כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב· רבי שלמה נתן קוטלר
הלכות פסח · סימן פג
הפוסקים הביאו דעת הכלבו דלחמץ ידוע לא מהני ביטול אך הם לא נתנו ביאור ולא מקום מוצא מגמרא לזה הכלל ועוד אדרבא מצאו גמרות להיפוך מדעת הכלבו הנה בדף מ״ט ע"א במשנה איתא להדיא דמהני גם לחמץ ידוע ביטול ועוד גמ' מפורשת דף י' ע"ב וכי משכחת ליבטלי' משמע דהמני אף לחמץ ידוע ביטול, אך לתרץ שיטתו צריך אני להקדים דברי רש"י דתשביתו משמע ביטול מדלא כתיב תבערו א"כ המצוה מקיים בביטול ולכן מדאורייתא בביטול בעלמא סגיא והקשה עליו תוס' מדברי ר' יהודה דסובר דלחמץ צריך שריפה מפני גזרה שוה מנותר ונותר בשריפה ורש"י לומד דוקא קודם זמן ביעורו בשריפה א"כ קשי' מדבריו לדבריו יעיין בתוס' דף ד' ע"ב ד"ה תשביתו ע"כ נראה לענ"ד לתרץ דרש"י סובר כהכלבו דלחמץ ידוע לא מהני ביטול ולכן ניחא דב' מדלא כתיב תבערו משמע דמהני ביטול והא דילפינן מנותר דצריכין לשרוף מפני שכיון שנותר הוי ידוע למדין מזה דלידוע צריכין לשרוף ולא מהני ביטול והדיוק מדלא כתיב תבערו קאי ע"כ על חמץ שאינו ידוע ובע"כ שבקא לקרא ודחיק ומוקי אנפשא א"כ מוכח מרש"י שיטת הכלבו א"כ מצינו מקור נאמן לשיטת כלבו ובזה ניחא כל הקושיות שמקשים על הכלבו דיש לומר דגם הכלבו סובר כרש"י דהדין דביטול מדלא כתיב תבערו וגם סובר דפלוגתא דר' יהודה ורבנן קאי על קודם הזמן א"כ קשי' קושיית התוס' ולכן המציא שיטתו דלחמץ ידוע לא מהני ביטול א"כ שיטתו אינו הולך אלא לר' יהודה דיש לימוד לשיטת ר' יהודה היפך מדמשמע מהדיוק דלא כתיב תבערו ולכן כדי שלא יסתור הגזרה שוה להקרא מוכרחין אנו לתרץ דהדיוק קאי על חמץ שאינו ידוע והגזרה שוה קאי על חמץ ידוע אבל לרבנן ליכא סתירה א"כ אין אנו מוכרחין לחדש דהדיוק דקרא קאי רק על חמץ שאינו ידוע אלא מיירי מהס"ת בכל האופנים אפי' בחמץ ידוע ומוכח מזה דהכלבו סובר כר' יהודה דאין ביעור חמץ אלא שריפה ובזה ניחא כל הקושיות דהמשנה דף מ"ט קאי לרבנן יעיין בגמ' שם וצ"ע קצת אך יש לישב דר' לנפשו נקיט כמו שמצינו זאת בכל מקום בש"ס ויעיין בביאור הגר"א זצ"ל בסי' תמ"ה באו"ח שיש שיטות שפסקינן כר' יהודה והא דמצינו במשנה זו גופא שריפה מפני שמצוה לכתחלה לכולי עלמא בשריפה ובזה ניסא גם הגמ' דף ו' הנ"ל דהגמ' רצה לתרץ לכולי עלמא אף לחכמים דלדבריהם מהני גם לחמץ ידוע ביטול ובאמת לדינא סי' הגמ' יכול לתרץ בפשיטות מפני שלחמץ ידוע לא מהני ביטול אך מזה הגמ' יכולים לתרץ בריוח ביותר דהנה דכיון דהכלבו הולך בשיטת רש"י ז"ל א"כ לאחר זמן איסורו לכולי עלמא השבתו בכל דבר א"כ יכולים לומר דגם המקשן הי' יודע מהעצה דילמא משכחת לבתר איסורו אלא שהמקשן הי' סובר דלחמץ מהני ביטול אפי' לאחר זמן איסורו ע"כ מקשה שפיר וכי משכחת לה לבטלי' היינו לאחר זמן איסורו דהוי השבתו בכל דבר א"כ גם ביטול מהני לחמץ ידוע ואם משכחת קודם זמן איסורו ישרופו וזה לא צריך להזכיר דסמך שיבינו מעצמו כונתו דוק וחידש לו התרצן דלאחר זמן איסורו לא מהני ביטול א"כ כיון שלדעת המקשן דגם לאסר זמן איסורו מהני ביטול ולאסר זמן איסורו השבתו בכל דבר א"כ גם לחמץ ידוע מהני ביטול ולכן לא יוכל הגמ' לתרץ דלחמץ ידוע לא מהני ביטול זה יהי' תירוץ על האופן שימצא קודם זמן איסורו (אבל לא על אחר זמן איסורו) וזה אין תירוץ כ"כ דיקשה לו דישרוף אם ימצא קודם זמן איסורו וע"ז לא יהי' תירוץ דיהי' חס לשורפה וישהה שעה אחת דו"ק ע"כ מתרץ דילמא ימצא לאחר זמן איסורו דהוא ידע מהתירוץ דבסוף דגם עצה דשריפה ליכא אחר זמן איסורו ע"כ כיון דמוכרח לתירוץ דימצא לאח"ז איסורו, ונר' לחדש דלא מהני ביטול אח"ז איסורו דאם סי' מהני ביטול אח"ז איסורו הי' מהני אפילו לחמץ ידוע דלאח"ז איסורו השבתו בכ"ד דו"ק ומה שמשמע מהגמ' דאם סי' קודם זמן איסורו הי' מהני ביטול אפי' באופן כזה דהוי חמץ ידוע אין זה דיוק כלל דהגמ' לא נחית לזה לדייק דקודם זמן איסורו לא הי' מהני ביטול בל"ה מפני דהוי חמץ ידוע רק ע"כ מוכרח הגמ' לחדש דהוי אח"ז איסורו ע"כ מוכרחים לחדש הסברא דלאח"ז איסורו לא מהני ביטול דאם הי' מהני ביטול הי' מהני אפילו לחמץ ידוע אבל קודם זמן איסורו בל"ה לא היי מהני ביטול והנה סומך אני על המבין מדעתו שיבין זאת דו"ק בזה כי דבר מחודש הוא בעזהי"ת.