כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק א· רבי שלמה נתן קוטלר
סימן מד
שאלה אם אין מוצאים בעיר ציציות אם מותר ללבוש הטלית כיון שהוא אנוס או שאסור להכניס עצמו באונס כיון שעי"ז יגרום לביטול מצוה ובהלבישה אין אונס הוא א"א בשאלה זה נגענו בזה הספר בסי' א' אבל רק קצת ע"כ אכתוב מחדש וירויח שמעת', השאלה הזה נפתח בגדולים ותסיים בקטני קטנים הנה המג"א הביא זאת בשם המרדכי שהביא בזה פלוגתא בשם גדולי הראשונים אם מותר להכניס את עצמו שיהי' אונס לבטל מצוה חד מינהון סוברים דאסור מדאורייתא כיון שלא אנוס לעשות זה וכן בשבת נמי אסור ללבוש הטלית מדאורייתא אף שאנוס בעשיית הציצית וחד מינהון דמותר והסברה בזה כך דאין התורה רמי' איסור על הטלית ללבוש בלא ציצית שזה לא נקרא איסור חפצא אלא אם לובש טלית נפשוט חיוב על כתפא דגברא לרמי' ציצית ואם לא רמי' עובר על מצות עשת דציצית א"כ היכא שאנוס ליכא לתרמו עליו מצוה כיון שהוא אנוס לעשות זאת א"כ מותר ללבוש כיון שאין האיסור בהטלית אבל המג"א ז"ל העלה דמכ"מ מדרבנן אסור להכניס את עצמו לבטל מצוה אפי' ע"י אונס. הנה השג"א העיר בסי' ל"ב להוכיח דמדאורייתא מותר בזמן הזה דאין לנו תכלת א"כ מבטלים מצות עשה דתכלת ואם לא הי' היתר א"כ אמאי אנו מבטלים מצות תכלת ע"י הלבישה הגם שמקיימים עי"ז מצות לבן מכ"מ מאי אולמא האי עשה מהאי עשה אלא מוכרח דמדאורייתא מותר כיון שאנוס ואף שמדרבנן אסור מכ"מ כדי שלא תבטל מצות לבן דוחין הביטול דמצות תכלת כיון שע"י אונס מבטלין כן הוכיח השאג"א, אבל הבעל עמק יהושע סתר ראיתו בטוב טעם והביא ראיות לאסור והעלה דבשבת מותר אבל אם אין נמצאים בעיר אסור יעיין שם ולכאורה לא מצאתי בדבריו ראי' להוכיח בשביל זה דהוה דאורייתא הנה ראי' ממנחות שעל זה בנה עיקר יסודו, הנה הגמ' קאמר נ"מ בין אם נאמר דארבעה מצות הן או חד מצוה לענין סדין בציצית אם חד מצוה הן ויש לו רק שני ציציות וכלאים אסור כיון דלא מקיים המצוה א"כ אסור ללבוש כלאים ואם נאמר דארבעה מצות הן מותר שמקיים המצות אף בזאת והקשה הבעל עמק יהושע לוקמא הגמ' הנ"מ בפשיעות אם יש לו שני ציציות להמ"ד דסובר דחד מצוה אין לו לעשות דגם אם יעשה לא יקיים המצוה. ואם ארבעה מצות הן יקיים במה שיוכל אלא ודאי מוכח להדיא דאסור אפי' אם אין לו ציצית ואנוס ע"כ אי אפשר לאוקמי הנ"מ בזה דגם אם נאמר דשני מצות הן אסור ללבוש הטלית שיבטל המצוה מאינך. אך הראי' הזה אין כדאי להוכיח רק דאסור מדרבנן ע"כ נמי א"א לאוקמי הנ"מ בזה יעיין היטב דבריו ויראה שצודק אני בזה שאין ראי' מזה שאסור מדאורייתא וגם הראי' שהביא שאם אין לו במה לכסות אסור לשחוט חי' או עוף מפני שמבטל מצות כיסוי אלא מוכח הגם שהשחיטה היתר והמצוה רמי' רק על כתפא דגברא ואנוס הוא בהמצוה מכ"מ אסור לגרום ביטול מצוה ע"י אונס אך גם זה הראי' אין כדאי רק להוכיח שאסור מדרבנן לגרום ביטול מצוה אפי' ע"י אונס ואסור מדרבנן, יש להוסיף עוד ראי' הנה בשבת איתא דאסור להפליג בספינה ג' ימים קודם השבת ופוסקים גדולים סוברים דהטעם שיבטל מצות עונג מפני בלבול הים א"כ אונס הוא בביטול דמצוה ומכ"מ אסור לגרום ביטול מצוה אלא ודאי דלכל הפחות מדרבנן אסור לגרום ביטול מצוה ע"י אונס אך הוא הביא עוד ראי' ולכאורה זה הראי' במישור להוכיח דאסור מדאורייתא מתו' יבמות שאסור לקיים עבדים בלא שימול אותם והגמ' מקשה שם וכו' ומתרץ בקנה בין השמשות א"כ מוכח הכא שאסור להכניס את עצמו בדבר שאח"כ יגרום שיעבור מצוה אפי' באונס הגם שעל עבד עצמו ליכא איסור מכ"מ אסור ומשמע דמדאורייתא אסור דאל"כ מאי קושיא האיך מקיים ונפש בן אמתך אלא מוכח דאסור מדאורייתא אך זה נמי אין ראי' אלא רק דאסור מדרבנן והא דמקשה מוינפש בן אמתך הביאור על פי דברי הט"ז יו"ד סי' קי"ז שהעלה דאם כתוב בתורה להדיא דמותר אין בכח חכמים לאסור ע"כ מקשה הגמ' שפיר האיך יכולים חכמים לאסור לקיים עבד שאינו נימול אף שאנוס בהמצוה א"כ האיך יקיים וינפש בן אמתך שברשיעי לא עסקינן א"כ מוכח מהתורה להדיא שמותר לגרום שיעבור ביטול מצוה באונס א"כ האיך יכולים חכמים לאסור ע"כ מוקי הגמ' שמיירי בין השמשות א"כ לא כתוב בתורה להדיא שמותר הגם שמותר מה"ת מכ"מ לא כתוב להדיא יכולים חכמים לאוסרו לגרום ביטול מצוה אפי' ע"י אונס א"כ ראיתו גם אין כדאי להוכיח דאסור מדאורייתא.
וכעין זה הוכחתי מכבר כהט"ז מכתובות דף נ"א ע"ב אשת ישראל שנאנסה אסורה לבעלה משום דחיישינן שמא סופו ברצון הגם שאין רק חששא א"כ לוקמי אחזקא חזקת התיר' שהי' מותרת לבעלה אלא ע"כ דאין אלא רק מדרבנן שכיון שאיתרע החזק' אסרו מדרבנן כמו בקרוב לה בכתוב' דף כ"ג ע"א והדברים ארוכים בזה הפרט ומכ"מ מקשה הגמ' אנס דשרי רחמנא היכי משכחת לה א"כ מאי מקשה לכאורה הא החשש אינו אלא מדרבנן והא דשרי הוא מדאורייתא אלא מוכח כהט"ז וכן ביאור הגמ' דיבמות א"כ נסתר ראי' ואין ראי' אלא שרק מדרבנן אסור וזה גם המג"א מודה [רק להט"ז קשי' יעיין לעיל בסי' א'] אך ביותר יש לסתו' ראי' דהנה להמדקדק בתו' יבמות הנ"ל ימצא לחד שיטה שמפרש שהטעם מפני טעם אחר ולזה הטעם אין אלא מדרבנן א"כ מוכרחין אנו לפרש כהט"ז א"כ נסתור ראי' ועתה אבא לראי' שהביא הגאון ר' ש"מ זצ"ל ראי' לכאורה בצדק שאסור אף מדאורייתא שהדין דאם נפלה לפניו אחת מן האחיות שנשואות לשני אחין שהדין דחולץ דאם מיבם אחת אדמיבם מיית אידך וקא מבטל מצות יבמין מוכח מזה דאסור לבטל מצות יבמין הגם שהמצוה עדיין ליכא ואח"ז נמי יבטל ע"י אונס וגם בשביל ערוה נידחה המצוה ועדיפא מאונס שאין רק בגדר דחי' מכ"מ אסור לגרום שיבטל ע"י אפי' ע"י אונס מצות יבום הגם שע"י שאוסר עליו עוקר עתה המצוה מזה שחליצה במקום יבום לאו מצוה היא כ"כ מכ"מ מבטלין עתה מצות יבום כדי שלא יגרום עי"ז ביטול מצוה ואף שספק הוא מכ"מ אסור א"כ אם תאמר דאין אסור רק מדרבנן לגרום ביטול מצוה ע"י אונס א"כ הוה ספק דרבנן שמא לא ימות אידך, ועוד מפני מצות יבום דעתה כמו שפירשתי לעיל מתשאגת ארי' שבמקום מצוה לא גזרו לאסור ביטול ע"י אונס א"כ ראי' מזה דאסור מדאורייתא אבל לאחר העיון הדק היטב סתרתי הראי' בטוב דהנה מכבר פירשתי דברי התו' כתובות דף מ"א שכתב התו' דלא אומרים שיוכל לקיים בטלית של צמר מפני שרוצה בפשתן א"כ לכאורה לדברי תו' נופל כל אפשר לקיים דהיינו בבא בתרא דף י"ג ע"א בקושי' התו' לית עשה דפרו ורבו ולדחי' וכו' יעיין בתו' שם שמתרצים מפני שאפשר לקיים בהיתר א"כ יאמר שרוצה בזה, וכן כמה גמרות עומד לנגד תו' ע"כ נתתי גדר נכון בעזהי"ת בטלית של פשתן שהוא היתר שלולי המצוה הי' נושא פשתן בלא ציצית אלא בשביל המצוה נתעורר האיסור מפני איסור כלאים ע"כ באה המצוה ודוחה האיסור דאורייתא ואין אוסרים עליו ההיתר אבל בשאר מקומות שאני א"כ לפי"ז נופל הראי' של הנ"ל דהתם ביבמה באמת הוא אשת אחיו אלא שהתורה התירה במקום מצוה א"כ רק משום מצוה א"כ מאי אולמא האי מצוה מהאי מצוה א"כ אם הי' בודאי שימות הי' אסור מדאורייתא שכיון שעושה רק בשביל המצוה א"כ מאי אולמא זה המצוה מזה המצוה אבל בטלית שטלית הוא היתר בלעדי המצוה אלא שבשביל המצוה רוצים לאסור ע"כ מותר מדאורייתא ההיתר לעשות אף שיגרום עי"ז שיבטל מצוה באונס דו"ק ואין אוסרים מדאורייתא ההיתר בשביל ביטול המצוה שכיון שהוא ע"י אונס ואין רק ביטול מצוה בשב ואל תעשה ובעבירה שאני שאסור להכנס אפי' ע"י אונס לגרום שיעבור עבירה באונס והדברים ארוכים בזה ועיין בכתובות בסוגי' דלדרוש להו דאונס שרי' וכן איתא קצת מזה בתשובה רע"א וכן יעיין במלחמות ביצה לענין אם נשפך המים חמין שצריכין לאחר המילה יעיין שם ויבין וכן ראי' משבת להסוברים דהטעם דאין מפליגין הוא בשביל חילול שבת הגם שע"י אונס מכ"מ אסור להכנס בזה אך מהתם ראי' דרק מדרבנן דאל"כ הי' לאסור אפי' מאחד בשבת א"כ ראי' שאין אלא מדרבנן אפי' בעבירה ומכ"ש במצוה, אך מהתם יש לחלק דהתם קודם הזמן חלות המצוה דהאיסור אבל בזמן חלות האיסור שאני איסור בעבירה מדאורייתא אסור ובמצוה יש לומר שרק מדרבנן.
אך אציג ראי' לכאורה לענ"ד [בסי' א' ג"כ הוזכר מזה] דאסור מדאורייתא הנה איתא דכוי אין שוחטין ביו"ט מפני שאח"כ לא יוכל לכסות את הדם הגם שע"י אונס יבטל המצוה ובהשחיטה אין איסור מכ"מ אוסרין ההיתר שלא יגרום ביטול מצוה אפי' ע"י אונס ומשמע דאסור מדאורייתא דאל"כ הי' להיות מותר שזה רק ספק דרבנן בידים יעיין במג"א בסי' ס"ק י"א אך יש לומר דהכא מותר לעשות ספק דרבנן בידים מפני שמחת יו"ט ע"כ העליתי בזה דהא דאסור לשחוט ביו"ט כדי שלא יקשה מזה על הסוברים דמותר לגרום ביטול מצוה מדאורייתא מפני שמיירי היכא שמדאורייתא מותר לכסות א"כ מדאורייתא יוכל לעשות המצוה א"כ נקרא ביטול מצוה מדאורייתא א"כ הוה ספק ביטול מצוה מדאורייתא הגם שמדרבנן לא רשאין לכסות א"כ לא קא מבעל מצוה מכ"מ מדאורייתא נקרא ביטול מצוה שכיון שיוכל לכסות מדאורייתא ולא קא מכסה אבל היכא שאין לו במה לכסות כלל או בדבר שיגרום חילול יו"ט דאורייתא א"כ מדאורייתא מותר ג"כ שגם מדאורייתא א"א לכסה וזה מותר מדאורייתא לבטל מצוה באונס א"כ בכסוי אם ברכתן הוה ספק דרבנן דו"ק וזה הערה חדשה למאד וכעין סברא זאת דהיכא דאפשר מדאורייתא נקרא אפשר אף מדרבנן לא אפשר יעיין ברע"א זצ"ל באו"ח בסי' תמ"ה בהגהותיו יעיין שם ויבין ובזה יש להמליץ זכות על השותים בבית המרחץ בלא ברכה הגם שלא איכא בזה אפילו קצת חולה ר"ל, ולעיל בסי' ד' הארכתי בזה הסיען וימצא דברים מחודשים.