אור ברסלב

כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק א· רבי שלמה נתן קוטלר

סימן סא

סימן ס

בעזהי"ת יום ו' עש"ק מקץ ש' תרנ"ז לפ"ק פה אוזוועט יצ"ו. כבוד ידידי עוז ה"ה הרב החריף ושנון וכו' מו"ה מרדכי פרץ זונדיל נ"י. מ"ש כל הנלוים אליו שלום והצלחה סלה. אחדשה"ט כראוי.

הנה באשר שנתארחתי בביתו בש"ק העבר והייתי סועד אצלו סעודה שלישית, נתגלגל אז על פיו שאפי' דהיכא שלא ניכר הפרי דמברכין רק שהכל אעפ"כ בדיעבד יוצא גם בבורא פרי העץ וסברת כתר"ה הוא מפני דפרי נקרא רק שלא חשוב כיון דלא ניכר לא חשיבא לברך על זה ברכה מבוררת, אבל בדיעבד בודאי יוצאים כן סברת כתר"ה ועל פי זה היסוד רצה כתר"ה לומר שאם יש לו פרי הניכר יברך עלי' ויפטור את האינו ניכר כן דעת כתר"ה.

ולענ"ד אינו כן דמאי מרויחין בזה שמברך על הניכר דכשם שאם בפני עצמו אין מברכין לכתחלה ברכה המבוררת, כמו כן אפי' ע"י הניכר נמי אסור לכתחלה לאכול האינו ניכר בברכה זו שלא התקינו לכתחלה עלי' דלא חשיבא לכתחלה לברך עלי' ברכה כזו, א"כ מאי נ"מ אם יברך עליה גופא או על האחר כמו שעלי' גופא אסור כן, ע"י גררא נמי אסור דו"ק.

אך עיינתי בעיקר הענין בשו"ע בסי' ר"ב סעיף ז' מבואר להדיא דלדעת הסוברים דמברכין שהכל ג"כ בדיעבד אינו יוצא רק דהרמ"א מכריע דבדיעבד יוצא מפני שהעיקר כהסוברים דמברכין בורא פרי העץ גם לכתחלה ע"כ בדיעבד יוצא אבל לכתחלה חוששין לזה הדעה דסוברים דאין מברכין רק שהכל ולדבריהם אפי' בדיעבד אינו יוצא בבורא פרי העץ א"כ לפי"ז בודאי אין נ"מ אם מברכין עלי' בורא פרי העץ או על האחרו' הניכר דאף דאם מברכין עלי' בורא פרי העץ איכא שני חששות חשש דיאכל בלא ברכה וגם ברכה לבטלה ואם יברך על אחרת אז רק חשש דיאכל בלא ברכה, אבל לא החשש דברכה לבטלה מכ"מ מאי נ"מ כיון דלכתחלה חוששין להדעה דמברכין רק שהכל ולזה הדעה אפי' בדיעבד אינו יוצא א"כ אפי' אם יברך על אחרת דניכר וליכא באופן כזה חשש ברכה לבטלה מכ"מ איכא חשש דיאכל בלא ברכה דו"ק.

אך מכ"מ לענ"ד להוכיח ככתר"ה מסגנון הט"ז יעיין בס"ק ד' שם דמשמע מדבריו דהעיקר החשש של הרמ"א הוא מטעם ברכה לבטלה יעיין בסוף דבריו א"כ נתחזק הערת כתר"ה אבל לא מטעמי', דטעמי' דכתר"ה הי' בשביל עיקר הדין מפני שבדיעבד יוצא אפי' להסוברים דאין מברכין רק שהכל ע"כ מחלק בין לברך רק עלי' ובין לברך על אחרת הניכר אבל זה לענ"ד אין נ"מ דמכ"מ אסור לברך ברכה מבוררת עלי' אפי' ע"י אחרת, ועוד דהסוברים דמברכין שהכל הוא אפי' בדיעבד אינו יוצא ע"כ נופל טעם של כתר"ה בהערתו ומכ"מ ת"ח שאמר הלכה אין מזחיחין אותו דכן משמע מהט"ז דרמ"א אין חושש רק להדעה דסוברים דמברכין שהכל משום חשש ברכה לבטלה וזה החשש הוא רק אם מברך רק עלי' אבל לא על אחרת הניכר כן מוכח מהט"ז א"כ אם מברך על הניכרת אין חשש ברכה לבטלה ורק החשש דיאכל האינו ניכר בלא ברכה וזה לא חייש הרמ"א אבל באמת עדיין טעמא בעי אמאי לא חייש הרמ"א על האיסור דלאכול בלא ברכה הא זה נמי איסור הוא דו"ק, אך יש לומר דזה רק איסור מדרבנן לאכול בלא ברכה ע"כ כיון שהעיקר להלכה דמברכין בורא פרי העץ ע"כ אין חושש הרמ"א להאיסור דרבנן דאסרו רבנן לאכול בלא ברכה [אף אם הי' ספק הי' חושש הרמ"א אף שהוה ספק דרבנן מכ"מ אסור לעשות ספק דרבנן לכתחלה ע"כ הי' מברך שהכל אפי' בלא חשש ברכה לבטלה אבל כיון שהעיקר דמברכין בורא פרי העץ ע"כ בלא חשש ברכה לבטלה רק להאיסור דאסור לאכול בלא ברכה מותר אף לכתחלה לעשות כן כיון שנוגע רק לדרבנן] אבל לענין ברכה לבטלה זה חמור דבזה איכא אסמכ' לדאורייתא מלא תשא ובפרט להרמב"ם ברכה לבטלה הוה דאורייתא ע"כ חמור ביותר יעיין בשו"ע או"ח בסי' ח' לענין בדיקת הציצית דמשם משמע דמפני חומר דלא תשא החמירו ביותר ע"כ החמיר הרמ"א לברך לכתחלה שהכל אפי' שהעיקר דמברכין בורא פרי העץ דו"ק ולפי"ז מסגנון הט"ז משמע שהדין כהערת כתר"ה דאם מברך על האחרת הניכר דבזה ליכא חשש ברכה לבטלה בזה יוכל לסמוך על מה שנראה לנו עיקר דמברכין בורא פרי העץ דו"ק, כן נראה לענ"ד להוכיח מהט"ז.

אך לענ"ד להוציא מהרמ"א בדרך הוכחה דאינו כן דלכאורא קשה על הרמ"א דמאי צריך לומר דבדיעבד יוצא מפני שהעיקר דמברכין בורא פרי העץ הא אפי' אם הי' ספק ג"כ בדיעבד יוצא דספק ברכות להקל ואין לתרץ עפ"י סברת הרשב"ם בפסחים יעיין בחידושי רע"א זצ"ל בסי' ר"ט על המג"א ס"ק ג' דספק ברכת נהנין להחמיר יעיין שם בדברי רע"א זצ"ל א"כ צריך הרמ"א לטעמי' דעיקר דמברכין בורא פרי העץ דאל"כ הי' גם בדיעבד לסור לאכול. לך זה ברור הא הרי"ף והרמב"ם פסקו שם להקל בסי' ר"ט ואינם סוברים כהרשב"ם [ובמקום אחר בסי' כ"ה הנ"ל הארכתי בעזהי"ת דאף הרמב"ם והרי"ף יסברו כהרשב"ם בדינו שאף שמהדין דסי' ר"ט אין ראי' דחולקים על הרשב"ם] א"כ למה להרמ"ה לומר מפני שעיקר דמברכין בורא פרי העץ הא אפי' אם הוה ספק ג"כ דילמא הלכה כהדעה דסוברים דיוצאים בבורא פרי העץ ע"כ נראה לי להוכיח מזה דמיירי הרמ"א אפי' באופן שמברך על אחרת א"כ אם הוה ספק הי' אסור לאכול דבזה גם הרי"ף מודה להרשב"ם שאסור לכתחלה לאכול כיון דאין חשש ברכה לבטלה כיון דמברך על האחרת ע"כ אסור לאכול דילמא אינו יוצא ע"כ אסור לכתחלה לאכול דהרי"ף והרמב"ם לא פליג אלא היכא שמברך ע"ז גופא דבזה אם יוצא ולא יאכל הוה ברכה לבטלה ע"כ מותרין לאכול מפני שלאכול בלא ברכה הוה רק איסור דרבנן ע"כ הוה ספק דרבנן ואין זה נקרא לכתחלה מפני שאם לא יאכל הוה חשש דילמא עושה ברכה לבטלה ע"כ לא הוה כלכתחלה אלא כדיעבד אבל הרשב"ם סובר דזה נקרא ג"כ לכתחלה אבל היכא שמברך על אחרת אפי' אם לא יאכל הספק ג"כ לא הוה ברכה לבטלה ע"כ אסור לאכול אם הי' ספק ע"כ צריך הרמ"א לסברתו דעיקר דמברכין בורא בורא פרי העץ ע"כ דוקא מפני שהעיקר אבל אם הי' ספק הי' אסור לאכול א"כ לפי"ז כיון דהרמ"א נקיט זאת דעיקר דמברכין בורא פרי העץ בשביל לכלול אפי' היכא שמברך גם על אחרת ומכ"מ לכתחלה מברכין שהכל א"כ מוכח להדיא מהרמ"א דלא כהערת כתר"ה דאפי' באופן שמברך על האחרת ג"כ לכתחלה על האינו ניכר מברכין שהכל דוק [הנה לכאורה יש לחקור האיך יעשה אם יברך בתחלה על הניכר כמו שהדין דבורא פרי העץ קודם לשהכל א"כ ממילא יצא על השני נמי ואם יעשה להיפך זה ג"כ קשה הלא בורא פרי העץ קודם אך אפשר כיון דא"א בל"ה יוכל להקדים ברכת שהכל לבורא פרי העץ, והנה יש לומר עוד עצה דיברך על הנכר ויכוין להדיא שלא לפטור האינו ניכר וזה אפי' אם השני הי' ג"כ עץ בודאי אינו יוצא בזה הברכה כיון דמכוין להדיא שלא יפטור אותו ולא הוה איתא רמב"ם מפורש דאינו סובר כהרשב"ם הובא זה בחיי אדם בכלל ה' בנשמת אדם שם דהרמב"ם אומר בפירוש דאם ספק לו אם בירך המוציא דאינו חוזר ומברך דוק שם] גורם ברכה שאינה צריכה כיון דהוה קצת ספק בברכה ומזה ראי' להלבושי שרד בסי' ס' שהיכא שהוה ספק ואפי' רק קצת ספק יוכל לגרום בזה ברכה שאינה צריכה והערה נכונה היא]:

א"כ מהרמ"א הוצאתי דלא כמו שהוכחנו מעיקרא מהט"ז דאין חשש רק בשביל ברכה לבטלה אבל היכא שליכא ברכה לבטלה רק החשש דיאכל בלא ברכה בזה אין חשש של הרמ"א כן הוכחנו מהט"ז ולפי"ז אם מברך על אחרת אין חשש ומברכין גם על האינו ניכר בורא פרי העץ אבל מהרמ"א הוכחנו להיפך דגם היכא שמברך על אחרת ג"כ מברכין על האינו ניכר שהכל דו"ק. אך לענ"ד לחדש דבר חדש ובזה תדחה ראיתי מהרמ"א דהנה לענ"ד אף שבסי' ר"ע פסק הרי"ף והרמב"ם להקל ומותרין לשתות אף דיש חשש דילמא אינו יוצא ואסור לשתות בלא ברכה ואף שזה רק איסור דרבנן מכ"מ הא אין עושין ספק דרבנן לכתחלה מכ"מ מקיל הרי"ף והרמב"ם בשביל דזה נקרא דיעבד דילמא להיפך דיוצא הוה ברכה לבטלה כדהארכתי לעיל נראה לי לחדש דמותר רק לשתות מעט כדי שלא יהי' חשש ברכה לבטלה אבל לשתות הרבה אסור מפני שכיון ששוב ליכא החשש דברכה לבטלה נשאר החשש דילמא לא יצא ואסור לאכול בלא ברכא ונקרא על השאר דאכילה שעושה ספק לכתחלה ולפי"ז יש לדחות ראי' מהרמ"א (דגם) דבאמת יש לומר דהרמ"א מיירי דוקא שאינו מברך על אחרת והא דקאמר דבדיעבד יוצא משום שעיקר לברך בורא פרי העץ הא בל"ה יוצא אפי' אם הי' רק ספק זה אין קשי' כלל מפני דאם הי' רק ספק לא הי' יוצא בדיעבד רק לאכול מעט כדי שלא יהי' ברכה לבטלה, אבל לאכול הרבה הי' אסור דילמא לא יצא, אבל עכשיו שכתב הרמ"א דעיקר לברך בורא פרי העץ אף לאכול הרבה מותר דוק וזה הערה חדשה ולפי"ז נשאר ראיתי מהט"ז דדוקא בשביל חשש ברכה לבטלה מברך רק שהכל אבל היכא שמברך על אחרת יכולין לפטור גם על האינו נוכר דו"ק.

אך בזה הערה חדשה בסי' ר"ט היכא דהוה ספק אם יצה צריך לשתות רק מעט יש לעיין בזה בחתם ספר או"ח שחוקר היכא שמתירין בשביל הפסד אם אפי' סר ההפסד יעיין יבמות דף ו' ע"ב בתוספות בסוף העמוד וגם יש לעיין בשו"ע לענין הנזהר מפת עכו"ם אם הפת עכו"ם נקי אם מתירין בשביל המוציא ג"כ כל הסעודה והנה במקום אחר אבאר זה באריכות בעזה"ש וגם יש לעיין בחגיגה לענין אם נשאר אחרי הרגל לענין ע"ה יעיין לענין פת עכו"ם בשו"ע או"ח בסי' קס"ח סעיף ה' בסוף הסעיף ובביאור הגר"א זצ"ל בס"ק י"ד יעיין ג"כ בספר טוב טעם ודעת להגאון רש"ק מהדורא תליתאי בסקע"ב לענין חקורת הפרמ"ג אם מתירין בשביל כבוד שבת אם מותר מה שנשאר לאחר שבת דוק שם ע"כ תליא מה שרצינו באחרונה לפרש בהרמ"א בזה הפרט ואם הדין כיון דמותר מותר לכל הסעודה נופל זה ונשאר ראי' דאין נ"מ אם מברך על האחרת או רק עלי' ובעיקר הדין יעיין בט"ז שהעלה בדברים מוכרחים שהעיקר כהרמב"ם דמברכין בורא פרי העץ אפי' שאינם ניכרים וגם מסוף דברי המג"א שהביא בשם הרוקח משמע כן וגם יעיין בהגהות רע"א זצ"ל שדוקא היכא שנעשה כמשקה אז חולקים על הרמב"ם וגם הסבר' דדרכו בכך ג"כ איתא במג"א ועכ"פ הידור לעשות כעצת כתר"ה לברך על אחרת הניכר כדי שלא יהי' חשש ברכה לבטלה דו"ק.

תוכן העניינים

כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה