אור ברסלב

כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב· רבי שלמה נתן קוטלר

הלכות פסח · סימן סז

סימן סו

יעיין בביאור הגר"א זצ"ל, בסי' הנ"ל בס"ק י"א בד"ה ואם לא מכרו וכו' למד זה ממ"ש ה' ב' אבל אתה רואה כו' ועי' רש"י שם שפי' שלאחרים נכרים וכ"ה בכ"מ דבשל ישראל אסור, מדל"ק אבל שאינו שלך אתה רואה ואוקימינה שם בשלא קיבל אחריות וכן שם ו' א' חמצו של נכרי וכו' ועי' רש"י ד"ה חמצו כו' משמע דבישראל צריך לבער דלא כב"ח ומ"א עכ"ל הגר"א זצ"ל כתבתי על הגליון יעיין בשג"א בסי' פ"ג דף ס"ד ע"א בדבריו שם דלא כתב כהגר"א זצ"ל בד"ה שם ואני כתבתי בחידושי וכו' דוק שם שכתב השג"א להיפך, יעיין לעיל בסי' ת"מ בסוף הסימן בבאר הגולה שם ובהגהות רע"א זצ"ל שם מוכח מהגרע"א ומבאר הגולה שהם סוברים ג"כ כהשג"א ודלא כהגרא זצ"ל. ולענ"ד מקושי' התוד"ה אבל אתה רואה וכו' בפסחים דף ה' ע"ב ראי' אלימתא כהגר"א זצ"ל דבשל ישראל עובר אפי' כשאינו מקבל אחריות ועיקר המיעוט הוא דוקא של נכרים או של גבוה אבל אין הקפידא דוקא שהי' שלו ובזה סר תלונת השג"א על התוס' דו"ק, ולכאורה ראי' מתוס' דף ד' ע"ב ד"ה מדאורייתא בביטול בעלמא סגי' מוכח מזה התוס' להיפך דהקפידא שיהי' שלו דתוס' סוברים דביטול מטעם הפקר ואינו עובר אך באמת אין ראי' מזה התוס' שהוא להיפך מתוס' הנ"ל דאין הטעם בתוס' משום דלא הוה שלו רק הפקר כיון שאין בעלים ע"ז דרמי' עליהם החיוב דמי' לנכרי ולגבוה וכמו בחלה ג"כ נתמעט הפקר דו"ק ולענ"ד דכונת רש"י דפי' דשל נכרי ומשמע דשל ישראל עובר אין הטעם משום סברת התוס' דלא בעינן שיהי' שלו אלא הקפידא שיהי' של ישראל רש"י יוכל לסבור כהשג"א דבעינן שיהי' שלו והא דבישראל עובר הטעם לענ"ד כיון דהוה הפקר דחמץ של ישראל כיון דאסור בהנאה אינו של הבעלים דאיסורי הנאה הוה הפקר ע"כ אמרינן בזה הואיל דו"ק בתוס' פסחים דף מ"ו ע"ב ד"ה הואיל [תוד"ה הואיל התנינא] דהואיל דאיבעי' קנה לא אמרינן ומשמע דסברת התוס' הוא הואיל דהואיל דיזכה דבר חדש לא אמרי' אבל רש"י לא יסבור כן דאפי' הואיל כזה נמי אמרינן רק בשל נכרי נחסר דעת המקנה אבל בשל ישראל ישראל או בשל הפקר דלא נחסר דעת המקנה בזה אמרינן הואיל לפי"ז לשיטת רש"י היפך מדברי התוס' לשיטת רש"י בעינן שלו והקפידא שיהי' שלו ולא רק הקפידא שיהי' של בר חיובא דו"ק רק בשל הפקר או בשל ישראל הוה שלו היינו שע"י הואיל שייך למי שהחמץ מונח ת״י, ולפי"ז יש לומר דרש"י הולך לשיטתו דסובר דוקא של נכרים ובשל ישראל עובר אפי' אם אינו שלו רק מונח ברשותו וזה סובר רש"י דבעינן שיהי' שלו א"כ מוכרח לחדש הסברא דהואיל אי בעי זכה ע"כ בהפקר נמי עובר דשייך הסברא דהואיל איבעי זכה בהפקר ג"כ כיון דלא נחסר דעת מקנה [ורש"י יש לו הכרח דדוקא בשל נכרי דאל"כ למה להגמ' להאריך דשל נכרי ושל גבוה הי' הגמ' לומר בקיצור דוקא שלך ממש וממילא משתמע דשל נכרי ושל גבוה אינו עובר אלא מוכח דוקא של נכרי אבל בשל ישראל שאני אף שאינו שלו רק מונח ת"י עובר] ולפי"ז כיון דרש"י יש לו הכרח דדוקא בשל נכרי אבל בשל ישראל עובר וזה סובר רש"י ז"ל כהשג"א דבעינן שיהי' שלו ולא רק של בר חיובא ע"כ צריך לחדש רש"י הסברא דהואיל אי בעי זכה שייך במקום שנחסר דעת מקנה א"כ בהפקר נמי עובר אם מונח ת"י ע"כ צריך רש"י לחדש דביטול מטעם תשביתו ולא מטעם הפקר דבהפקר עובר אבל תוס' סוברים בזה כרש"י דבישראל עובר אבל לא מטעמי' משום הואיל דתוס' סוברים דהואיל דאי בעי זכה אפי' במקום שאין נחסר דעת מקנה לא אמרינן הואיל כיון דזה זכי' חדשה רק הטעם דבישראל עובר משום דקפידת התורה אינו שיהי' שלו רק הקפידה שיהי' של בר חיובא ע"כ בהפקר אינו עובר ולפי"ז מפרשים דביטול מטעם הפקר בקיצור מדברינו אלה יוצא הן לשיטת התו' והן לשיטת רש"י מוכרח משניהם כהגר"א זצ"ל דבישראל עובר אפי' בלא קיבול אחריות רק מונח ת"י אבל שניהם מטעם אחר רש"י סובר מטעם הואיל ואפי' בהפקר נמי עובר וזה סובר רש"י דבעינן שיהי' שלו וסר קושיית התוס' ד"ה אבל אתה רואה וכו' רק מטעם הואיל כיון דלא נחסר דעת מקנה דוק, ולפיכך אף שיותר מסתבר לפרש דביטול מטעם הפקר מכ"מ מוכרח רש"י לפרש מטעה תשביתו ולא מטעם הפקר דרש"י סובר סברת הואיל במקום דלא נחסר דעת מקנה היינו דליכא דעת מקנה וסגי' בדעת הקונה בלבד ומתוס' מוכח ע"כ הא דבשל ישראל עובר הוא מטעם דלא בעינן שיהי' שלו רק הקפידא שיהי' של בר חיובא ע"כ בשל הפקר אינו עובר דו"ק בכ"ז כי נכבדות מדובר בה.

והנה לענ"ד זולת דברי הגר"א זצ"ל הייתי אומר דאין ראי' מרש"י כלל דבשל ישראל סובר והוא דרש"י מפרש בשל נכרים מפני דבשל ישראל אסור מטעם ערבות דמחויב הוא להציל את הבעלים מאיסור א"כ מכש"כ שאסור לו להחזיק של ישראל בביתו דו"ק וחידוש על הגר"א זצ"ל למה לו להוכיח ממשמעות הא איכא גמ' מפורשת בבא קמא דף צ"ח ע"ב ובא אחר ושרפו במועד פטור דהכל מצווים עליו לבערו ע"כ ראי' להדיא לכאורה דבשל ישראל עובר אפי' מי שאינו הבעלים, אך נחזי התם אפי' מי שאינו מונח ת"י חייב לבערו ע"כ מוכרח מזה כסברתי דמטעם ערבות א"כ בזה נסתר ראי' הגר"א זצ"ל דו"ק רק מתוד"ה אבל אתה רואה מקושי' ראי' כהגר"א זצ"ל דו"ק ועל הסברא שכתבתי לעיל הואיל אי בעי זכה אין להקשות הא אסור לזכות בחמץ מפני שאסור בהנאה אך לענ"ד דאין מביטין על מה שאסור לזכות כיון דבלאו האיסור הי' שייך אי בעי זכה שייך ג"כ עתה דבחמץ אינו ברשותו ועשה הכתוב כאילו הם ברשותו דו"ק, יעיין בפסחים מ"ו ע"ב ברש"י בד"ה טובת הנאה וכו' ומה שכתוב שם בגליון הרש"ש כעין סברה זו ועיין בחמדת שלמה קדושין בדף נ"ח ע"א תד"ה אלמא קסבר תשב"ע וכו' בדבריו שם בד"ה אך אעיקרא דמלתא יעיין שם דסובר דחל על כל אדם הביעור.

תוכן העניינים

כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה