כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב· רבי שלמה נתן קוטלר
הלכות שבת ויו"ט וחוה"מ ושאר הלכות · סימן נז
הנה יעיין בחיי אדם בכלל י"ד הלכות תפילין סעיף י"ג יעיין שם בדבריו ואם אינו יודע אזי עכ"פ יהי' בן י"ח שנים עכ"ל.
כתבתי בגליון יעיין בתשובת רע"א זצ"ל בסי' ז' שתמה ע"ז השיעור דוק שם, והביא זה בשם א"ר דסובר ג"כ די"ח שנים אינו מעלה כלל לענין זה דוק שם. ועיין בכלל זה בחיי אדם עוד בסעיף כ"א ואם נפסקה הרצועה של ראש סמוך לקשר וכו' דעכ"פ באותה חתיכה יהי' הקשר וכו' אבל כשנפסקה ש"י הוי הורדת קדושה וכו' דוק שם זה הדברים כאן אינם מובנים דמ"ש בשל ראש הוי באותה חתיכה ובשל יד נקרא בחתיכה אחרת, אך יעיין במקור במג"א ובמחצית השקל דבשל ראש מיירי דיהפוך במעברתא גופא ע"כ הוי באותה חתיכה והחיי אדם סתם הרבה דבריו בזה דהעיקר אם בשל ראש ג"כ יניח מה שהי' סמוך להקשר למטה ממש בודאי דינו כמו בשל יד, ולפי"ז כיון דבשל ראש מיירי במעברתא יעיין לעיל בסעיף ח' דבתוך שיעור זה א"א לתפור א"כ כיון דמיירי בשל ראש להפוך במעברתא וזה נצרך ע"י תפירה ודוקא בשעת הדחק אפשר לתפור והחיי אדם סתם וזה מכשול למעיין ועיין במחצית השקל שהוא ג"כ העיר דהדין דהביא המג"א ברצועה של ראש אינו להלכה דאסור לתפור במקום זה רק המג"א הביא ראי' זה לענין הורדה דלזה הסברא אין פלוגתא דוק בדבריו וגם במרוצה לפי סוף הראי' ממג"א מתוס' שבת מקרשים דמשכן יעיין במחצית השקל דהתם באותה חתיכה כיון דנסר אחד הוא אלא שמהפך מה שלמעלה למטה לכאורה לפי"ז נופל סברא זו דבאותה חתיכה לא שייך הורדה ולענ"ד צ"ע אפי' באותה חתיכה אם שייך הורדה מזה נ"מ לענין שעת הדחק אם אין לו רצועות אחרות דאם יש לו בל"ה אסור לתפור דוק לעיל, אך אפשר יש להעיר דבשעת הדחק דאם לא יוריד יבטל מצות תפילין אפשר דוחה העשה הלא תעשה דאין מורידין ובפרט שזה בודאי באופן כזה הוי רק איסור דרבנן להוריד אך יש לעיין אם עשה דאינו שוה בכל דוחה לא תעשה דעשה דתפילין הוה עשה דאינו שוה בכל דאינו נוהג בנשים והלא תעשה דאסור להוריד דבר מקדוש' נוהג גם בנשים, אך זה בורכא סון דהא דעשה דוחה לא תעשה ילפינן מכלאים בציצית וציצית נמי לפי הלכה דקיימ"ל דאינו נוהג בנשים הוי ג"כ עשה שאינו שוה בכל מכ"מ דחי דוק בזה אך זה יש לעיין דהדין דאין מורידין ילפינן מהפסוק את מחתות החטאים וכו' ויקדשו יעיין בחיי אדם בכלל ס"ח בהלכות זהירות המצות בסעיף כ"א א"כ כתב הקרא בלשון עשה האיסור דאין מורידין א"כ מאי אולמא האי עשה דתפילין מהאי עשה דאין מורידין דו"ק אך זה נוגע בהחקירה אם עשה דקום ועשה דוחה עשה לדשב ואל תעשה יעיין בשג"א בסי' ל"ג בדיני ציצית בד"ה ועוד יש לי להר' ברורה לזה שאין עשה דקום ועשה דוחה לעשה א' שאזהרתה היא בשב ואל תעשה דוק שם. ואני כתבתי שם על הגליון יעיין במהרי"ק שורת קל"ח סובר להדיא כהפנים דאפי' עשה דשב ואל תעשה מכ"מ כח עשה עלי' דוק שם דאל"כ נופל קושיית השואל שם בריש הסימן דו"ק. ועיין בקונטריס אחרון על השג"א שהביא בשם הפנ"י דהביא בשם הרשב"א דעשה דקום ועשה דוחה לעשה דשב ואל תעשה אך יעיין שהביא בשם הפלאה דמתפלא על פנ"י כהשג"א סובר הפלאה ע"כ לפי"ז עשה דתפילין אינו דוחה לעשה דאין מורידין דו"ק יעיין בעין יצחק חלק ראשון באו"ח בסי' ט"ו א' י"ז דבעל עין יצחק מתרץ קושי' השג"א מעל הרמב"ם ולפי"ז יש לקיים דעשה דקום ועשה דוחה עשה דשב ואל תעשה ע"כ לפי"ז עשה דתפילין דהוי קום ועשה דוחה לעשה דאין מורידין דהוי רק שב ואל תעשה. אך אני כתבתי על הגליון שם יעיין בתוס' יבמות דף ה' ע"א ד"ה ואכתי ואורי דפריך מואל תחזיר אבידה מוכח מזה דלא סובר התוס' כהרמב"ם דו"ק דאל"כ למה למיפרך מפני שאבידה הוי עשה ולא תעשה אפי' בלאו זה מצות להחזיר אבידה הוא קום ועשה וכיבוד הוא בשב ולא תעשה במקום זה אלא מוכח דבאופן כזה אמרינן שב ואל תעשה עדיף רק אם יש בקום ועשה גם לא תעשה בזה אולמא זה מזה דו"ק וזה ראי' דלא כהרמב"ם ולא כהשג"א דו"ק ע"כ עשה דתפילין אינו דוחה עשה דאין מורידין, אך יעיין בפרי יצחק להגאון ר"י בלאזער בסי' נ"ב בד"ה שם אך באמת נראה דמ"מ לא איצטריך קרא דוהתעלמת וכו' באמצע דבריו שם ולכאורה צ"ע דאמאי מקרי דעשה דכבוד דוחה לא תעשה ועשה דאבידה נימא איפכא וכו' וה"נ דהרי אם יחזיר יעבור על כיבוד אב בקו"ע וכו' יעיין שם (ולפי דברי דלעיל נופל קושי' דאדרבא כיון דהקיום דמכיבוד הוא בשב ואל תעשה והקיום דאבידה הוא בקום ועשה ע"כ דוחה המצוה דאבידה למצוה דכיבוד דהמה מצוה בשב ואל תעשה והא דהביא זה הספר בזה הפיסקא משיטה מקובצת דמסתברא דעשה דיעבור בשב ואל תעשה יהי' נדחה מעשה דיעבור בקום ועשה זה דוק לענין לא תעשה ועשה כלל דשב ואל תעשה עדיף אף דהקום ועשה יש לו נמי עשה אבל לענין עשה דוחה לא תעשה לחוד בזה אדרבא קום ועשה עדיף דו"ק) והנה הוא בעצמו היינו הספר הזה הביא דברי הרמב"ם בספרו בדף פ"ט ע"א הרמב"ם מהלכות שחיטה פי"ג דעשה דקום ועשה דוחה לעשה דשב ואל תעשה דו"ק א"כ נופל דבריו הנ"ל בדף צ' דאין צ"ע כלל הצ"ע הנ"ל שלו דו"ק (א"כ לפי"ז כיון דהרמב"ם גופא פסק דדוחה) השג"א הוכיח דאינו דוחה ודחיית העין יצחק דוחק יעיין בדבריו שהניח בעצמו בדוחק וגם הפלאה הסכים לשג"א ואנחנו הוכיחו ממהרי"ק כשג"א וגם מתוס' בודאי הדין כן ע"כ בא עשה דתפילין ודוחה העשה דאין מורידין ע"כ כיון דמיירי החיי אדם בשעת הדחק דאל"כ אפילו בשל ראש נמי אסור בשביל זולת האיסור דאין מורידין אסור בשביל דאסור לתפור במקום זה א"כ כיון דמיירי בשעת הדחק א"כ אפילו בשל יד אפי' דלא הוי באותה חתיכה ג"כ מותר דדוחה העשה דתפילין, ע"כ צ"ע דברי החיי אדם שהציג נ"מ בין של ראש לשל יד ולדברי אין נ"מ והמג"א מיירי באמת שלא בשעת הדחק ובאמת בשל ראש נמי אסור יעיין במחצית השקל ודו"ק מראי' מתוס' יבמות יש לדחות דיעיין בתוס' קדושין דף ל' דמיירי באמר לו להביא גוזלת א"כ גם כיבוד אב בקום ועשה יעיין בפרי יצחק הנ"ל דלפי"ז נופל ראיתו מהתוס' כיון דכיבוד אב הוי נמי קום ועשה ודברי פרי יצחק ניחא דהוא במקום זה דלא כהרמב"ם ע"כ מקשה דלענין דחי' אינו מצטרף הלא תעשה דו"ק ויש לפלפל עוד בזה היכא אינו מצטרף דוקא במקום שהדחי' יש לו גם לא תעשה אבל במקום שרק הדוחה יש לא תעשה יש להצטרף דו"ק והנה לענ"ד במקום זה הוי רק איסור דרבנן להוריד ע"כ יש לעיין אם העמידו דבריהם באופן זה תלוי הצ"ע.