כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק א· רבי שלמה נתן קוטלר
סימן נד
ראיתי בספר אחד מזמננו בספר בני גרשון בדף כ"ד ע"ב על דף נ' ע"א ברכות כן לשונו אמר רבא כי אכלינן ריבתא בור"ג מברכין ג"ג ולארכו י"י שמע ריש גלותא ואקפיד וכתב המ"א בסי' קצ"ג סק"ז ונ"ל דכ"ש אם צריכין ללכת לדבר מצוה שרשאין לחלוק ג' ג' עכ"ד, ולא הבנתי מאי כ"ש הוא הא אדרבא קיי"ל דגדול כבוד הבריות שדוחה לאו דרבנן ואף בעשה דאורייתא היכא בשב ואל תעשה כמבואר לעיל ד"כ וא"כ אין ראי' מהכא ועי' ג"כ בתפארת שמואל שהוכיח מדפריך תלמודא וליפקו בברכתא דבי ריש גלותא ש"מ דאפי' הם צריכין ללכת ללימודם נמי אין רשאין ליחלק ג' ג' עכ"ל המחבר הנ"ל.
כתבתי ע"ז בגליון ועיי' בלבושי שרד במג"א ס"ק ו' דרק לר"ג הוה זילותא ואע"ג דלא יקפיד אבל בסתם בעה"ב בעינן הקפדה ולא מטעם כבוד ע"כ הכש"כ הוא על סתם בעה"ב ובזה ליכא כבוד הבריות דוק ונשאר דינו של המג"א מכש"כ מסתם בעה"ב ובזה ליכא כבוד הבריות רק הקפדה בעלמא ומותר מכש"כ לדבר מצוה דוק, ולענ"ד מדויק בזה דהעמיד המג"א דבריו על תיבת ויקפיד עליה, ומתפארת שמואל אין ראיה כלל דתורה נדחה מפני כל מצוה שבעולם שהתורה ניתנה לקיים המצות ע"כ צריכין להמתין על הזימון ומבטלין הלימוד וגם מצות לימוד התורה יכולים לקיים בהרהור דבזה ג"כ יוצאים וזה היו יכולים לקיים על מקומם דוק, ע"כ לענ"ד דברי המג"א נשארו על מקומם דכש"כ לדבר מצוה לחלוק לג"ג דוק.