כרם שלמה· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
מאמר ראשון
לרבי שלמה קלוגר:
איתא בשבת דף פ"ח דרש ההוא גלילאה עלי' דרב חסדא בריך רחמנא דיהב אוריין תליתאי לעם תליתאי על יד תליתאי ביום תליתאי בירחא תליתאי וכו' ויל"ד מה ברכה הוא זו ומה נ"מ לנו אם הי' משולש או מרובעת. ונראה בהקדם לפרש מאמרם ז"ל ר' יוסף עבדי לי' עגלא תלתא ביומא דעצרתא אמר אי לאו האי יומא כמה יוסף איכא בשוקא ורבים תמהו עליו דרב יוסף עליו הי' ואיך יאמר דבר כזה שהוא כגאוה אך נ"ל בהקדם לפרש מ"ש בפ' ברכה ה' מסיני בא וזרח משעיר למו וכו' עד והם תכן לרגליך ישא מדברותיך וכו' ויש לפרש בהקדם מ"ש בפ' יתרו אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ויל"ד דהקדמה זו מ"ש אתם ראיתם הוי אך למותר דבשלמא אם אחד מבקש מחברו שיעשה לו טובה וחושש שמא לא ישמע לו בזה הוא מקדים לו זכור ואל תשכח את הטוב שעשיתי לך ומחויב אתה לעשות לי כנגדו טובה אבל אם מבקש ליתן לחברו מתנה גדולה היתכן שיאמר לו זכור את אשר עשיתי לך טובה מכבר בכן קבל ממני מתנה זו הלא לקבל מתנה בלי בקשה והקדמה זו יקבל ממנו וא"כ כיון דהקב"ה מבטיח לישראל ועתה אם שמוע תשמעו בקולי וכו' ונהי' גדולים וחשובין מה הוצרך להקדים הקדמה זו שיראו מה שעשה למצרים ושנשא אותם על כנפי נשרים וכו' גם מ"ש ועתה אם שמוע תשמעו בקולי מה לשון ועתה הול"ל ואם שמוע תשמעו בקולי אך נראה דידוע מאמרם ז"ל דהקב"ה החזיר התורה על כל אומה ולשון תחלה ולא רצו לקבלה ואח"כ נתנה לישראל ולפ"ז הי' לכאורה מקום לטעות דמחמת אין ברירה נתנה לישראל ואם תי' הגוים מקבלים אותה תחלה לא הי' נותנה לישראל ואם נימא כן אז לא היתה התורה חשובה אצלינו כדבר אשר מחזירין אותו למכרו ואין אדם רוצה בו ולאחד כפאוהו בע"כ לקבלו ודאי אין הדבר חשוב אצלו. אך באמת ז"א דלא עלתה על דעתו י"ת רק ליתנה לישראל ומה שהחזירה על כל אומה ולשון הוא מטעם מ"ש בפתיחה לספר החיים כדי שבזה יומשך טובה לישראל שיזכו בכל העולם דבאמת כנען זכה בא"י ואף שנתנה הקב"ה וחוזר ומקבל ממנו ז"א תירוץ מספיק דהיתכן שיתן אחד לחברו מתנה יחזור ויקבל ממנו בפרט בממ"ה הקב"ה רק דבאמת אם לא הי' מקבלין התורה הי' העולם חוזר לתוהו ובוהו כמ"ש אם לא בריתי יומם ולילה חוקת שמים וארץ לא שמתי ע"כ כשקבלו ישראל התורה נתקיים העולם ע"כ שלהם הוא והוי כמציל מן ההפקר ומן הגייס אבל אם לא הי' הקב"ה שואל להאומת תחלה אם יקבלו הי' יכולין לטעון שאין ישראל כמצילין מן הנהר כי הם בעצמם הי' יכולין להציל העולם ולקבל התורה וע"כ החזירה התורה על כל אומה ולשון והשיבו שאין בידם לקבל וע"כ אין הבעלים יכולין להציל ע"כ הצילו ישראל כל העולם ושלהם הוא ולא הוי אומה של בזוזים עיי"ש בספר הנ"ל ותבין. ועתה נראה להוסיף טעם חדש בדבר מדרך משל באב שיש לו שני בנים ואחד מצא חן בעיניו והחזיק לו מלמד ללמוד עמו תורה ושאר חכמות עד שנעשה חכם גדול ולאחד הי' שונא ולא החזיק לו מלמד ולא שום דבר ונשאר בור ריק ובעת פטירתו כשרצה לחלק נכסיו רצה להעביר נחלה מבנו ההדיוט רק ליתן הכל להחכם ואז התחיל ההדיוט לטעון עמו למה תעשה כה לבנך הלא גם אני יוצא חלציך כמוהו ולמה תעשה לי כן והשיב לו לו האב היות אתה ריק מכל חכמה והוא חכם ואז התחיל הבן לצעוק אדרבא ע"ז יש לי לזעוק אם היית מחזיק לי מלמד כמוהו ואני לא הייתי רוצה ללמוד אז פשעתי בעצמי והי' דבריך כנים אבל כעת אתה גרמת לי שלא החזקת לי מלמד א"כ אדרבא לא די לך ברעה שעשית לי שלא למדתני חכמה אף גם להעבירני מנחלתך אתה רוצה. אבל אם באמת החזיק האב מלמד לשניהם ואחד לא רצה ללמוד אז הי' דברי האב כנים. ומעתה נבין הנמשל דהנה הקב"ה רצה ליתן התורה רק לישראל כי המה ראוין לכך בזכות אבותיהם כמ"ש לקמן רק כיון דהקב"ה ברא העולם הבא וגן עדן והיינו כדי ליתן נחלה טובה לברואיו והנה הקב"ה רצה להעביר נחלה זו מן העכו"ם ליתנה לישראל ואם לא הי' הקב"ה מחזיר התורה עליהם תחלה רק תיכף ליתנה לישראל אז בעוה"ב כשהי' הקב"ה רוצה ליתן כל העוה"ב לישראל הי' העכו"ם טוענין מה נשתנו אלו מאלו ולמה יטלו חלקנו בעוה"ב ושמא תאמר עבור התורה שישראל מקיימין אדרבא באמת ל"ש שיתן הקב"ה שכר עבור קיום התורה כי הוא לא נצרך לעצמו בקיום התורה וכל עיקרו הוי לטובתינו ואדרבא אם הי' סיפוק בידינו היינו מחויבין אנחנו לשלם אלף אלפי אלפים תודת בלי ערך וקצבה להקב"ה שכר עבור שנתן לנו התורה אך שאין סיפוק בידינו מצד גודל ערך הנותן שא"צ לשום שכר ומצד קוצר יד המקבל שאין בידו להשלים שכר הראוי עבורה אך עכ"פ זה לא יתכן לתבוע עוד שכר בעד טובה זו ושמא תאמר דכיון שהם חכמים וקבלו התורה ראוי ליתן להם גם טובה זו בהעוה"ב דאדרבא השכל אינו נותן כן כי יאמרו דלא די שלא נתת לנו ונתת לישראל ומנעת הטובה מאתנו יטלו גם נחלתינו מאתנו לכך רצה הקב"ה להחזיר התורה להאומת והי' גלוי לפניו שהם לא יקבלוה ואז כשיתנה לישראל יהי' אפשר להם ליתן כל העוה"ב אח"כ כי יהי' טענה נצחת עבור שהם לא רצו לקבלה ראוי להעביר נחלה מהם א"כ הי' הכונה רק לטובת ישראל אבל לא לחשוד שהקב"ה לא רצה לתנה לישראל התורה תחלה כיון דראינו כ"כ גודל האהבה שאהב לישראל במה שעשה להם במצרים איך יתכן דכמו רגע יתהפך לשנאה לרצות ליתן התורה להעכו"ם זה דבר נמנע וזשה"כ אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים בשבילכם ואשא אתכם על כנפי נשרים וכו' וא"כ איך אחר גודל האהבה וטרחא זו יתכן שאמנע מכם התורה לתנה להגוים לכך בודאי מתחלה הי' דעתי רק לתנה לכם ומה שהחזרתי אותה על כל אומה ולשון תחלה הי' לטובתכם ועתה דייקא כלומר עתה שהחזרתי על כל אומה ולשון ולא רצו לקבלה ע"כ אם שמוע תשמעו בקולי והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ ואעפ"כ ואתם תהי' לו ממלכת כהנים ולא הם ותטלי עוד שכר הרבה עבור התורה וזה לא הי' אפשר אם לא הי' מקדים ליתן להם:
ועפ"ז א"ש מ"ש בפ' ברכה הנ"ל דבאמת יש עוד מעלה נוספת דראוי ליתן לישראל התורה כיון דכל כך האמינו בו י"ת ונמשכו אחריו למדבר כמו שהקב"ה מחזיק בעצמו זה לחסד ואומר זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי בארץ לא זרוע א"כ בזכות זה ראוי ליתן להם התורה וז"ש משה ה' מסיני בא וזרח משעיר למו שהלך מסיני לשעיר כאלו עוזב את ישראל ורוצה ליתן להם התורה וכו' הופיע מהר פארן לישמעאל וכו' מ"מ אף שחובב עמים והראה להם חיבה כאלו בוחר בהם ליתן התורה מ"מ באמת לא כן הוא רק כל קדושיו בידיך כל מעשיו הוי רק עבור טובת ישראל וקדושיו (האבות) לא שרצה ליתן להגוים התורה והיינו כיון שהם תכו לרגליך שכתתו רגליהם ונמשכו אחריו י"ת כל מקום שהשכינה הלכה נמשכו אחריו לכך ראוי שישא מדברותיך שיקבלו הם התורה:
אך אך עיקר הטעם מה שנבחרו לכל זה ישראל יותר מכל הגוים הוא מבור זכות אבותינו וכמ"ש בילקוט ר"פ במדבר דאמרו אומ"ה מה ראו אלו להתקרב יותר מהכל אמר הקב"ה הביאו לפני ספר יוחסין שלכם כדרך שהביאו בני שהם בני אברהם יצחק יעקב וכבר הסכימו הכל שעל מ"ת שאלו למה לא כפה הקב"ה עליהם ההר כגיגית כמו על ישראל והשיב להם הקב"ה שהם בני אברהם יצחק יעקב דהיינו דישמעאל אין לו רק זכות אברהם לבד ולעשו יש שנים אבל לנו יש שלשתן יחד גם זכות יעקב וזשה"כ תורה ציוה לנו משה מורשה קהלת יעקב וכבר ביארנו בח"ת דמה שחלק הקב"ה ליתן לישראל התורה שבע"פ הוא כדי שיהי' לישראל סימן שלא יבואו הגוים לומר שהם קיימו התורה ויהי' הסימן שלא ירעו מתורה שבע"פ כי אין מאמינים בו ולפ"ז מה שזכינו לכך הוי רק בזכות יעקב כי בזכות אברהם ויצחק הי' זה גם לעשו וישמעאל ולא הי' הקב"ה נשמר מהם אך בזכות יעקב ג"כ נשמר הקב"ה מהם וחשש דאף שכעת אין רוצים לקבל התורה כי לא ידעו כל טעמיו ולא נאמר להם רק דברים הרעים וקשים להם אך כשתתגלה התורה ויבינו טוב טעמיו אולי יחזרו בהם ויחזיקו הם התורה ולכך העלים מהם התושבע"פ וז"ש תורה ציוה לנו משה דזה לראי' דמעולם לא חפץ הקב"ה ליתן התורה להאומ"ה שאם רצה ליתן להם רק שהמניעה מצדם לא הי' לו להעלים מהם את התורה שבע"פ אדרבא יפרש הכל בכתב ואולי יבינו עדיין ויקבלוהו ומדהעלים להם והודיעה לנו רק ע"י משה מוכח שלא חפץ הקב"ה בהם מעולם רק בנו והיינו בזכות יעקב וז"ש תורה ציוה לנו משה ולא מפיו י"ת בעצמו שמענו רק מפי משה היינו בע"פ וזה הוי מורשה קהלת יעקב מצד יעקב וזכות זה אין לשום אומה. ובזה נבין הטעם מ"ש הסימן בש"ס ופוסקים דמנו ועצרו להיות קורין פ' במדבר תמיד קודם עצרת והיינו עפ"י מאמר הילקוט הנ"ל עה"פ ויתיילדו על משפחותם ולכך בהגיע יום מ"ת לא יטעו ישראל דמחמת אין ברירה ניתן להם התורה ואם רצו הגוים הי' הם מקבלים אותה דאדרבא רק בזכות אבותינו דאנחנו מתייחסין אחריהם עבור זה זכינו לה והוא טובה גדולה לנו לכך ראוי לקרות פ' במדבר ומנין ישראל קודם מ"ת לידע שלא ניתן להם התורה רק עבור היחוס וזכות אבות ולולי זה לא זכינו לתורה ומוכח מזה דהתורה הוי ענין גדול מדהוצרכו לבקש זכות אבות לזה והאומת שלא הי' להם זכות אבות לא הי' ראוין מעולם לתורה ויוודע מזה כמה נכבד את יום מתן תורתינו:
ובזה נבין מ"ש בפ' יתרו בחודש השלישי לצאת ב"י מאמ"ל ביום הזה באו מדבר סיני ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני ויל"ד דלהיפוך הול"ל ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני בחודש השלישי וי"ל הכונה דאם הי' הזמן רק דרך מקרה בעלמא הי' אומר כפשוטו ויסעו מרפידים וכו' אך באמת לא כן הוא דהזמן הי' כאן בכונה דוקא בחודש השלישי דמרמז על זכות ג' אבות דבזכותן ניתן לנו התורה ואין כאן מקום לטעות דהנה אי' בילקוט ראובני בפ' יתרו בשם הארי שיעקב בחר לו ניסן אייר סיון ועשו בחר תמוז ואב עיי"ש ולפי"ז י"ל הנך ג' חדשים כנגד שלשה אבות דניסן הוא כנגד אברהם דכל נסי אברהם הי' בפסח והוא מידת החסד ולכך גם מזלו הי' טלה כמו שאברהם עקד את בנו כשה ע"ג המזבח ואייל הוא כנגד יצחק ולכך מזלו קשת מורה על יצחק שהוא מדה"ד המורה על תוקף הדין כקשת לענוש עוברי רצונו י"ת ולכך כשנתחייב ח"ו הדור כלי' נראה קשת בענן שהוא מורה על תוקף הדין אבל סיון הוא מזל תאומים מורה על יעקב שהוא תאומים כנ"ל ולכך ניתן בו התורה דמדת יעקב הוא מדת אמת והתורה והתורה כתיב בה אמת כידוע ולכך עשה הקב"ה בכונה דאם הי' נוסעים כל יום ויום מעט עד שהי' באים בחודש השלישי לסיני הי' סבורים דמקרה הוא ואין בזה כונה מיוחדת לכך עשה הקב"ה כך שהם חנו הרבה ימים לגמרי ולא הלכו בו כלל ובהגיע חודש השלישי תיכף ביום ראשון של חודש שהלכו הלכו הליכה מרובה ביום אחד מרפידים עד סיני ובזה שפיר ירגישו ישראל מה דקמן דעד הנה חמו לגמרי ועתה הלכו ביום אחד הרבה יותר מדרכם בזה הבינו דלא דבר הוא לרמז דיומא הוא דקגרים כיון דכעת התחיל החודש השלישי נעשו ראוים לקבל התורה מה שלא זכו עד הנה והיינו דחודש הזה מרמז לזכות יעקב דהוא המשלים שלישי להאבות וז"ש בחודש השלישי ביום הזה דייקא דמחמת יום הזה הוא דקגרם לכך באו מדבר סיני ויסעו מרפידים שנסעו נסיעה מרובה ביום אחד בלי הפסק ויבואו מדבר סיני לרמז זה כיון שנכנס יום הראוי ממהר הקב"ה כתיבת התורה. ומעתה נבין מאמר רב יוסף הנ"ל דהנה לא החזיק טיבותא לעצמו רק בא להגדיל מעלת היום דלא נימא דלא נתנה התורה לישראל רק אחר שכבר לא רצו בה הגוים וא"כ אין לנו לשמוח בה ולא ביום נתינתה אך הוא רצה להראות להיפוך דלא הי' אפשר לנו לקבל התורה רק בזכות אבות השלשה לכך זכו לקבלה ולכך ניתן בחודש השלישי לרמז על ג' אבות שלנו לכך ציוה לעשות לו עגלא תלתא דהוי ג"כ שלישי להראות מעלת היום דלאו מקרה הוא רק בכונה באו יום הזה שהי' השלישי המרמז לג' אבות לכך זכינו לקבל התורה ואמר טעמו דרך כלל כאומר כן בשביל כלל ישראל דאי לאו האי יומא שנתעורר על ידו זכות ג' אבות וזכות יעקב אבינו כמה יוסף איכא בשוקא כלומר אחז למשל על עצמו וכאומר כמה אומת איכא בשוקא שהם ג"כ בני אדם ועינים להם ופה להם ואעפ"כ לא נתן להם התורה רק לנו והיינו בזכות אבותינו והיום ג"כ גרם לכך שנזכר על ידו זכות אבות לכך יש להחזיק טובה ולשמוח גם בהזמן ולכך לזה עבדי לי' עגלא תלתא ג"כ לרמז זה. וזה מאמר האי גלילאי דהנה בכונה זו עשה הקב"ה דיהי' הכל משולש והתורה משולשת וע"י משה שהי' משולש כי אם הי' רק דבר אחד משולש הי' אפ"ל דדרך מקרה הי' כן אבל אם הרבה דברים בענין אחד נראה שבכונה הוי כן לרמז זה ולכן אם לא הי' הקב"ה עושה כן לא היינו יודעים מעלת התורה ושנתנה לנו ע"י זכות גדול רק מחמת אין ברירה כיון שלא רצו בה הגוים ולא היינו מכבדין התורה כראוי אך ברוך רחמנא דיהיב לן אוריין תליתאי וכו' והכל משולש ואז מכירין אנו דלאו מחמת אין ברירה נותן לנו התורה רק ע"י זכות גדול דהיינו לצרף לזה זכות אבות ומזה מוכח מעלת התורה דלדבר רע לא נצרך זכות אבות ומזה אנו מכירין מעלת התורה ולכבד אותה כראוי ויש לנו תועלת גדול ממה שהי' משולש וא"ש בעז"ה: