כרם שלמה (קוטלר) אורח חיים חלק א· רבי שלמה נתן קוטלר
סימן ו
להעיר במה שראיתי בספר תיקון דרך החיים בסי' ה' א"ז דכתב שם בשם חבש פאר אבל מי שידע מקום הנחת תפילין של הראש ורק שדימה מפני המהירות שהוא מניח במקום שער ואח"כ נזכר שאינו במקום השער א"צ לברך שנית די"ל דדמי למש"כ הפרמ"ג באו"ח סי' ק"מ דמי שבירך על התורה והי' בדעתו לקרות חובת היום, ונמצא שהי' פתוח במקום אחר דכיון שדעתו הי' לחובת היום א"צ לברך שנית, אך אם סיבת הנחתו למטה ממקום שער מפני שהקשר הוא גדול מכדי צרכו א"כ הרי צריך לתקן הקשר להקטינו אפשר דגם אם הי' כונתו להניח במקום הנכון צריך לחזור לברך כיון שמחוסר מעשה ודבר זה צ"ע אכתי עכ"ל חבש פאר המובא בספר הנ"ל, ולענ"ד צ"ע אפי' אם הי' בדעתו להניח טוב מכ"מ אינו דומה להדין שמביא בשם הפרמ"ג שאם דעתו הי' לחובת היום אף שמראין אותו במקום אחר מכ"מ אינו מברך דהתם לא הי' הפסק דתיכף ראה שלא זה המקום ועוסק תיכף בזה הענין הוה כגבול לתור וכו' דלא הוה הפסק ורק אם לא הי' דעתו אז הי' מברך ברכה אחרת מפני שלא הי' דעתו לפטור זה המקום אבל בנידון דלעיל דהזכיר אח"כ שלא הניח טוב והוא לא הי' עסק בזה הזמן שיניח בטוב בודאי הוה הפסק דהפסק בין הברכה לעשי' לא מבעי' אם הי' בינתים דיבורים בודאי הוה הפסק דההפסק בין הברכה לעשי' ואפי' אם לא הי' דיבורים רק בשתיקה עבר כל הזמן ג"כ כיון דלא הי' עוסק בשתיקה זו לטובת הענין הענין רק בשתיקה בעלמא ע"כ אינו מבין כל הדברים האלו וגם מה שחקר בסוף אם הי' הקשר גדול לענ"ד ג"כ לא אדע דממה נפשך אם תיכף נזכור שהקשר גדול בזה כיון דעוסק תיכף לתקן ועוסק בזה הענין גופא לא הוה הפסק כיון דלצורך זה עוסק ואם לא הזכיר תיכף לענ"ד בל"ה צריך לברך ברכה, אחרת דאפי' הפסיק בשתיקה והסיח דעתו מלעשות, עוד הדבר לענ"ד דצריך לברך ובדבור פשיע' אך לענ"ד נראה דאפי' בשתיקה נמי כן מפני שהסיח דעתו מלעשות עוד: