אור ברסלב

כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב· רבי שלמה נתן קוטלר

הלכות פסח · סימן עה

סימן עד

בסי' תע"ג במג"א ס"ק י"ד ד"ה לא כבושים וכו' באמצע דבריו כתב מהרי"ו וז"ל מהרי"א נסתפק כיון דמרור איתקש למצה וגזל פסול א"כ לא יעקור ישראל וכו' ואפשר דמיירי שהמרור נתבשל כ"כ ועומד לתלוש וס"ל כל העומד ליתלש כתלוש דמי עכ"ל, יעיין בהגהות הגאון רע"א זצ"ל וזה לשונו אינו מספיק דאף דעתה כשנתבשל כ"צ הוי כתלוש מ"מ הנכרי לא עשה עתה הקנין ולא נעשה הגזלן עלי' כדאי' בב"ק דף ק"ז והובא במג"א סס"י תרל"ז וא"כ כשתולש הוא הגזלן וליכא שינוי רשות עכ"ל הגרע"א זצ"ל. ולענ"ד מספיק דבריו של המג"א דכיון דהוה כתלוש ונאבד מרשות הבעלים דמונח ביד גזלן נעשה כמו אבידה דאבוד מהבעלים ע"כ באבידה ג"כ מותר לאחר יאוש ואדרבא זה עדיפא דבגזלן צריכין מטעם יאוש ושנוי רשות אבל באבידה בודאי מותר דיאוש לחוד והנה לא דמיא למחובר דכיון דקרקע לא נגזלת לא נעשה ג"כ אבידה דלא יוצא מרשות הבעלים אבל כיון שנעשה תלוש הוה אבידה אף דמונח ברשות הקרקע דהבעלים מכ"מ כיון דלא יוכל ליטול גם הקרקע שהגזלן מעכבה אף שהקרקע גופא אינו יוצא מרשות הבעלים אבל לגבי המטלטלים נחשב שהם אינם ברשות הבעלים כיון שאבודים מהבעלים ע"כ מהני בזה יאוש כן נראה לענ"ד דאף דהתורה אמרה קרקע אינה נגזלת מכ"מ לגבי המטלטלים המונחים בה לא יוכל הקרקע להציל שיהי' נחשב שמונח ברשותו דוק, וזה ברור דדי בקרקע להפקיע את עצמה וזו סברא פשוטה לענ"ד. ואציג בזה בעיקר הענין דהמג"א לענין מרור אם יש לחשוש לגזילה נראה לענ"ד להעיר ואעתיק בזה מה שאמרתי בעזהי"ת לישב דברי הרמב"ם המשמיט המימרא דרב הונא סוכה דף י' ע"ב דהזהיר להני אוונכרא כי זבנינו הדסא דיגזוז העכו"ם ולא הקונים הישראל השמיט הרמב"ם זה הגמרא יעיין בט"ז בהלכות לולב שהאריך בזה ואני תירצתי מכבר דברי הרמב"ם בטוב טעם בעזהי"ת דהנה יעיין ברש"י סוכה בדף הנ"ל דסתם עכו"ם גזלי אדעתא כתב רש"י ע"ז דגזלי מישראל דוק ברש"י, ואקדים עוד דהנה הקשיתי על הגמ' על רב הונא למה הזהיר דוקא בענין מצוה דלולב הי' להזהיר בכל פירות שישראל קונה ועכו"ם צריכין לעשות כן דאל"כ יהי' גזילה וגזילה אסור בלאו מצוה נמי ועוד הגמ' מקשה שם הרבה קושיות דליקנינהו בזה וקשה הא אסור לגזול ולעשות אח"כ קנין ממעט מזה הדקדוקים ראיתי בפנ"י אח"כ וכמדומה בהרשב"א ג"כ ע"כ נראה לענ"ד לחדש עפי"ז הדקדוקים דבאמת בלעדי מצוה מותר ואין לחשוש לזה דהנה לפי שהבאנו מרש"י דרש"י מדייק דוקא שגזולים מישראל מוכח מזה דאם הי' גוזלים מעכו"ם אף דגזל עכו"ם ג"כ אסור מכ"מ באופן כזה שאני דכיון דאבוד מהבעלים זה כמה ומונח ביד אחר באופן כזה לא אסרה תורה לגזול מיד נכרי שאף שקרקע אינה נגזלת ולא יוצא מרשות הנגזל לעולם מכ"מ כיון שבשכל לא יבא ליד הבעלים אין אסור באופן כזה לגזול מיד נכרי והנה יעיין בתוס' בבא קמא בדף נ"ח ע"א בתד"ה האי מדעתי' יעיין בסוף דברי התוס' מעשה בשר אחד דיש סברא בתוס' דגם בישראל א"צ להחזיר ליד הבעלים דנקרא זה נהנה ולא חסר ואף שהתוס' מסיק דנקרא חסר מכ"מ לגבי נכרים יש לומר דבאופן כזה מותר והנה אח"כ מצאתי ברשב"א דגזל עכו"ם כהאי גוונא מותר (בעכו"ם) ע"כ בזה יש פתח להסיר כל הדקדוקים הנ"ל ולתרץ דברי הרמב"ם ג"כ דהנה לפי"ז יש ס"ס דילמא של עכו"ם ודילמא לא גזילה בידו דאף דסתם עכו"ם גזלי אדעתא מכ"מ יש להם גם משלהם ע"כ הוי ס"ס וס"ס מותר ע"כ בלעדי מצוה בכל פירות שבעולם מותר לקנות ואין לחשוש לגזילה דהוי ס"ס וכן מקשה הגמ' שפיר דליקנינהו בשינוי ואין להקשות דהאיך מותר לקנות היינו לגזול ולעשות קנין זה אין קושי' כיון דהוי ס"ס דו"ק אך לענין מצוה שאני מפני דיש לו חזקת חיוב לעשות המצוה וספק לו אם בזה הדסים יסיר חזקת חיוב שלו בזה לא מהני ס"ס דהוי ס"ס במקום חזקת חיוב וס"ס במקום חזק' יש דעות דאזלינן בתר החזקה והדברים ארוכים בזה ומזה הגמ' מדברי רב הונא ראי' דבמקום חזק' לא מהני ס"ס דו"ק ולפי"ז ניחא מה שהרמב"ם השמיט הדין דרב הונא דהנה לכאורה יש לחלק מכל ס"ס במקום חזק' דהתם בכל ס"ס במקום חזק' הס"ס והחזק' הוא בענין אחד היינו הס"ס נולד בענין שיש החזק' בזה שייך לומר דאין הולכין בתר ס"ס במקום חזקה אבל הכא בסוכה הס"ס לא בא על החזקה רק הס"ס בא על ענין אחר אם הוא קונה או לא בזה יש לומר כיון דאין אנו דנין לכתחלה לענין החזקה ע"כ פסקינן מעיקרא דהוה שלו דכיון דס"ס דילמא של עכו"ם דגזל מעכו"ם וכיון דבעכו"ם גזל כזה מותר קונה ביאוש לחוד דלא שייך הסברא דבאיסורא אתי' דבש"ז לא קונה בגזילה ביאוש לחודא אבל בעכו"ם כיון דגזלת עכו"ם באופן כזה מותר לא נקרא באיסורא אתי' לידו מקונה ביאוש ועוד ספק דילמא לא גזילה כלל וממילא כיון דאנן פסקינן בשביל זה הס"ס דהוי שלו ע"כ אף אח"כ שרוצה לצאת בזה מכ"מ יוצא אף שנוגע עתה לחזק' מכ"מ כיון שמעיקרא לא בא לענין חזקה וכיון דנתחזיק מעיקרא דהוי שלו נשאר גם אח"כ א דאח"כ נוגע לחזק' דוק, כן יש לחלק, ולענ"ד לתלות זאת בפלוגתא יעיין בחולין דף ט' ע"א לענין אם שחט בסכין בדוק ונמצא אח"כ פגימה דרב הונא אוסר מפני שאזלינן בתר חזק' דמעמידין הבהמה בחזקתה דכיון דספי' לן אם השחיטה כשרה היא או לא אם הי' הפגימה מעיקרא שבעור נפגם השחיטה היתה פסולה ואם אח"כ נפגם השחיטה כשרה ע"כ ספיק בשחיטה אם השחיטה כשרה או לא ע"כ מעמידין הבהמה בחזקת אינה זבוחה ורב חסדא פליג ע"ז וקאמר שם הגמ' דטעם דרב חסדא הוא מפני שסכין איתרעי' ולא הבהמה והסבר' הוא מסביר הר"ן כיון דנולד הספק בהסכין והסכין יש לו חזקה דהי' מעיקרא טוב ע"כ יש להעמיד הסכין בחזקתו ומאחרי דאיתרע אח"כ כהכלל דחזק' הקודם הוא עדיפא מחזקה דהשתא וכיון שנולד הספק בהסכין צריכין מעיקרא להעמיד הסכין בחזקתה והנה אף שמסתעף אח"כ לחזקת הבהמה א"כ מאי אולמא האי חזק' מהאי חזק' מכ"מ אין מביטין ע"ז כיון דמעיקרא צריכין אנו לחקור על חזקת הסכין ופסקינן דנולד הפגימה אח"כ ע"כ אף דמסתעף אח"כ לחזק' אין אנו חוששין לזה כן סובר רב חסדא ורב הונא פליג ע"ז דכיון דמסתעף אח"כ לחזקת הבהמה הוה חזק' לגבי' חזקה א"כ בהסברא דלעיל שחקרנו אם מביטין אחר הדבר שנולד בה הספיק או אחרי המסתעף כיון שמסתעף עתה לדבר הסותר תלי' בפלוגתא דרב הונא ורב חסדא דלרב הונא מביטין אחרי שמסתעף עתה אבל לרב חסדא מביטין אחרי המקום שנולד בה הספק ושם אין חזק' הסותרת ע"כ דינו דרב הונא בסוכה תלי' בפלוגתא זו דבמה שנולד הס"ס ליכא חזק' רק אח"כ מסתעף לחזקה ע"כ רב הונא לשיטתו דמביטין אחרי שמסתעף עתה נקרא ס"ס במקום חזק' ע"כ החמיר אבל לרב חסדא דמביטין אחרי המקום שנולד הספק לא נקרא ס"ס במקום חזקה ע"כ לרב חסדא א"צ להחמיר בזה דלא הוה ס"ס במקום חזקה דלא נולד הספק מעיקרא במקום החזק' והנה יעיין בחולין דאנן פסקינן במקצת כרב חסדא בשיבר בה עצמות והנה בשיבר בה עצמות הסברא דשיבר בה עצמות לא מהני לחוד והראי' דרב הונא מחמיר אפי' בשיבר בה עצמות יעיין שם א"כ אין לומר ע"כ דאנן מתירין בשביל הסברא דשיבר לחוד דזה יהי' דלא כמאן אלא ע"כ דאנן פסקינן במקצת כרב חסדא דאזלינן בתר המקום שנולד הספק אלא דלא סמכינן אנחנו ע"ז הסברא לחוד רק בצירוף עוד סברא דשיבר בה עצמות, א"כ לפי"ז יש שלש דעות בזה רב הונא סובר כלל הסברא דצריכין ליזיל אחרי המקום שנולד בה הספק ע"כ מחמיר אפי' בשיבר בה עצמות דשיבר בה עצמות בזה לחוד לא סגי' לכולי עלמא, ורב חסדא סובר דמביטין אחרי המקום שנולד בה הספק ולא אחרי המסתעף ודי בזה לחוד ולהלכה פסקינן במקצת כרב חסדא דמביטין אחרי המקום שנולד בה הספק רק בזה לחוד לא סגי' ע"כ צריכין לצרוף ובצרוף הסברא דשיבר בה עצמות מקילינן א"כ לפי"ז ניחא מה שהרמב"ם משמיט מימרא דרב הונא כיון דרב הונא לשיטתו ע"כ אין להביא ראי' מרב הונא דיש לומר דרב הונא לשיטתו דהסבר' דמביטין על המקום שנולד בה הספק לא הוי סבר' כלל ע"כ מחמיר אבל לדידן כיון דאנחנו סוברים דהוה סבר' רק התם לענין חזק' לגבי' חזק' דמדאוריי' הוה ספק זולת הסברא דמביטין על המקום שנולד בה הוי ספקא דאוריי' ע"כ לא סמכינן על זה הסבר' לחוד וצריכין לצרוף אבל לענין ס"ס דמקום חזק' דמדאוריי' בל"ה ס"ס במקום חזק' מהני דלא גרי' מרוב ורובא עדיפא מחזקה מדאוריי' ע"כ רק מדרבנן אמרינן סמוך מיעוטא לחזק' וכן בס"ס במקום חזק' סמכינן צד הספק דלחומרא להחזק' ומחמירין א"כ לפי"ז היכא שהס"ס לא נולד במקום חזק' אין לנו לומר מעצמינו דרבנן החמירו אפי' באופן כזה ודי בסברא זו לחוד דכיון דלא נולד הספק במקום החזק' דכיון דמרב הונא אין ראי' דרב הונא לא סובר זה הסברא כלל דמביטין אחרי המקום שנולד בזה והוא סובר דמביטין אחרי המסתעף ע"כ אין ראי' מרב הונא ולדידן כיון דאנחנו סוברים במקצת כרב חסדא דהסברא דמביטין אחרי המקום שנולד בה הספק ע"כ אין לנו מעצמינו להחמיר כיון דמדרב הונא אין ראי' ומהגמ' חולין ג"כ אין ראי' אף דהתם בעינן ג"כ עוד סבר' יש לומר דהתם כיון דהוה חזק' לגבי' חזקה הוי ספיקא דאורייתא ע"כ לא מביטין ע"ז הסברא לחוד אבל לענין ס"ס במקום חזק' כיון דזה רק מדרבנן לא מהני אין לנו להחמיר מעצמינו בס"ס במקום חזק' אף באופן כזה כיון דלא מצינו להדיא דחכמים החמירו אפי' באופן כזה דו"ק והנה לפי"ז להרמב"ם בודאי אין להחמיר במרור ואפי' אם יפסוק דלא כהרמב"ם מכ"מ כיון דמרור בזה"ז הוה רק מדרבנן א"כ בודאי בס"ס אף במקום חזק' אין להחמיר דמדאורייתא אף בס"ס במקום חזק' מהני ע"כ אין להחמיר לענין דרבנן בס"ס במקום חזקה דהוה תקנתא לתקנתא ועוד דרבנן לא עשו רק לפלגא ופלג דסמוך מיעוטא לחזק' ונעשה פלגא א"כ בדרבנן יש להקל ויוצאין בזה, כן נראה לענ"ד בזה להעיר על המג"א, וזה דברים מחודשים בעזהי"ת. אחרי שהעליתי זה בעזהי"ת מצאתי סעד לדברי יעיין בספר עמודי אש להגאון ר' אברהם שמואל זצ"ל בדף כ"ז ע"ב בא' כ"ה ובאו' כ"ו ובא' כ"ח בסופו דו"ק שם.

תוכן העניינים

כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה