כרם יהושע לאנג· רבי יהושע לאנג
סנהדרין · דף סח:
בתד"ה קטן מ"ש התוס' דאפי' למ"ד זכין לקטן היינו מדרבנן ולא מדאורייתא דזכייה היינו מתורת שליחות. עי בר"ן ורשב"א וריטב"א בקדושין (ד' מ"ב) ובאסיפת זקנים בב"מ (דף ע"א א') ומ"ש התוס' דהא דתנן מציאת חשו"ק יש בהן גזל מפני דרכי שלום אבל מה"ת לא דדעת אחרת מקנה אותן שאני עי' בזה בש"ך בחו"מ (סי' רמ"ג ס"ק ו') ובפ"י בגיטין (דף ל"ט) ושם (דף ס"ד) ובב"מ (דף י"ב) ומ"ש התוס' דמקנא קני אפי' מדאורייתא וכן משמע בירושלמי (רפ"א דקדושין הל' ג') יעו"ש במראה הפנים ד"ה א"ל איש ועי' בביאורי הגר"א בא"ח (סי' תרנ"ח סעיף ו') מש"ש וצ"ע והנה התוס' הקשו דהא אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן ואיך משכ"ל שיתחייב אדם אשם על גזילו ותירצו דה"מ בטענה וכפירה אבל ע"פ ע"א נשבעין ע"כ וקשה דאמאי לא משני הגמ' הכי בשבועות (דף מ"ב) שם בהא דפריך עלה דנשבעין לקטן והאמרת ברישא דאין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן נימא דהא דנשבעין לקטן מיירי ע"י טענת עד אחד ועי' בתומים (סי' צ"ו) ובחתם סופר (חח"מ סי' כ"ח) בזה ותירוצו ק"ל דלא יספיק תירוצו כ"א לרב דמשני בבא בטענת אביו אבל לשמואל ודאי קשה ונלע"ד די"ל דא"כ דהא דנשבעין לקטן מיירי ע"י טענת עד אחד ה"ל לשנות בסיפא גם לחרש ושוטה דנשבעין לחרש שוטה וקטן דהא מבואר בתוס' הכא דגם בחרש ושוטה נשבעין ע"י טענת עד אחד דלא גרעי בזה מקטן וראיתי שתי' כזה השער המשפט בח"מ (סי' צ"ו) לקושי' הרמב"ן על הרמב"ם דס"ל דשבועת השומרים נשבעין לקטן דלימא הא דנשבעין לקטן מיירי בשבועת השומרים יעו"ש ועי' לעיל (דף ב') מש"ש ועוד נלע"ד די"ל דלא נ"ל להגמ' שם לפרש הכי דמיירי בטענת עד אחד משום דנשבעין לקטן משמע דמשום טענת קטן הוא דנשבעין ואי מיירי ע"פ עד אחד הא מחמת העד הוא דנשבעין ולא משום קטן כנלע"ד בעז"ה: