כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק א· רבי שלמה נתן קוטלר
סימן ל
בכלל ס"ח בחיי אדם בהלכות זהירות המצות בנשמת אדם א' ג' וכן לשונו נ"ל דא"צ לעקור מביתו לילך לעיר אחרת לקיים המצוה אפי' מצוה דאורייתא והיא עוברת כתקיעת שופר ולולב וראי' מהא דרא"ה דף ל"ד ובשו"ע סי' תקצ"ה היו לפניו ב' עירות באחת תוקעין ובאחת מברכין כו' ואי ס"ד שצריך לעקור ממקומו קשה האיך ימצא עיר שמברכין ולא תוקעין ולא צריכין לעקור ממקומן לילך לעיר שתוקעין אע"כ דא"צ לעקור וכו' וראי' לזה דבזבחים דף ק' דמחלקינן כאן קודם חצות כאן לאחר חצות הרי להדיא דאפי' קודם חצות ל"א שכבר חל עליו חובת פסח ולא יחול עליו אנינות אע"כ דהמצוה אינו חל על האדם עד שיגיע זמנו הראוי לקיים וכו' עכ"ל:
הנה לענ"ד להעיר דיש לדחות ראי' מראש השנה הנ"ל ראי' הראשונה דילמא מיירי ביו"ט גופא היינו ששכח עצמו מכ"ז או שעבר במזיד ועתה בא לשאול ביו"ט האיך לעשות וביו"ט אין לו עצה שמיירי שרחוק עיר שמברכין ותוקעין ביחד חוץ לחתום, וגם ראיתי מזבחים לא אבין, דהנה אף דמצוה חל מקודם שבא הזמן המצוה, מכ"מ הוא רק בשביל מצוה דלהבא חל עתה להשתדל בזה אבל כל עיקר חיוב דהשתא הוא בשביל להבא ע"כ המצוה דעתה דוחה המצוה דלהבא וממילא אין חיוב להשתדל אבל היכא שליכא סיבה לפטור בעת שיבא הלהבא חייב מקודם להשתדל דוק ויבין זאת ופליאה בעיני עליו יעיין לעיל בסי' כ"ט:
אך לענ"ד דינו דין אמת אבל מראי' אחרת מפסחים דף ס"ט ע"א יעיין ברש"י בד"ה עונש כרת יעיין שם שברור מלילו כדבריו ונפשוט ספיקתו דו"ק ואפי' היכא שאין לו אשה או אפי' היכא שאשת נוסעת עמו דו"ק: