אור ברסלב

כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק א· רבי שלמה נתן קוטלר

סימן ז

סימן ו

יעיין בדגול מרבבה בסי' ט' על מג"א ס"ק ב' וכן לשונו ויעברו על איסור שעטנז משא"כ לעשות ציצית של משי בשל משי אין כאן חשש רק שב ואל תעשה שיעשה ציצית משי בשל צמר ולבטל ממצות עשה ובזה לא גזרו יעיין בהגהות רע"א זצ"ל שהוא מתרץ תירוץ אחר:

לענ"ד להעיר דיש להביא ראיה דגם בעשה עשו גזירה דאל"כ יעיין בבא מציעא דף מ"ה ע"ב דנותן טעם על מה שלא גזר שמא ישהא וכו' דוק שם ולכאורה הי' לומר בפשיטות מפני על עשה לא גזר יעיין בנשמת אדם בריש הלכות פסח דהביא מתו' מנחות דבעשה אין עושין גזירה אך מהגמ' הנ"ל ראי' להיפך דלהדיא מוכח דעל עשה נמי גזר דאל"כ הי' הגמ' (לחלק דהכא עשה) לומר דעל עשה לא גזר ומגמ' מנחות ע"כ צריכין אנו לומר כמו שכתב התו' במנחות דף ה' ע"ב משום דמצוה בעלמא מן המובחר יעיין בנשמת אדם וכמדומה לי שאיתא בספר עין יצחק חלק ראשון יעיין בסי' א' חלק או"ח א' י"ח דוק שם סבר זו בעל עשה לא גזרו חכמים אבל מגמ' הנ"ל מ"ה ע"ב דמשם ראי' דאין הבדל בין עשה ללא תעשה דאל"כ הי' לומר דלא גזרו מפני שרק עשה להביא לירושלי' אך יש להביא ראי' דעל עשה לא גזרו משביעית פרק ב' משנה ב' יעיין ברע"ב מפני דתוספת שביעית רק עשה ועל עשה לא גזר דוק וגם להעיר עוד מרש"י מגילה דף ב' ע"א ד"ה אבל בזמן הזה וכו' בסוף רש"י ונמצאו אוכל וחמץ בימים אחרונים של פסח ולא הזכירו כלל למה שיאכלו מצות מצה שלא בזמנה משמע מזה דעל עשם לא גזר והא דלא הזכיר רש"י דיעברו על בל תוסיף דיעשה מצות מצה שלא בזמנה ובכונה לענ"ד להוציא מזה דכיון דבטעות וחושב דהזמן עתה אין עובר על בל תוסיף כיון דלא מכוין להוסיף ולא נחשב שגגת עבירה רק שלא הוה עבירה כלל דהעיקר בל תוסיף שמתכוין להוסיף והכא עושה בשביל טעות שחושב שהיום זמנה וסמך לזה מסברת הרשב"א בראש השנה לענין יו"ט שני כיון שעושה בשביל תקנת חכמים וכן לענין תקיעות דמעומד דוק שם והא דלא חייש רש"י שיברך ברכה לבטלה יש לומר דרש"י יסבור דלא הוה אלא מדרבנן ע"כ בש"ז לא הי' חוששין רק בשביל ימים אחרונים של פסח והא דלא חייש שיבטל מצות מצה הוא, דעל עשה לא גזרו כהנ"ל דו"ק והנה מצאתי גם גמרא מפורשת דעשה שאני יעיין ערובין דף פ"ו ע"ב ועד כאן לא אמר ר' יוסי אלא בסוכה דאיסור עשה אבל שבת דאיכא סקילה שאני ועיין בר"ן בפ"ק דע"ז לענין גזירה דנסיונו דלא גזרינן על עשה] סקילה שאני דוק ברש"י שם דלזה הסברא דרש"י קולא איסור עשה מכל איסור דרבנן דבדרבנן כל דתיקון כעין דאורייתא תיקון [ולפי"ז יש ראי' גדולה למה שהעליתי במקום אחר דאיסור עשה נדחה מפני חולה שאין בו סכנה וקו"ח מאיסור דרבנן ובמקום אחר אבאר בעזה"ש ביותר

ולפי"ז סר קושיות תו' במנחות ס"ח ע"א תד"ה והא כתיב וכו' משמע דאיכא עשה דאו' וכו' ומקשי' מי גרע מביצה וכו' אך להגמ' עירובין הנ"ל ניחא דאיסור גזירה דרבנן חמור מאיסור עשה והקושי' השני' על מנחת העומר שקמצה שלא לשמה כשרה דהוי מן המותר לישראל וכו' משום דקסבר האיר המזרח מתיר מכ"מ אסור מדאורייתא דוק בתו' לענ"ד לתרץ דאין המצוה על הדבר אלא על הגברא ע"כ נקרא הדבר מן המותר לישראל.

והנה מכ״ז מוכח דעל עשה לא גזרו ורק צ"ע מגמ' בבא מציעא מ"ה הנ"ל וגם מקידושין נ"ח ע"א עיין ברש"י שם ד"ה ישרפו וכו' אך לענ"ד לתרץ דהתם הכונה שבין כך יבא לידי תקלה שלא יאכל הכסף בקדושת מעשר אך זה דוחק דהוה ס"ס דילמא לא יהא ודילמא אפי' אם ישהא לא יבא לידי תקלה ע"כ עדין צ"ע מזה הגמ'. ועיין בחיי אדם בהלכות שבת בכלל ב' בנשמת אדם א' א' מזה הענין דוק שם ועיין בנשמת אדם בכלל ס"ח כדין תנאים שצריך לזהר בכל וכו' ועיין בפ"ת ביו"ד בסי' ק"כ ס"ק ה' דלא גזרינן על עשה ועיין בנחלת יעקב בביצה י"ח בד"ה והנה הפנ"י וכו' דמוכח דגזרינן על עשה דוק שם ועיין במפרש בכריתות דף ח' ע"ב בד"ה חיישינן לפשיעה יש לומר דהוה פלוגת' דתנאי' בזה אם גזרינן על עשה דוק שם:

תוכן העניינים

כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה