כרם שלמה· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
מאמר ארבעה עשר
אי' בילקוט פ' יתרו וז"ל ויאמר ה' אל משה לך רד ועלית אתה ואהרן עמך יפה אמרת זה שהי' ר' יהודא אמר מניין אתה אומר שאמר הקב"ה למשה הריני אומר לך דבר ואתה מחזירני ואני מודה לך שיהי' ישראל אומרים גדול משה שהודה לו המקום רבי אומר אין אנו יכולים לעשות למשה גדול אא"כ עשינו להקב"ה שחזר מדבריו אבל מזרזין את האדם בשעת תלמוד וחוזרין ומזרתין אותו בשעת מעשה עכ"ל והנה רבי בא לומר שלא חזר הוא י"ת מדבריו רק אף שכבר הזהיר אותו בשעת תלמוד חזר להזהירו בשעת מעשה אבל ר"י דלא ס"ל כן הוי קשה לו למה חזר לו י"ת כן הרי הוי טענת משה חזקה לכן אמר דכוונתו י"ת הוי להראות שמשה מחזירו ויכירו שמשה גדול אבל באמת טענת רבי חזקה דאין שייך לומר דהוא י"ת יחזיר מדבריו גם א"כ שיפה אמר משה למה אמר לו לך רד דהרי משמעות הכתוב תחלה שלא ציוה לו לרדת רק להעיד בעם פן יהרסו אל ה' לראות אבל בלא"ה לא הי' מצוהו לרדת ועתה שהודה לו למה אמר לו לך רד. אך נראה הכונה בהקדם מ"ש במדרש פ' יתרו בפ' וידבר אלהים את כל הדברים וז"ל בתכסיס של מלכים נהג הקב"ה עם ישראל שנאמר אתי מלבנון כלה באיזה זכות בזכות שאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע והוא תמוה וי"ל דהוי קשה להמדרש חדא דתיבת לאמור מיוחד וכנראה מן המדרש שם אח"כ בכמה דרשות דבא ליישב דקדוק תיבת לאמור גם מ"ש את כל הדברי' האלה מיותר וי"ל דהנה אחז"ל בפ"ק דקדושין בפ' ראש דברך אמת דמסוף דברך ניכר שראש דברך אמת דתחלה הי' אומ"ה אומרי' לכבוד עצמו הוא דורש וכששמעו כבד את אביך וכו' חזרו והודו עיי"ש א"כ עכ"פ מוכח דבראש דבריו י"ת טעו לומר דלכבוד עצמו הוא דורש אבל הקב"ה רצה ללמוד דעת את ישראל דמתחלה לא יטעו כלל לומר שהוא מכוין לכבוד עצמו לכך הראה להם בזה דהנה דרך המבקש גדולה וכבוד להיות מפורסם גדלתו ורוב עשרו וכמ"ש באחשורוש בהראותו את עושר כבוד מלכותו וכו' וכן בהמן ויספר להם המן את כבוד עשרו אבל העניו ואינו מבקש גדולה הוי להיפוך להסתיר עצמו בכל מה דאפשר וכמ"ש ביעקב למה תתראו ודרשו חז"ל למה תהי' מראים א"ע שביעים וכו' ולכך הנה מה שהוא י"ת אמר למשה לך רד העד בעם פן יהרסו אל ה' לראות ונפל ממנו רב הרי שלא רצה הוא י"ח להיות הם רואין יקר גדולתו וי"ל בזה שני טעמים אם מצד ישראל שלא יזיק להם הדבר או אם מפני רצון עצמו כביכול שלא רצה י"ת להראות גדולתו ותפארתו והחילוק הוי כן דהנה מה שהקפיד הוא י"ת תחלה שלא יגעו בסיני בזה ודאי לא הוי כוונתו י"ת בשביל הסיני רק בשביל ישראל שלא יזיק להם קדושתו ולכך אם הי' כוונתו י"ת עתה מ"ש פן יהרסו אל ה' לראות הוי כוונתו בשביל ישראל שפיר הוי הוי מקרא שא"צ כי ילמדו ק"ו מה לסיני נאסר להם מכ"ש לגדולתו י"ת ממש אך אם כוונתו י"ת הוי שהוא אינו רוצה בזה שהם יראוהו והוי הקפידא מצדו בזה הוי מצוה חדשה דהרי מסיני לא נשמע זה כי שם הוי הקפידא רק עבור ישראל לכן הוצרך להודיעו מחדש ולכן הנה משה רבינו לא ידע מה שיאמר הוא י"ת שיתחיל באנכי ולא יהי' לך ולכן סבר דהקפידא שלו הוי עבור הפסד ישראל ולכן טען שפיר דהרי לא יוכל העם לעלות אל הר סיני כי אתה העדות בנו לאמור וכו' מכ"ש שילמדו ק"ו שלא יביטו בו י"ת אך הקב"ה ידע שרוצה להתחיל באנכי ולא יהי' לך שיטעו לומר לכבוד עצמו הוא דורש לכן הקדים להם שלא יהרסו אל ה' לראות והיינו מצדו דאף אם הם ירצו להכניס א"ע בסכנה ולא יחישו על נפשם אעפ"כ אוסר להם כי הוא י"ת אינו רוצה להראות יכלתו למותר דאם מצדם כבר נלמד מסיני בע"כ הוי הכונה עבור עצמו י"ת כביכול ומזה יבינו כי אינו מכוין לכבודו דאם הי' מבקש כבוד הי' רוצה שיראו כבודו וזשה"כ דזה נמשך לדעיל מנה דלכן וידבר אלהים את כל הדברים האלה היינו מ"ש רד העד וכו' פן יהרסו אל ה' לראות כ"ז דיבר הוא י"ת היינו עבור מה שרצה לאמור אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך וכו' לא יהי' לך וכו' וא"כ יטעו דלכבוד עצמו הוא דורש לכן הקדים י"ת דברים האלה כי אינו מכוין לכבודו. וז"ש המדרש דהנה חזינן דבאומ"ה לא הקפיד הקב"ה מה שיטעו לומר לכבוד עצמו דורש וסמך על מה שישמעו אח"כ מ"ש כבד את אביך ולמה בישראל ראה להקדים תחלה הקדמה להוציאם מטעות זה ולמה לא סמך גם בהם על מה שישמעו אח"כ כבד אך הכונה דבישראל שהם יקרים לו י"א וחשובין כמלכים לא רצה הקב"ה שיהי' אפי' רגע חדא בצער שיהי' בטעות דלכבוד עצמו דורש דצער מלך אפי' רגע להרבה יחשב אבל צער אדם פשוט אינו צער רק בהרבה ימים ולא בשעה מועטת ולכן ישראל שחשובין כמלכים הקפיד הקב"ה על צערן דאפי' כמו רגע אל יצטערו לכן הקדים להם הקדמה תחלה שלא יתחילו מתחלה לטעות שהוא מכוין לכבודו וז"ש בטכסיס של מלכים נהג הקב"ה עם ישראל שנאמר אתי מלבנון כלה וסיים אתי מלבנון תבואי תשורי מראש אמנה והכונה דמחמת שאתה לי ככלה ודומה לי לכן לא אצטערך כלל להמתין על הסוף דברי רק תשורי מראש אמנה דמראש דברי תכיר תיכף שהוא י"ת מכוין לטובותינו לא לכבודו וז"ש באיזה זכות בזכות שאמרו כל אשר דבר ה' נו"נ ולא המתינו לראות מה כתיב בה ובע"כ שהאמינו בו י"ת שלא יכבד עליה' ולא יתן להם רק הטוב להם לכן שילם להם הקב"ה מדה כ"מ והודיע להם תיכף זה שאינו מכוין לכבודו ולא יהי' אפי' רגע בטעות והבן:
ומעתה כבין כוונת הילקוט הנ"ל דהנה עדיין לא הי' צריך לומר להם זה שלא יהרסו אל ה' לראות ואי משום שלא יטעו דמכוין לכבודו הרי אפשר הי' להתחיל בכבד את אביך ואז ישמעו תיכף שאינו מכוין לכבודו אך הכה גם בזה נעשה כדבר משה דמצינו בפ' מטות דהקב"ה אמר נקום נקמת ב"י מאת המדיינים ומשה רבינו אמר לתת את נקמת ה' במדין והיינו דמשה רבינו אמר דראוי לעשות עיקר מכבודו י"ת והקב"ה אמר דראוי לעשות עיקר מכבוד ישראל כמש"ל וא"כ ה"נ תתהפך כחומר חותם דלפ"ד משה דראוי לעשות עיקר מכבודו י"ת א"כ ראוי כאן להתחיל באנכי ולא יהי' לך שוב ראוי בזה לעשות כדבריו י"ת להגיד להם תחלה שלא יהרסו אל ה' כדי שלא יטעו כנ"ל אבל לפי דברי הקב"ה דראוי כאן להקדים כבוד ישראל אז יפה טען משה דאמירה זו למותר ואם שלא יטעו יתחיל בכבוד אב ולכן שפיר א"ל הקב"ה יפה אמרת דלפי דעתי דראוי להקדים כבוד ישראל ישראל יפה אמרת דאפשר להתחיל בכם תחלה אבל לפי האמת אני מודה לדבריך בזה ואעשה כרצונך להגדיל כבודי תחלה ואז שוב צריך להקדמה זו לכן לך רד לומר להם כנ"ל ולכן הוי כאן הודאה למשה בכל צד ואעפ"כ אומר לו לך רד. ויש להוסיף בו נופך די"ל דודאי מתיבת לך רד לק"מ די"ל דאמר לו הירידה לכונה אחרת כדי שיעלה את אהרן עמו כמ"ש ועלית אתה ואהרן עמך אך זה תמוה שהרי נאמר וירד מן משה אל העם ויאמר אליהם וא"כ מוכח דהירידה הוי לומר להם מ"ש הקב"ה לו א"כ מוכח שלא חזר בו י"ת מדבריו אך לפמ"ש א"ש דהוא י"ח לא הודה למשה רק כפי דעתו שיקדים כבד תחלה אז הודה למשה אבל אם יקדים אנכי ולא יהי' לך אז ההכרח לאמרו רק שהקב"ה לדעתו שראוי להקדים כבוד ישראל הודה למשה דאמירה זו למותר אך משה רבינו ששמע שמנועת כבוד שמים תלוי בדבריו חזר בו ועשה להיפוך שאמר כן לישראל ולכן וירד משה מן ההר וידבר אליהם כדי שיהי' אפשר להקדים כבוד שמים וכיון ששמע הוא י"ח כן עשה הוא כדבר משה והקדים כבודו י"ת ובפרט כיון שאמר להם כן שוב אפשר להקדים אנכי ולא יהי' לך ולכן וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמור אנכי ה' אלהיך וממ"נ הוי הודאה בחד צד למשה דתחלה הוי הודאה שלא לומר עוד פן יהרסו וכו' ואח"כ הוי הודאה להקדים כבוד שמים וא"ש הכל גם אין בדבריו י"ת חזרה רק שעשה רצון משה וא"ש: