחלתו וסופו צדיק ובע"ת ג"כ ופירשתי בזה מכבר מ"ש בישעי' הביטו אל צור חצבתם וכו' הביטו אל אברהם אביכם וכו' כי ניחם ה' ציון וכו' ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה והכונה אתם לא תביטו אל תרח רק הראש שלכם הוא אברהם א"כ הוי תחלתו צדיק ואם יגאלו יהי' ג"כ צדיקי' לכן אף דבאמצע חטאתם ושבתם בתשובה ששון ושמחה ימצא בה ותחשבהו צדיקי' לא בעלי תשובה כיון דהנה ברפידים חטאו כידוע ואח"כ עשו תשובה וא"כ לא הי' ראוין ליתן להם התורה אך כשיצאו ממצרים נעשו כברי' חדשה שמלו ועשו פסח וא"כ אז הי' צדיקי' גמורים ואז הוי דעתם לקבל התורה וכמו שהודיע הקב"ה למשה רבינו מיד וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה וכיון דמתחלה הי' דעתם כן ובסוף נמי כן אף דבאמצע חטאו אין בכך כלום וז"ש בחודש השלישי לצאת ב"י מאמ"צ ביום הזה שיצאו באו מדבר סיני נחשב להם כאלו כבר באו וכמ"ש ביעקב ויצא וכו' וילך חרנה אף שלא הי' עדיין בחרן כן אמר כאן דבשעת יצי"מ נחשב כאלו באו מדבר סיני ולכן אף דאח"כ חטאו ברפידים מ"מ ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני דבאמצע אינו מזיק וא"ש:

גם אמרתי לפרש המדרש פ' יתרו א"ר טובי' בר יצחק אנכי ה' אלהיך שע"מ כן הוצאתיך מאמ"צ ע"מ שתקבל אלהותי עליך ד"א אנכי ה' אלהיך משל לבת מלכים שנשבית ביד לסטים ובא מלך והצילה לאחר הימים ביקש לישא אותה לאשה אמרה לו מה אתה נותן לי אמר לה אם אין ליך עלי אלא שפדתיך מיד הלסטים. ולכאורה אינו מובן דמה פליגי הני מ"ד ומה חילוק יש ביניהו ונראה דהנה אחז"ל בפ"ט דשבת עה"פ ויתיצבו בתחתית ההר מלמד שכפה עליהם ההר כגיגית וכו' א"ר אחא בר יעקב מכאן מודעא רבא לאורייתא והקשה הרשב"א דא"כ למה גלו בימי בית ראשון ותירץ דעכ"פ א"י ניתן להם על תנאי עיי"ש והקשיתי בילדותי תינח למ"ד דאין א"י מוחזקת בידינו מאבותינו אבל למ"ד א"י מוחזקת בידינו מאבותינו א"כ כבר זכינו מקודם בא"י והדק"ל וכתבנו דצ"ל דהיציאה מאמ"צ הי' על תנאי שאם לא יקיימו יחזרו לשעבוד ועכשיו נראה לבאר הדבר יותר דהנה במצרים נגזר שיהי' שם ד' מאות שנה ולא הי' רק ר"י ויש בזה דעות שיש סוברים דיצאו קודם הזמן ויש סוברים דהתחיל משנולד יצחק ובזה יהי' פליגי הני מ"ד אם א"י מוחזקת בידינו מאבותינו דמאן רס"ל א"י מוחזקת ס"ל דיצאו ישראל קודם זמנן א"כ שייך לומר דיצי"מ הי' ע"ת אם יקבלו ישראל התורה מוחל להם הקב"ה יתר החוב ואם לאו יצטרכו לשלם יתר החוב לכן כשלא קיימו חזרו וגלו אבל מאן דס"ל אין א"י מוחזקת בידינו ס"ל דלא יצאו קודם זמנן רק בזמנן וא"כ הי' הקב"ה כמחויב בדבר להוציאנו משם ולא שייך לומר שיצאו ע"ת לכן הוצרך לומר דאינה מוחזקת בידינו לכן שייך תי' הרשב"א דא"י ניתן להם ע"ת. ובזה פליגי הני מ"ד דמ"ד על מנת כן הוצאתיך ס"ל כמ"ד דא"י מוחזקת בידינו מאבותינו לכן קשה לו הרי יש טענת אונס לכן מוכרח לומר שישראל יצאו קודם זמנן ממצרים ולכן קאמר שתנאי התנה הקב"ה בשעה שיצאו לקבל התורה ואין להם טענת אונס כיון שיצאו ע"ת אבל מ"ד השני ס"ל דהגלות התחיל משנולד יצחק וא"כ לא הי' אפשר להטיל תנאי ביצי"מ לכן ס"ל דא"י אינה מוחזקת בידינו לכן גלו מכח דא"י נותן ניתן להם ע"ת. אבל גוף היציאה לא הוי ע"ת שכבר נשלם ומה שאמר להם הקב"ה בשעת מ"ת אשר הוצאתיך אין הכונה שבתחלה פדאם אדעתא דהכא רק שתחלה פדאם סתמא כמו במשל לבת מלכים וכו' כיון שעכ"פ עשה להם טובה אז מצד היושר ראוי שישמעו לו אך זה הוי רק מצד היושר אבל מדינא אף אם אדם עושה טובה לחברו שוה אלפי אלפים דינרי זהב אין בידו לכוף אח"כ להמקבל שיעשה לו טובה כל דהו רק מצד היושר לכן נהי שהקב"ה מבקש מהם שיעשו כן א"כ הם לא רצו ואנסם הקב"ה יש להם טענת אונס מעליא רק שמא"י גלו כיון שניתן להם ע"ת אבל בשאר הדברים יש להם טענת אונס וא"ש:

תוכן העניינים

כרם שלמה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה