כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק א· רבי שלמה נתן קוטלר
סימן מג
ונתתי אל לבי לבאר דברי התו' ברכות נ"ד ע"ב ד"ה ואימא וכו' הנה לכאורה מוקשה מאד דבריהם ז"ל הא בליכא רבנן כלל בזה ליכא פלוגתא א"כ מאי שייך דעבדינן לחומרא ואפי' ליכא תרי רבנן מברכין הא בזה ליכא פלוגתא כלל. אך הנה הטור מגיה אבל לפי הגהת הטור אינו מובן סוף דבריהם ולהגיה גם זה דליתא סוף דבריהם זה קשה מאד דלהגיה ולהוסיף אפשר אבל לא לחסר [ועיין בספר] זה קשה מאד. אך הנה לענ"ד דבל"ה קשה לשון התו' לפי הגהת הטור מאי חומרא שייך בזה דליצרך תרוויהו הא אדרבה זה קולא דאם לית תרוויהו אינו מברך, ואינו מברך רק אם יש לו תרוויהו א"כ אדרבא זה קולא ולא חומרא דוק בדברי חמודות א' י"ג והנה יעיין בהגהות רע"א זצ"ל דמבאר דטור סובר דבדיעבד אינו מעכב אפי' עשרה ע"כ אפי' אם פוסק דבעינן תרווייהו ראיתי מכ"מ צריך לברך אפילו אם ליכא עשרה א"כ זה חומרא דעיקר הפלוגתא בלכתחלה דלענין דיעבד אין נ"מ רק לענין לכתחלה לבד וזה חומרא דצריך להדר אחר תרוויהו ע"כ בזה ניחא דברי התו' דפסקינן לחומרא דצריך למהדר אחרי תרוייהו וזה חומרא דלהדר אחרי תרוייהו ומסביר תו' דברי עצמו מאי חומרא הא אדרבא קולא דבלא תרוייהו אין מברך ע"כ מסיק דאפי' בלא תרי דרבנן מברך א"כ העיקר הנ"מ לענין לכתחלה ע"כ נקרא חומרא כן נראה לענ"ד ביאור דברי התו'.
ובזה נבא לבאר טיב המחלקה בעצמה מדוע תו' פסקו לחומרא דבעינן תרוייהו והרב אלפס והרמב"ם והסמ"ג פסקו דלא בעינן תרוייהו, הנה יעיין בדברי חמודות הנ"ל שמקשה הרבה על טעם הב"י הא אדרבא כיון שזה דרבנן א"כ אדרבא קולא הוא דבעינן תרוייהו ובלא תרוייהו אין לברך א"כ זה קולא, ולברך בלא תרוייהו אדרבא חומרא א"כ אמאי פסק הרמב"ם דלא בעינן תרוייהו כן מקשה הדברי חמודות הנ"ל על טעם הב"י אך בדברי הנ"ל ניחא כיון דאם ליכא עשרה אינו מעכב והעיקר הפלוגתא לענין לכתחלה ע"כ זה קולא דא"צ למהדר אחרי תרוייהו ע"כ ניחא דברי הרמב"ם והסמ"ג והרי"ף והנה עתה נבאר בטוב טיב המחלוקת דהנה כיון דהפלוגתא הוא בלכתחלה ע"כ ניחא דברי התו' דהנה יעיין בטור יו"ד בסי' כ"א בב"י שם משם הוצאתי פלוגתא חדשה אם הפלוגתא רק לענין לכתחלה וזה רק מדרבנן אם אמרינן לחומרא אם לא ע"כ שיטת תו' דאף דזה דרבנן וספיקא דרבנן לקולא מכ"מ פסקו לחומרא דצריך למהדר אחר תרוייהו מפני שכיון שהפלוגתא הוא בענין לכתחלה ע"כ עבדינן לחומרא אף שהפלוגתא הוא בדרבנן, ורי"ף הולך כאן לשיטתו שפסק אפי' בלכתחלה לקולא אלא שעדיין צריכין לבאר שיטת הרמב"ם דהכא פסק לקולא אף שהפלוגתא רק בענין לכתחלה והתם בטור הנ"ל פסק הרמב"ם לחומרא, אך לענ"ד דהא דהרמב"ם פסק התם לחומרא אין זה הטעם משום כיון דהפלוגתא רק בלכתחלה דזה אינו דהרמב"ם סובר באמת אף היכא שהפלוגתא בענין לכתחלה מכ"מ כיון שרק דרבנן פסק הוא לקולא ע"כ ניחא דבריו בנידון דידן כיון שזה דרבנן פסק לקולא דא"צ למהדר אחרי תרוייהו, והא בענין הב"י בטור יו"ד הנ"ל פסק הרמב"ם לחומרא טעמא אחריני איכא בזה התם כיון דכל לשון מחמיר ומקיל, ולהקל בשניהם א"א ע"כ מחמיר בשניהם כדאיתא בתו' ביצה דף י"ד ע"א והדברים ארוכים בזה, והנה באמת שיטת הרי"ף ביו"ד קשי' לי הא גם הלשון הראשון מקיל לענין רובו, והנה במקום אחר הארכתי בזה.
וכן נראה לענ"ד להסביר הפלוגתא דתו' הנ"ל ולפי"ז כיון דהם רבים ע"כ הדין לקולא בספיקא דרבנן ואפי' בפלוגתא דלכתחלה א"כ יוצא מזה ראי' דאפי' היכא דספק רק בלכתחלה ג"כ ספק דרבנן להקל ובמקום אחר הארכתי בזה ואין כאן המקום להאריך בזה.
והנה אם נאמר כדעת דברי החמודות שהוא הולך בשיטה דמעכב בדיעבד א"כ לדבריו קשי' על לשון התו' דלחומרא דבעינן תרוייהו דקשי' על הלשון ולא על הדין כהנ"ל, ועל הרי"ף קשי' על הדין וטעם הב"י אינו מספיק הא אדרבא זה קולא דאינו מברך בלא תרוייהו והנה דברי חמודות בתירוצו אינו מספיק רק לתרץ דין הרי"ף אבל לא הקושי' על לשון התו' ע"כ נראה לי בזה דבר חדש דהנה בזה הספק איכא לכל צד קולא וחומרא היינו אם נאמר דלא בעינן תרוייהו איכא קולא דאפי' אם יש תרוייהו אין צריך לחפש אחרי זה, וחומרא דאם ליכא תרוייהו ג"כ צריך לברך ולצד השני ג"כ קולא וחומרא קולא דאם ליכא תרוייהו אין מברך ואם איכא תרוייהו אז חומרא דצריך למהדר אחר תרוייהו, והנה באופן כזה האיך צריכין לפסוק בדרבנן לכאורה צריכין לילך אחר תרוייהו לחומרא דשני הקולות א"א היינו אם ליכא תרוייהו להקל ולא לברך, וגם להקל דאינו צריך לחפש אחר תרווייהו ע"כ צריכין להחמיר בשניהם היינו היכא דליכא תרוייהו מברכין וגם אם איכא תרוייהו צריכין להדר אחר זה, כן הי' נראה לכאורה, אבל מהראשונים משמע דבאופן כזה איכא דרך אחרת הנה שיטת התוס' אף דצריכין להחמיר בשניהם היכא דלכל צר הוה קולא וחומרא צריכין להחמיר בשניהם, אבל היכא שחומרא אחד יותר מסתבר להחמיר מחברו מחמירין רק חד חומרא ובחד צד מקילנן ע"כ נראה לתו' שזה הצד מסתבר ביותר להחמיר היינו הצד דצריכין להחמיר ולחפש אחר תרוייהו כמו הלשון דבעינן תרוייהו ומשמע דפוסקים כהחומרא דזה הלשון דהיכא דאיכא צריכין להחמיר ולכן שייך לשון חומרא דהיכא דאיכא תרוייהו צריכין להחמיר והקולא ג"כ דהיכא דליכא תרוייהו אין מברכין ומכ"מ שייך חומרא דהיכא דאיכא תרוייהו בזה הוה חומרא, והנה הא דפסקו תו' כזה הלשון משום דמסתבר להחמיר בעיקר הפלוגתא דעיקר הפלוגתא נשאל בבית המדרש לענין אם צריכין לחפש אחר תרוייהו או לא וממילא מסתעף פלוגתא לענין אם ליכא, והרי"ף סובר להיפך כיון דזה כלל דבדרבנן צריכין להקל א"כ בעיקר הפלוגתא דא"צ למהדר אחרי תרוייהו בזה פוסקין להקל א"כ ממילא היכא דליכא הוה חומרא דו"ק. כן נראה לענ"ד, ולענ"ד לתמוך פלוגתא זה שזה איבעי' בגמ' לענין דברי ר' יהודה לענין תפלת השחר עד ארבע שעות, וחקר הגמ' אם עד בכלל, יעיין בתו' שמקשים הא כל שיעור חכמים להחמיר ומתרצים שאף זה חומרא לענין לכתחלה אם צריך להתפלל קודם אבל בדיעבד להיפך חומרא אם הזמן נמשך אח"כ, והנה לפי"ז איבעי' דגמ' אם הולכין החומרא אחרי עיקר הענין או מביטין אחרי המסתעף ע"כ גם זה הדין ג"כ צ"ע אם מביטין אחרי העיקר להחמיר בעיקר דצריכין לחפש אחרי תרוייהו וממילא הדין בדיעבד להקל דאין לברך בלא תרוייהו או דאזיל אחרי החומרא דבדיעבד א"כ לענ"ד כיון דהגמ' הניחה בצ"ע האיך לעשות אם הולכין אחרי העיקר או אחרי המסתעף ג"כ, א"כ בזה הדין ג"כ צריכין לילך אחרי חומרות שניהם כיון דזה כלל דהיכא דלכל צד חומרא וקולא בזה צריכין להחמיר חומרת שניהם רק היכא דחומרא אחת מסתבר ביותר והכא ליכא הכרעה ע"כ צריכין להחמיר בשתיהם דהיכא דאיכא תרוייהו צריכין לחפש אחר תרוייהו והיכא דליכא ג"כ מברכין, כן הי' נראה לענ"ד זולת דברי הראשונים וביותר נראה לענ"ד דהגמ' נקט בפשיטות דצריכין להביט הן אחר העיקר והן אחר המסתעף רק האיבעי' כן בדברי ר' יהודה אפשר יש הכרעה כן או כן, אבל היכא שליכא הכרעה צריכין להחמיר בשתיהן ובזה בודאי הכא הדין דצריכין תרוייהו לחפש אחר תרוייהו ובדיעבד מברכין אפי' היכא דליכא תרוייהו כן נראה לענ"ד, ובזה יש להעיר לענין ברכת קידוש לבנה שכתב בגמ' עד ט"ז והנה איכא פלוגתא אם עד ועד בכלל או לא, לענ"ד תלי' זה ג"כ בהאיבעי' דגמ' ולענ"ד היכא דליכא הכרעה צריכין להחמיר בשתיהן ובזה ג"כ מיושב לענין הפלוגתא לענין חנוכה דיש תרי לישנא דמאי נ"מ בהשיעור והתם ג"כ חומרא וקולא לכל צד וצד היינו מלבד דללשון ראשון חומרא דצריכין להדליק קודם כלות הרגל מן השוק ואין צריכין ליתן שיעור כחצי שעה זה הקולא וללישנא אחריני קולא דא"צ למהר להדליק וגם חומרא דצריכין ליתן כשיעור ובענין הדלקה בהזמן ג"כ חומרא וקולא לכל צד ללשון ראשון חומרא דצריכין למהר וקולא דאם עבר דפטור, וללישנא אחרינא קולא דא"צ למהר וחומרא דבעבר צריך להדליק ג"כ ע"כ צריכין להחמיר בשניהם, יעיין בנשמת אדם סי' א' עפי"ז יש לעיין בכל דבריו וגם מה שהביא בשם הריב"א דאזלינן לקולא בשיעור ובדלא אדליק, ושם מוכח דאזלינן בעיקר הפלוגתא להקל היינו הקולא שאין בעינן כשיעור ואף שזה חומרא שבלא שיעור נמי מברך מכ"מ כיון דאם יש לו הוה קולא וכן בדלא אדליק בזמן הקודם ג"כ נראה לענ"ד היינו שמברך אח"כ שאף שזה חומרא מכ"מ לכתחלה הוה לקולא דא"צ למהדר להדליק מקודם ומשם מוכח כמו שהסברתי בדברי הרי"ף והרמב"ם והנה לפי הנ"ל הכא נמי תליא בזה להרי"ף והרמב"ם להקל בעיקר הפלוגתא אבל לא להקל בשניהם כהריב"א וצ"ע על הריב"א ולתוס' ע"כ צריכין להחמיר בשניהם מכ"מ לענין אם עבר הזמן אם יכול לברך יש עיון דהנה לענ"ד לתלות אם בספק דאורייתא לחומרא אם מברכין דאם בספק דאורייתא לחומרא אין מברכין הכא נמי הכא אף בשני חומרות דסתרי אהדדי דיש להחמיר מכ"מ אין לברך וצ"ע בכ"ז וכ"ז העליתי בידי בעזהי"ת.