כרם שלמה· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
מאמר שלישי
בפ' יתרו ויאמר ה' אל משה לך רד העד בעם פן יהרסו אל ה' לראות ונפל ממנו רב ויאמר משה אל ה' לא יוכל העם לעלות אל הר סיני כי אתה העדות בנו לאמר הגבל את ההר וקדשתו ויאמר ה' אל משה לך רד ועלית אתה ואהרן עמך והכהנים והעם אל יהרסו לעלות אל ה' פן יפרוץ בם וירד משה מן ההר אל העם וידבר אליהם וידבר אלהים את כל הדברי' האלה לאמר. והנה הדבר תמוה דמה הוסיף הקב"ה למשה שנית בתשובתו שיהי' בזה מתורץ קושייתו הראשונה שלא יוכלו לעלות כי אתה העדות בנו וגם שינוי לשון דהקב"ה אמר פן יהרסו אל ה' לראות והוא אמר לא יוכל העם לעלות אל הר סיני וגם שינוי הלשון עוד בכמה דברי' ונ"ל עפמ"ש בפתיחה למי נדה דהקב"ה ציוה למשה להיות כשאר קשור בגוף ונפש מה דלא הי' כן בכל הנביאים דהי' צריכין להתפשטות הגשמיות אבל משה רבינו ציוה לו הקב"ה להיות קשור בגו"נ כדי שבאמצעותו יבינו כל העם את דברי ה' כי באמצעות המוכן יבאו לאינו מוכן ואם הי' בהתפשטות הגשמיות הי' מרחק רב בינו ובין ישראל אבל אם הי' קשור בגוף הי' מרחק ממנו ביניה' ולזה אמר הנה אנכי בא אליך בעב הענן היינו שמשה יהי' בעב הענן בחומר הענן בגופו בעבור ישמע העם בדברי עמך כי אז הם ג"כ יוכלו לשמוע דבריו י"ת כמ"ש הבעל עקרים בביאור לקחת מתנות באדם היינו בהיותו בתואר אדם כי אם הי' בהשתפשטות הגשמיות לא הי' בתואר אדם רק כמלאך עיי"ש כ"ז ותבין. והנה ידוע מ"ש הר"ן בביאור המאמר רבה ב"נ בבהרת קדמה לשעיר לבן דקוב"ה אמר טהור ומתיבתא דרקיע אמרי טמא ואמר מאן נוכח רבב"נ ורבב"כ אמר טהור והיינו דזה ידעו המתיבתא דכפי שכל אלהית הוא טהור רק דהי' מחולקין אם כפי שכל האנושי הוא טהור ע"כ שאלו לרבב"נ שהוא יורה כפי שכל אנושי ועיימ"ש בפתיחה למי נדה ובפתיחה לספר החיים דלכך נתנה התורה למשה כשהי' בתואר אדם כדי שהתורה תתנהג כפי שכל אנושי והנה אחז"ל בחגיגה דאמר שם ראב"ע אעפ"י שאלו אוסרין ואלו מתירין וכו' רועה אחד נתנו מפי אדון כל הארץ רבון כל המעשים שנאמר וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמור וכו' א"כ מוכח שמפרש וידבר אלהים כל הדברים האלה היינו שכל הדעות החולקים הכל הכל אמר הקב"ה מפיו הקדוש כביכול. ובזה נבין הביאור דהנה השתנות השכליים שכל אנושי לשכל אלהית נמשך רק ממה שהגוף קרוץ מחומר וגם אוכל דברים גשמיים שגורמים טבע גסה וחומרי עב ועכור ולכך המה"ש שהן רוחני ואין להם גוף עכור לכך יש להם שכל אלהית. ויובן בזה מאמרם ז"ל עה"פ עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם בשכר שקראוך אדם לקחת מתנות ומה ענין זה כנגד זה להיות מדה כנגד מדה אך הכונה דענין מה שהתורה מתנהגת כפי שכל אנושי זה ענין מתנה דכמו שבמתנה המקבל עושה בה מה שרוצה אך בפקדון א"י לעשות רק כרצון המפקיד כן ה"כ בזה אם היתה התורה מתנהגת כפי שכל אלהית היתה התורה בידינו רק כפקדון אבל אם התורה מתנהגת כפי דעתינו אף דהוי להיפוך מן שכל אלהית אז נחשבת לנו התורה כמתנה ואנו רשאים לעשות בה כדעתינו ולכך אמר לקחת מתנות באדם בשכר שקראוך אדם והם כוונו לגנאי מחמת היותך אדם לא תוכל להשיג שכל אלהית כפי האמת כי יש לך שכל אנושי לכך עבור זה לקחת מתנות שנותן לך התורה במתנה להתנהג בתורה כפי שכלך באמת. ובזה כבין מ"ש בפ' עקב ואשב בהר ארבעים יום לחם לא אכלתי וכו' ויהי מקץ ארבעים יום נתן ה' אלי שני לוחת אבנים והכונה דעד כלות ארבעים יום כיון דלחם לא אכל ומים לא שתה הי' לו שכל אלהית ולא הוצרך להתנהג בתורה כפי שכל אנושי ולכך אז לא הוצרך ליתן לו התורה במתנה אך ויהי מקץ ארבעים יום שהגיע הזמן לרדת מן ההר א"כ חזר לגשמיות ממש אז כעשה לו שכל אנושי אז הוצרך ליתן לו התורה במתנה כפי שכל אנושי ע"כ אמר ויהי מקץ וכו' נתן ה' אלי להיות לדעתי וא"ש:
ובזה נבין הפסוקים שהתחלנו די"ל דישראל בשעת מ"ת במי רצו להתפשט א"ע מן הגשמיות דפסקה אז זוהמתן והיינו כדי שיזכו לראותו אותו י"ת כי לא יראני אדם וחי וזה בגופו אך בהתפשטות הגוף יכול לראותו ולכך הי' חושש פן ירצו להיות מופשטים מחומר כדי שיזכו לראות אותו י"ת ולכן אמר הקב"ה שלא יעשו כן רק יהי' נשארין בגופן ממש כי אם יעלו מעלה מעלה ויתפשטו מגופן אדרבא מזה יפלו ממדרגתן כי כשהם בגופן הם חשובין יותר כמ"ש במדרש פ' וירא דכשהשכינה ע"ג קורא אותם אנשים וכשאין השכינה ע"ג קורא אותם מלאכים וא"כ מוכח דכבודו י"ח להשתמש רק באדם ולא במלאכים ולכך כשהשכינה ע"ג יש להם דמות אנשים כי בלא"ה אין כבודו י"ת להשתמש בהם אם הי' להם דמות מלאכים וכשאין השכינה ע"ג קורא אותם בדמות מלאכים כפי האמת א"כ מוכח שהאדם חשוב יותר לפניו י"ת ממלאך (ועיי"ש בפתיחה למי נדה ראי' לזה) ולכך אמר לו הקב"ה לך רד העד בעם פן יהרסו אל ה' לראות כלומר שיהרסו וירצו להיות מופשטין מגשמיות כדי שיוכלו לראות אותו י"ת ואז עי"ז ונפל ממנו רב שיפלו רב ממדרגתו אם לא יהי' בגופו והנה משה רבינו לא הבין כוונתו י"ת דלא אסיק אדעתי' שיהי' אדם קשור בגופו יהי' חשוב יותר מאם הי' מופשט מהגוף ושיקפיד הקב"ה על כך שלא יהי' מופשטין מגופו ולכך סבר דכוונתו י"ת הוי על הר סיני שלא יעלו על הר סיני ולכך טען שלא יוכל העם לעלות אל הר סיני כי אתה העדות בנו וכו' ולכך אמר לו הקב"ה שיעשה כן בנפשו ויכיר האמת כי כשהי' משה בהר כעת הי' מופשט מן הגשמיות ואמר לו הקב"ה שירד למטה ויתלבש בגופו ואז יבין איך יעלה למעלה גדולה יותר מעתה כי עתה לא עלה רק הוא לבדו וכשיהי' בגופן יעלה עמו אהרן כי יחול גם עליהם על ידו וז"ש לו לך רד ועלית אתה ואהרן עמך כי בירידה זו יהי' לך עלי' כי תעלה גם את אהרן עמך עמך ואז תבין ותדע כי האדם הקשור בגופו חביב לו יותר מאם הי' מופשט מהגוף ולכך ממילא כוונתו שתזהיר את העם שהכהנים והעם אל יהרסו לעלות להתפשט מגופן כדי לעלות יותר להתדבק בו י"ת פן יפרוץ בם כי אדרבא רצונו י"ת שיהי' קשורין בגופן. והנה הטעם שהקפיד הקב"ה על כך שיהי' עם גופן שצפה הקב"ה שעתידין לחטוא ויהי' להם שכל אנושי ויתרבה בהם המחלוקת ורצה הקב"ה לומר כל דברי האוסרין והמתירין וכו' ואם הי' מופשטין מחומר הי' להם שכל אלהית ולא הי' מבינים ששכל אנושי מורה להיפוך וכמו שהי' המתיבתא דרקיע חולקין עליו י"ת על השכל אנושי והי' אומרין טמא והוצרך לרבב"נ להוכיח שגם שכל אנושי הקב"ה מבין שטהור ולכך ה"נ רצה הקב"ה שיהי' דוקא בגופן וידעו שכדבריו י"ת כן הוא שהשכל אנושי מורה כן כפי מה שאמר הוא י"ת בשם שכל אנושי וז"ש וירד משה מן ההר וידבר אליהם והזהירם שיהי' נשארים בגופם ולא יהי' להם התפשטות הגשמיות אז וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמור דיבר הכל הן שכל אנושי הן השכל אלהית הן דברי האוסרין הן דברי המתירין כמשחז"ל במס' חגיגה הנ"ל: ועפ"י הנ"ל נבין מאמרם ז"ל בפ"ו דפסחים דהכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם דהוי יום שנתנה בו תורה ומה ענין זל"ז אך הנה עיקר יום מ"ת לאו מכח דעד הנה לא ידעו התורה דגם מקודם ידעו התורה כיון שבאו להר סיני פסקה זוהמתם והרגישו בשכלם התורה מעצמן כמו שקיימו האבות אך לא זכו בתורה שיהי' במתנה להם והיתה רק כפקדון בידם ואז היתה מתנהגת כפי שכל אלהית אך ביום ההוא ניתן לנו התורה במתנה להתנהג בה כאדם העושה בשלו כפי שכל אנושי ולכך נקרא יום מתן תורתינו הכל בלשון מתנה שזה עיקר מעלת היום שנתנה לנו התורה במתנה שתתנהג כפי שכל אנושי והנה עיקר שכל אנושי נשתנה רק ע"י אכילת האדם דברי' גשמיים לכך נעשה שכלו גשמיי אבל אם הי' אוכלים המן דבר רוחני הי' להם שכל רוחני כמלאכים ואז אם הי' לנו שכל אלהית לא הי' נ"מ אם התורה לנו כפקדון או מתנה ואז לא הוי מעלה בו ביום שגוף התורה ידענו כבר כמ"ש האלשיך במאמר אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו התורה דיינו עיי"ש וא"כ עיקר מעלת היום הוי ע"י שהאדם אוכל ושותה ויש לו שכל אנושי וניתן לו התורה להתנהג כפי שכלו במתנה וזה עיקר מעלת היום ולכך אמר הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם והיינו שהוא יום שנתנה בו התורה דייקא שנתנה לו התורה במתנה ומעלת המתנה הוי רק ע"י אכילה ושתי' ולכך צריך לאכול ולשתות בו כי ממנו נמשך מעלת היום וא"ש בעזה"י: