אור ברסלב

כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק א· רבי שלמה נתן קוטלר

סימן כד

סימן כג

חקירה שני' בענין הנ"ל אם עוסק בספק מצוה אם פטור ממצוה ודאי, לענ"ד לכאורה אין ספק מוציא מידי ודאי והנה ראיתי בשאגת ארי' בדיני תפילין בסי' ל"ז בד"ה שם ובע"כ וכו' ועיין בדבריו שם ומ"מ בתפלה של ראש חייב בשעת הקרבת קרבן זה מספק ולחומרא שהרי משום חציצה בתפלה של ראש ליכא ואפילו בשעת הקרבת קרבן גמור אם רוצה להניחו הרשות בידו אלא שא"צ משום עוסק במצוה וכיון דספק קרבן הוא ודילמא לאו בני קרבן נינהו ע"כ צריך אתה למיזל לחומרא עכ"ל, מוכח מדבריו להדיא דהוא כתב בפשיטות דעוסק בספק מצוה אינו פטור ממצוה ודאית דוק, אך בתו' בבא מציעא דף כ"ו ע"ב ד"ה ואם נטל לא יחזיר וכו' דוק שם דכתבו והיכא דהגביה הוי מחויב בשמיר' מספק לרבה הוי שומר חנם ולרב יוסף שומר שכר עד שתבא ליד הבעלים, והנה נחזי הא דלרב יוסף הוי שומר שכר אפי' באבדה ודאית הוא מטעם פרוטה דרב יוסף דפטר מלמתיב פרוטה לעני בעת שהוא עוסק באבידה ומכ"מ פסקו התו' דאף בספק אבידה הוי' לר' יוסף שומר שכר מוכח מזה דאפי' עוסק בספק מצוה פטור נמי מודאי מצוה ע"כ אם עוסק בספק אבידה, ג"כ פטור ממצות צדקה אף שזה ודאי מצוה ולכן אפי' עוסק בספק אבידה נמי הוה שומר שכר א"כ יוצא מתו' ראי' להדיא דעוסק בספק מצוה פטור אפי' מודאי מצוה דוק, ובאמת ראיתי בספר אדמו"ר הגאון ר' יעקב יאסעף יחי' בספרו לבית יעקב לפ' וירא דרוש כ"ח בסופו עמד בזה החקירה ולא הביא לא מהשאגת ארי' ולא מה"ת הנ"ל רק הוא מפלפל שם בספק אבידה אם פטור מפרוטה דר"י ותלי' זאת בהטעמים אם טעם דרב יוסף משום דפטור מפרוטה דרב יוסף, או מטעם דרחמנא לעבדי בע"כ א"כ בספק נמי, א"כ לפי"ז יש לומר דהת"י קאי להטעם דשעבדיה בע"כ ע"כ אין ראי' מהתו' דעוסק בספק מצוה פטור ממצוה ודאית והא דתו' כתבו דבספק אבידה לרב יוסף הוה שומר שכר הוה מטעם דרחמנא שעבדיה בע"כ דוק, אך אעפ"כ ראי' קצת בתו' כיון דתו' סתמו בזה ולא אמרו לטעם דשעבדי' בע"כ והתו' בכל מקום לא מזכיר טעם השני דשעבדי' יעיין בתו' דף כ"ט שלא הזכירו כלל זה הטעם מוכח מתו' כמעט יותר דהתו' כתבו זאת לכל הטעמים אפי' להטעם משום פרוטה דר"י ג"כ שומר ספק אבידה הוה ש"ש מטעם דעוסק אפי' בספק מצוה פקור ממצוה ודאית דו"ק והנה בעיקר החקירה לענ"ד לתלות זאת החקירה אם ספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא הוה כודאי מצוה ואם ספיקא דאורייתא רק מדרבנן לחומרא לא הוה מצוה ודאי ואדרבה דלא נקרא מצוה וראי' לזה מתשובת הר"ן בסי' ג' המובא בספר שב שמעתא בפרק שלישי וזה לשון הר"ן במי שנדר שלא לאכול בשר ביום פסח דאין להתיר הנדר עד שיחול ויגיע את הנדר, ונסתפק שם אם יכול להתיר בבין השמשות והעלה דתליא במחלוקת הרמב"ם והרשב"א דאי נימא ספק מן התורה מותר אם כן עדיין לא חל הנדר כלל ולדעת הרשב"א מיקרי חל הנדר עי"ש ולפי"ז גם הכא נמי אם ספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא מיקרי דהוה ודאי מצוה ועוסק בודאי מצוה, ואם מדרבנן רק לחומרא לא נקרא ודאי מצוה, ולפי"ז יוצא לנו ראי' מתו' בבא מציעא הנ"ל דהם סוברים דספק דאורייתא מה"ת לחומרא ע"כ פסקו דאפי' בספק אבידה פטור מפרוטה דר"י ועוסק בספק אבידה נמי הוה שומר שכר אבל לדינא יש לעיין אם הלכה כהרמב"ם דספיקא דאורייתא מה"ת לקולא או כהרשב"א דמה"ת לחומרא דו"ק:

ולפי"ז יש לדון דלכ"ע עוסק בספק מצוה פטור ממצוה ודאית דהנה לכאורה כיון שהוכחנו לעיל דאפילו עוסק במצוה דרבנן פטור ממצוה דאורייתא [יעיין בספר אדמו"ר הנ"ל הוכיח דאינו פטור מרבינו יונה לענין שושבינין פטור מק"ש דנותן הטעם רב"י משום דגמ"ח הוה דאורייתא משמע מזה דאם הי' רק דרבנן לא הי' פטור יש לעיין שם] א"כ לכאורה עוסק בספק מצוה בודאי פטור ממצוה ודאית דאורייתא דהנה יש להוכיח דספק מצוה דאורייתא חמור ממצוה ודאית דרבנן יעיין בראש השנה דף ל"ד ובשו"ע סי' תקצ"ה לענין שלפניו שתי עירות אחת ספק תוקעין ואחת מתפללין הולכין להמקום שספק תוקעין אף שאין מתפללין שם בודאי מוכח מזה ספק דאורייתא חמור מודאי דרבנן א"כ כיון ודאי דרבנן פוטר ודאי דאורייתא א"כ מכש"כ ספק דאורייתא פוטר ודאי דאורייתא כן לכאורה אבל כי קא דייקית זה אין הוכחה כלל דאפי' שודאי דרבנן פוטר ודאי דאורייתא מכ"מ ספק דאורייתא אינו פוטר דהנה ודאי דרבנן נחשב מצוה ודאי וספק מצוה דאורייתא אף שחמור הוא מודאי מצוה דרבנן מ"מ מחויב לעשות מספק ולא נקרא ודאי מצוה והבאתי דוגמאות רבות לזה, דהנה על ספק מצוה יש דעות אם מברכין ע"ז וציינו דוק בהלכות כיסוי הדם לענין כסוי דכוי דאין מברכין שפלוגתא בזה הרמב"ם עם חכמי לוניאל. והנה על מצוה דרבנן מברכין וצונו א"כ ראי' מזה דמצוה רבנן הוטבעו בחותם שזה נקרא מצוה ודאי וספק מצוה דאוריי' לא הוטבעו בחותם שנקרא מצוה ודאי דילמא לאו מצוה הוא אף שמספק הוא חייב לעשות מכ"מ לא נקרא בשם מצוה ודאית ועוד ראי' דלענין יוצאין בשבת בציצית אם בבגד שאינו מחויב הוא מדאורייתא רק מדרבנן מותר ליוצא עמו בשבת, אבל בבגד שספק הוא מחויב בציצית אסור ליוצא בו בשבת ועיין בשו"ע או"ח בסי' י' סעיף ז' ואם חצי' פתות וחציו סתום אסור ליוצא בו בשבת, א"כ מוכח מכ"ז דספק מצוה שאני מודאי מצוה דרבנן דספק מצוה דאוריי' לא נחתם בשם מצוה ודאי ומצוה דרבנן נחתם בשם מצוה ודאי ועוד ראי' יעיין בשאגת ארי' בסי' ק"ז לענין להוציא לולב לצורך ספק מצוה אפשר נקרא שלא לצורך ומכ"מ מוכח בביצה דף י"ב דלצורך מצוה דרבנן מותר היינו לענין קריאת ס"ת דו"ק אלא מוכח מזה דספק מצוה לא דמי' לכ"ז הפרטים למצוה דרבנן אף שספק מצוה דאורייתא חמור מודאי דרבנן מכ"מ לענין שיקרא שם מצוה ודאי מצוה דרבנן נקרא שם מצוה ודאי וספק מצוה לא נקרא מצוה ודאי דו"ק ע"כ גם לענין זה עוסק במצוה דרבנן נקרא שעוסק במצוה ודאי ולא נקרא בלכת דידך אבל עוסק בספק מצוה דאוריי' לא נקרא ודאי מצוה וספק דילמא נקרא בלכת דידך ע"כ אין ספק פוטר מידי ודאי. אבל נראה לי לחדש להיפך דאפי' להרמב"ם דספיקא דאורייתא מדאורייתא לקולא מכ"מ הכא פוטר אפי' ספק מצוה דאורייתא ודאי מצוה דאורייתא, דהנה יעיין באחרונים שמחדשים בדברי הרמב"ם מפני שהתורה אמרה חלב בעינן ודאי חלב אבל היכא שהזכירה התורה ההיתר בעינן היתר ודאי וכן לענין עשה אם ספק אם יצא רוצין לומר האחרונים בהרמב"ם דסובר דצריך לעשות מחדש מדאורייתא מפני שעשה ודאי אמר רחמנא, ועיין זה בספר כתר המלך בסוף הספר בהשמטות שהביא ראי' לזה הסברא, מהרשב"א יבמות דף מ' ע"ב, ועיין בחות דעת בכללי ס"ס שלו דהוא ג"כ כתב כן בהקדמתו שם א"כ לפי"ז כיון דכתוב בקרא החיוב בלכתך אז חייב ע"כ בעינן לכת ודאי אז חייב אבל לכת ספק פער לכתך ודאי אז חייב אבל אם ספק לכת דידך אם לא פטור כן נראה לענ"ד דלכ"ע פטור אפי' להרמב"ם מפני סברת האחרונים הנ"ל.

תוכן העניינים

כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה