כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק א· רבי שלמה נתן קוטלר
סימן לה
בעיקרי הד"ט באו"ח בסי' כ"ט א' כ"ה וכן לשונו אעפ"י שמן הדין אין לנו לחייב להתענות מי שראה ח"ו שנפל ס"ת מיד חברו מ"מ אם אחד חכם גזר באיזה קבלה תענית על כך על כל הקהלה הכל לפי ראות עיניו אם רואא שצורך השעה בכך עכ"ל, כתבתי בגליון וכן לשונו שמעתי דבר חכמה מהגאב"ד דלוקניק זצ"ל דהנה ראה בברכי יוסף שתמה על הדין הזה מדוע הרואה צריך להתענות רק שכתב מכ"מ עובדא ידענא שגדול אחד גזר על כל הנמצאים שמה מהנ"ל שנתגלה לו עפ"י חלום שראה מעשה כזה ונפל בפיו מפני המשנה ששליח ציבור שטעה סימן רע לשולחיו ע"כ נראה להנ"ל דדוקא הציבור ששמע תפילתו אז, כיון שהוא הש"ץ הולך בשליחותם ע"כ כיון שרע להם ע"כ החיוב להתענות כל הציבור שהוא בע"ת שלהם, אבל אם בא איש אחר במקרה שם וראה או שהי' שם אחר ולא התפלל עמהם רק למד או עשה דבר אחר בודאי שאני כן סברתו. ולענ"ד דבר ישר הוא והנה אני עשיתי סמך מזה, המהרי"ו כתב השליח שנהרג צריך המשלח כפרה והמג"א הביא כן בסוף הלכות ראש השנה בשם באר שבע, והצ"צ ס"י אף שגמגם על ראי' מהרי"ו מ"מ סיים שם דלמעשה אינו חולק על המהרי"ו יעיין בתשובת רע"א זצ"ל החדש בסי' ג' הביא זאת, א"כ לפי"ז ג"כ הציבור מהש"ץ שלהם אירע לו מעשה כזה וזה הי' ע"י שליחותם דבלאו שליחותם לא הי' נושא הס"ת הם ג"כ צריכים כפרה כן נראה לענ"ד דו"ק.