אור ברסלב
כרם שלמה מאמר ששה עשר

כרם שלמה· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

מאמר ששה עשר

מאמר חמשה עשר

אי' בילקוט שמעוני סי' רפ"ג וז"ל ר"ע אומר לעולם חמשה שנאמר ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר מלמד שהסכים הקב"ה על ידו לקיים מה שנאמר עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו עכ"ל והוא תמוה ועיין בהקדמה למי נדה] ונ"ל בהקדם ליישב ק"ו הראשונים למה אנו אומרי' ביום ו' בסיון יום מתן תורתינו והאמת התורה נתנה בזיין בסיון ולכאורה הי' הטעם דלכן אנו אומרים מתן תורתנו הזכירו הנותן ולא זכרו המקבל יום קבלת תורתינו אך הנה ע"ד משל באחד נותן לחברו או לעני מתנה והמקבל מסרב לקבלו עד אחר זמן מה והנה אם נחשב זמן הנתינה יהי' נחשב מזמן שהתחיל הנותן ליתן אבל אם נתחיל מזמן שקיבל המקבל אז יהי' נחשב הזמן משעה שקיבל המקבל כן ה"נ כיון דהקב"ה אמר ליתן התורה ביום ג' לפרישה רק שמשה רבינו הוסיף יום אחד מדעתו להיות בד' לפרישה א"כ נהי דהקבלה התחיל מיום ד' לפרישה בשבעה בסיון מ"מ הוא י"ת התחיל ליתן מלמעלה בויו בסיון רק דנתאחר מלרדת למטה לגמור הדבר וקבלו עד זיין בסיון וא"כ שפיר אנו אומרי' זמן מתן תורתינו דהנתינה הוי ביום ו' לכן מזכירין הנתינה, ויותר נראה לומר דהנה אחז"ל מכאן מודעא רבא לאורייתא והקשו בתוס' הרי אמרו אח"כ נעשה ונשמע ותרצו שמא אח"כ חזרו בהם ולפ"ז י"ל דביום ו' בסיון עדיין לא חזרו והסכימו לקבל התורה רק כיון דנתאחר עד יום ז' אז ביום ז' חזרו בו והנה נחזי בעיני בני אדם אם יהי' לאחד חוב בשטר וכדומה על חברו יהי' השני שואל לו אימתי זמן פרעון יאמר לו יום פלוני הרי דקראו זמן פרעון אף דאפשר שלא יפרע לו בזמנו מ"מ קראו זמ"פ כיון דעכ"פ הוי ראוי לפרוע אז א"כ ה"כ נהי דלא קבלו התורה אז ע"י שמשה רבינו עיכב הדבר אבל עכ"פ הוא י"ת אמר ליתנו ביום ו' א"כ הוי זמן הראוי לנתינת התורה יום ו' ולכן אומרים זמן מתן תורתינו דהזמן ראוי הי' להנתן ביום ו' ולכן אין אומרי' זמן קבלת התורה דהקבלה הוי בזיין ואם הי' מקבלים ברצון הי' עושין היו"ט בזיין בסיון רק כיון דהקבלה הוי באונס אין לנו להתפאר בהקבלה לכן מתפארים בויו בסיון כיון דאז עדיין הוי ברצון אנו מתפארים בו ולכן לא כתבה התורה בשבועות זמן התורה רק ביום הבכורים רק ודאי אם הי' מקבלים התורה ברצון הי' הוא י"ת קובע הזמן יו"ט בזיין והי' כותב זמן קבלת התורה אבל אם לא קבלו ברצון א"כ אין לנו להתפאר בו ולהיות הוא י"ת מזכיר יום ו' בסיון יהי' מוכח שלא קבלו התורה ברצון מדאינו זוכר הקבלה וא"כ יהי' בזיון לישראל והרי אחז"ל דלא חילק הקב"ה בין חטאת לעולה שלא לבייש לכן זכר הקב"ה רק יום הבכורים אך זה הקב"ה שלא רצה לבייש את ישראל אבל ישראל עצמן יכולין לבייש עצמן ולכן זוכרין זמן מתן תורתינו דהוי יום ויו דאז הוי ברצון והנה הוכחה על כן דביום ו' הוי ברצון וביום ז' חזרו ממה שהוא י"ת אמר למשה רבינו כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם על הר סיני זכר רק שם הוי' ב"ה ואח"כ במתן תורה ויוצא משה את העם לקראת האלהים נאמר לשון האלהים וכן נאמר אח"כ ואלהים יעננו בקול וכן וידבר אלהים את כל הדברים האלה וכן ויהי קולת וברקים וכו' ופחד גדול והטעם כי אז ביום ויו שהי' דעתם לקבל ברצון הוי כולו רחמים לכן זכר רק שם הוי' ב"ה ואם הי' מתן תורה ביום ו' הי' רק בשם הוי' ב"ה ובלי פחד כלל רק כיון דנתעכב עד זיין בסיון וחזרו בו והוצרך ליתן בע"כ לכן נהפך למדה"ד ונאמר שם אלהים וא"כ מזה מוכח דהוסיף משה יום יום אחד מדעתו והקב"ה הסכים על ידו והנה לחיוב כמה עונות לפרוש תליא בזה אם הוסיף משה יום אחד מדעתו או לא כמ"ש בפ"ט דשבת עיי"ש וז"ש הילקוט ר"ע אומר לעולם חמשה (והכונה דחמשה עונות צריך לפרוש דהוסיף משה יום אחד מדעתו) דהרי כתיב ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר ויהי קולת וברקים ונאמר שם אלהים ולמה הוי כן הרי מתחלה זכר רק שם הוי' ב"ה בע"כ דנתעכב יום אחד יותר ומוכח דהסכים הקב"ה על ידו והיינו כדי לקיים עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו ר"ל שחזרו בו ולא רצו לקבל התורה ולכן הוי במדה"ד ובקולת וברקים ופחד וא"ש בעז"ה:

ועוי"ל עפמ"ש במדרש בפ' ביום כלת משה הד"ד אפריון עשה לו המלך שלמה וכו' ד"א אפריון זה המשכן א"ר עזרי' משום ר"י בן סימן משל למלך ב"ו שהי' לו בת והי' אוהבה ביותר כ"ז שבתו קטנה הי' מדבר עמה בפרהסיא וכו' כיון שהגדילה אמר אין זו כבודה של בתי לדבר עמה בפרהסיא אלא עשו לי פאפליון וכו' כן כשראה הקב"ה את ישראל במצרים הי' נערים וכו' וכיון שקבלו את התורה ונעשו אומה שלמה ואמרו כל אשר דבר ה' נו"נ אמר הקב"ה אין שבחן של בכי שאהי' מדבר עמהם בפרהסיא אלא עשו לי משכן עיי"ש וקצרתי בלשונו ולפ"ז י"ל מ"ש הילקוט הנ"ל מלמד שהסכים הקב"ה על ידו ומנ"ל שהסכים על ידו אך נראה דיל"ד דתחלה אמר הקב"ה למשה והיו נכונים ליום השלישי כי ביום השלישי ירד ה' על הר סיני לעיני כל העם א"כ מדאמר לעיני כל העם מוכח שיהי' נראה בגלוי ואח"כ נאמר ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר ויהי קולת וברקים וענן כבד על ההר וכו' ובפ' ואתחנן אמר את קולו שמעתם מתוך החושך ענן וערפל ואחז"ל שהי' שם ג' מחיצות וכו' והרי לא כן דיבר הקב"ה תחלה רק אמר לעיני כל העם בלי מחיצות אך לפמ"ש במדרש הנ"ל דכיון שקבלו את התורה נעשו אומה שלימה ואמר הקב"ה אין כבוד בני לדבר עמהם בפרהסיא ולכן הנה לפי מה שרצה הקב"ה ליתן להם התורה בויו בסיון א"כ כשירד הקב"ה עדיין לא קבלו התורה ולכן דיבר עמהם בפרהסיא אך זה אם הי' נותן להם באמת כן בויו בסיון אז הי' נדון יום ההוא כמעיקרא כקודם מ"ת אם הי' נותן להם בויו בסיון אך לפי האמת הוסיף משה יום אחד מדעתו ונתנה בזיין בסיון והנה הקב"ה העלה להם מ"ת מויו בסיון וכמו שאנו אומרים בשישי בסיון יום מתן תורתינו ועושין יו"ט בויו בסיון א"כ מעלה להם הקב"ה מתן קבלת התורה מויו בסיון א"כ ביום ז' בסיון כבר נחשב אחר מ"ת ולכן אין כבודו לדבר עמהם בפרהסיא ולכן החלה כשרצה ליתן להם בויו בסיון אמר כי ביום השלישי ירד ה' על הר סיני לעיני כל העם בלי מחיצות אך כשהוסיף משה יום אחד מדעתו א"כ לו י"ת נחשב כאלו כבר קבלו התורה לכן אז הוצרך למחיצות ולכן עשה מחיצות של חושך ענן וערפל כדי שלא לדבר עמהם בפרהסיא וז"ש הילקוט דלעולם בעינן חמשה עונת לפרישה וראי' שהרי הוסיף משה יום אחד מדעתו וא"ל שהקב"ה לא הסכים על ידו שהרי נאמר ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר ויהי קולת וברקים וענן כבד על ההר ולמה בא הענן בע"כ לדבר עמהם בצנעא ולמה תחלה לא דיבר הקב"ה כן ובע"כ דבזיין בסיון נתנה התורה וכבר נחשב כקבלוהו כיון שאמרו נו"נ ולכן דבר עמהם בצינעא ומוכח שהסכים הקב"ה על ידו והבן. אך מ"ש לקיים מ"ש עד שהמלך במסבו נ"ל דהנה המג"א כתב בסי' תצ"ד בשם הי"מ דלכן הוסיף משה יום אחד כדי לרמז יו"ט ב' של גליות והטעם למה רימז דוקא ליו"ט ב' של גליות יותר מכל מצות דרבנן י"ל עפמ"ש במד"ר שה"ש בפ' בני אמי נחרו בי שמוני נוטרה את הכרמים וז"ל ר"א בשם ר"י אמר על שלא שמרתי יו"ט א' בא"י אני שומר ב' יו"ט של גליות בגלות כסבורה הייתי שאני מקבל שכר על שניה' ואיני מקבל שכר רק על אחד מהם עיי"ש וכוונתו כיון דבאמת אם לא חטאו לא הי' להם שכר רק על יום אחד שהרי לא הי' יו"ט רק יום אחד וא"כ על שחטאו וגלו הוכרחו לשמור ב' ימים ואם יקבלו שכר על שניהם יהי' חוטא נשכר לכן אין מקבלין שכר רק על אחד מהם ונראה דר"י ס"ל כרבנן שלא הוסיף משה יום אחד מדעתו ולכן ס"ל דבאמת אין מקבלין שכר רק על אחד מהם אבל לר' יוסי דס"ל שהוסיף משה יום אחד מדעתו והיינו כדי לרמז יו"ט ב' של גליות כמ"ש המג"א שם א"כ ס"ל דמקבלין שכר על שניהם ולכן נעשה רמז לזה יותר מכל מצות דרבנן דבשאר מצות דרבנן שאין הגלות גורם להם פשיטא שיקבלו שכר וא"צ לרמז על כן משא"כ ביו"ט ב' של גליות דהוי ס"ד כסברת ר' יוחנן שלא יקבלו שכר רק על אחד מהם לכן נעשה רמז תיכף במ"ת שיקבלו שכר על שניה' ולכן מזה יהי' מוכח שבשעת מ"ת תיכף כעשה רמז שעתידין לחטוא דבלא"ה לא הי' יו"ט ב' של גליות ולא הי' מסכים הקב"ה על ידו ולכן אמר מלמד שהסכים הקב"ה על ידו ואם הסכים למה ציוה מתחלה רק על ב' ימים והרי ידע הקב"ה כל זה תחלה בע"כ הכונה לרמז על יו"ט של גליות שיוסיפו מדעתו ורצה הקב"ה ליתנה ביום נון ובאמת נתנה בנ"א וא"כ כיון דעשה רמז בתחלה ליו"ט ב' של גליות בע"כ מוכח שהי' תחלה גלוי שעתידין לחטוא לכן אמר לקיים מה שנאמר עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו וא"ש:

תוכן העניינים

כרם שלמה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה