אור ברסלב
כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב הלכות שבת ויו"ט וחוה"מ ושאר הלכות › סימן כא

כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב· רבי שלמה נתן קוטלר

הלכות שבת ויו"ט וחוה"מ ושאר הלכות · סימן כא

סימן כ

בחיי אדם בכלל מ"ו בסעיף ח' שם בסוף הסעיף ומיהו באיסור מוקצה דלית לי' שורש בדאורייתא כלל נראה דמותר לכל אדם וכו' כתבתי בגליון שם וזה לשוני דבריו דהאחר מותר לעבור אסור בשביל הפסד חברו צ"ע לי הנה יעיין בתו' שבת ד"ה וכי אומרים וכו' בדף ד' שם דיש תירוץ בתו' דאפילו היכא דחבירו לא פשע מכ"מ היכא דלא הוי מצוה רבה אסור בשביל חברו א"כ כיון שאסור לחטא בשביל הצלת חברו מאיסור א"כ לכאורה מכש"כ בשביל הפסד חברו דו"ק אך מכ"מ נראה לענ"ד לישב זה מפני כיון שבשלו הי' מותר א"כ איכא עליו מצות השבת אבדה דנשאר הכלל כל שבשלו הוא מחזיר חייב בשל חברו א"כ בא מצות השבת אבדה ודוחה האיסור דרבנן דאתי' דאורייתא ודחי דרבנן יעיין בשבת בדף קכ"ח ע"ב כעין זה [ואין לומר דהא דשל חברו מותר נידחה בשביל הפסדו יעיין בבא מציעא אפס וכו' אך מזה הגמ' שבת ראי' דהנה ידוע דצער בע"ח נידחין בשביל צורך האדם אפי' כ"ש ומכ"מ נידחה האיסור בשביל צער בע"ח דבזה לא ניקרא צורך האדם רק שוקלין הדין בזה כיון שהיא דאורייתא דוחה הדרבנן כמו כן הכא נמי בנידון דידן צורך חברו נידחה בשביל צורכו אבל צורך חברו בשביל הדין האיסור בזה שוקלין וכיון דזה דאורייתא השבת אבידה נדחה בשביל זה איסור דרבנן. והנה יש לעיין בהגמ' בבא מציעא דף ל"א ע"א בקושיית הגמ' מדמינן איסור בשביל ממונא דוק שם וגם עדין צ"ע דלפי"ז קשי' בשבת ד' ד' נמי יבא הדאורייתא של חברו וידחה איסור שלו הדרבנן אך יש לעיין בזה לענין בעידנא דבשבת לא הוה בעידנא דאם הוה בעידנא הי' באמת כן הדין דהנה יש ראי' דגם לא תעשה של עצמו נדחה בשביל דחברו ויש בזה אריכות דברים לברור והעיקר דבשבת לא הוה בעידנא ע"כ לא שייך דחי' רק להציל את חברו בזה אינו מחויב אבל בזה בנידון דידן בחיי אדם הוה בעידנא] אך לפי"ז צ"ע גם באיסורים שיש עיקר בדאורייתא ג"כ צריך להיות מותר לפי"ז כיון דבשלו הי' מותר א"כ איכא השבת אבידה דוק וצ"ע עדין דברי האו"ה המובא בחיי אדם דמ"ש בין שיש לו עיקר לשאין לו עיקר אף שיש עמדי לתרץ מכ"מ צ"ע דיש עמדי לתרץ דהיכא דבשלו מותר מצד הדין דבמקום הפסד לא גזרו אז שייך מצות השבת אבידה אבל היכא שמותר רק בשלו משום דבהול והחשש שמא יעבור על איסור חמור מזה א"כ בזה לא שייך הכלל דבכל שלו ע"כ היכא שיש לו עיקר בדאורייתא דבשלו מותר רק מפני שבהול לא שייך הכלל דכל שבשלו אך עדין צ"ע דמשמע דאפי' איסורים הקלים מותר רק משום בהול דוק בסעיף ו' בזה הספר בסי' זה וצ"ע בזה באמת אם יש איסורי דרבנן דמותר בשביל הפסד דלא טעם דחיישינן שמא יעבור על איסור חמור יעיין בכלל ס"ב א"ו דמשמע רק שבות דשבות מותר במקום הפסד גדול דו"ק ויש לעיין בזה ע"כ דברי האו"ה צ"ע דממה נפשך אם כיון דהתיר רק בשביל שהוא בהול ולא שייך בזה כל שבשלו א"כ אפי' היכא שאין לו עיקר נמי ואם אפי' בזה שייך כל שבשלו א"כ אפי' יש לו עיקר נמי דוק וזה הערה חדשה והנה בעיקר זה יעיין ביו"ד בסי' ש"פ בפ"ת בס"ק א' מה שהביא בשם חמודי דניאל דבדבר האבד של חברו ג"כ מותר האבל ולזה ראי' לדבריו מהאו"ה הנ"ל אבל דברי האיסור והתיר צ"ע מפני הנ"ל דו"ק.

תוכן העניינים

כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה