כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק ב· רבי שלמה נתן קוטלר
הלכות פסח · סימן סב
בסי' תל"ו במג"א ס"ק ט"ו א"צ לבער כיון דהנכרי נכנס בבית זוכה ג"כ בחמץ שהרי הישראל הפקירו עכ"ל כתבתי על הגליון דמוכח להדיא דדוקא אם נכרי נכנס בבית א"צ לבער אבל אם אין נכרי נכנס בבית צריך לבער אפי' כשהישראל בבית אחר, כן מוכח מדברי המג"א להדיא אבל מדברי הגר"א זצ"ל בס"ק י"ג להמדקדק היטב נראה כיון דישראל נכנס בבית אחר א"צ לבער בכל האופנים אפי' אם אין נכרי נכנס לשם דו"ק, והנה מדברי הגר"א זצ"ל משמע כיון דהישראל מקיים מצות ביעור בבית אחר א"צ לבער אפי' יוצא מביתו דהגמ' דמפרש ויוצא בשיירא מיירי ביוצא מביתו וע"ז אמר הגר"א זצ"ל שהם מדקדקים דוקא ליוצא בשיירא שלא יכנס לבית אחר אבל יוצא לדרך שאני מוכרח להדיא מדקדוק הגר"א זצ"ל דאפי' אם יוצא מביתו היכא דהישראל יקיים מצות ביעור בבית אחר א"צ לבער דלא כדמוכח ממג"א בס"ק זה דאפי' יוצא מביתו של נכרי אם אין הנכרי נכנס צריך לבער אפי' אם הישראל יקיים מצות ביעור בבית אחר ולדברי הגר"א זצ"ל אפי' יוצא מביתו א"צ לבער אם יקיים מצות ביעור בבית אחר דו"ק והח"י אם יוצא מביתו בזה לא חילק על המג"א דהוא ג"כ סבירא לו דצריך לבער אפי' היכא שהישראל יקיים מצות ביעור רק היכא שיוצא מבית נכרי בזה פליג הוא על המג"א והיכא שיקיים הישראל מצות ביעור בבית אחר סבירא לו הח"י דא"צ לבער אפי' היכא שאין העכו"ם נכנס דוק בח"י בס"ק י"ח ושיטת הח"י הוא כן דהוא נמי סובר כהמג"א דהחיוב נופל בשני אופנים או על האדם או על הבית רק דבזה פליגו דהמג"א סובר דהיכא דלא נכנס הנכרי לא פקע החיוב מהבית ע"כ סובר המג"א דבאופן זה לא מהני מה שהוא יקיים מצות ביעור דאף דנפקע מאתו החיוב מכ"מ חייב הוא מטעם הבית [והיכא דהנכרי נכנס אף שפקע החיוב מצד הבית מכ"מ אם אין הישראל נכנס בבית אחר חייב מצד החיוב דגברא דוק] והח"י סובר דאפי' היכא שאין הנכרי נכנס לבית מכ"מ פקע החיוב מהבית דוק בדבריו ודוק ג"כ בביאור הגר"א זצ"ל בס"ק ט"ו ע"כ סובר הוא בזה היכא שהישראל יקיים מצוה ביעור א"צ לבער אפי' היכא שאין הנכרי נכנס לשם כיון דנפקע החיוב הן מצד הגברא והן מצד הבית ולפי דברי החי' להיש אומרים ברמ"א דאזלינן רק בתר הבית לדברי החי' באמת פליגו היש אומרים אפי' היכא שאינו נכנס הנכרי כיון דפקע החיוב מהבית לח"י אפי' היכא שאינו נכנס הנכרי דו"ק רק דהלכה כסתם הדעה דב"י ע"כ היכא שאין הישראל מקיים מצות ביעור צריך לבער בכל האופנים אפי' היכא שנכנס הנכרי ואם הישראל מקיים מצות ביעור פטור אפי' היכא שאין הנכרי נכנס לדעת הח"י והוא פסק כסתם הדעה דב"י ע"כ מקיל רק היכא שהישראל יקיים מצות ביעור ובזה מקיל אפי' היכא שאין הנכרי נכנס א"כ לפי"ז החי' פליגו על המג"א רק במחלקה פרטית היינו אם אין הנכרי נכנס אם נפקע החיוב מהבית דהמג"א הולך אחר לשון הרמ"א זצ"ל ועיין במג"א בס"ק י"ז אבל החי' סובר דאפי' היכא שאין הנכרי נכנס ג"כ נפקע החיוב מהבית והרמ"א לא דייק בלישנא ונקיט בשביל שגרת הלשון של הדעה הראשונה שהם נקטו לריבותא דוק בריש דברי הח"י ס"ק י"ח אבל זה מודה הח"י בעיקר דברי המג"א דאפי' לדעה הראשונה דתלי' החיוב ג"כ באדם מכ"מ זה דוקא לחומרא היכא שמהבית נופל החיוב אבל היכא שמהבית אינו נפקע החיוב דיועיל לקולא היכא שהאדם מקיים מצות ביעור בזה סובר הח"י כהמג"א דאפי' לדעה הראשונה דוקא לחומרא תליא באדם אבל לא לקולא לאתליא באדם ע"כ היכא שיוצא מביתו אז לא מהני אפי' לדעה ראשונה מה שהישראל מקיים מצות ביעור דו"ק כן שיטת הח"י אבל שיטת הגר"א זצ"ל נראה לי שהוא סובר דהדעה ראשונה סובר כיון דלחומרא תליא בגברא כן לקולא נמי ואפי' אם יוצא מביתו ג"כ כיון דיקיים מצות ביעור הגברא לא אזלינן בתר הבית אפי' לקולא ולדעה השני' בודאי הגר"א זצ"ל מודה כיון דהם סוברים דאפילו לחומרא לא אזלינן בתר גברא א"כ מכש"כ לקולא בודאי לא אזלינן בתר גברא והם לא סוברים הדיוק דהגר"א זצ"ל בס"ק ו' דו"ק ובזה יוצא כל הענין כנוגה צדקו ולפי"ז יוצא עוד נ"מ האיך לפסוק בזה הדין דהנה יעיין בפרמ"ג ביו"ד בכללי הוראה שלו א' ג' דהניח בצ"ע היכא שהסתם הוא בהמחב' והי"א הוא ברמ"א [רק אפשר דהכא שאני מפני שהרמ"א מסיים קצת מהדעה הראשונה] דאפשר דהרמ"א פליג על הב"י ובענין דרבנן הוה ספק ולקולא א"כ לפי"ז הכא נמי רק דרבנן ולקולא כן צריכין לפסוק כהרמ"א ולקולא וזה רק לשיטת המג"א דהדעה הראשונה הוא רק מחמיר ולא מקיל והדעה השני' הוא מקיל א"כ אם נאמר כהפרמ"ג דבזה ספק ובדרבנן הוה לקולא א"כ הכא נמי צריכין לפסוק לקולא כהי"א [והנה מהח"י משמע דהלכה כהמחבר א"כ מוכח מהח"י מהח"י דלא כהפרמ"ג הנ"ל בכללי הוראה שלו דו"ק] אבל לשיטת הגר"א זצ"ל דלדעה הראשונה יש קולא וג"כ חומרא דו"ק קולא היכא שהישראל מקיים מצות ביעור וחומרא היכא שהישראל אינו מקיים ולהדעה השני' הוא להיפך הקולא והחומרא דו"ק א"כ לדברי הפרמ"ג דאפשר באופן זה הרמ"א חולק ודו"ק בתוס' ביצה דף י"ד ע"א לענין תבלין דבאופן זה היכא יש קולא וחומרא לכאו"א צריכין להחמיר בשני החומרות דוק שם רק אם נאמר דלא כהפרמ"ג דבזה ג"כ הלכה כסתם אין נ"מ בזה דהן להגר"א זצ"ל והן לדברי הנ"ל הלכה כהמחבר דוק, ויש בלבי עוד לומר גם להדעה השני' סוברים הדיוק דהגר"א זצ"ל בס"ק ו' ודוקא לקולא היכא שהישראל מקיים מצות ביעור ומהבית אינו נפקע והדעה השני' סוברים שני קולות דנפטור בשני אופנים או מצד הגברא היכא שקיים או מצד שנפקע מהבית החיוב ודעה ראשונה יסבור לדעת המג"א שני החומרות דאין פטור רק אם נפקע משניהם החיוב דו"ק ולדעת הגר"א זצ"ל הדעה ראשונה סוברים הן לקולא והן לחומרא אזלינן בתר גברא והדעה השני' סובר דאזלינן לקולא בתר שניהם בכל מקום שנמצא הקולא דו"ק ולפי"ז נופל הנ"מ השני' בין הגר"א זצ"ל ולהנ"ל דאם נאמר כהפר"ג דהרמ"א בא לחלק גם לדעת הגר"א זצ"ל הלכה כי"א. אך נראה לי כהנ"ל ביותר דהדעה השני' לא יסבור כלל דאזלינן בתר גברא דו"ק בט"ז ובאתי רק לעורר את המעיין דו"ק ולדברי הגר"א זצ"ל נראה ביותר כאופן השני דאל"כ קשי' הי' לפלוג ג"כ בהקולא דגברא דו"ק כיון דלדעת הגר"א זצ"ל הוזכר בשו"ע בהמחבר הן הקולא והן החומרא א"כ אם נאמר דהדעה השני' פליגו ג"כ על הקולא דהדעה הראשונה הי' להם להזכיר ולפלוג דו"ק. ע"כ מסתבר להגר"א זצ"ל כאופן השני דהדעה השני' פליג רק על החומר' דהדעה הראשונה ולא על הקולא דהדעה הראשונה דו"ק אבל לדעת המג"א והח"י מסתבר ביותר כאופן הראשון דלדעה השני' אזלינן בתר בית הן לקולא והן לחומרא דאם נאמר דאזלינן בתר שניהם לקולא אזי יהי' פלוגתא רחוקה ועוד דהי' להזכיר ג"כ זה הפלוגתא היכא מצד הבית לא נפקע ומצד הגברא נפקע דלדעה ראשונה חייב ולדעה השני' פטור ע"כ לדעת המג"א והח"י מסתבר כאופן הראשון דלדעה השני' אזלינן בתר בית הן לקולא והן לחומרא כדי שלא יהי' פלוגת' רחוקה ועוד שהי' להזכיר הפלוגתא היכא שמצד הבית לא נפקע ומצד הגברא נפקע דלדעה השניה פטור ולדעה הראשונה חייב דו"ק ולדעת הגר"א זצ"ל הוא להיפוך מסתביר דהדעה השני' סובר דאזלינן בתר שניהם לקולא דאל"כ אם נאמר דאזלינן בתר הבית הן לקולא והן לחומרא יהי' סברות הפוכות והי' השו"ע להזכיר הפלוגתא גם בהקול דשו"ע דו"ק כי בזה יצאתי חובת כל הענין דו"ק ע"כ לפי"ז הלכה כיש אומרים גם לדעת הגר"א זצ"ל אם נאמר כהפרמ"ג בכללי הוראה שלו דבאופן כזה הרמ"א חולק ובדרבנן אזלינן לקולא כיון דגם לדעת הגר"א זצ"ל היש אומרים הם מקילים דו"ק.