אור ברסלב
כרם שלמה מאמר שלשה עשר

כרם שלמה· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

מאמר שלשה עשר

מאמר שנים עשר

אמרי' באגדתא פ' חלק ומרבה המשרה ולשלום אין קץ אר"ת דרש בר קפרא בצפורי מפני מה כל מים שבאמצע תיבה פתוחה וזו סתומה בקש הקב"ה לעשות לחזקי' משיח וכו' אמרה מדה"ד לפני הקב"ה מה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך לא עשיתיו משיח חזקי' שעשית לו כל הנסים הללו ולא אמר לפניך שירה תעשה משיח לכך נסתתם מיד פתחה הארץ ואמרה לפניו רבש"ע אני אומר לפניך שירה תחת צדיק זה ועשהו משיח וכו' עד יצאת ב"ק ואמר רזי לי רזי אמר נביא אוי לי אוי לי עד מתי יצאת ב"ק ואמרה בוגדים בגדו וכו' עכ"ל. והדבר תמוה דמה השיב הוא י"ת רזי לי רזי לי דממ"נ אם לא הי' ראוי להיות זמן הגאולה א"כ מעיקרא מה קסבר שרצה לעשות משיח ואף אם הי' אומר שירה לא הי' מועיל ואם כשהי' אומר שירה הי' אפשר להיות הגאולה א"כ קשה נהי דלא אמר שירה הרי אמרה הארץ שירה עבורו ויגון זה עליו ואם זה לא הי' כדאי להגין עליו דסוף סוף הוא לא אמר הו"ל הוא י"ת לומר תי' זה מה ענין התירוץ של רזי לי רזי לי אך להבין זה נקדים מה שהק' המפו' למה נקבע שבועות ביום נון לספירה הרי אנן קיי"ל דבשבעה בסיון נתנה התורה ולמה הוי בויו בסיון ונראה עפמ"ש בספר החיים דלכך סיבב הקב"ה להיות משה רבינו מוסיף יום אחד מדעתו להראות כח החכמים שיש להם כח לעקור ד"ת והדין נשאר קיים כפי דעתם ע"ד אמרם ז"ל גבי הני בבלאי טפשאי דקיימי מקמי ס"ת ולא קיימו מקמא גברה רבה דהרי אמרה תורה ארבעים יכנו ואתי רבנן ובצרי חדא כן הראה הקב"ה סימן זה תיכף להראות כבוד חכמים דהקב"ה אמר שני ימים פרישה ומשה רבינו הוסיף יום אחד מדעתו ונשאר כפי דעתו עיי"ש בפתיחה. אך הנה מזה עדיין לא הי' מוכח לעלמא לומר דאף דהדין בשמים נראה כך לפי האמת להיות כח ביד חכמים לקבוע הדין להיפוך ע"ד אמרם ז"ל לא בשמים הוא רק י"ל דאם הדין בשמים באמת כך אין הלכה כחכמים רק כפי מה שהוא בשמים ומה שנתקיים גזרת משה דהוסיף יום אחד מדעתו היינו די"ל דתחלה הוי רצונו י"ת ליתן התורה ביום נ"א רק דרצה לחלק כבוד למשה ואמר לו ביום נון לראות אם יסכים משה בעצמו לדעת ה' וע"ד שעשה משה לבצלאל דהקב"ה אמר לו משכן ואח"כ כלים והוא היפך לו הענין והבין כן בצלאל מעצמו עד שאמר לו אח"כ בצל אל היית כן י"ל בזה שהי' רצונו י"ת רק דרך נסיון למשה ולהראות שיש בו חכמת אלהים להבין הדין אך הנה הוכחה לזה הוי ממה שקבע היו"ט ביום נו"ן דהנה אם נימא דכוונתו י"ת באמת הוי ליתנה ביום נו"ן רק דאח"כ ביטל דעתו מפני דעת משה אז היום הנו"ן באמת יש בו קדושה דהרי ראוי הוא ליתן בו תורה וכן הי' רצונו י"ת בכך א"כ הואיל והי' ראוי ליתן בו התורה בשביל גזרת משה לא איבד הוא מעלתו ונשאר קדוש ויו"ט ולהיפוך יום הנ"א מצד עצמו ושרשו ושורשו למעלה דכל יום יש לו שורש למעלה א"כ שורשו למעלה הוי חול דהרי לא הי' ראוי ליתן בו תורה נהי דגזר משה להיות בו נתינת התורה ז"א רק למטה דלמטה נשאר הדין כמו שגוזרין למטה ולכך התורה שנתנה בארץ נתנה כרצון משה אבל בשמים פוסקין כמו שהוא בשמים וכיון דלא הי' לו קדושה בשורשו למעלה נשאר למעלה חול וכיון דהיו"ט כקרא מקרא קודש לה' בזה אזלינן בתר למעלה מה דלו י"ת הוי קודש ובפרט דמשה רבינו לא גזר רק שינתן בו תורה ולא להיות בו יו"ט לכך נשאר חול אבל אם נימא דתחלה הוי רצונו י"ת ליתן ביום כ"א רק דבדרך נסיון נסה את משה ואמר לו ביום נ' א"כ הוי להיפוך דיום נ' לא הי' בו קדושה ולא הוי שורשו בקודש ויום נ"א יש בו קדושה מתחלתו לכך אח"כ שנתברר האמת דכוונתו י"ת הוי ביום כ"א ראוי להיות בו יו"ט לא ביום נו"ן כיון דלא הי' ראוי מעולם ליתן בו התורה ונהי דנאמר כיון דעכ"פ יצא מפיו כביכול ליתן בו התורה נמי קנה איכות קדושה אך עכ"פ יום נ"א ודאי אין לו להפסיד את שלו וראוי להיות שניהם קודש ולכך כיון שנקבע באמת יום הנו"ן ליו"ט לא יום נ"א מוכח מזה דבאמת הוי כוונתו י"ת ליתנה ביום נו"ן רק דביטל רצונו מפני רצון משה רבינו וא"כ מזה מוכח מעלת החכמים דהלכה כפי דעתם אף דהוי היפך דעת שמים והוי חזוק גדול לקיום תורתנו שבע"פ והבן. ובזה כבין ע"נ מ"ש ר"י אי לאו ההוא יומא כמה יוסף איכא בשוקא ותמהו הכל דר"י עניו הי' ונר' דהנה אחז"ל דהכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם דהוי יום שנתנה בו תורה והכונה הוי דבא להראות לאדם דכל עיקר אכילתו יהי' רק עבור התורה שיהי' לו כח לעסוק בתורה ואכילה זו דהוי בשביל התורה מצוה הוא ועכ"פ נרא' דמר"א נשמע לדידן דכמו דלר"א הוי בכל יו"ט רשות ובעצרת מצוה כן נמי מכ"ש לר"י דבכל יו"ט הוי מצוה דיש מצוה בעצרת להרבות בו סעודה יותר מבשאר יו"ט כיון דהוא יום שנתנה בו תורה אך לכאורה הוי כ"ז שייך רק ביו"ט ב' דעצרת דהוא יו"ט ב' של גליות דהוא עיקר אבל יום א' הוי כמו שארי יו"ט אך לפמ"ש אדרבא עיקר מעלה של התורה הוי ביום נ' דממנו נתברר כח החכמים שהלכה כפי דעתם ולכך ראוי לעשות בו יו"ט ותענוג דהוא עיקר יסוד למתן תורה וז"ש ר' יוסף דהנה עיקר כבוד חכמים לאו מכח גוף התורה שיש בו דזה הוי מתנה מן השמים שזוכהו לכך רק עיקר הכבוד הוי ע"י מה שהלכה כמותם אף נגד דין שמים בזה הוי התורה שלהם וראוין לחלוקת כבוד וכמ"ש בש"ס הנ"ל בבלאי טפשאי דקיימי מקמא ס"ת וכו' ובצרי להו חדא א"כ מזה מוכח דעיקר כבוד חכמים הוי רק מכח דהלכה כמותם נגד דין שמים ולכך אם לא הי' כן הי' כל אפין שוין וז"ש ר' יוסף דעבדי לי' עגלא תלתא ביומא דעצרתא היינו ביום נ' לספירה והיינו אף שלא עשו לו כן בשאר יו"ט עשו לו היום כן והיינו מכח דהוי יום דנתנה בו תורה וכדי שלא תקשה לנפשי' הרי יום נו"ן אינו יום מ"ת רק יום נ"א לכך אמר דדוקא היום הוי העיקר דאי לאו האי יומא יום הנו"ן דמוכח ממנו דהלכה כחכמים נגד דין שמים אז כמה יוסף איכא בשוקא ולא הי' הפרש ביני לבינם אף שיש בו חכמת התורה כי זה הוי מתת אלהים ועיקר הכבוד שלי יותר הוי מכח דהלכה כחכמים אף נגד דין שמים א"כ זה ניכר רק מיום הזה יום הנו"ן ונחשב הוא עיקר מתן תורה לכך ראוי להרבות בו יו"ט ולא ביום נ"א והבן. ובזה יש להבין מ"ש במדרש פ' אמור בפ' שבע שבתות תמימות תהינה וז"ל אימתי הן תמימות בזמן שישראל ערש"מ והוא תמוה ונראה דכבר הקשו חז"ל דפעם נאמר שבע שבתות תמימות תהינה וכתוב אחד אומר תספרו חמשים יום ולפמ"ש ולפמ"ש י"ל כך דאם ישראל ער"ש אז הם בא"י והוי רק יום אחד יו"ט והוי רק הספירה מ"ט יום וביום נו"ן עצרת והיינו לחלק להם כבוד להראות דכוונתו י"ת הוי רק ליתן התורה ביום נו"ן ומשה רבינו מדעתו הוסיף ונעשה כן אבל אם אערש"מ אז נעשה יו"ט גם ביום נ"א לספירה ואז נראה להיפוך כאלו גם הקב"ה חפץ להיות התורה ביום נ"א רק שאמר ביום נון דרך נסיון למשה ולכך שניהם קנו קדושה זה עבור דבאמירה אמר הקב"ה ליתן בו התורה וזה במעשה שנתנה בו התורה ולכך בערש"מ הוי הספירה רק מ"ט יום ועיקר יו"ט ביום נו"ן ובאערש"מ הוי עיקר היו"ט ביום נ"א לספירה והוי כאלו הי' הספירה נון יום וא"כ בזה אין השבועות תמימות דהרי יש שם יום אחד יותר משבע שבתות לכך אמר אימתי הם תמימות בזמן שישראל ערש"מ אז הוי היו"ט רק ביום נון ונחשב זה עיקר היו"ט לכך השבתות רק שבעה בשלימות אבל באערש"מ נחשב היו"ט בנ"א לספירה ויום הנון שייך לספירה לכך אינן תמימות בשבועות שיש שם יום אחד יותר וא"ש. ומעתה נפנה למאמר שהתחלנו ונבין הטעם מה זה מדה כנגד מדה עבור שלא אמר שירה לא יהי' משיח דהנה המפו' נתנו טעם למה נקבע יו"ט בנו"ן לספירה לרמז יו"ט שני של גליות (עיין במג"א ובבה"ט) ולפי"ז הנה מצינו בחזקי' עוד עון דאחז"ל בסנהדרין י"ב דעיבר ניסן בניסן דטעה בדשמואל דאמר אין מעברין השנה ביום למד דאדר הואיל וראוי לקבעו ניסן וחזקי' סבר הואיל וראוי לא אמרינן עיי"ש שביקש רחמים על עצמו מוכח דנחשב לחטא גדול וא"כ מוכח משם דחזקי' ס"ל הואיל וראוי לא אמרינן וכבר כתבנו דבמה שנקבע יום נון יו"ט אף דהתורה נתנה ביום נ"א הוי שני טעמים או מכח דהואיל והי' ראוי ביום ההוא ליתן בו התורה ושורשו למעלה בקודש או הטעם לרמז יו"ט ב' של גליות וזה יהי' תלוי בפלוגתא הנ"ל דלשמואל דס"ל אמרינן הואיל וראוי לקבעו ניסן נחשב קדושתו כניסן ה"ה בזה הואיל והי' ראוי ליתן בו התורה נחשב יו"ט ואצ"ל דמרמז יו"ט שני של גליות אבל לחזקי' דס"ל דלא אמרינן הואיל וראוי צ"ל טעם השני דמרמז על יו"ט ב'. והנה ידוע מ"ש המפורשים דדבר שאין נעשה בו אות למטה אפשר להתבטל אבל דבר שנעשית כבר דוגמתו למטה א"א להתבטל עוד ולכך ה"נ נהי שנגזר על ישראל להיות עוד בגלות כמשחז"ל אהי' אשר אהי' אהיה עמם בגלות זה אהי' עמם בגלות אחר מ"מ אם לא הי' נעשה אות למטה הי' אפשר להתבטל דדבור לרעה הקב"ה חוזר בו אבל כיון שנעשה אות שנקבע יו"ט של עצרת בנו"ן א"כ נעשה אות ורמז על יו"ט ב' של גליות שוב אין מקום להתבטל כלל אך לדידן לא הוי רמז מזה די"ל כטעם השני מכח הואיל וראוי אך לחזקי' נדון מדה כ"מ דתחלה רצה הקב"ה לעשות חזקי' משיח אף שלא הי' עדיין בגלות אחר מ"מ יתבטל הבטחה לרעה ואות לא נעשה ע"ז די"ל כטעם השני שכתבנו אך כיון דחזקי' עיבר ניסן בניסן וס"ל דהואיל וראוי לא אמרינן א"כ לדידי' בע"כ יו"ט של עצרת הוי מרמז על יו"ט ב' של גליות א"כ כבר נעשה אות למטה וא"א להתבטל עוד לכך א"א לו להיות משיח כיון דלא הי' עוד בגלות. אך עדיין הי' מקום להנצל דאי' במד"ר שיר השירים וז"ל כשיבא אליהו לבשר את ישראל שנגאלו יאמרו הרי גזר הקב"ה שנהי' בכל שבעים אומת בגלות ועדיין לא היינו וישוב להם אליהו דמה שבא כושי אחד ובדבר אחד נשתעבד בכם מעלה אנו עליכם כאלו נשתעבדתם בכל האומה עיי"ש וא"כ גם בזה הי' אפ"ל כיון דעם סנחרב באו כל האומת ומצד הטבע לולי הנס שלו כבר הי' כובשים לירושלים וא"כ כיון דהי' ראוי לכובשם לכך הוי מעלה עליהם כאלו כבר כובשם ויהי' נחשב כאלו ג כבר כבר נכבשו אך אם לא אמרינן כל הראוי א"כ עדיין לא עלה להם זה לגלות כיון דבאמת לא נכבשו עדיין א"כ א"א לבא משיח. והנה הטעם שלא אמר חזקי' שירה י"ל דשירה לא שייך לומר רק על ענין ישועה ולא על ענין הצלה והחילוק כך הוא דאם האדם כבר נמסר ביד שונאו ובא אחד והצילו מידו בגבורה או בממון זה נחשב ישועה כיון שכבר הי' ביד האויב אבל אם עדיין לא נמסר ביד שונאו רק שהולך להרע לו ובא אחד והצילו זה נקרא רק הצלה שהצילו שלא יגיע ליד שונאו אבל לא נקרא בלשון ישועה (ויתיישב בזה מקראות רבות) ולכך הנה קיי"ל דמבריח ארי לא נחשב הנאה ולכך בדבר דהוי רק הצלה בעלמא אין שייך לומר עליו שירה אבל היכי דהוי ישועה ממש שייך לומר עליו שירה דאם כבר נתונין ביד השונא זה הוי הנאה ממש ושייך לומר עליו שירה. ובזה א"ש מ"ש בפ' בשלח ויושע ה' ביום ההוא וכו' אז ישיר משה ובנ"י וגם המדרש עה"פ ה' ילחם לכם ואתם תחרישון וז"ל ואתם תחרישון מלומר שירה והוא תמוה ונראה דהנה ישראל הי' סבורין כיון שיצאו ממצרים כבר נחשבו בני חורין ומה שבא עליהם פרעה והצילם הקב"ה אינו בדרך ישועה רק בדרך הצלה כיון שלא הי' ברשותו ולא שייך לומר עליו שירה אבל משה רבינו הוכיח להם דעדיין אין שם בני חורין עליה' רק אחר קריעת הים ועד הנה שם עבדים עליה' וא"כ כיון שעדיין הם ביד פרעה נחשב זה לישועה וחייבים לומר שירה וראי' שלו הוי שהרי הבטיח הקב"ה ליעקב להיות הוא בעצמו גואלם כמ"ש ואנכי אעלך גם עלה וא"כ כיון שעד הנה לא גאלם הקב"ה בעצמו רק ע"י משה רק בים הוי ע"י הקב"ה בעצמו מוכח דכאן נגמר הגאולה וז"ש התייצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם היום וזה יהי' בדרך ישועה לא הצלה וכאשר ראיתם את מצרים לא תוסיפון וכו' דכאן נגמר הישועה וראי' שה' ילחם לכם בעצמו מוכח דזה הוי גמר הגאולה א"כ הוי דרך ישועה ולכך מתמה ואתם תחרישון מלומר שירה אין זה אלא תימא כי לפ"ד מחויבין אתם לומר שירה וז"ש ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מים סוף שהי' בדרך ישועה והיינו מכח דוירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים מה שעשאו בידו כביכול לא ע"י אחר מוכח דכאן נגמר הגאולה לכך אז ישיר משה ובנ"י וכו' וא"כ בזה א"ש גם הכא דחזקי' הי' סבור דעדיין לא נחשב לו כאלו הי' ביד סנחרב ולשטתו אזיל דכל הראוי לא אמרינן ולכך לא רצה לומר שירה וא"כ אם לא אמר שירה גלי דעתי' שלא נחשב זה לגלות עדיין א"כ עדיין מחויב להיות בגלות ואיך אפשר לו להיות משיח ולכך מכח שתי אלה לא נעשה חזקי' משיח דאם הי' אומר שירה הי' מגלה דעתו דנחשב לו כאלו כבה הי' בשעבוד מאחר דברה"ט לא הי' אפשר להנצל והוי בודאי ראוי לכך והוי מעלה שוב לגלות והי' נפטר מגלות עוד ואם לא הי' אומר שירה שלא נפטר בגלות זה עכ"פ אם לא הי' מעבר ניסן בניסן והוי ס"ל דאמרי' כל הראוי והי' אפשר לבטל הגזרה של השיעבוד ולא יהי' עוד גלות אך כיון שהוא עיבר ניסן בניסן א"כ ס"ל דלא אמרינן כל הראוי ולכך מוכח מיום מ"ת שיהי' עוד גלות וכל שנעשה דבר דוגמתו לא יתבטל לכך א"א להיות משיח בלתי הגלות תחלה ואם עכ"פ הי' אומר שירה הי' נחשב זה לגלות וזה בזה תלוי ולכך הנה הארץ לא ידעה מעון הראשון של עיבר ניסן בניסן ולכך הוי סברה דמה שע"י מניעת השירה לא נעשה שליח הוי רק דרך קנס ועונש דא"ל מטעם דהוא לא החשיבו לשעבוד לכן לא נתקיים גזרת הגלות שהרי אפשר להתבטל לגמרי שלא להיות גלות ושיעבוד כלל ובע"כ מדרך עונש על שלא אמר שירה לכך אמרה שפיר שהוא תאמר עבורו והשיב והשיב הקב"ה דלאו עון השירה לבד גרמה רק מכח רזי לי רזי לי דעד חזקי' הי' גזרת הגלות רק רזי לי דרך סוד ולא נתפרסם הדבר רק ע"י חזקי' נתפרסם והוציאו מכח אל הפועל בעוה"ז גזרה זו ושוב א"א להתבטל ולכן אם הי' אומר שירה והי' מעלה עליו כאלו הי' בשעבוד ביד סנחרב סי' זה עולה לגלות לו אך כיון דלא אמר לא החזיק א"ע לגולה ולא נתקיים בו גזרת השיעבוד א"י להיות משיח ולכן כיון דאינו דרך עונש מה מועיל אמירת הארץ שירה עבורו דס"ס לא נעשה גזרת הגלות עדיין ולזה אמר אח"כ יצאת ב"ק ואמרה בגד בוגדים בגדו היינו דקאי על השיעבוד והבן:

תוכן העניינים

כרם שלמה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה