כרם יהושע לאנג· רבי יהושע לאנג
סנהדרין · דף עח.
אמר רבא הכל מודים כו' והעירו בתוס' דל"ל להני טעמי דהא קראי דרשי' כדמפרש ר' יוחנן ונלע"ד די"ל דרבא סבר כרב אשי בפסחים (דף ס"א ב') דסבר שם דלכ"ע כל משמע כל דהוא ויתורץ לפ"ז היטב קושית התוס' דפסחים עלה דרב אשי שם מהכא דהא י"ל ג"כ כזה דרב אשי ס"ל כרבא הכא דלכ"ע כ"ד משמע והנה במנחות (דף י"א ב') מפרש ר' יוחנן שם דר"מ ור' יהודה ור"ש פליגי בזה דר"מ סבר דאת כל הלבונה עד דאיתי' ללבונה דאיקבעא מעיקרא ור"י ור"ש ס"ל דאף כיש ור' יוחנן אזיל לטעמי' דס"ל הכא דפליגי תנאי בזה אי כל משמע כל שהוא ורבא ורב אשי דפסחים דלפמ"ש דס"ל דכ"ע סברי דכל משמע כל שהוא ל"ק להו מהא דר"מ דמנחות די"ל דהתם שאני מדכתיב ואת כל הלבונה אשר על המנחה משמע דוקא לההוא קומץ דמעיקרא איקבעא אף דבעלמא סבר דכל כ"ש משמע:
ובזה נלע"ד לפרש האי דאיתא בבכורות (דף ג' א') דפליגי שם ר' יהודה ורבנן לענין שותפות עובד גלולים בבהמה לענין בכור דר"י מחייב וחכמים פוטרין ומפרש שם דה"ט דרבנן דס"ל דבכור מקצת בכור משמע כתב רחמנא כל בכור עד דאיכא כולה בכור ור"י סבר דבכור כולי' משמע כתב רחמנא כל דאפי' מקצת ומפרש שם עוד טעם אחר דאבע"א דבכור רובא משמע מר סבר דכל למלויי אתא ומר סבר דלגרועי אתא ע"ש ונ"ל דמפרשי' שם הני ב' לשונות לר' יוחנן ורבא דהכא דלר' יוחנן דמפרש הכא דפליגי בהשאלת לשון כל היכי דליכא הוכחה דפעמים מצינו דכל כולה משמע ופעמים מצינו דמקצתו משמע וכמו שכתב הר"ן הכא ה"נ מפרש בבכורות שם לה"ט ור' יהודה לטעמיה במנחות דס"ל דכל משמע כל דהוא מש"ה סבר בבכורות ג"כ דכל לגרועי אתא ומחייב במקצת בכור ור"מ דהוא חכמים דר"י בכ"מ עי' פסחים (דף י"א א') וע"ע במהרש"ל בקדושין (ס"ד י"ט) אזל לטעמי' דס"ל במנחות הנ"ל דכל כוליה משמע מש"ה ס"ל בבכורות שם דחייב במקצת בכור ולשין ראשון בבכורות שם הוא אליביה דרבא דהכא ורב אשי דפסחים דס"ל דלכ"ע היכי דליכא הוכחה כל משמע כ"ש מש"ה מפרש שם דה"ט דרבנן מדכתיב בכור דמשמע מקצת בכור ע"כ מוכח התם דכל כולי' בכור משמע דהיכי דאיכא הוכחה שאני ועי' מ"ש במנחות שם ומ"ש לעיל (דף ל"ה ב') ובפריי לפסחים (דף ה') בעז"ה דברים נחמדים:
והנה התוס' העירו הכא בהא דאמר רבא דהורג את הטרפה פטור דהוא אף למ"ד דטרפה חיה דסופו שימות בחבלה זו דהא רבא ס"ל בתמורה דטרפה חיה ולכאורה מוכח ג"כ בנדה (דף כ"ג ב') דסבר רבא כן דטרפה חיה דאמר רבא שם המפלת וושט נקוב אמו טמאה לידה ופרש"י שם דה"ט דטרפה חיה והתוס' שלא הביאו זאת ס"ל כפי' הרשב"א הובא בכ"מ (פ"י מהל' א"ב הל' י"א) דאף למ"ד דטרפה אינה חיה ג"כ טמאה לידה והנה התוס' כתבו עוד דסברתם של רבא ורב חסדא הפוכות בבכורות ע"כ ונלע"ד דמשום זה איתא בחולין (דף ע"ה א') דבעי רב חסדא נולדו בדגים סימני טרפה מהו ומפרש שם תבעי למ"ד טרפה חיה ולמ"ד טרפה אינה חיה כו' ע"ש היינו דהגמרא נ"ל לפרש הא דרב חסדא שם בין למאי דאי' בתמורה דס"ל לרב חסדא גופי' דטרפה אינה חיה ובין למאי דאיתא בבכורות דס"ל בהיפוך דטרפה חיה ודוק: שם שור טרפה שהרג נמי פטור כו' הנה דעת הראב"ד (פ"י מהל' נ"מ) דבב"ד חייב כמו באדם טרפה ואינו כן דעת הרמב"ם אלא אף בב"ד פטור וע"ש במ"מ ולכאורה יש להביא ראיה לענ"ד לדעת הרמב"ם דאף בב"ד פטור בשור טרפה שהרג דבב"ק (דף מ"א א') פריך שם כיון דמתם קטלי' ליה מועד היכי משכ"ל ולדעת הראב"ד ה"מ לומר דמשכ"ל דהשור היה טרפה ובנגיחות הראשונות הרג שלא בב"ד דפטור ובנגיחה האחרונה הרג בב"ד דחייב כדמשני שם דבנגיחות הראשונות הרג לטרפה ה"נ ה"ל לומר דהיה השור טרפה כדאמר הכא אלא ע"כ כדעת הרמב"ם ודע דלפי המבואר בסוגיין דבאדם טרפה שהרג בפני ב"ד לכ"ע חייב דלא בעי' עדות שאתה יכול להזימן בבית דין שראו י"ל מאי דקשה קושי' חמורה לעיל (ר"ד מ"א) דיליף רבי שם מהאי קרא דנערה המאורסה על דבר אשר עינה דצריך התראה ול"ל האי קרא הא ממילא ידעי' דצריך ע"כ התראה בנערה המאורסה דאל"כ היכי משכ"ל דמקטלא בלא התראה דהא יכולים העדים לומר דלאוסרה על בעלה באו וכיון דאינהו העדים לא מקטלי היא ג"כ לא מקטלא דה"ל עדות שאי אתה יכול להזימה כדאמרי' שם דל"ל דמשכ"ל כשזינתה וחזרה וזינתה דא"כ ה"ל בעולה וה"ל רק בחנק ולפי המבואר הכא י"ל דאצטריך שפיר האי קרא דעל דבר אשר עינה דמהא דנערה המאורסה י"ל דמשכ"ל שראו ב"ד את הדבר דלא בעי' בהו עדות שא"י להזימם ועי' מ"ש לעיל שם בזה.
שם ר' נחמיה אומר פטור שרגלים לדבר פי' רש"י דהוא טעם לדברי נחמיה שרגלים לדבר שלא מת מחמת מכה זו שהרי הקל והרמב"ם (בפ"ד מה' רוצח) מפרש דהאי שרגלים לדבר את"ק קאי וה"ק שרגלים לדבר שמחמת מכה זו מת שמתחלה אמדוהו למיתה והרע"ב הכא ובנזיר (פ"ט מ"ה) מפרש כפירוש רש"י והנה בירושלמי הכא מבואר כפי' הרמב"ם: