כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק א· רבי שלמה נתן קוטלר
סימן מח
והמג"א המובא בסוף סימן דלעיל יש לחדש בזה דיש לי הערה דפעמים אישכחת דיוצא שניהם דהיינו אם כונתו הי' בתחלת הברכה לבורא בשמים ואח"כ עלה בדעתו לברך בורא מאורי האש דתלי' בהאיבעי' דגמרא דהדין דיוצא דאנן פסקינן דלא כתו' שם ואח"כ חזר תוך כדי דיבור ואמר בורא בשמים לענ"ד יוצא בזה שניהם דיש לומר להכי ולהכי דילמא יצא בחתימה אף שהפתיחה הי' שלא כדין וחל הדיבור הראשון ואינו יכול לחזור ע"כ יוצא בהברכה דבורא מאורי האש ולהספק יש לומר דילמא הדין דאזלינן בתר פתיחה והוה הדיבור הראשון לבטלה ויוצא בדיבור השני כך יש להעיר ומסתימת דברי המג"א לא משמע כן אלא משמע מדבריו היכא יכול לעקור הדיבור היכא שהדיבור הי' בטעות דהיינו שלקח כוס של סכר וסבר שהוא יין ואמר בורא פרי הגפן ואח"כ נתחדש לו שהוא שכר באופן זה יכול לחזור תוך כדי דיבור כיון שהדיבור הי' בטעות [אך אם מהני הך חזרה תליא בפלוגתת. התו' והרי"ף יעיין שם היטב] אבל אם הדיבור לא הי' בטעות לא מהני חזרה תוך כדי דיבור דהיינו אם רוצה לומר בורא האש ואח"כ חזר תוך כדי דיבור ואמר בורא מיני בשמים אף דהפתיחה היתה על הבשמים כיון דאמר במתכוין בורא מאורי האש אין יכול לחזור תוך כדי דיבור אף דספק דילמא אינו יוצא בברכה דבורא מאורי האש מכ"מ יש לומר הי הנותנת דחכמים לא אמרו תוך כדי דיבור יכול לחזור אלא אם תלי' בחזרתו דתוך כדי דיבור דאם אינו חוזר נשאר הדיבור הראשון ואם חוזר נופל הדיבור הראשון אבל הכי בל"ה אינו מהני הדיבור הראשון והוה הפסק בין עיקר הברכה להסיום והוה דומה לסימן ק"ד ס"ו יעיין במג"א שם דמשמע דאפילו פחות מכדי שאלת שלום הוה הפסק לענין זה יעיין שם א"כ הכא נמי כיון דהדיבור הראשון אין אלא הפסק לא מהני הדיבור השני אבל אם בטעות אמר זאת כגון האופן דלעיל הוה כמו הפסק בשוגג ועיין שם בסימן ק"ד היטב א"כ אם בתחלת הברכה הי' לבורא בשמים ואח"כ חזר ואמר בורא מאורי האש הדין כך הוא דבורא מאורי האש יוצא מספק אבל לא בבורא מיני בשמים אף שחזר אח"כ ואמר בורא מיני בשמים דאפילו היתה הדיבור הראשון לבטלה מכל מקום הוה הפסק בין תחלת הברכה לסיום הברכה כך למדתי מסתימות המג"א הנ"ל ומכל מקום קא חזינן הכא היכא דהדיבור הראשון מהני אינו יכול לעקור דברו ולבטל דברו הראשון דאלת"ה א"כ אף שנתכוין בורא מאורי האש כיון דמעקר דברו בטל הוא הדיבור הראשון כמו בכל הש"ס אלא מוכח דלא שייך הכא הכלל שנאמר בכל הש"ס [כמו שכתבתי לעיל בהג"ה ועוד יש לחלק מכל הש"ס] ואף היכא שהדיבור בטעות אינו מהני עקירא אלא אם אינו יוצא בדיבור הראשון אבל אם הוא יוצא בדיבור הראשון אף שהי' בטעות פשיטא דלא מהני עיקרא משום דתוך כדי דיבור אין אלא לאשוי' טעות [כמו שכתבתי לעיל] והכא בל"ה טעות הוא מכ"מ מהני א"כ לא מהני לבטול גם חזרה וסברה ישרה היא אף דיש לדחות להשיטות דאומרים דתוך כדי דיבור לאו מטעם טעות הוא מכ"מ כבר הוכחתי מהמג"א הנ"ל דהכא לא שייך הכלל הזה דיוכל לעקור בתוך כדי דיבור את הדיבור הראשון ולפי"ז נתחזק מה שהשגתי לעיל בסי' מ"ז על דברי הגאון אבן העזר שא"א לפרש כפירושו בתו' דיוצא רק שיכול לחזור דיתקן דלפי"ז כיון דיוצא לא יתקן, ועפי"ז יש לעיין בדין המג"א הנ"ל שכתב שאם כונתו לומר בורא מיני בשמים ובסוף נמי הי' כונתו לומר בורא מיני בשמים אלא שרק פומא אכשלי' ואמר בורא מאורי האש דאינו יוצא ע"ז יש לעיין הרבה דהנה לשיטת הרי"ף ודאי יוצא דלשיטתו לא מוכרחת לחלק כחילוק התו' בענין מצות צריכות כונה אלא ע"כ משמע ממג"א דבאופן כזה פשוט לו דהרי"ף ג"כ מודה להתו' ומש"ה לא יצא באופן זה במה שאמר בורא מאורי האש א"כ יכול לחזור ולומר בורא מיני בשמים ולא הוה הפסק כיון דבטעות הוא], ומכל מקום יש לעיין בדברי המג"א דהנה יש לצדד באופן כזה ומוצא שניהם דבורא מאורי האש יוצא שמא הוא דלא כחילוק התו' וכיון שחל לא מהני עקירה וגם בורא מיני בשמים יוצא דילמא הוא כהתו' ולא יצא בדיבור הראשון ע"כ מהני עקירה על כ"ז יש לעיין בביאור הגר"א זצ"ל ועפ"י זאת יש לעיין בדברי המג"א שכתב היכא שבעי למימר פוקח עורים וטעה בדיבורו ואמר מלביש וכו' דאינו יוצא במלביש ערומים בודאי ולפי זה יש לצדד דיוצא ואיפכא לענין פוקח עורים יש לעיין דהא דכתב דספק אם יוצא וכתב עליו הדגול מרבבה דספק שלו היא דלא דמיא ליין דמהני באופן כזה תוך כדי דיבור דהתם מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו דהא נקיט כסא דשכר בידו אבל הכא לא ניכר מחשבתו והניח בצ"ע ולפי"ז יש לצדד דס"ס הוא דשמא כיון דאין מחשבתו ניכרת וכו' לא מהני תוך כדי דיבור ואף אם תאמר דמהני דאין חילוק בין מחשבתו ניכרת ואם אין מחשבתו ניכרת מכ"מ שמא הדין כהרי"ף דלפי דבריו לית לי' חילוק של התוס' ויצא במה שאמר מלביש ערומים א"כ אין יוצא במה שאמר אח"כ פוקח עורים רק יש להעיר, דנתיב חיים כתב דטעות הוא במג"א והגיה שם יצא במה שאמר פוקח עורים ואין חילוק בין מחשבתו ניכרת לאין מחשבתו ניכרת ע"כ ליכא ס"ס דו"ק בכ"ז וימצא דברים מחודשים בעזה"ש, ולענ"ד לענין הנ"ל בסי' מ"ז לענין אם אמר על היין בורא פרי העץ אם יכול לחזור ולתקן תוך כדי דיבור נראה לענ"ד אם הי' יודע שהוא יין רק פומא אכשלי' בזה נראה דמותר לחזור ולומר בורא פרי הגפן תוך כדי דיבור ולא הוה הפסק כיון דלדעת התוס' אינו יוצא א"כ מוכרח הוא לתקן ואף שהעליתי שלדעת הג' אבן העזר דיוצא בבורא פרי העץ אינו מועיל התיקון כדהארכתי לעיל ולדבריו הוה הפסק בין ברכה לשתי' במה שחוזר ואומר בורא פרי הגפן מכ"מ מותר לחזור ולתקן בשביל כיון דלתו' מוכרח הוא לתקן ע"כ בודאי עדיף לתקן כדי שיצא לכל הדעות [ובפרט שהוכחתי בסי' כ"ה דיש דעות הרבה דסוברים דאם ספק אם יצא בהברכה אסור לו לאכול א"כ בודאי צורך השתי' הוא התיקון ולא גרי' מגביל לתורא דוק, אך אפי' אם נאמר דבספק אם יצא בברכה מותר לאכול מכ"מ כיון דעושה המצוה מן המובחר הוה צורך שתיה דאם לא יתקן אינו יוצא לכולי עלמא ואם יתקן יהי' יוצא לכולי עלמא בודאי נראה לי דמותר ולא הוה הפסק ולא דמי' למה שכתב באבן העזר הנ"ל דהיכא שאינו יודע שהוא יין כיון דתלי' בהאיבעי' והוה ספק אם יתקן אסור להפסיק אין מזה סתירה לסברתי דהוא הולך לשיטתו דיוצא בדיעבד והתיקון הוא רק בשביל לכתחלה וכיון דבזה גופא ספק אם יתקן ע"כ אסור אבל אנן איירינן דספק אם יוצא בודאי צריך לתקן, ועוד יש להאריך וקצרתי] ואם אינו יודע שהוא יין בזה צ"ע אם מותר לתקן דבזה הוה ס"ס דלשיטת אבן העזר אינו מועיל התיקון, ולשיטת תו' תלי' בהאיבעי' ע"כ הוה ס"ס אם יתקן מה בחזרתו ע"כ אסור לחזור כן נראה לענ"ד דדינו של אבן העזר במה שמחלק לענין אם יכול לחזור ולומר בורא פרי הגפן שמחלק בין אם יודע שהוא יין רק פומא אכשלי' מותר לחזור, ואם אינו יודע שהוא יין אסור לחזור דינו דין אמת אבל לא מטעמי' דוק בזה.