אור ברסלב

כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב· רבי שלמה נתן קוטלר

הלכות פסח · סימן פה

סימן פד

איתא בפסחים דף כ"ט ע"א אמר רבא קנסא קא קניס ר' שמעון הואיל ועבר על בל יראה ובל ימצא ואיתא בשו"ע או"ח ויעיין בהגהות רע"א זצ"ל אפי' ביטלו ואפי' באונס וכן העלה בתשו' כן ובאמת לפלא הוא זה הדין מאי שנא מכל הקנסות שבכל התורה אפי' המ"ד דקנס שוגג אטו מזיד היינו דוקא בשוגג אבל לא באונס והכא אפי' באונס ואפי' בדרבנן יעיין בסי' שי"ח בביאור הגר"א זצ"ל ועוד הא קא סבר ר' שמעון בגיטין דלא קניס שוגג אטו מזיד והכא סובר אפילו באונס ואפי' להמ"ד דקניס קשי' הא הכא באונס נמי גזיר וזה לא איתא בכל התורה כולם ובזה הדברים נדחה דברי רב אחד שהעלה בפלפולו דלשיטת רבא לא מהני לחמץ ידוע ביטול ע"כ העלה לתרץ דהא דבגיטין לא קנס היינו דוקא בדרבנן אבל בפסחים הוי דאורייתא אף כשביטלו ולפי הנ"ל עדיין קשיא הא ניסא רק הסתירה דשוגג אבל הקושיא דאונס עדיין קשיא ועוד אפי' בנמצא נמי קניס ואפי' בביטלו וזה ודאי דרבנן א"כ הקושי' הנ"ל במקומה עומדת ע"כ נראה לענ"ד לתרץ בטוב טעם עפ"י הקדמת החתם סופר לאו"ח שהוא העלה דהקנס קאי רק על מזיד אבל בשוגג ואונס הוא להצלת איסור בשביל תקנת חכמים הצילו למפרע מהאיסור אך הוא העלה בדרך אחרת ואני העליתי בעזר ד' יתברך באופן אחר, וזה הנה איתא בפסחים דף ז' ע"ב שני דברים אינם ברשותו של אדם ועשה הכתוב כאילו הם ברשותו והביאור דהגמרא הא איתא תנאי בהתורה לך שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ואיסורי הנאה הוי אינו שלו ומכ"מ עובר ע"כ חידוש הוא שהתורה עשה כמו שהי' שלו כך ביאור הגמ' ולשיטת הקצוה"ח שהעלה בספרו שאיסורי הוי שלו אלא דנחשב אינה ברשותו א"כ מאי חידוש הוא אך גם זה ניחא דהם סוברים דבחמץ בעינן תנאי עוד שיהי' ברשותו יעיין בהרא"ש לענין אם הפקיד חמצו ברשות אחר דו"ק בהרא"ש ויבין דברי וניחא הגמרא דאיסורו הנאה לא הוי ברשותו ומכ"מ עובר אף דבעינן שיהי' ברשותו אלא חידוש הוא שהתורה עשתה כאילו הוא ברשותו אך זה החידוש מצינו רק לר' יהודה דסובר דחמץ לאחר מפסח אסור מדאורייתא אבל לר' שמעון דסובר דחמץ לאחר הפסח מותר וזה מצינו דגבי חמץ הגם שתלוי בהתנאי דבעינן שלך מכ"מ ריבתה התורה גורם לממון גבי חמץ ג"כ עבר וזה מצינו דמה דחזי' לאחר הפסח נחשב לגורם לממון יעיין בפסחים כ"ט ע"א א"כ לפי דברי ר' שמעון אין זה חידוש הא הוי שלו ואפי' לשיטת הסוברים דבחמץ בעינן ברשותו א"כ כיון דעכשיו אסור לא הוי ברשותו א"כ לשיטתם ע"כ הוי חידוש גם לר' שמעון אך לפי שיטת המקובצת שהעלה חידוש בדבר דאינה ברשותו דאם בא אח"כ לרשותו נחשב למפרע שהוי ברשותו יעיין בהגהות אמרי ברוך ליו"ד הלכות חלה וכן יעיין בנחל יצחק בסי' ע"ג שהאריך בזה ואני העליתי ראי' מתוס' יבמות דף ל"ו ע"ב בתוד"ה מכר הבן יעיין שם ויבין, ראיתי בדרך קו"ח וגם משיטת רש"י פסחים דף ל"א ע"א דמה שמשיב עד למלוה נקרא גבי לוה אינה ברשותו ומכ"מ אם לא גבה המלוה חל ההקדש מוכח מזה כדברי השיטה מקובצת הנ"ל דו"ק. א"כ גם להסוברים דבעינן בחמץ שיהי' ברשותו לענין לעבור בבל יראה מכ"מ כיון דלאחר הפסח יבא לרשותו נחשב שהוא ברשותו דו"ק, א"כ גם לשיטתו לא מצינו לר' שמעון החידוש ע"כ יש לומר דבאמת לא חדשה התורה א"כ לפי תקנת חכמים שאסרו גם לאחר הפסח א"כ לא הוי שלו או להנך אינה ברשותו א"כ באמת לאחר התקנה שום איש אינו עובר על חמץ ולכן יש לומר שזה שאסרו בשוגג או באונס היינו טעמא לא משום קנס אלא כדי להציל מאיסור ע"י התקנה מבל יראה והא דלא אמרו על המזיד זה הטעם משום דאדרבה במזיד בעינן להדר שלא יעבור עוד פעם ע"כ צריכין להחמיר עליו ולא להקל [ועוד הלעיטוהו וכו'] לכך צריכין להטעם דקנס הגם לאחר הקנס לא שייך הקנס דהוא לא עבר דכיון דאם לא אסרו הי' עובר שייך זה הטעם אבל בשוגג הוא כדי להציל מהאיסור א"כ ניסא הקושי' שהקשינו בראש דו"ק וזה נ"מ לדינא דבשוגג והי' אצלו חמץ אינו צריך כפרה מפני שלאחר התקנה לא עברו על בל יראה ור' אליעזר בשם רב סובר כר' יהודה אך לפי דברי ישאר קושי' על הדין דבודק צריך שיבטל מפני שמא גלוסקא יפה ופריך הגמרא ונבטלה בשית ומתרץ משום דלא הוי ברשותו משום דאיסורי הנאה לא הוי שלו או דאינו ברשותו ולפי"ז נשארו קושיות הגאון ר' אבלי מווילנא הא שויה ממון דאפשר לבטל דהא דאין מבטלין איסור הוא רק מדרבנן, ואני תרצתי באופן טוב דבחמץ אין מבטלין הוה מדאורייתא משום עשה דתשביתו ומצאתי כדברי בתשובת רע"א לאח"כ אבל לאחר הפסח הוי תרי דרבנן הא זה גופא דאסור לאחר הפסח אינו אלא מדרבנן ואין מבטלין בדאורייתא ג"כ אינו אלא מדרבנן א"כ בדרבנן הוי תרי דרבנן ולהסוברים דתרי דרבנן נחשב לממון א"כ יבא לאח"כ ברשותו א"כ למפרע נחשב שהוא ברשותו א"כ יוכל לבטל [והנה כ"ז כתבתי בטל ילדותי אבל עתה אינו נראה לי זה הקושיא דהא כיון דהתורה אמרה עתה דחייב בבל יראה א"כ גם לר' שמעון א"א להשהותו ולא שום ממון ע"כ לא יוכל לבטל וכל דברי דלעיל שייך רק דלא חידשה התורה לר' שמעון אבל לאחר הדין התורה דתשביתו בודאי לא הוה ברשותו כיון דאסור להשהותו ומכ"מ לא נקרא חידוש כיון דאם לא יעבור יהיה ברשותו ואף כשיעבור לא הוה ברשותו מכ"מ צריכין אנו להחמיר יעיין בתוס' בבא מציעא דף ל' ע"א בתד"ה עלה עליה זכר כיון דאם יהיה כשר יהיה ניסא יעיין שם ודומה בדומה אבל לבטל עתה א"א מפני שכאן סוף כל סוף עובר בבל יראה וכו', א"כ אינה ברשותו דו"ק ולקמן אאריך בזה רק עפ"י קושיא דתרי דרבנן נחלש קצת התירוץ דלעיל על הקושיות דגם לפי התקנה עובר דשויה ממון לאחר הפסח מהביטול דו"ק]:

אבל ניסא זו הקושיא בשני אופנים אחת שמא יאבד החמץ ולא יבא לרשותו ועוד דכיון דכעת עובר דכעת לא מהני הביטול אף דלאחר הפסח יהיה חל הביטול למפרע מכ"מ כעת עובר ויש לזה הסברא ראיה אחת מחמץ גופא ואחת מתנאי הגט ואחת מנדרים צ"א וקצרתי ובמקום אחר אבאר זה באריכות וגם לענין החידוש דלר"ש לא מצינו החידוש יש לפלפל דיש לומר דהחידוש קאי לר' שמעון על הלאו דבל יראה ולא על העשה דכיון דהתורה אמרה דצריך להשבית א"כ לא הוי ברשותו דאסור להניח עד אחר הפסח א"כ לא דמיא להגמ' דף כ"ט דהתם מותר להשהות אך זה ניחא אם בליכא לאו הניתק לעשה א"כ העשה דבר בפני עצמו הוא ע"כ הוי הלאו דבל יראה חידוש הוא וכן להסוברים דעד הלילה לא עבר בבל יראה א"כ לדבריהם לא תליא העשה בהלאו אבל להסוברים דבל יראה ניתק לעשה מפני שהלאו קאי אפילו קודם הלילה ולדבריהם א"א לחלק דהחידוש קאי על הלאו וקצרתי וסמכתי על המעיין היטב ואפילו להנך הסוברים דעשה דתשביתו לא תליא בהלאו לא שייך להסביר החידוש על הלאו הא יש לומר הואיל אי עבר ושהם עד לאחר הפסח שויה ממון א"כ הוי גורם ואף דאסור להשהות מכ"מ שייך הואיל כמו הואיל איבעי מתשיל וזה נמי באיסור דאי מתשיל יעבור על בל יראה [אך זו הראיה יש לדחות דהנה זה רק לאחר חידוש התורה יעיין לעיל בסוף סימן דוק שם (אך לפי"ז יפול לר"ש כל הואיל כיון דלדידיה לא מצינו חידוש אלא מוכח כסברתי דגם באיסור שייך הואיל) וכן איתא כמה חבילות ראיות דאמרינן הואיל אפילו באי בעי עבר באיסור אלא דיש לעיין אי אמרינן גורם לממון וגם הואיל ביחד וחוץ מה שיש להרהור היינו דברים האחרונים כל הענין נחמד הוא [והנה עתה לאחר כתבי זה ראיתי שיש לשדות נרגא בכ"ז דהנה התקנת חכמים הוא בשביל האיסור דבל יראה א"כ זולת האיסור לא הי' תקנתם ורק האיסור גורם א"כ זולת האיסור היא שויה ממון אף שהאיסור גורם שלא יהיה שוי' ממון מכ"מ אין זה חידוש כיון דאם לא יהיה האיסור יהיה שויה ממון כאשר כתבתי לעיל בהמוסגר דאם לא נאמר כן אף זולת חכמים עתה לא שויה ממון כיון דאסור להשהות מכ"מ יש יסוד לדברי אם נאמר דגם הואיל באיסור אמרינן ע"כ אין ראי' מהתורה רק שלאחר האיסור ג"כ יהיה שוה מעון אבל בתקנת חכמים עתם לאחר האיסור אינו שוה ממון דוק] ולדינא אין נ"מ כ"כ מזה החידוש אלא לענין הפרט דבל יראה לפי התקנה אינו עובר ואין צריך תשובה א"כ לפי דברי ע"כ הטעם דהבדיקה מטעם שמא יאכל כהתוס' ולא מטעם בל יראה דלפי התקנה אינו עובר בבל יראה דו"ק יעיין בס' לבית יעקב בדרשה לשה"ג שהוא קדמוני בזה יעיין שם היטב אבל אני לא ראיתי זה ותודות לה' שנתכונתי מעצמי וגם תודות לה' שנמצא בדברי דברים מקודשים בזה בעזה"י שלא העיר הוא אדמו"ר הנ"ל בספרו לבית יעקב דו"ק:

וכן הוכחנו דלשיטת ר' שמעון הטעם דהבדיקה הוא שמא יאכל א"כ יש לומר לשיטתו התוס' היכא שביטל בל"ה לא עבר על בל יראה היינו אפילו מדרבנן דלא חששו שמא לא יבטל כראוי א"כ לפי דבריהם דוקא קנס במזיד אבל לא בשוגג מפני שלא קנס שוגג אטו מזיד ומכש"כ באונס דבשלמא לשיטת רש"י שחששו מפני שמא לא יבטל כראוי ועובר על בל יראה שייך להסביר שהתקנה היתה כדי להציל מהאיסור אבל לתוס' שלא חששו לזה קשיא אמאי אסרו אפילו בביטול ואפילו בשוגג אבל באמת ניחא בהקדמת קושיא ממורי הנ"ל דלשיטת התוס' אמאי צריך בדיקה לר' יהודה הא ר' יהודה סובר דבחמץ של עכו"ם מותר לאכול כיון דלא הוי שלו א"כ לא שייך הגזירה שמא יאכל הא איסורא לא ניחא דליקני א"כ לא עביד איסור אם יאכל בשוגג ולפי זה ניסא דגם התוס' חששו לזה שמא לא יבטל כראוי אלא דבאמת לאחר התקנה לא לא עבר בבל יראה ע"כ הוצרכו לטעמם אבל לרבי יהודה נמי באמת מטעם דשמא יעבור בבל יראה שמא לא יבטל כראוי ולר' יהודה ולדבריו מצינו החידוש דו"ק, אך כ"ז רק לפילפולא בעלמא אבל באמת התוס' לא סבר זה החשש א"כ דלפי דברי התוס' צריך להיות הדין דלאחר הפסח מותר בביטלו ובשוגג ודברי התשובה רע"א תליא בפלוגתא רש"י ותוס' לדברי יעיין בספר ברית אברהם שהאריך ג"כ בביטלו ובשוגג וגם בגבעת פנחס דוק שם וגם לפי דברי יהי' קשים אמאי צריך לבטל כיון דלאחר התקנה לא הוי שלו א"כ אם ימצא גלוסקא רעה נמי לא עבר. אך יש לומר דהתקנה צריך להיות אחיזה בשביל הדין דעבר על בל יראה ע"כ צריכין להניח הדין דביעור על מקומו, ועוד יעיין בספר לבית יעקב הנ"ל בסוף פלפולו דבמזיד יש שיוי ממון והחשש דגלוסקא יפה הוא שמא יהיה חס לשורפה ויהיה שוי' ממון כיון דמחזיק במזיד אבל עיקר סברתו יש לעיין הרבה, אך מצאתי אחד מגדולי הגאונים מדורות שקדמו לפנינו שהוא ג"כ מחדש סברת הנ"ל דבמזיד גם איסורי הנאה הוה ממון יעיין בספר זכרון כהונה קס"ו א' [המחבר הוא אחיו של סדרי טהרה ורבו של הגאון ר' אפרים זלמן מרגליות]:

תוכן העניינים

כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה