כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב· רבי שלמה נתן קוטלר
לוח המפתחות לחלק שני
א. במג"א הלכות שבת סי' רמ"ד סק"ו על הרמ"א בסעיף שכתב ואפילו אם דר בין נכרים לחוש לאורחים הבאים שם כ"י, באור המג"א הנ"ל, ובאור הנו"ב בספרו תשו' או"ח בסימן י"ג בענין הנ"ל.
ב. לענין ערוב חצרות היכא שאין להם חדר בשותפות אם גם באופן זה אסור להוציא מחדר לחדר.
ג. בדין המג"א סי' רס"ד ס"ק ד' אם יש נר אחד כשר ונר אחד פסול דמותר להשתמש לאורה מתרץ השגת רעק"א על המג"א הנ"ל ואגב זה נתבארו חדושים בענינים שונים.
ד. בדין המג"א בסי' קס"ד ס"ק א' דאסור להשתמש לפני הנר אפילו תשמיש שאין צריך עיון, מתרץ את השגת נתיב חיים על דברי המג"א הנ"ל ומבאר אגב זה דינים מחודשים הנוגעים לשמא יטה ולחנוכה.
ה. באור דברי המג"א בסי' רס"א סק"ז, ובאור הט"ז והב"ח בענין זה.
ו. הערה בבאור הגר"א בסי' רס"א ס"ק י"ב לענין קולות בתענית.
ז. צריך עיון בדברי הגר"א בסימן הנ"ל לענין שיעור ד' מילין.
ח. השגה על דברי הלבושי שרד בסי' רע"א בהגהה חמישית ומשוה את דעות המג"א והט"ז דלא פליגי.
ט. הערה במג"א סי' ר"כ לענין תענית חלום בשבת.
י. הערה בט"ז סי' רפ"ח ס"ק ג' ובענין אם בחובה אחד יכול לפטור כמה חובות.
יא. בסי' רצ"ח סעיף ז' תשובה למופלג אחד דהא קי"ל ספק ברכות להקל.
יב. במג"א סי' שי"ד סק"ה לענין פסיק רישא בדרבנן. ונוגע להשאלה במדינת אמריקם שיש שמה שתי מכונות של צונן וחמין ובזמן שפותחין הצונן ממילא נכנס הצונן בחמין ומתבשלין.
יג. לענין העמדת עלוקה בשבת.
יד. לענין מי שלא מל לעולם שאסור לו למול בשבת. הערות בענין זה.
טו. בענין הספד וצדוק הדין לחכם בפניו בר"ח.
טז. בדברי הט"ז בסי' שס"ו ס"ט דאם הניחו על ידו התלויה באויר צריך שיגביה ידו טפח, ענין מחודש בזה.
יז. הערות שונות במחצית השקל.
יח. הערה בדברי החיי אדם הלכות שבת כלל ג' אותיות ו', ט' י'.
יט. בענין קדוש מבעוד יום ותוספת שבת דרבנן.
כ. בדין החיי אדם אם נטף שעוה על אותיות שבספר אסור לסלקו דהוי מוחק.
כא. בדין החיי אדם בכלל מ"ו סעיף ח' בסוף הסעיף באסור מוקצה דלית ליה שורש באורי' כלל נראה דמותר לכל אדם וכו'.
כב. בחיי אדם הל' שבת כלל ס"ב סעיף ו' לשיטת האומרים שאפי' האוסרים לומר לנכרי להדליק הנר ללמוד אבל כשהדליק בעצמו מותר ללמוד מטעם מצות לאו ליהנות נתנו.
כג. בדין המבואר בחיי אדם בכלל הנ"ל בסעיף ח' אם אין לה מים מותר לומר לנכרי למלאות מים אף שמוציא מרה"י לכרמלית משום צעב"ח.
כד. ענינים מחודשים בדין כל שהיד סולדת בו באו"ח סי' רנ"ג.
כה. הערות בהטמנה באו"ח סי' רנ"ט.
כו. בענין פסיק רישא דלא ניחא ליה, בענין מחיצה שנעשתה בשוגג, בענין טעימת בורית ופרפרת במג"א סי' ש"ח סקי"ז.
כז. שאלות אם אחר לתת שמרים בשכר בשבת וכן אם מותר להסיר קממען ממוליור. ונתחדשו אגב זה ענינים מחודשים.
כח. הערה בשבת ע"ג ע"ב האי מאן דשרי סכתא לאתונא כו'.
כט. חקירה. אם עשה נקב באילן כדי שיזוב המשקה הנקרא שילע כמה מלאכות הוא עובר.
ל. בענינים המבוארים למעלה, אם כרוך במלאכה אחת לשתי מלאכות ואין יוצא מזה שתי תכליתים גשמיים אינו חייב אלא אחת. וכן בגדר דעוקר דבר מגידולו דזה דוקא בשני ענינים אבל לא אם תולש מקצת דבר מכל הדבר, וכן בענין השאלה אם מותר ע"י עכו"ם במקום הפסד לסתור הפלאמפ.
לא. בחקירת הגאון ר"י סלנטר ז"ל אם נזכר בשבת שהגם קדירה של בשר בכף חולבת בן יומו אם מותר ליטול הקדירה כדי שלא יבוא לידי בשולי בשר בחלב אם הוא עדיין תוך שיעור דאסור בשר בחלב קודם מאכל בן דרוסאי.
לב. בסוגיא דכוי אין מכסין את דמו מקוים בחולין פ"ד ע"ב.
לג. בחקירת רעק"א ביו"ד סי' פ"ז אם ספק פסיק רישא בלעבר אם הוה ודאית להיתר או הוה ספק שגגת עבירה ובשאר איסורים הוה ספיקא דאורייתא ובשבת הוי ספיקא דרבנן מבאר בארוכה את שיטת רבנו הערוך בפסיק רישא ומסתעף להרבה סוגיות בש"ס ואגב אורחא משיג על הנתיבות דסובר דשגגת עבירה דרבנן א"צ כפרה.
לד. בענין דבר שאינו מתכוון ומבאר את שיטת רש"י ביומא ל"ג ע"ב שבדרבנן אפי' ר"י מודה דדבר שאינו מתכוין מותר ומתרץ את קושית התוס' שם.
לה. בגדרי מתעסק ודבר שאינו מתכוון מכניס שיטה מסודרת בכל הענינים האלה.
לו. בענין ממעטין באיסורין ביומא כולל בבאורו הרבה חדושים.
לז. בחקירת פרי יצחק בסי' י"ד אם חלב שחלבו כותי היא קיל מחלב מוקצה או להיפך. והשמטה השייך לסימנים הקודמים במג"א סי' י"ס סקי"א.
לח. בחקירת הנו"ב שמתיר לרחוץ את הידים על בשר שעומד להיות עובר זמן בש"ק מפני שאיסור דרבנן הוא והערמה בדרבנן שריה. ובענין דחויה והותרה בשבת ובסוגי' דעליה ביבמות.
לט. חקירה במצוה שהיא דוחה בשבת אם מכשירים ג"כ דוחה שבת ואגב נתבארו הרבה חדושים ובענין המכניס שרץ למקדש ושיהו טומאה.
מ. בענין קליטת מחיצות ושמור תרומה ומחיקת שמות המקודשים ואינו ראוי דרבנן אם נקרא אינו ראוי.
מא. ליקוטי הערות בהלכות שבת, בסי' רס"ה בענין בטיל כלי מהיכנו בדברי רעק"א שם.
מב. לענין חלב שנחלב בשבת ע"י נכרי ובענין חליבה ביו"ט לתוך אוכלין אם אין עכו"ם ואם אפשר לסמן גם בשבת על זה משום צער בע"ח ובענין מכירת הפרות לנכרי לפני יו"ט
מג. פלפל בדברי הרמ"א דאם מל תוך ח' יוצא ידי המצוה. ובענין ספק מילה בזמנה והערות נחמדות מחודשות בעניני מילה שלא בזמנה.
מד. חקירה אם ספק מצוה דוחה ספק לא תעשה ואם גזרינן על ספיקא. נתבארו סברות מחודשו'.
מה. בחקירת המג"א בסי' שמ"ג בשבותים שהתירו חז"ל בפרק במה מדליקים אם השבותים שהתירו בעש"ק בה"ש אם מותרים גם במוצ"ש בה"ש ונתבארו הרבה ענינים מחדושים בענין זה.
מו. בסוגי' דשבת דף ג' גירסת רש"י ידו לא ניים וגירסת תוס' ידו בתר גופו גרירא מבאר בטוב טעם את שיטת רש"י ותוס' וסברותיהם.
מז. בענין עשה דוחה ל"ת בתוס' שבת קל"ב ע"ב ד"ה האי עשה, ובאור יפה ונעים בשיטת הריב"א בסוף חולין בענין אין עשה דוחה לא תעשה ועשה.
מח. בדין כט"ז או"ח סי' ר"פ דמותר לבעול אפי' בעילה גמורה בעילה ראשונה בשבת, מבאר את הסוגי' בכתובות דמקלקל ואינו מתכוון ואסיק דמסתבר לאיסור.
מט. בגמרא שבת י"א ע"ב בסוגי' דאין קוראין לאור הנר ואם מותר להאכיל בידים איסור דרבנן לקטן.
נ. בחקירת המג"א אם מותר לחלל שבת עבור קטנה שיצאה לשמד ר"ל.
נא. נבחקירת הבינת אדם אם מותר בשבת לסנות מים המוחזקים בתולעים.
נב. בסוגיא דטבילת כלים בביצה דף י"ז לענין חדושו של השג"א בסי' נ"ז בשיטת רש"י שם, מבאר בטוב טעם את שיטת המרש"א דלא סובר כהשג״א.
נג. בחקירת המג"א בסי' קכ"ח סקי"א אם אנו חושבים לאונס או בתחילה לא היה אונס רק בסוף היה אונס.
נד. השמטה לחלק או"ח, הערה בדברי המג"א בסי' ע"א סק"א.
נה. בחקירת החיי אדם אם בירך על התורה והזכירוהו שלא הראו לו פרשת היום אם צריך לחזור ולברך.
נו. הערה בדברי הט"ז בסי' ק"ב סק"ג דנותן טעם לאסור לשבת בתוך ד"א של המתפלל
נז. הערות בחיי אדם הלכות תפילין.
נח. בענין אם למוד עדיף או מעשה עדיף, בתוס' ב"ק י"ז ע"א ד"ה הא למיגמר בשם השאלתות דרך חדש בשיטת השאלתות.
נט. נבחדושו של הט"ז או"ח סי' קנ"ד סק"ז דהא דאמרינן דאסור לעשות מקדושה חמורה קלה היינו כ"ז שראוי לקדושה גדולה אבל אם אינו ראויה רק לקלה טפי עדיף שיעשו בה לכל הפחות קדושה קלה ממה שתהיה פנויה ותגנז.
ס. בענין שלשים יום קודם החג וע"ד המנהג
שדורשים בשבת הגדול.
סא. הערות באו"ה סי' תל"ד סעיף ב' ברמ"א.
סב. במג"א סי' תל"ו ס"ק ט"ו א"צ לבער כיון דהנכרי נכנס בבית זוכה ג"כ בחמץ שהרי הישראל הפקירו, מבאר בארוכה את שיטת המג"א והגר"א.
סג. הערה בט"ז סי' תל"ז סק"ג.
סד. בבאור הגר"א בסי' תל"ח סק"ד בפירוש דברי הטור, ובחקירת הגרע"א בהטעם דמהריב"ל דספק שנולד בדאורייתא ואח"כ נתגלגל בדרבנן דינו כמו בספק דאורייתא אם הטעם מפני שגם עתה נוגע לדאורייתא או מפני שהיה מעיקרא נוגע לדאורייתא. ואף שאין עתה נוגע לדאורייתא והערה במסכת סוכה דף מ"ז ע"ב דאי איתרמי סעודתא.
סה. במג"א סי' ת"מ סק"א בכ"מ דישראל חייב לבערו ועבר עליו ולא ביערו אם בא הנכרי אחרי הפסח רשאי ליתן לו החמץ.
סו. מבסי' תמ"ג בבאור אגר"א וראיתי דחמץ לפני זמנו אסור בהנאה מרבי שאמר בחמשית צא ומוכרה לנכרים ש"מ שמכאן ואילך אסור, השגה על הראיה הנ"ל.
סז. בבאור הגר"א בסי' הנ"ל בסקי"א דבישראל צריך לבער דלא כב"ח ומ"א, ומהשג"א בסי' פ"ג משמע דלא כהגר"א, דברים נחמדים מסוגית הש"ס בנדון הנ"ל.
סח. הערה בחי' בסי' תמ"ד סק"א.
סט. בחדושו של המג"א בסי' תמ"ו סק"א דחמץ לא נקרא עשה דרבים ודוקא שופר שהיחיד מוציא רבים ידי חובתו, ראיה לדבריו מסוגי' דמו"ק י"ד ע"ב, וצ"ע בדברי המהרש"א שם.
ע. פלפול לשבת הגדול בתוס' פסחים ע"ז ע"א ד"ה שכן יש בהן צד חמור, תוס' ביצה ח' ע"ב ד"ה סוף סוף ותוס' פסחים ע"ז ע"ב ד"ה אחרישא ומתרץ את קושיות תוס' הנ"ל בחדא מחתא עפ"י תוס' יבמות ס' ע"ב ד"ה ומכולהו. פלפל ארוך מאד, ואגב נתבאר בענין הולכת מת ביו"ט ראשון חוץ לי"ב מילין ע"י ישראל דהוה ספיקא דאו' דילמא י"ב מילין הוה דאורייתא עפ"י שיטת הריב"א בחולין קמ"א, סברא נפלאה בענין בעידנא.
עא. בשאלת מג"א סי' תנ"ה סקט"ו אם מותר לכתחילה לערב מים שלנו במים שלא שלנו.
עב. במג"א סי' תנ"ט בסוף הסימן לענין להוסיף קמח, הערות בענין זה.
עג. סיוע לכללו של הסי' בסי' תס"ז סקט"ז אם נשתנה לדבר המותר שיש בעולם דבר מותר כזה בזה אזלינן בתר עכשו.
עד. בחדושו של המג"א בסי' הנ"ל דמים לא הוה דינו באית בו פילי, ובבאור הגר"א בס"ק ל"ו בה"מ להקל בספק משהו אפי' בתר ספק ובדין ספק שנולד בדאורייתא ונתגלגל לדרבנן הערה מחודשת. להצדיק את דברי המג"א בסי' תע"ג ס"ק י"ד בספיקא דמהרי"א כיון דמרור איתקש למצה וגזל פסול א"כ לא יעקור ישראל ומתרץ משום דהמרור נתבטל ועומד ליתלש וס"ל כל העומד ליתלש כתלוש דמיא ומתרץ את השגת רעק"א על המג"א הנ"ל, ומבאר את הסוגיא דחולין ט' ע"א ומחלוקת דרב הונא ורב חסדא אם מעמידין את הבהמה בחזקתם או סכין איתרעי ומעיר דברים מחודשים בענין זה.
עו. בענין אכילה ע"ו הדחק בב"ק ק"י ע"א מתרץ את קושיות התוס' שם.
עז. בענין סברת החיי אדם בנשמ"א הלכות פסח תשובה א' דכ"ז שאין לחמץ זה בעלים אחרים אוקמי הכתוב ברשותו לעבור וכנראה שגם הנו"ב דרך בדרך זו. אבל הח"ס מנגד לסברא זו, מביא ראיות לכאן ולכאן מסוגיות הגמרא בענין שני דברים אינם ברשותו של אדם בב"ק ומוגיא דהיפך את הגלגל בב"ק כ"ט ע"ב, ומתרץ בזה דברי רש"י בסוגיא דאשו משום חציו ומחדש בזה ענין חדש בשיטת רש"י לתרץ את קושיות התוס'.
עח. בחיי אדם כלל קי"ח סעיף י"ח מחדש עפ"י האר"י לפי מנהגנו שמוכרים החדר עם החמץ שמונח בו שעכ"פ מחויב הבע"ב לבדוק כיון שלא החזיק בו הנכרי, הערה מתשו' ח"ס תקל"א נראה להיפך מדברי החיי אדם ועוד הערות שונות בענין בדיקה ובטול.
עט. בענין חדושו של החיי אדם בכלל קנ"א דרוצה בקיומו בחמץ של נכרי מותרי סותר את דבריו ומחדש סברא מחודשת בענין זה.
פ. הערות רבות וחדושים בחיי אדם הלכות פסח.
פא. הערה בחיי אדם כלל קכ"ה סעיף י"ז בענין שרית מורסין.
פב. הערה בחיי אדם כלל ק"ז בענין בליעה ופליטה בכלי בלא רוטב.
פג. בדעת הכלבו דלחומץ ידוע לא מהני בטול, מתרץ את הכלבו מקושיות הפוסקים עפ"י באור שיטת רש"י בבטול.
פד. מצדד דלדעת רש"י עיקר המצוה מקיים קודם זמן איסורו כי לדעת רש"י תשביתו בטול הוא א"כ קאי על לפני זמן איסורו ומדבר בענין לאו הניתק לעשה ולאו שקדמו עשה.
פה. הסבר על הסוגיא בפסחים כ"ט ע"א קנסא קא קניס ר' שמעון הואיל ועבר על בל יראה ובל ימצא עפ"י הסוגיא בפסחים ז', ע"ב שני דברים אינם ברשותו של אדם ובענין גורם לממון ובענין קניס שוגג אטו מזיד פלפול ארוך בענינים הנ"ל.
פו. בחדושו של הפנ"י בשם רש"י דהא דאינו עובר על חמץ של אחרים בבל יראה דוקא בעי ולא בשל ישראל ולא בשל הפקר מבאר את שיטת רש"י עפ"י סוגיא דהואיל, ובענין להשהות החמץ ע"מ לבערו, דברים מחודשים בכל זה.
פז. ישוב קושית ספר קשות מיושב באומר השכחה דמתמה על הרמב"ם שהשמיט הדין של חמצן של עוברי עבירה מותרין מיד מפני שמחליפין בגמרא חולין ד' ע״ב, ובענין רוב וחזקה ובגדר דכאן נמצא כאן היה.
פח. בענין מצוות לאו ליהנות נתנו ואם יוצאין את הארבעה כוסות ביין של שביעית, השגות בענין זה על התקלין חדתין ובענין מצוה הבאה בעבירה מברר הרבה סוגיות בש"ס בדברים מחודשים ובפלפול רב.
פט. אם בעינן לכם בארבעה כוסות ואם שביעית נקרא לכם ובענין ערלה וכלאי הכרם ובענין אין מבטלין איסור, ענינים נפלאים בסוגיות הנ"ל.
צ. בסוגיא בסוכה ל"ה ע"ב בענין אתרוג דתרומה טמאה לא יטול ובענין אתרוג של שביעית.
צא. בענינים הנ"ל, וחקירה אם אפשר להתפלל מוסף לפני שחרית אם מצא את הצבור בביהכנ"ס מתפלל מוסף, בענין תדיר ומקודש בענין חגיגת הפסח ותמיד של בין הערבים.
צב. בפירוש המשניות להרמב"ם פ״ח ביומא לענין אין מאכילין מחצר הכבד שלו מישב השגת חכם אחד על באורו ברמב"ם הנ"ל (בענין קמיעות ורפואות וסגולות) מבאר את כל זה בארוכה. בענין הנ"ל אם מותר לחולה שיש בו סכנה רפואה סגולה, סימן זה כלול מכמה ענינים מחודשים באריכות רבה.
צד. בקושית הכ"מ מובא במג"א סי' תפ"ט סק"א למה מברכין על הספירה ביו"ט שני ולא חיישינן לזילותא דיו"ט ומ"ש דלא מברכין על הסוכה בשמיני, הערה בענין לא תתגדדו.
צה. בדברי הט"ז בסי' ת"ז סק"ג בענין ספק צידה ודבר שי"ל מתירין ובענין ספק בגוף וספק בתערובות ובענין חזקה עשויה להשתנות הרבה סברות מחודשות.
צו. בדברי המג"א בס"ק י"ד דאם נפל אחד לים מותר ובענין יל"מ ובענין כל דפריש ובאור על דברי רעק"א בהגה בסי' תמ"ז סעיף ד' דלכן נפל פת ליין אסור אף דהוה ספק דרבנן מפני שיש לו מתירין דגם לשנה הבאה יהיה מותר ע"י סינון.
צז. בענינים הנ"ל ובענין אם מחמירינן בשתי חומרות ביש לו מתירין ומבאר בזה חלוקי דיעות בין הר"ן והרא"ש ובענין ס"ס ביש צט. קב. קנ. קד. קח. קז לו מתירין ובענין לא נודע וספק בגוף וספק בתערובות, ונ"מ בין התה"ד והר"ן ובאור הש"ך בכללי ס"ס דשלש ספיקות מהני אפי' לענין חזקה. ובענין הכנה וחזקה עשויה להשתנות ונכלל בכ"ז הרבה חדושי דינים.
צח. בענין ספק מוכן בט"ז סי' תצ"ז סק"ט וחלוקו של רעק"א דע"כ לא אמרינן ספק מוכן דאסור אלא בספיקא דמעשה אבל בספיקא דדינא לא. באור הענין הנ"ל בארוכה עפ"י הסוגיות דיל"מ.
צט. בענין הגעלה ולבון בי"ט ובאור סוגיות הגמ' בביצה י"א דבטומאה דרבנן לא הוה מתקן וסוגית הגמרא בשבת ל"ד בענין מעשרין דמאי וסוגית הגמרא בשבת קמ"ב ע"א דמוכח משם דאף באיסור דרבנן נמי הוה מתקן ובסוגיא דאין מטבילין כלים בביצה ויחי ובענין הפרשת תרומה, נתחדשו בכל זה הרבה דברים.
ק. בבאור הגר"א בסי' תקט"ו סק"ז.
קא. הערות בחיי אדם הלכות יו"ט בענין יו"ט שני אם מקדימין שבחיינו לסוכה, ובענין חליבה לתוך לביבות.
קב. הערה בחיי אדם כלל צ"ה בענין רחיצת תנוך ביו"ט.
קג. הערה בחיי אדם בכלל ק"ה בענין צרכי רבים בחוה"מ, ברור שאלם אם מותר לכתוב מכתב בחוה"מ שספק לו אם ישיג שליח לשלוח את המכתב. בענין הלל בבית האבל בר"ח אם צריך לאומרו אח"כ בביתו.
קד. בענין שחיטת מסוכנת ביו"ט, השגה בענין זה על ספר זכרון יעקב.
קה. על דבר החקירה מהגאב"ד דק"ק נווארק לענין המבואר בשו"ע דביו"ט מותר לחלוב בהמה העומדת לאכילה לחוך האוכלין ובשבת אסור משום דביו"ט מותר לשחוט את הבהמה לכן נחשב הבהמה לאכול אבל שבת כיון דאסור לשחוט הוי פוסלת, והחקירם היא האיך הדין לבני הישובים שדרים חוץ לתחום ואין שוחט אצלם, אם כן להם נחשב הבהמה לפסולת, מבאר בארוכה דיני מוקצה ושבית וחולה שאין בו סכנה.
קו. באור סוגיא תמורה בביצה דף ח' ע"ב ואזדא רבא לטעמיה.
קז. חקירה הא דקיי"ל דשכר שבת ויו"ט אסור רק בהבלעה מותר האיך הדין בחול המועד אם מותר לקחת בלא מלאכה ובלא הבלעה כגון להשכיר ספינתו או בהמתו בלא הבלעה, באור הסוגיא במו"ק י"א ע"ב דאריסין ומכירין, ובאור שיטות רש"י והרא"ש בענין זה, ושיטת רש"י והראב"ד ונתחדשו בעה"י דברים מחודשים בענינים אלה.
קח. בענין קושית הראב"ד בספר תמים דעים על הרי"ף שפסק דלכם ולא לנכרים א"כ אמאי קאמר רבה (בביצה ו' ע"ב) מאי טעמא שתיק רב לימא להו הואיל ומוכן אגב אמו לכלבים הא אסור לשחוט לכלבים, תרוץ בטוב טעם על קושית הראב"ד ובאור כל הסוגיא שם. הערה ברמב"ם שפסק דאין שורין דיו וסממנים מטעם צובט ולא משמע כן בגמרא שבת י"ח ע"א דהתם מוכח מטעם לישה, תירוץ על הקושי' הנ"ל.
קט. בחדושו של המשיב דבר בח"א בסי' ל"ה בענין מכירה וקניה ע"י עכו"ם בחוה"מ מבואר ענין איסור מכירה וקניה בחוה"מ, הערה בחיי אדם כלל ס"ו סעיף י"א בענין מוקצה מחמת מצוה.
קי. במג"א סי' תקנ"א סק"ו בהלכות תשעה באב הפוסק כי במקום שנהגו למעט כל מו"מ בת"ב לא מהני התרה כיון דיש פוסקים ס"ל הכי כבר קבלו אבותיהם כדעת ההוא ברור השיטה הנ"ל, ובענין טבילת מצוה בתשעה באב וביו"כ.
קיא. חקירה, בתשעה באב שאינו נדחה אם מותרין המוהל הסנדק ואבי הבן תליה בפלוגתא של ר"ג וחכמים אם התחילו להתענות קודם ר"ח וכו' אם פוסקין או משלימין, אגב נתחדש בזה הרבה דברים ומבואר דברי המג"א.
קיב. השגה על החיי אדם למה לא הזכיר שאסור לכבס ביום עשירי באב עד חצות היום, וגם מלשונו נראה דיש מקומות נהגו לשחוט לצורך אכילה למחר לפני חצות וזה תמוה, ובענין אמירת כהנים בת"ב. בענין ענינו אם אין מנין מתענים בביהכנ"ס ובענין תענית יחיד על צרתו.
קיג. הערה בט"ז או"ח סי' תקפ"ה סק"ג לענין הפטרה.
קיד.לפסקו של הרמ"א בסי' תקפ"ו סעיף כ' לענין שופר דאפי' אינו בולט לצד הרחב רק שוה לחיצון הואיל ובולט לצד הפה ותקע בפנימו יצא והרמ"א חפץ להוכיח את דינו גם מהרא"ש ולענ"ד לא נראה כן מהרא"ש, בענין תפילת שחרית בהשכמה בזמן דליכא חרון אף עי' במג"א תקצ"א סק"ט, באור הלכה בענין זה.
קטו. במג"א סי' תרנ"ח סק"י בענין דבר שנאסר במנין, ביאור הנ"ל. בענין נענוע בסוכה בסי' תרכ"ט סקי"ט במג"א.
קטז. בענין סוכך ע"ג מבוי שיש לו לחי וכו' הרי זו סוכה כשרה לאותה שבת שבתוך החג באו"ח סי' תר"ל סעי"ז. באור הנ"ל ובאור התוס' בסוכה ז' ע"ב ד"ה סוכך כו'. באור דברים בתעשה ולא מן העשוי בסוכה. ענין חדש דבפסול דרבנן לא שייך תומהע". באור דברי עמודי אור בענינים הנ"ל.
קיז. הערה בחיי אדם הלכות סוכה בכלל קמ"ו סעיף ט"ו בענין היוצא מסוכה.
קיח. בענין קושיית התוס' סוכה דף ט' ע"א דלך למעוטי גזילה תיפוק ליה משם מצוה הבאה בעבירה, ואגב מבואר סוגי' דתקפו כהן. וסוגי' דשתק ולבסוף צוח בב"מ. ונתחדשו בה דינים והסברים נפלאים.
קיט. בענין הנ"ל, ובענין חקירת המהרי"ט אלגזי אם עבירה בשוגג נקרא עבירה בענין סברת הנתיבות דבגזילת עכו"ם רק הלאו עובר ואינו מחויב להשיב, ובענין לאו הניתק לעשה.
קכ. בענין תענית חלום ביו"כ, בדברי המג"א בהלכות יוה"כ סי' תר"ד סק"א וקושיתו על המהרי"ל, באור הנ"ל בענין אם אפשר לחדש מצוה חדשה בסברא גם חקירה חדשה לענין ספק דרבנן היכא שמעיקרא הקילו נגד הדאורייתא ואח"כ ספק אם במקום אחד הניחו על הדאורייתא אבל מסבת סברתם ולא מסבה דאורייתא. ונתחדשו דרך אגב הרבה ענינים.
קכא. בענין פסולו ראשון של אם נטלין בשני, בהלכות לולב סי' תרמ"ט סעי' ה' מתרץ קושית רעק"א בענין זה ומבואר דעת הגר"א ולענין חנוך קטן בסדור מצוה.
קכב. בענין סתירת הש"ע דבציצית פסק דמותר ליטול טלית של חבירו ולברך עליה ובלולב פסק דביו"ט הראשון אינו יוצא בלולב של חבירו. מבאר את המג"א ורעק"א בענין זה, הערה במג"א סי' ש"ו סקט"ו בענין מתנה בשבת.
קכג. בענין אם אומרים חטא בזה בשביל שיזכה בזה בט"ז סי' תרנ"ה סק"א.
קכד. בענין קטן קונה אקנויי לא מקני בהגהות אשרי סוף סוכה, מבואר דעת הרמב"ם דקטן מדרבנן יכול להקנות ורק שקנין דרבנן לא מהני לדאורייתא עפ"י הסבר האבני מלואים וספקא דשער המשפט בשותף עם גר והגר מת דאחר קונה בלא קנין, מבואר שיטת הגר"א כקנין קטן, בענין אם לחנוך בעינן ג"כ כעין דאורייתא. באור המשנה במעילה פ"ג שלם ביד פקח ונזכר קודם שהגיע לחנוני החנוני מעל לכשיוציא. ובאור דברי התוס' מעילה דף כ"א ע"א ד"ה נתנו ע"ג הקוף. באור פיה"מ להרמב"ם במשנה הנ"ל. ענין נחמד בשיטות רש"י והרמב"ם בנזכר השליח. באור דברי הרמב"ם במשנה דתנו בשר לאורחים. בקונטרס זה כלול הרבה חדושים.
קכה. בחקירה אם יש לאורח קנין קודם שאוכל או לכהפ"ח בעת אכילה. בענין נתינת מעות חטים לפסח בענין שאילה באכילת מצה.
קכו. דרוש ברמב"ם הלכות חו"מ דכתב דחמץ אסור בכ"ש וידוע הקושיא הא בלא"ה קי"ל כר"י דחצי שיעור אסור מן התורה, באור השג"א בהלכות חמץ דלענין בל יראה אינו עובר בחצי שיעור.
קכז. בבאור סוגית אגמרא ביצה ד' ע"ב בהדין דרב מתנא דלהכי מותר לבטל אף שאסור לתקן ביו"ט דדמיא לטבילת כלים כיון דבלאו הכי נמי חזיא למסר. באור כל זה, ובאור שיטת המחבר ביו"ד סי' צ"ט סעיף ו' דבאסור דרבנן שנפל מאיליו מרבה עליו ומבטלו, בענין מקלי קלי איסוריה, בבאור דברי המרדכי פ"ק דסוכה בענין זה, בענין השפיל הענפים בסי' תרכ"ו באור הגמרא בביצה הנ"ל כמין חומר, הערה בנחלת ועקב על ביצה.
קכח. שאלה, אם מותר לומר לקטן ליטול לולב מהאילן בעד הקטן בעצמו אם מותר בשביל חנוך הקטן. באור דברי המג"א בתקיעת שופר שמותר לומר לקטן לתקוע, וקושיתו וחדושו בזה דשבות בשביל מצוה מותר, בסקירה אם באיסור דרבנן אמרינן לא תאכילום ובאור שיטת הרשב"א בזה וסברת רעק"א בשם הר"ן דלצרכינו גם באיסור דרבנן אסור, דבר חדש בענין אמירה לקטן ואמירה לעכו"ם.
קכט. חקירה, אם קנה אתרוג ולולב רק במשיכה אם יוצא בזה את המצוה, בפלוגתא אם משיכה קונה מדאורייתא במטלטלין ואם קנין בדרבנן מהני מדאורייתא, חדושים נחמדים בענין זה, גרגיר אחד בתירוץ קושית המנחת חנוך בפ' אמור לענין חלוק מלאכות ביו"ט.
קל. בענין קושית רעק"א בהלכות חנוכה סי' תר"ע בשם הב"ח האיך התירו בחותמו של כה"ג ליחוש לטומאה וזיבה.
קלא. דינים היוצאים מסימן תרע"ז בהלכות חנוכה.
קלב. כללים קצרים בדיני קדיש ויאצ"ט.
קלג. באור דברי הר"ן במג"א סי' תרע"א סק"ה.
קלד. במג"א סי' תרצ"ג אם לומר קדיש שלם אחר תפלת י"ח קודם איכה, הערה בתוס' ברכות י"א ע"ב ד"ה שכבר נפטר באה"ר.
קלה. בקצור דיני הדחיות לענין תענית.
קלו. בדבר הדלקת אלקטריה ביו"ט (מודפס בהמשכים בחוברת קול תורם המופיע בירושלם) וכוח עם הגאון הראב"ד רצ"פ פרנק שליט"א. באור דברי המשנה ביצה ל"ג ע"א אין מוציאין אור:
ובאור שיטות הרמב"ם והראב"ד בענין זה. באור המ"מ בדברי הראב"ד ופירושו של הט"ז במ"מ. באור דברי הט"ז בארוכה. ענין מוקצה, הכנה ונולד, שיטת המאירי בביצה. באור אם פתיחת הזרם נקרא מזיד או רק גרמא, הערות חכמים בענין זה. בענין הכנה בידי אדם וכו', אגב זה נתבארו כל הסוגיות בענין זה יפה.
הערה לסי' קי"ח.
ת ו ש ל ב ״ ע