אור ברסלב

כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב· רבי שלמה נתן קוטלר

הלכות פסח · סימן פ

סימן עט

בחיי אדם בכלל ק"כ סעיף ל"ד צריך ליזהר שלא לנהל הקמח סמוך לבשר שהאבק נדבק בו ובדיעבד הט"ז סי' תמ"ז ס"ק ט' כתב דלא מהני הדחה אבל בא"ר שם ס"ק ב' מתיר בהדחה דהקמה כיון שבא למים תיכף נימוח והוי לח בלח ממש וכ"כ הב"ח בתשו' סי' ק"ז עכ"ל, כתבתי בגליון יעיין בספר זכרון יעקב להגאון ר"י מבייסק זצ"ל שהוא כתב הא דהט"ז מחמיר דוקא היכא שנדבק קודם שנתיבש ואח"כ קודם שבא למים נתיבש אבל בא למים קודם שנתיבש גם הט"ז מודה דמותר ע"כ היתר הנ"ל באם הניח בשר בשק של קמח להדיח דוק בדבריו ולפי"ז אפשר דאי' ראי' מהא"ר וגם מהב"ח דחולקים על הט"ז דוק, בחיי אדם בכלל קכ"ג סעיף ג' ואם עשה הישראל שליח וכו' והשליח מכר החמץ אג"ק שלו וכו' כתבתי בגליון ועיין בח"ס לאו"ס שהוא פוסק דלא מהני אג"ק בשליח והגר"א סובר דמהני ועוד כתב החיי אדם ולא יכתוב סתם אני מוכר כל שיש בו ת"ח דהוי כאין מינו ידוע שהרי אינו יודע אם שהה הרבה או מעט כתבתי על הגליון ואם מוכר את החמץ בעד פרוטה ודאי אינו צריך לפרט דפרוטה ודאי שוי' וסמכא דעתא, בסעיף כ"ד בזה הכלל מי שיש לו שותפות עם הנכרי וכו' אך לאחר שנטל הנכרי חלקו חלק של נכרי מותר בהנאה וכו' ובאכילה צ"ע די"ל דעשאוהו כשל תורה דמטעם זה כתב הריטב"א דאע"ג דמותר לעשות רפואה וכו' אבל לענין אכילה אסור להתרפאות אלא במקום סכנה עכ"ל, כתבתי בגליון צ"ע לי על צ"ע שלו דמצינו בהש"ס דאף לענין אכילה אמרינן ברירה והא דאסרינן בחמץ לאחר הפסח לענין אכילה במקום חולי זה ה"ה בכל איסורי אכילה דרבנן אף במוקצה אין מקלינן לחולה שאין בו סכנה וקצרתי, יעיין בחיי אדם בכלל ס"ט בהלכות שבת בנשמת אדם א"ג בד"ה תשובה לעמיתי וכו' מה שהביא בשם תשובת הרשב"א דאף במוקצה אסור לחולי שאין בו סכנה לאכול דוק שם וצ"ע על תשובות רע"א זצ"ל בסי' ה' דחקר בזה אם מוקצה אסור לאכול לחולי שאין בו סכנה ולא העיר מזה הרשב"א יעיין לעיל בסי' ל"ה דוק שם שהארכתי בזה וצ"ע דבריו הנ"ל דהניח בצ"ע בחמץ לאחרי הפסח אם סמכינן על ברירה ומותר באכילה דו"ק. בכלל קכ"ד סעיף י"ד ונ"ל דזה דוקא בכלי שנעשה מחתיכה אחת ומ"מ משמע מדברי האחרונים דאם פתח אחד משולי' וכו' ואפי' שרי' במים כמה ימים לא מהני וכו' כתבתי בגליון עיין בשו"ע של הגרש"ז זצ"ל שמקיל אם החזיק בה מים דוק שם בסעיף כ' ומגעלות השלחנות נוהגים שמלבנים אבנים ושופכים עליו מים רותחים מן היורה או אפי' מכלי שני' דהנרתחין על הדף והוי ככ"ר כ"כ או"ם כלל נ"ח סי' ע' וכ"כ בפ"מ ובלבוש ולא כתב שישפוך עליהן דוקא מכ"ר עכ"ל כתבתי בגליון יעיין בשו"ע של הנ"ל שטוב להחמיר אפי' ע"י אבן מלובן מכלי ראשון דוקא יעיין בט"ז בסי' קל"ה ביו"ד ברמ"א סעי' מ"א דכתב ג"כ דדוקא מכלי ראשון וגם כתב הגרש"ז הנ"ל בסעי' מ"ה דהכלים הגדולים שאפשר להרתיח בהם אצל האש אף שלא בלעו ע"י האש מכ"מ לכתחלה צריכין להרתיח אצל האש ע"כ אין מותר לכתחלה אלא הכלים שא"א להרתיח ודוקא שלא בלעו ע"י האש דאם בלעו ע״י האש אפילו בדיעבד לא מהני בלא סרתיח אצל האש ואם בלע ע"י כבישה או ע"י חריפות בזה בעינן לכתחלה שירתיח אצל האש ואם א"א לכתחלה ע"י אבן מלובן מכלי ראשון ובדיעבד אפי' מכלי שני ע"י אבן מלובן ובכלים שבלעו רק ע"י עירוי בזה סגיא לכתחלה רק ע"י עירוי ע"י אבן מלובן ולכתחלה מכלי ראשון ובזה יבואר לנכון כל הפרטים דוק בסעיף כ"ג כלי כסף שיש בתוכן היתוך זכוכית וכו' אבל מבחוץ אינו מזיק וכו' משא"כ במחבת וכו' כתבתי יעיין בשו"ע של הרב סעי' ע"ה ויבין הדבר אם יש חילוק ביניהם וממחבת אין ראי' דהתם משתמשין ע"י האש דוק בסעי' ל"ג בזה הכלל וכן צריך שיגעיל תחלה כלים שבלועתן מועטת וכו' וכן צריך ליזהר שאם נחו מן המים וכו' כתבתי בגליון לדעת הגר"א זצ"ל בביאורו למעיין היטב משמע דבעצה דאינו בן יומו או בעצה בס' סגי' ואין צריך ליזהר בשאר הפרטים וגם מה שבעינן דיגעיל תחלה וסוף אם אינו בן יומו לא בעינן זה דו"ק, בסעיף ל"ו בזה הכלל אבל לא ישאב עם כלי אחר וכו' ואם שוהם הכלי ששואב עמו תוך הקדירה וכו' כתבתי בגליון כן איתא בתוס' ע"ז א"כ מבואר דדינו ככלי שני גם לענין פליטה ובליעה אבל באמת הט"ז ביו"ד חקר בזה ולענ"ד לומר דבר חדש בזה דבאמת יש לומר דאין ראי' מזה דיש לומר דלענין בליעה הוי ככלי ראשון אך לענין הגעלה שאני עיין לעיל בחיי אדם סעיף כ' בהגה ויבין דברי היטב ובזה יש לי הרהורי דברים על נתיב חיים בריש סי' תנ"ד לענין הפרט דרתיחה לדעתי הכלי שבלע שלא ע״י רתיחה אפי' בכלי ראשון הגעלה נמי באופן זה ויעיין בהגהות רע"א זצ"ל בסי' תנ"א בשו"ע סעיף ג' ויבין בזה דברי.

תוכן העניינים

כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה