כרם שלמה· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
מאמר שני
בפ' יתרו ומשה עלה וכו' כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל אתם ראיתם וכו' ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים וכו' אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל וכו' ויענו כל העם וכו' וישב משה את דברי העם אל ה'. הנה כבר מבואר במפורשי התורה כל הדקדוקים בפסוקים הללו אך מה שנשאר לי עוד לדייק הוא מ"ט שינה משה שהקב"ה חלק לשני כתות כה תאמר:
לבית יעקב ותגיד לבנ"י ומשה כללם כאחד גם מה שדייק הפ' ויענו כל העם יחדיו יחדיו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה מה כל אשר דבר ה' נעשה הול"ל כן כעשה או אשר דבר ה' נעשה מה כל אשר וכו' ולבוא אל התכת כל הפסוקים נקדים הוא מה שמבואר במשנה דמס' אבות אל תהי' כעבדים המשמשים את הרב עמלק"פ אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב שלעמלק"פ. אך זה נאמר דוקא בבני עלי' הצדיקים והחכמים שבדור יכולין לקיים כן להיות עובדי השם שלעמלק"פ רק מאהבת השם או בגין דהוא רב ושליט אבל בהמון עם אין להם שכל גדול שיוכלו לעמוד בנסיון זה לעבוד שלעמלק"פ והלואי שיהי' יכולין לעמוד בזה שיקיימו עכ"פ התורה עמלק"פ וכן מצינו שאמר הקב"ה בעצמו בשעה שאמרו ישראל דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות הרי שהי' יראים מחמת עונש והוא יראה גרועה מאוד כמבואר בכל הספרים ואעפ"כ אמר הקב"ה מי יתן והי' לבבם זה ליראה אותי כל הימים והיינו מחמת שבהמון עם הלואי שיעמדו ביראה זו. והנה נשים משל למלך שהי' לו מלאכה אחת לעשות והי' צריך למלאכה זו בעלי מלאכות גדולים חכמי לב והכריז המלך שכל מי שיודע בעצמו שיהי' יכול לגמור המלאכה ההוא יבא ושכרו לא יקופח והנה המלאכה ההוא היתה יקרה וחביבה בעיני המלך מאד והי' רוצה לעשות יקר וגדולה למי שיוגמר מלאכתו ויהי היום באו שני אנשים והודיעו למלך שהם יגמרו הדבר בכי טוב אך הי' שינוי בדעתם שהאחד אמר להמלך אדוני המלך אם תתן לי כך וכך בשכרו אגמור המלאכה ההוא בכי טוב והשני אמר אין אני חפץ בשום שכר רק אני חפץ לעשות נחת רוח לאדוני המלך למלאות תאוותו כי כן החיוב על כל עבדי המלך להיות כל מגמתם לעשות רצון המלך ויהי היום לאחר שגמרו המלאכה ובאו שניהם לפני המלך להראות מלאכתם אז לאותו האיש שבא בשכרו נתן לו המלך כל שכרו כפי תנאו ולא עשה לו שום כבוד כיון שהיא לא הי' חפץ בטובת המלך רק שכיון לטובת עצמו לקבל שכר והי' שוה בעיניו המלך או אחד ההדיוטים מי שיש בידו לסלק לו שכר ההוא יעשנה לכך אין מגיע לו יותר רק שכרו כפי תנאי אבל את השני שלא הקפיד על שכר רק שאמר שרוצה לעשות רצון המלך כדי למלאות תאוותו לאיש ההוא היות כי בזה עשה כבוד גדול להמלך במה שהראה שאינו רוצה שום שכר רק למלאות רצון המלך וכי חפץ הוא בטובת המלך מאד לזה שילם לו מדה כנגד מדה ומנהו להיות משרי המלך רואי פני המלך והעשירו עושר גדול והנה הנמשל הוא בישראל העובדים את הקב"ה ומקיימין תורתו אז מי שעובד עמלק"פ אין הקב"ה מעלהו למעלה גדולה שיהי' נדמה לו י"ת וכמו שמצינו שאחז"ל שעתידין צדיקי' לומר לפניהם קדוש כדרך שאומרי' לפני הקב"ה ומצינו שאמרו עוד שצדיק מושל ביראת אלהים שהקב"ה אמר מי מושל בי צדיק הרי שהקב"ה ממנה את הצדיק לגדולה שיהי' כביכול למעלה ממנו אבל מי שעובד עמלק"פ שאינו מתכוין לעשות נחת רוח ליוצרו א"כ אינו עושה כבוד להקב"ה רק מתכוין לטובת עצמו אז גם הקב"ה אינו עושה לו כבוד רק נותן לו שכר כפי המגיע בעד כל מצוה ומצוה אבל מי שעובד שלעמלק"פ לעשות נ"ר ליוצרו כי כן רצה הקב"ה והחיוב לשמוע אליו כגון דהוא רב ושליט אז כיון שהוא חושש על כבוד הקב"ה גם הקב"ה עושה לו כבוד ומעלהו לגדולה שיהי' כאלו שליט בו י"ת וכאלו הוא ג"כ קדוש וזשה"כ כה תאמר לבית יעקב היינו ההמון עם ותגיד לבני ישראל היינו הצדיקי' כידוע וחלקם לשני אמירות דלהמון עם תאמר אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים הרי שיש בידי לענוש לעוברי רצוני ואשא אתכם על כנפי כשרים הרי שאני נותן שכר לעוברי רצוני הרי יראת עונש ואהבת שכר ועתה אם שמוע תשמעו בקולי אף אף שהוא עעלק"פ ואעפ"כ והייתם לי סגלה מכל העמים דהיינו שיתן להם עשירות רב כמו שנותנין לאוצר וכמו שנקרא בלשון חכמים סגלת מלכים כי כל העשירות ודברי' חשובין נותנין באוצר כן יתן ה' כל השפע והצלחה לישראל ומהם יבא שפיר אף להאומת שהאומת יהי' להם תמצית השפע של ישראל וכמבואר בזוה"ק ושאר ספרים א"כ ישראל דומין לאוצר ששפע כל העולם בא להם ומהם מושפע לכל העולם וז"ש והייתם לי סגלה מכל העמים שהשפע מכל העמים יהי' ביד ישראל ודומין לאוצר אך עשירות אתן לכם אבל לא אעלה אתכם לגדולה אבל ואתם דהיינו כמשה רבינו וסייעתו שאין עובדין עמלק"פ רק מאהבת השם אתם תהי' לי ממלכת כהנים כמו שהקב"ה נקרא ממליך מלכים דהוא ממנה מלכין ומעדי מלכין כן תהי' אתם שיהי' הצדיקי' מושלים בעולם שהצדיק גוזר גזרה והקב"ה מקיים ושתהיו גוי קדוש דומין לי יתברך שאני קדוש ואעלה אתכם לשררה גדולה אלה הדברי' אשר תדבר אל בני ישראל אל הצדיקי' דייקא. והנה משה בגודל צדקתו ומאהבתו את השם רצה להטות לב כל ישראל לטובה שאף ההמון עם יהי' עובדין ה' שלעמלק"פ לכך לא רצה משה לחלק את ישראל לשתי כתות לכל אחת בפ"ע דהיינו שיאמר לההמון עם רק הדברי' אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים עד ואתם תהי' לי ממלכת כהנים ולא ישמעו העם ההדיוטים כלל הדברים של ואתם תהי' כי אז לא ידעו ההמון כמה מעלה גדולה יש להעובד שלעמלק"פ וכמה גרוע העובד עמלק"פ וא"כ לא יבואו לעולם לעבוד שלעמלק"פ לכך אסף משה את כל ישראל יחד כדי שישמעו ההמון מה מדבר אל הצדיקי' איך זוכין לגדולה כשיעבדו שלעמלק"פ ועי"ז אפשר שגם ההמון יבואו למדרגה זו. והנה באמת הועיל בזה ונתקיימה מחשבתו ויענו כל העם יחדיו כל אשר דבר ה' נעשה לא כמו שאתה מחלק שאנחנו נעבוד עמלק"פ והצדיקי' יעבדו שלעמלק"פ רק כל אשר דבר ה' אף לבני ישראל היינו הצדיקי' נעשה גם אנחנו כן. והנה באמת מה שבאו ההמון למדה זו שנהפך לבבם לטובה הוא ע"י משה רבינו שצדיק גדול ברוח פיו הקדוש יכול להפוך לב האדם להטותו לטובה וכמו שכתוב אם תוציא יקר מזולל כפי תהי' הרי שתלהו בהצדיק שהוא המוציא יקר מזולל וכן אחז"ל בפסוק ואת הנפש אשר עשו בחרן מחמת שהם החזירן למוטב הוי כאלו בראו אותם וכו' וכן ה"נ בזכות משה ועל ידו בא מה שענו כן כל העם שרוצין לעבוד שלעמלק"פ זה נעשה ע"י משרע"ה אבל סיפר לנו הכתוב שמשה לא עלה על מחשבתו שום התפארות וגאוה לחשוב בלבו שהוא פעל דבר גדול כזה רק וישב משה את דברי העם אל ה' דהיינו שתלה הגדולה בבעלי' והחזיר במחשבתו את דברי העם להקב"ה כלומר שמן הקב"ה היתה זאת להם שמו את לבבם לאהבה את שמו שלא עמלק"פ שהקב"ה נתן כן בלבם לא שהוא גרם זה וזה וישב משה את דברי העם אל ה' שהחזיר הדברי' להקב"ה שממנו היתה זאת להם ולא מידו. והנה הקב"ה שידע האמת שמשה פעל דבר גדול ועליו נאמר אם תוציא יקר מזולל כפי תהי' לכך הי' הדין ליתן לו שכרו שידבר עמו הקב"ה פה אל פה כיון שגם הוא נחשב כפה להקב"ה כמ"ש כפי תהי' לכך ראוי הוא שידבר עמו הקב"ה פא"פ וז"ש לו הקב"ה הנה אנכי בא אליך דייקא בעב הענן אליך לבד ולא להם שעמהם לא אדבר רק עמך רק בעבור ישמעו העם בדברי עמך כלומר לכך אבוא בעב הענן ולא בלי ענן כדי שגם העם יוכלו לשמוע בדברי עמך ובלי ענן לא יוכלו לסבול ואף בענן לא אדבר עמהם רק עמך ולכך לא ציוה הקב"ה אז על פרישות ג' ימים דהנה איתא במדרש פ' לך בפ' הגם הלום ראיתי אחרי רואי וז"ל משל למלך שאמר למטרונה למטרונה עברי לפני והיתה מסתמכת על שפחתה וצימצמה פני' ולא ראתה והשפחה ראתה ופירשנו הכונה כמו שבמלך בו"ד מי שהמלך מסתכל בו אינו יכול הוא לישא עיניו להבינו בפני המלך מכח יראת המלך כיון שהוא מסתכל בו אבל מי שעומד בצדו ואין המלך מסתכל בו יכול הוא לישא עיניו להביט במלך וכן הוי בהקב"ה כמו שהמשיל שם המדרש ולפ"ז ה"נ שמתחלה שרצה הקב"ה לדבר עם משה לבד ולא עם העם אז לא הי' צריכין העם לפרישה שלשה ימים כלל והי' יכולין לשמוע כך אך משה לא הונח לו בזה רק ויגד משה את דברי העם אל ה' כלומר שמשה התחיל לטעון לפני ה' ולהחזיר לפניו דבריה' כיון שהמה צדיקי' גדולים כ"כ ואוהבי שמך עד שאמרו כל אשר דבר ה' נעשה והסכימו כולם לעבוד שלעמלק"פ ראוים הם לזכות לדבר עם כולם פא"פ ושמע הקב"ה לדבריו וכיון שרצה לדבר עמם פא"פ תו טעונין פרישה לכך ציוה לו אז לך וקדשת את העם היום ומחר וזה א"ש ומיושב כל הדקדוקים והספר: