כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק א· רבי שלמה נתן קוטלר
סימן כט
בכלל ס"ח בחיי אדם בסעיף א' יעיין בתנאי א' שם דל"ש אין מעבירין וכו' ואפי' אם יש לפניו מצוה דאורייתא לעשות היום רק כשיעשנה היום לא יוכל למחר לעשות מצוה דאורייתא אחרת, שהיא חמורה מזו, מצוה דלמחר עדיף, ולכן נ"ל וכו', הנה לענ"ד לכאורה קשה ע"ז קושי' חמורה מסוכה דף כ"ה ע"ב יעיין ברש"י ד"ה שחל שביעי שלהן וכו' אלמא מצוה קלה הבאה לידך איך צריך לדחותה מפני חמורה העתידה לבא. והנה החיי אדם בנשמת אדם א"א האריך הרבה בזה והוכיח בהוכחת נאמנות דנדחה המצוה קלה דהיום מפני המצוה חמורה דלמחר ע"כ צריכין אנו לתרץ דלא תהי' קשי' מהגמרא סוכה הנ"ל, ונראה לענ"ד לחלק מסוכה, דהתם בסוכה כיון דאם יעשה המצוה הראשונה היינו לטמאות להמת יהי' פטור ממצוה החמורה שאח"כ דהתורה פטרה לטמא מפסח ראשון ונדחה לפסח שני והנה כשיבא זמן החיוב דהשני לא יהי' עליו אז חיוב מהשני רק אם לא הי' עושה המצוה הראשונה הי' חיוב השני' עליו בעת שיבא זמנו ע"כ בלעדי קרא היינו אומרים דלא יעשה היום הקלה כדי שיעשה למחר החמורה אף שאם יעשה היום הקלה ג"כ לא יעבור על חמורה למחר דיהי' פטור מהחמורה מכ"מ גם יקיים נמי לא יקיים החמורה ע"כ בלעדי קרא היינו אומרים דאף באופן כזה דוחין הקלה דהיום מפני החמורה דלמחר, ע"כ גילה לן קרא דהמצוה היום עדיף אבל אין לך בו אלא כמו חידוש דהקרא דוקא, באופן כזה שלא יעבור למחר על החמורה דע"י הקלה יהי' פטור מהחמורה אבל באופן שאפי' אם יעשה הקלה היום לא יפקע חיובו למחר בזה כיון דיודעין שיבא מחר ויהי' עליו חיוב ממצוה חמורה ויבטלה ע"כ מבטלין ביותר מצוה קלה דהיום כדי שלא יעבור על מצוה החמורה דלמחר דשאני ושאני נידון הגמ' סוכה מנידון החיי אדם דבסוכה רק לא יקיים החמורה אבל לא יעבור ג"כ על החמורה, אבל בנידון דחיי אדם יעבור אח"כ על החמורה ע"כ בהגמ' סוכה מצוה קלה הבאה לידך אל תחמיצנה אף שלא יקיים למחר החמורה אבל בנידון דחיי אדם יעבור על החמורה אם יעשה היום הקלה ע"כ נדחה הקלה מפני החמורה:
ובזה ניחא מה שראיתי בספר חופת חתנים בסי' ו' בעניני ז' ברכות סעיף ט' וכן לשונו כבוד חתן וכלה עדיף מכבוד הרגל ונ"מ שאם יש לו איזה מלבוש חדש ללבוש בחופה ופגע בו הרגל קודם החופה לא ילבישנו ברגל אלא יניחנו עד יום החופה הר' הנז' מדרשות מהרי"ל עכ"ל. כתבתי על הגליון דצ"ע אף שעדיף כבוד החתן מכבוד הרגל אעפ"כ כיון שרגל פגע תחלה לכאורה נכלל בהכלל דאין מעבירין על המצות יעיין בסוכה לענין טמא מת שידחה עבור חג פסח, ופסח עדיף מזה המצוה מכ"מ כיון שהוא בא קודם אין מעבירין עלי', א"כ הכא נמי אף שכבוד הרגל קילא מכבוד חתן וכלה מכ"מ כיון שהרגל פגע תחלה, נצרך להיות הדין דאין מעבירין עלי'. אך לפי הנ"ל ניחא כיון דבנידון דידו של החופת חתנים אם ילבוש ברגל לא יכבד את החתן ואת הכלה שיהי' אז כבר ישן ע"כ יבטל כבוד חתן וכלה ע"כ כבוד חתן וכלה דלמחר כדי שלא יבטל עדיף מכבוד הרגל דהיום דו"ק:
והנה אגב אכתוב מה שיש לי להעיר בדברי הנשמת אדם הנ"ל באות א' דהביא משם הס"ח וכן לשונו, אבל בס"ח בסי' תתע"ח כתב וזה לשונו כתיב חשתי ולא התמהמהתי כו' לא יעכב אדם את המצוה בעבור זה שאמרה תורה ואנוהו התנאה לפניו במצות כו' שלא יאמר אדם שיש לו לקנות טלית אמתין עד שיבא לידי טלית יפה מאד, אלא יקנה מיד אעפ"י שאינו יפה כ"כ, וכן עיר שאין בה ס"ת ויש שם סופר שיודע לכתוב אבל אינו יודע לכתוב כ"כ יפה כסופר אחר שיבא בקרוב זמן מועט שיכתוב אותו המצוי מיד ע"ז נאמר חשתי עכ"ל. הרי דפליג על תה"ד וכדמשמע פשטא דלישנא דגמ' דיבמות ל"ט כל שיהוי מצוה לא משהינן וכדאי' במ"ק דמשמע אפילו לזמן מועט, וכו' עכ"ל הנשמ' אדם, ולענ"ד להעיר על דבריו דאין נוגע דברי הס"ח לדברי התה"ד דבדברי החה"ד לא יהי' עובר דאח"כ יקיים המצוה ואדרבא בהידורה ע"כ פוסק שימתין לעשות בהידורה היכא דלזמן מועט אבל בענין דספר חסידים היינו בטלית הוא עובר דאף שיקיים בעת שיקנה הטלית המהודר מכ"מ כל יומא ויומא הוא מצוה בפני עצמה והיום שעובר בלא טלית הוא מצוה עוברת, אבל בנידון דהתה"ד היינו לקידש הלבנה הוא אינו מצוה עוברת דמחויב רק פעם אחד וזה יעשה במוצאי שבת בהידורה דו"ק, וכן בס"ת לא מיבעי' אם אין להם כלל ס"ת אפי' שאולה בודאי דמבטל בכל פעם מצות קריאת התורה בודאי אין ראי' מזה לדחות דברי התה"ד ואפי' אי מיירי שיש להם שאולה ולא מבטלינן קריאת התורה מכ"מ לפי מה שביארתי לעיל בסי' כ"ח להוכיח כהת"ח דלא תלי' המצוה דכתיבה לחוד אלא העיקר התכלית שיהי' להם ס"ת ע"כ בכל יום הוא עובר מה שלא קיים שיהי' להם ס"ת, ויוצא מזה ראי' מספר החסידים דיוצאין המצוה בשותפות יעיין בפ"ת ר"ע ביו"ד, ויש לפרש הקרא לספר חסידים הנ"ל חשתי ולא התמהמהתי בהטענה שבהשיהוי יהי' לשמור מצותך היינו ביותר השמירה דו"ק וזה פירוש נחמד וכעין זה מפרש הכתב סופר הקרא לא תוסיפון וכו' לשמור מצותך היינו בהטענה שע"י הגרעון ישמרו ביותר מצות ד' דוק שם, ויש לעיין בספר מלבושי יו"ט חלק שני בפלפלולים שם בסי' ב' שהעיר ג"כ מהגמ' סוכה אבל לחילוקי דלעיל נופל הרבה דבריו דוק שם, ועיין במהרי"ק בסיף שורש קצ"ה בענין חביבה מצוה בשעתה דברים מחודשים, והנה בעינן קידוש לבנה דתד"ה לענ"ד להעיר אפשר הברכה קאי על כל משך החדש ומפטר בזה הברכה על כל החדש ודומה להברכה דתחלת הסעודה דבי פוטרין על כל הסעודה ואם יברך באמצע הסעודה לא יתוקן בזה האכילה שאכל מקודם הברכה כמו כן הכא ע"כ גם בתה"ד הוא עובר ולפי"ז לא שייך בודאי להמתין לעשות בהידורה כיון דזה עוברת דו"ק.