כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב· רבי שלמה נתן קוטלר
הלכות שבת ויו"ט וחוה"מ ושאר הלכות · סימן י
יעי' בט"ז בסי' רפ"ח הנ"ל בס"ק ג' לענין אם ביום א' תענית בל"ה אם עולה לכאן ולכאן ויוצא בזה מה שצריך למיתב תענית לתעניתו דוק שם, וכתבתי על הגליון לענ"ד להביא ראי' מפורשת דבחובה אחד יוכל לפטור כמה חובות יעיין במנחות פרק ז' משנה ו' דמבואר להדיא דבעינן קרא לזה אבל מצד הסבר' היינו אומרים דחובה אחד עולה לכמה חובות ואין לומר דלמדין משם יעיין בתוי"ט מה שהביא בשם התו' משמע דאין למדין משם ע"כ משם ראי' דהיכא דלא כתיב קרא הדין דבחובה אחד עולה לכמה חובות, אך לענ"ד דמשם יש להוכיח איפכא דהא דלא למדין משם דהקרא כתוב להדיא הלימוד על צאן ובקר א"כ בא הכתוב רק לגלות על צאן ובקר אבל לא על השאר אבל באמת למ"ד דיליף מחטאת כיון דמחטאת ילפינן לכל דבר, אך מכ"מ משמע דדוקא בקרבנות הדין כן אבל לא בשאר דברים דו"ק בגמ' שם, אך יש לעיין שם היטב דלענין פסח דילפינן וע"ז ליכא שום היקש אלא מוכח לכאורה דילפינן במה מצינו לכל הדברים שלא כתוב שם בקרא א"כ אפשר דאפי' לשא"ד נמי ע"כ יש לעיין שם או דיש הוכחה לכאן משם דבשאר דברים עולה לכאן ולכאן או להיפך דקשי' משם לכאן ואפשר דהדין דיוצאין בנדרים בשמחה הוא נמי מפני זה המשנה לומד מצאן ובקר ע"כ דוקא ע"ז אבל לא בשא"ד, אבל לר' עקיבא דיליף מחטאת אין יוצאין בשמחה עם נדרים דו"ק ע"כ נופל ראי' הט"ז מזה וגם בל"ה יש עמדי לחלק משמחה אך מה אני להרהר וצ"ע בזה והלכה כר' עקיבא שם והנה לענ"ד דמזה הגמ' הנ"ל יסוד גדול לזה.