אור ברסלב
כרם יהושע לאנג סנהדרין › דף נו.

כרם יהושע לאנג· רבי יהושע לאנג

סנהדרין · דף נו.

דף נד:

המגדף כו' והשלישי אומר אף אני כמוהו:

הנה מהכא נלע"ד דמוכח כגירסת רש"י בכריתות (דף ז' סע"א ורע"ב) דה"ט דר"ע ס"ל דמגדף מביא קרבן הוא משום דסבר דמגדף הוא מברך את השם ורבנן ס"ל דמגדף הוא עובד ע' גלולים וכן הוא דעת התוס' בשבת (ר"ד ס"ט) ולקמן (סוף דף ס"ד) וכן הוא דעת רש"י שם דלא כגי' הישנה ברש"י בכריתות דר"ע דמחייב קרבן ה"ט דס"ל דמגדף הוא עובד ע' גלולים דהא מתני' דאף אני כמוהו אמרי' לקמן (ד' ס"ד סע"א) דר"ע היא ומוכח דס"ל דמגדף הוא מברך את השם ועוד דהא גם ר"מ סבר בריש כריתות דמגדף מביא קרבן וסתם מתני' דהכא דהוא ר"מ מוכח דס"ל דמגדף הוא מברך את השם וכן מוכח במתני' דריש כריתות גופי' דסבר ר"מ דמגדף לאו היינו ע' גלולים הוא מדחשיב מגדף ועובד ע' גלולים כדאמר הגמ' לקמן (דף ס"ד א') כזה לענין מולך וצע"ק לדעת הרמב"ם דס"ל כגירסא הישנה שברש"י בכריתות כמ"ש הכ"מ (פרק ה' מהל' ק"פ) ועי' בלח"מ (ר"ה שגגות) ודוק: שם אימא פרושי שמיה היא כו' ואזהרתיה מהכא את ה' אלהיך תירא. והא דאיתא בפסחים (דף כ"ב) ובקדושין (דף נ"ז) ובב"ק (דף מ"א) דאת ה' אלהיך תירא אתי לרבות ת"ח החם דרשי' לה מאת וכן אמר ובתמורה (דף ד') מהאי קרא דהוי אזהרה למוציא שם שמים לבטלה ודלא כהמהרש"א בר"ה (דף ל"ג) ע"ש:

שם ופליגא דר' מיישא כו' איש איש ל"ל ד"ת כלשון ב"א הנה הרמב"ם פסק כר' מיישא דהכא ותמה הכ"מ (פ"ט מהל' מלכים) דמ"ט פסק כוותי' דלא כר' יצחק ונלע"ד נכון די"ל דהוא משום דסתמא דגמ' בחגיגה (ד' י"א ב') ס"ל כר' מיישא דאמר שם איש איש כי יקלל אתא לרבות ע' גלולים כישראל והיינו לכינוין כדהכא. והיינו כר' מיישא לרבנן וכמ"ש התוס' הכא בד"ה ואליבא דלר' יצחק הל"ל שם דד"ת כלשון ב"א לרבנן דר"מ דהלכתא כוותייהו וכדאמרי' בסוגיין וע"ע מ"ש לקמן (דף נ"ז א') עוד בזה והנה ק"ל הכא דאמאי לא אמר דאיש איש לרבות אשה כדלקמן (ד' ס"ו א') וכן (ד' פ"ה ב') וראיתי להט"א בחגיגה שם שהקשה כזה על הסוגיא דהתם ונלע"ד די"ל ע"פ מ"ש התוס' לקמן שם דאף דבכ"מ השוה הכתוב אשה לאיש היינו היכי דכתיב בלשון זכר ולא היכי דכתיב לשון איש ע"ש א"כ י"ל כיון דכתיב בהאי קרא דונוקב שם ה' בלשון זכר ולא בלשון איש ממילא אתרבי אשה דהשוה הכתוב בכ"מ אשה לאיש ול"צ איש איש לרבות אשה: ודע דמהכא נלע"ד ליישב מאי דמקשים בהא דנדרים (ד' ל"ה ב') דמבע"ל שם אי כהני שלוחי דידן הוי אי שלוחי דרחמנא דאמאי לא פשטי' מהא דכתיב איש איש לרבות ע' גלולים שנודרים נו"נ כישראל כדאיתא בחולין (ד' י"ג ב') וע"כ ל"ל דשלוחי דידן נינהו דהא אין שליחות לע' גלולים כדאיתא בב"מ (ד' ע"א ב') והצ"ק במנחות (דף ע"ג) תי' בזה דהא דאמרי' בב"מ שם דהא דרב אשי דמחלק בזה דשליחות אנן לדידהו יש שליחות בדותא היא דמ"ש אנן לדידהו מהא דאינהו לדידן דזהו רק לרבנן דר"ש דאין שליחות לע' גלולים מהא דאתם גם אתם. אבל לר"ש דס"ל דה"ט דאין שליחות לע' גלולים הוא משום דליתי' בתרומה דנפשיה ודאי יש מקום להא דרב אשי דדוקא אינהו לדידן אין שליחות דליתי' בתרומה דנפשיה אבל אנן לדידהו שפיר אמרי' דיש שליחות לע' גלולים ע"ש ולכאו' קשה לדברי הצ"ק דאם נימא דהא דאיש איש אתי לרבות ע' גלולים שנודרים נו"נ כישראל אתי כר"ש. א"כ מאי דרשי רבנן בהאי איש איש ולפי מאי דאי' הכא י"ל דס"ל ד"ת כלשון ב"א:

אולם דברי הצ"ק תמוהים לענ"ד א) דא"כ אמאי קאמר בב"מ שם דהא דרב אשי בדותא היא דלמא סבר ר"א כר"ש דאטו משום דאנן ס"ל כרבנן נימא עלה דרב אשי בדותא היא כדפרכי' כזה בחולין (ד' ט"ו א') ועי' בתוס' בשבת (ר"ד ק"ו) וכ"ש לדעת הרמב"ם (פ"ד מהל' תרומות) דפסק כר"ש. ב) דא"כ מאי פריך בקדושין (ס"ד מ"א) לר"ש אתם גם אתם ל"ל הא ממילא ידעי' דבזמן הבית לא היה שליחות לע' גלולים משום דליתי' בתרומה דנפשי' נימא דאצטריך טובא לומר דאין שליחות לע' גלולים אנן לדידהו דזה לא ידעי' מהאי סברא דליתא בתרומה דנפשיה ג') דהא כתבו התוס' בגיטין (ד' כ"ג ב') דגם ר"ש דרש לאתם גם אתם וא"כ גם לר"ש הא דרב אשי בדותא היא דמ"ש אינהו לדידן מדידן לדידהו:

אלא קושי' הנ"ל נלע"ד די"ל בפשוט ע"פ מ"ש הר"ן בנדרים שם דה"מ למיפשט דשלוחי דרחמנא נינהו מהא דר"ה בריה דר"י בקדושין (ד' כ"ג) אלא דלא נ"ל לפשוט ממימרא דאמוראי ע"ש וא"כ י"ל דלא נ"ל ג"כ לפשוט דשלוחי דרחמנא נינהו מהא דלא היה שליחות לע' גלולים דזה אינו מפורש במשנה ובברייתא דהא חזי' דרב אשי ס"ל דיש שליחות לע' גלולים: והנה בענין זה נלע"ד דבר נחמד בעז"ה בבכורות (ד' ל"ה א') דתנן שם מעשה בזכר של רחלים זקן ושערו מדולדל ראהו קסדור אחד כו' נטל פגיון וצרם באזנו ובא מעשה לפני חכמים והתירוהו ראה שהתירו והלך וצרם בכורות אחרים ואסרו פעם אחת היו תנוקות משחקין בשדה כו' ראו שהתירו הלכו וקשרו זנבות בכורות אחרים ואסרו ואמרי' בגמ' שם דצריכי הא דע' גלולים והא דתנוקות דאי אשמעי' ע' גלולים דלא אתי למסרך משא"כ קטן דאתי למסרך ואי אשמעי' קטן דלא אתי לאחלופי בגדול אבל ע' גלולים אתי לאחלופי ע"כ וקשה דאמאי לא אמר הצריכותא בפשוטו דאי מע' גלולים ה"א דמקילין בפעם אחת התם כיון דאמירה לע' גלולים אינו אלא שבות אבל בקטן דאסור מה"ת דאין מאכילין לקטן איסור בידים עי' ביבמות דף קי"ד) אימא לא וראיתי שכבר הקשה הגרע"א כן בתור"ע שם ונשאר בצ"ע בזה ונלע"ד ליישב היטב דהנה בחתם סופר (חלק א"ח סי' פ"ד) הקשה אי ס"ד דיש שליחות לע' גלולים מדרבנן מה נענה להא דאמרי' בכ"מ דאמירה לע' גלולים שבות תי"ל משום שליחות:

ותי' שם דאין ה"נ דהמ"ל משום שליחות אלא נקט איסור אמירה דחמיר טפי בעיני חכמים ע"כ וא"כ י"ל קושי' הנזכר דסתמא דגמ' דעביד האי צריכותא בבכורות הנ"ל הוא רב אשי בכ"מ כמ"ש התוס' בשבת (דף ט' ב') ובחולין (דף ב' ב') ורב אשי גופי' הא סבר בב"מ (דף ע"א ב') דיש שליחות לע' גלולים מה"ת וא"כ איכא ג"כ באמירה לע' גלולים איסור מה"ת משום שליחות ועי' במל"מ (פ"ה מה' מלוה הל' י"ד) דבע' גלולים לכ"ע אין שליח לדבר עבירה ומחייב שולחו וא"כ ל"ל האי צריכותא הנזכר דבקטן איכא איסור מה"ת ובע' גלולים ליכא אלא איסור מדרבנן דלרב אשי גופי' גם בע' גלולים איכא איסור מה"ת:

וכן נלע"ד לפי האמור ליישב עוד מאי דקשה לכאו' בסוגיא הנ"ל בהא דאמר דאצטריך קטן דלא ידעי' לה מע' גלולים משום דקטן אתי למסרך והא אכתי תקשה לרב אחא בר יעקב דל"ל האי סברא כדאיתא בעירובין (דף מ' ע"ב) וע"ש בתד"ה לית הלכתא וע"ע בתוס' בשבת (דף קל"ט א') בד"ה וליתן אם כן מאי אצטריך למיתני' במתני' שם האי דתנוקות דהא ידעי' לה מהא דע' גלולים כיון דל"ל לראב"י האי סברא דאתי למסרך אבל לפמ"ש י"ל היטב דראב"י סבר כהאי דקיי"ל בב"מ שם ובכ"מ דאין שליחות לע' גלולים מה"ת וא"כ בלא"ה אצטריך האי דתנוקות דמהא דע' גלולים ש לא ידעי' לה דשאני ע' גלולים דליכא שם איסור מה"ת דאמירה לע' גלולים שבות מש"ה מקילין התם בפעם אחת אבל בקטן דאיכא ביה איסור מה"ת דאין מאכילין לקטן איסור בידים סד"א דאפי' בפעם אחת אסור כמ"ש קודם ויש ליישב עוד בזה ויתבאר בעז"ה בחידושי לבכורות שם:.

שם ר' חידקא אומר אף על הסירוס כו' ר' יוסי אומר כו' ר"א אומר אף על הכלאים כו' הנה בהא דר' חידקא כתב הרא"ש (פ"ז דב"מ סי' ו') דאין הלכה כר' חידקא ועי' בב"י בא"ע (ס"ס ה') ובח"מ וב"ש שם ועי' בתשו' שבו"י (ח"ב סי' קל"ד) הביאו הבאר היטב (בא"ע סי' א' ס"ק י"א) מ"ש בדעת התוס' דחגיגה (דף ב' ב') דמש"ש דמצות פריה ורביה הוא ג"כ בב"נ זהו כר' חידקא דהכא ע"ש וא"כ לפ"ז מוכח דדעת התוס' שם דקיי"ל כר' חידקא דהכא כדעת הסמ"ג (מ' ל"ת ק"כ) וכן דעת השאילתות (פ' אמור סי' ק"ה) דקיי"ל כר' חידקא דהכא ועי' לקמן (ד' נ"ט רע"ב) ובמש"ש והנה בהא דר' יוסי דהכא כתב הט"א בחגיגה (דף י"א) דלר' יוסי דהכא צ"ל דסבר דאיש איש דדרשי' התם לרבות ע"ג כישראל ד"ת כלשון ב"א [כרבנן דלעיל לר' יצחק] משום דהא לרבות ע' גלולים א"צ לר' יוסי כיון דידע ליה מהכא ע"ש ביתר ביאור והנה קשה לכאו' ע"ז מהא דע' גלולים (דף כ"ז א') דמבואר שם דר' יוסי גופי' ל"ל דד"ת כלשון ב"א אולם עי' במל"מ (פ"ו מה' דעות) וכן (רפ"ה מהל' ממרים) והקדימו לדבריו בתוס' סוטה (דף כ"ד א') ד"ה ור' יונתן ובתוס' מנחות (ד' י"ז ב') ד"ה מאי ויתורץ לך ודוק:

והנה בהא דר"א דהכא הרמב"ם (פ"י מהל' מלכים) פסק כר"א דהכא ותמהו עליו דמ"ט פסק כוותי' טפי מהא דר' חידקא ור"ש דלא פסק כוותייהו ונלע"ד די"ל דהוא משום דסוגיא דפ"ג דחולין (דף ס') וכן בב"ק (דף נ"ה) ס"ל דלא כרבנן דר"א וכקושי' התוס' לקמן (ר"ד ס') ולגירסת בה"ג (הל' כלאים) דגרס הכא ראב"י א"ש בלא"ה דקיי"ל דמשנת ראב"י קב ונקי אף נגד רבים ובברייתא כדמוכח ביבמות (דף ל"ז) ושם (דף ס') וכן מבואר דעת הרמב"ם (ספ"י מהל' ע' גלולים) וכן (פ"ח מהל' ביאת מקדש הל' י"ב) וכן (פ"ג מהל' עבודת יוה"כ הל' ב') ועוכ"מ. וצ"ע בזה דעת הרמב"ם (פט"ו מהל' שבת) שפסק שם כרבנן ודלא כראב"י בהא דעירובין (דף פ"ח ע"ב) וכבר העיר שם בזה בביאורי הגר"א בא"ח (ס"ס שנ"ז) והמ"מ שם כתב דס"ל להרמב"ם דלא קיי"ל כראב"י נגד רבים ע"ש. וסותר א"ע למ"ש המ"מ גופי' (ספ"ו מהל' שבת) וכן (רפ"ב מהל' אישות) דקיי"ל כר"א בן יעקב אף נגד רבים וצ"ע:

שם מנה"מ א"ר יוחנן כו' אכל תאכל ולא אמה"ח:

הנה הרמב"ם (רפ"ט מהל' מלכים) כתב דששה מצות נצטוה אדם הראשון ואבר מן החי הוסיף לנח וזה הוא דלא כסוגיא דהכא והכ"מ כתב שם ליישב דה"ט של הרמב"ם משום דפסק כרב דלקמן (דף נ"ט ב') דפליג ע"ז דהא סבר דאדם הראשון לא הותר לו בשר לאכילה ע"ש וזהו דלא כדברי התוס' בד"ה אכל ולכאו' אכתי קשה דהא קיי"ל דרב ור' יוחנן הל' כר' יוחנן כדאי' בביצה (דף ד' רע"ב) ועוכ"מ וא"כ מ"ט פסק דלא כר' יוחנן דהכא ונלע"ד ליישב בעז"ה דהוא משום דאיתא בב"ר (פ' ל"ד) דר' יוחנן גופי' סבר שם כרב דלקמן דאדם הראשון לא הותר לו בשר לאכילה וכיון דאיכא פלוגתא בדר' יוחנן לא שבקי' מה דפשיטא לן בדברי רב משום ספיקא בדר' יוחנן אי פליג ר' יוחנן על רב בזה וכעין זה כתב ליישב הלח"מ (פ"ג מהלכות עבודת יוה"כ) על קושי' אחרת ע"ש:

והנה לפמ"ש נלע"ד די"ל קושי' הפלתי (סי' ס"א) על מ"ש הרמב"ם (בהל' מלכים) דב"נ לא נאסר באמ"ה דעוף א"כ מאי משני הגמ' בפסחים (דף ע"ג א') עלה דפרכי' על הברייתא דהשוחט חטאת בשבת בחוץ לע' נצולים חייב דמאי תיקן ומשני דתיקן מאבר מן החי לב"נ כפי' רש"י שם והא בחולין (דף מ') מפרשי' לה שם בחטאת העוף אלמא דאיכא איסור אמ"ה בעוף לב"נ ע"ש ולפמ"ש י"ל ע"פ מ"ש המפרשים בזה דרק לרב לקמן דיליף אבר מן החי לב"נ מאך בשר בנפשו הוא דס"ל להרמב"ם דב"נ לא נאסר באמ"ה דעוף משום דבשר עוף לא מיקרי בשר עי' (ברפ"ז דנדרים) אבל ודאי לר' יוחנן דהכא דיליף הא דאמ"ה לב"נ מהא דאכל תאכל ודאי אף בעוף אסור אמ"ה לב"נ א"כ לפ"ז מתורץ היטב קושי' הפלתי די"ל דהסוגיא דפסחים הנ"ל הא קאי שם לר' יוחנן כמ"ש התוס' שם דמאי דפרכי' שם למ"ד מקלקל בחבורה מאי תיקן זהו לר' יוחנן אליבא דר"ש מש"ה משני הגמ' שפיר אליבא דר' יוחנן לטעמי' דתיקן אמ"ה לב"נ דהא לר' יוחנן איכא אמ"ה בעוף לב"נ אבל הרמב"ם לטעמי' דפסק כרב כמ"ש הכ"מ הנ"ל ולפענ"ד נראה דלתירוץ השני של התוס' בחולין (דף צ"א סע"א) דפרע להם בית השחיטה היינו נחירה שנצטוו על הנחירה ע"כ ל"ל שם כדברי התוס' דהכא דמתה מאליה שריא דהא בעי נחירה אף בב"נ וכמו שהעיר ג"כ בראש יוסף בחולין שם אלא נראה דתירוץ הב' שבתוס' שם ס"ל כדעת הרמב"ם דרב דלקמן פליג ע"ז דר' יוחנן דהכא:

ודברי התוס' דהכא הוא כתירוץ הראשון שבתוס' בחולין שם דל"ל דב"נ נצטוו על הנחירה רק במיתה תליא ודוק כי לענ"ד נכון הוא בעז"ה:

תוכן העניינים

כרם יהושע לאנג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה