כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק א· רבי שלמה נתן קוטלר
סימן כח
ועיין בחיי אדם בכלל ס"ח סעיף ז' כתב בזה הלשון מצוה בו יותר מבשלוחו צ"ע אם הוא יעשה המצוה לא יהי' מהודר כגון שרוצה לכתוב לו ס"ת ואין כתבו מהודר ואם ישכור סופר יהי' מהודר איזה עדיף וצ"ע בתשובת מבי"ט סי' מ"ט עכ"ל:
ולענ"ד לדעת רש"י דהידור מצוה הוה דאורייתא כדאיתא בסעיף ה' בזה הכלל בחיי אדם וכדכתוב לעיל בספרינו בסי' כ"ג דלעיל, ודאי דעדיף יותר ע"י שלוחו מע"י עצמו דהסברא דמצוה בו יותר מבשלוחו לא מצינו בדאורייתא והסברא דהידור הוא מדאורייתא א"כ עיקר הספק הוא לדעת הסוברים דהידור הוא רק מדרבנן וא"כ כיון דלדעת רש"י ודאי הוא כן דהידור עדיף מטצוה בו יותר מבשלוחו ולדעת התו' הוא ספק א"כ ודאי לא שבקינן ההידור דודאי מעלה ביותר לרש"י ממצוה בו יותר מבשלוחו מפני ספק אליבא דהתו' דילמא עדיף להיפך המצוה בו יותר מבשלוחו בקיצור אין ספק מה שספק אליבא דהתו' ידחה מה שודאי אליבא דרש"י דו"ק:
אך לפי שהעלינו בסי' הקודם דגם רש"י סובר דהידור אין אלא מדרבנן ע"כ צ"ע אליבא דכולי עלמא ונופל דברי דלעיל, מכ"מ נראה לי שגם לתו' שסוברים בפירוש דהידור אין אלא מדרבנן, אעפ"כ הידור עדיף ממצוה בו יותר מבשלוחו דהנה הידור יש לו סמך בקרא ומצוה בו יותר מבשלוחו אין לו סמך בקרא ודרבנן שיש לו סמך דקרא חמור מדרבנן שאין לו עמך, בקרא ועיין בשבת דף ל"ד בתד"ה לא קשי', וכן כתב רש"י שם ע"כ המצוה להדר יש לו יסמך בקרא, אבל מה שמצוה בו יותר מבשלוחו זה אין לו סמך בקרא, ועוד הידור יש לו עיקר בתורה דהנה במצות קרבנות מפורש בקרא ממבחר נדרך ע"כ הידור יש לו עיקר בתורה, אבל הא דמצוה בו יותר מבשלוחו זה אין לו עיקר בתורה, ע"כ נראה לענ"ד דהידור עדיף:
והנה זה בכל המצות שתיכף נעשה המצוה מכ"מ נראה לענ"ד דהידור עדיף ממצוה בו יותר מבשלוחו אבל בכתיבת ס"ת עיקר המצוה הוא להיות וס"ת אצלו ובעת הכתיבה הוא הכשר מצוה שעי"ז יהי' לו ס"ת כל הימים יעיין בפ"ת בשם הת"ח בפ"ת ביו"ד בסי' ר"ע ס"ק ג' דלא בכתיבה לחוד תליא מילתא רק תליא נמי שיהי' אח"כ אליו ס"ת א"כ לפי"ז נראה לענ"ד שאין להסתפק כלל כיון דההידור ימשוך כל משך שיהי' אצלו הס"ת והמצוה דבו יותר מבשלוחו הוא רק בעת זמן הכתיבה ע"כ כיון דזה המעלה יומשך לעולם בודאי זה עדיף דיש להביא ראי' מהדין דשו"ע בסי' שכ"ח סעיף י"ד בהלכות שבת הי' חולה שיש בו סכנה וצריך בשר שוחטים לו ואין אומרים נאכילנו נבילה יעיין במג"א בס"ק ט' בשם הר"ן דנבילה עובר על כל כזית וכזית ובאיסור שבת יעבור רק בפעם אחד, ע"כ מוכח מזה דריבוי שיעורין אף שהאיסור קולא מכ"מ חמור ביותר מאיסור חמור שעושין אותו רק בפעם אחת א"כ לפי"ז ההידור יהי' ברוב פעמים והמצוה דבו יותר מבשלוחו הוא רק בעת הכתיבה בודאי זה עדיף ביותר דוק, והנה להחולקים בפ"ת בסי' ר"ע הנ"ל דתלי' בכתיבה לחוד לזה יש מקום חקירת החיי אדם, אך כבר הארכתי לעיל מטעם אחר דעדיף הידור ממצוה בו יותר מבשלוחו והנה בצירוף כל הנ"ל בודאי יש לסמוך ע"ז ולפסוק דהידור עדיף ובפרט שיש לנו סברא אלימתא להסוברים דלא תלי' בכתיבה לחוד, והנה לענ"ד להביא ראי' לזה השיטות דהנה לענ"ד לשיטת רש"י דאם קנה ס"ת ג"כ יוצא רק אם כתבה הוה מצוה מן המובחר מוכח מזה להדיא דעיקר תלוי במה שיהי' אצלו ס"ת ולא בהכתיבה א"כ בודאי לפי"ז אם ימכור הס"ת או יאבד בודאי אינו יוצא דלשיטת רש"י בודאי עיקר המצוה שיהי' לו ס"ת ומה שכתב התורה וכתבו לכם את השירה וכו' הוא רק למצוה מן המובחר ולהכשר שיהי' לו אח"כ דאם נאמר דתלי' בהכתיבה ואם נאמר אח"כ יוצא אם נאבד דהעיקר הכתיבה מנל"ן דקני' סגיא כיון דלא כתבוהו בהתו' כתב וכתבו אלא מוכרח ע"כ דרש"י יסבור דכונת התורה שיהי' לו ס"ת והעיקר מה שימשוך מזה שיהי' לו ס"ת כל הימים וכתבו רק להכשר ולעדיפות כן נראה לענ"ד דלשיטת רש"י הוא בהכרח כהת"ח המובא בפ"ת הנ"ל רק לשיטת הרמ"א דאינו יוצא בקני' לדבריו יש לומר כהחולקים על הת"ח דבכתיבה לחוד סגי' וא"כ שוב להיות אצלו דו"ק וא"כ כיון דהגר"א זצ"ל פסק כדעת רש"י דיוצא בזה בקנה ס"ת כדעת רש"י יעיין פ"ת ס"ק ט' בסי' ר"ע לזה מוכרח לענ"ד כתורת חיים דאם נאבד אח"כ אינו יוצא דהעיקר קפידת התורה שיהי' אליו כל ימיו ס"ת לפי"ז בודאי הידור עדיף דזה המעלה יומשך לעולם כ"ז שיהי' הס"ת קיים והמעלה מצוה בו יותר מבשלוחו הוא רק במשך כתיבת הס"ת דו"ק ע"כ יוצא לענ"ד ברור בעזה"ש הידור עדיף ממצוה בו יותר מבשלוחו, והנה זה רבות בשנים הבאתי ראי' דמצוה לעשות בהידורה אף ע"י שליח מלעשות בעצמו בלא הידורה מהרמ"א בסי' שכ"ח הלכות חלה בסעיף ב' הג"ה מיהו אם ידעינן דזכות הוא לבעל העיסה, כגון שהיתה העיסה מתקלקלת מותר ליטול חלה בלא רשותו דזכין לאדם שלא בפניו עכ"ל, והנה הקצוה"ח הקשה בסי' רמ"ג ע"ז הא אפשר להפריש גם אח"כ מן האפוי א"כ הי' להמשרתת לאפות ולהפריש אח"כ. אך תירצתי כיון דמצוה לכתחלה להפריש מן העיסה ע"כ זה עדיף מלהפריש בעצמו דאם יפריש ע"י שליחו יעשה כמו שהמצוה לכתחלה ואם יפריש בעצמו לא יפריש בהידורה ומזה ג"כ סמך להנ"ל אף שיש לחלק דזה מצוה מה"ת והידור הוא רק מדרבנן אבל דמות ראי' איכא דו"ק, ועיין בעין יצחק בחלק ראשון בחלק אהע"ז בסי' ע"ב א' ה' דהביא ג"כ דאם נאבד אח"כ הס"ת דאינו יוצא: