כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב· רבי שלמה נתן קוטלר
הלכות פסח · סימן צו
יעיין במג"א בסי' ז' בס"ק י"ד מה שכתב דאם נפל אחד לים מותר יעיין בדבריו לענ"ד להעיר בדבריו. הנה אקדים יעיין בהגהות רע"א זצ"ל בסי' הט"ז בסעיף ד' בהגה ראשונה שם דמחדש דלכן נפל פת ליין אסור אף דהוי ספק דרבנן. מפני שיש לו מתירין דגם לשנה הבאה יהי' מותר ע"י סינון דו"ק דלכאורה קשה על דבריו דהא מוכח מיו"ד אפי' בדבר שיש לו מתירין מכ"מ אם נפל לים וספק אם יש כאן האיסור מותר מפני שאפי' אם יש כאן לא בטל רק מדרבנן וע"כ אם ספק אם יש כאן האיסור הוי ספק דרבנן אף שבדבר שיש לו מתירין לא אמרינן ספק דרבנן לקולא ועיין ביצה דף ד' ע"א תירוץ רב אשי שם יעיין שם, ע"כ לכאורה מוכרחים אנו לחלק בין אם יש כאן הדבר שהספק עליו אף שהוי ספיקא דרבנן מכ"מ החמירו בדבר שיש לו מתירין אבל בנפל לים שספק אם יש כאן הדבר כלל בזה לא אמרינן להחמיר אף שיש לו מתירין כן מוכרחין אנו לכאורה לחלק, א"כ בנידון דרע"א הנ"ל ספק אם הי' כאן האיסור מעולם דוק וכש"כ מנפל לים ע"כ דברי רע"א צ"ע למאד, וכן הקשה רב אחד זאת ואין לתרץ דברי רע"א הנ"ל עפ"י דברי הש"ך ביו"ד בסי' ק"י ס"ק נ"ז שיש להחמיר בנפל לים בדבר שיש לו מתירין אך יעיין בש"ך בס"ק נ"ח דלצורך יש להקל וסברא דאפי' בלא הפסד מרובה אסור א"כ בודאי בשביל צורך מצוה או צורך י"ט ושבת בודאי יש להקל א"כ קשיא על רע"א זצ"ל הנ"ל לסברתו אמאי סתם הרמ"א דאסור ולא מפרש דלצורך הנ"ל יש להקל דוק, ע"כ נראה לענ"ד לתרץ דברי הגאון רע"א זצ"ל בטוב טעם דהנה הוא לא סבר הח?ילוק דחלקתי לעיל בין ספק דרבנן היכא שאיכא כאן הדבר בודאי שהספק עליו והוי דבר שיש לו מתירין התם החמירו והיכא שהספק אם יש כאן הדבר סתם הקילו אפי' בדבר שיש לו מתירין כיון דהוי ספיקא דרבנן וספק אם יש כאן האיסור הגאון הנ"ל לא סובר זה החילוק כלל וכלל דהנה הוא לומד חילוק אחר לחלק בין נפל לים לבין תירוץ רב אשי בביצה דף ד' ע"א דהנה החילוק הנ"ל שחלקנו ברא' הוא מופרך מהדין דלא אמרינן כל דפריש בדבר שיש לו מתירין יעיין בכמה מקומות במג"א בסי' תקי"ג וברע"א באיזה מקומות אף שהתם ספק אם יש כאן האיסור מכ"מ מחמירין ולא אמרינן כל דפריש וכו' בדבר שיש לו מתירין ובאמת הר"ן בביצה, חקר בזה אבל כבר הכריעו בזה דאמרינן בזה להחמיר ואין להאריך בזה ע"כ מופרך סבר' הנ"ל דו"ק ע"כ סובר הגאון רע"א הנ"ל חילוק אחר מפני שהוא מסביר דהא דמתירין בנפל לים מפני שלא החמירו חכמים כ"כ להחמיר מקודם דלא בטיל בתערובת בשביל דבר שיש לו מתירין ואח"כ אם נפל לים נמי יחמיר דלא אמרינן בזה ספק דרבנן להקל להחמיר בתרתי דלא אמרינן בטיל דלא אמרינן אח"כ ספק דרבנן להקל והכל בשביל יש לו מתירין לא אמרינן כ"כ לא החמירו כן הסבר' דנפל לים מותר ואף בביצה אמרינן מקודם ספק דרבנן להחמיר ואח"כ אם נפל בספק ביצה שנולדה בתערובת דלא בטיל א"כ הוי נמי תרתי זה לא נחשב לתרתי יעיין ביו"ד בסוף סי' ק"י במחבר וברמ"א דכיון דלא הוי בגוף אחד לא נחשב לס"ס דו"ק שם ע"כ אף דהתם בדאורייתא מכ"מ יש לומר בדבר שיש לו מתירין עשוי כעין דאורייתא ע"כ כיון דמעיקרא החמירו בהביצה הוי כודאי איסור ואסור אח"כ אפי' בתערובת אבל בנפל לים לא החמירו בתרתי ע"כ כיון דסבר' דהא דהקילו בנפל לים מפני שלא החמירו בתרתי יש לחדש עפי"ז היכא הקילו בנפל לים דוקא היכא דהא דלא בטיל הוא בשביל יש לו מתירין אבל היכא דלא בטיל לא צריכין אנו ליש לו מתירין היינו שבל"ה לא בטל דהיינו אם זולת דבר שיש לו מתירין הי' ברי' או חתיכה הראוי' להתכבד או דבר שבמנין בזה אם נפל לים כיון דהא דלא בטיל זולת הסברא דיש לו מתירין נמי לא בטיל מפני ברי' או זולת מעלה אחרת ע"כ היכא שנפל לים כוי ספיקא אם יש כאן האיסור דברי' או לא בזה דדבר שיש לו מתירין אמרינן לחומרא אף דהוי ספק דרבנן מכ"מ בדבר שיש לו מתירין אמרינן ספיקא דרבנן להחמיר כמו בספק מוקצה דבזה לא הוי בתרתי דו"ק, ובזה שפיר דברי רע"א זצ"ל הנ"ל בסי' תמ"ז דהא דחמץ לא בטיל לא הוי מפני דבר שיש לו מתירין דקיימ"ל דחמץ לא נקרא דבר שיש לו מתירין יעיין בדבריו ע"כ הא דלא בטיל חמץ הוי מפני חומרא דחמץ ע"כ בספק אם יש כאן האיסור נמי אסור כיון דלזה כספק הוי יש לו מתירין דוק בדבריו ולא הוי חומרא בתרתי דו"ק כי נכון הוא, ע"כ לענ"ד מצאתי בזה להעיר על המג"א הנ"ל דהנה בגוזלת איכא עוד סברא דבשביל זה לא בטיל יעיין במחצית השקל בשם הר"ן דיש עוד סברא דבש"ז לא בטיל מפני שהוי בע"ח וכן איתא בתוס' ע"כ בנפל לים אסור מפני שספק אם יש כאן האיסור בדע"ח לא בטל אם לא ע"כ לא הוי חומרא בתרתי דו"ק ולענ"ד צ"ע דברי המג"א דחילוק רב בין הדין דנפל לים ביו"ד דהתם העיקר דלא בטל בשביל יש לו מתירין והכא בל"ה לא בטל דוק, וזו הערה נכונה בעזהי"ת ובל"ה ג"כ צ"ע דברי המג"א בשביל הש"ך אך זה מתרץ המחה"ש דכונת מג"א היכא דהוי לצורך אך הערתי הנ"ל במקומה עומדת יעיין בפ"ת בסי' ק"י בשם כצל"ח לענין ספק דרבנן וחזקת היתר דאמרינן להקל אפי' ביש לו מתירין ע"כ בזה סעד לדברי הנ"ל דהטעם דנפל אם מותר הוא בשביל בטול ברוב וספק דרבנן דוק, ובזה אני מעיר בדברי הברוך הטעם בדף י"א וע"א ע"ב דהנה הביא שם ראי' מירושלמי להש"ך עיין שם ובזה יש להעיר על ראיתו דהתם בל"ה לא בטיל ע"כ לא הוי בתרתי דו"ק ובדברי יש לישב בפשיטות קושיית התוס' בע"ז דלמה צריכין להטעם דהיתרו כך איסורו הא בל"ה הא הוי דבר שיש לו מתירין ולפי"ז ניחא דנ"מ היכא דנפל לים דבשביל דבר שיש לו מתירין לחוד לא החמירו בתרתי ועתה אסור אפי' בנפל לים דלא הוי בתרתי דו"ק כיון דהא דלא בטיל בלאו יש לו מתירין לא בטיל בשביל היתרו כך איסורו ע"כ בנפל לים אסור בשביל הסבר' דיש לו מתירין דו"ק.