כרם יהושע לאנג· רבי יהושע לאנג
סנהדרין · דף נג.
קמיפלגי בפלוגתא דר"ש ורבנן והקשו התוס' לר' ישמעאל דס"ל דארוסה יצאת לשריפה ולא נשואה מנ"ל דא"א בחנק דאי כר' יאשיה מסתמא מדס"ל כר"ש דשריפה חמורה סבר נמי כוותי' דסייף קיל וקשה איך מצינן לומר דס"ל דסייף קיל כר"ש והא ה"ט דר"ש בזה הוא משום דסבר דמדיחי עיר הנדחת הוא בחנק כדאי' לעיל (דף נ' ע"ב) וע"כ ר' ישמעאל ל"ל כן דהא ה"ט דר"ש ג"כ מאי דס"ל דמדיחי עיר הנדחת בחנק הוא משום דסבר דכיון שהדיח אין לך הדיוט גדול מזה כדאי' לקמן (ס"ד פ"ט) וע"כ ר' ישמעאל הא ל"ל האי סברא כדאי' לקמן (דף פ"ד) ונלע"ד דס"ל להתוס' דודאי ליכא ג' מחלוקת בזה ומאן דס"ל כר"ש בשריפה ס"ל ג"כ כוותי' בסייף אלא דס"ל לר' ישמעאל שפיר האי סברא דכיון שהדיח אין לך הדיוט גדול מזה לענין דעדיף לגמור מדיחי עיר הנדחת מנביא מלילף ממסית דהתם הוי רבים מיחיד וס"ל שפיר לר"י דמדיחי עה"נ בחנק וס"ל שפיר דסייף קילא מחנק מ"מ לענין זר ששימש במקדש סבר ר' ישמעאל לקמן (ד' פ"ד סע"א) הנזכר דאף דנביא שהדיח הוא ג"כ הדיוט מ"מ עדיף טפי למילף מהדיוט ממש מלמילף מנביא ויומת ימות סבר ר"י דאין הפרש בזה ועמ"ש לקמן (דע"א ב') ודוק: שם דאי במות יומתו כו' ליגמרו מא"א והקשו התוס' דא"כ ג"ש מאי אהני דבלא"ה סתם מיתה חנק:
ונלע"ד די"ל בעז"ה דהאי ברייתא דמפורש בה דיליף מאוב וידעוני ולא מא"א מיירי בה ר' ישמעאל ור"ע שם ואינהו ע"כ ס"ל כר"ש דסייף קיל דהא ס"ל כר"ש דשריפה חמורה כדלעיל (דף נ"א ב') דלר' ישמעאל ס"ל דארוסה יצאה לשריפה ולר"ע ס"ל דארוסה ונשואה יצאה לשריפה וא"כ ע"כ ס"ל דשריפה חמורה כדאי' לעיל (דף נ' ע"א) וכן משני לעיל (ר"ד נ"א) על ההיא ברייתא דר"ע היא דס"ל כר"ש דשריפה חמורה כמ"ש רש"י ותוס' (ס"ד נ') וא"כ ודאי ס"ל ג"כ כאידך דר"ש דסייף קיל כמ"ש התוס' בד"ה קמיפלגי וא"כ שפיר אצטריך האי גז"ש דנגמור מא"א דבחנק משום דבלאו האי גז"ש ה"א בסייף דקילא דאי אתה רשאי להחמיר עליה ודוק:
שם איסור מצוה ואיסור קדושה כו' וכתב רש"י ז"ל אע"ג דבח"כ יוצאות בלא חליצה התם כו' דלא תפסי קדושין אבל הכא מרבי' מיבמתו כו' ועלה דלא מתייבמת כתב רש"י וכ"ת דתיתי עשה ותדחי את ל"ת גזרה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה ותמוה דהא במסקנא דיבמות (ד' כ') לא קיימא הך ילפותא דיבמתו:
ועוד דרש"י סתר א"ע דאיהו גופי' כתב כהמסקנא דגזרה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה וראיתי שכבר תמה הש"א (ס"ס ל"ג) בזה ונלע"ד פשוט ליישב ע"פ דברי התוס' ביבמות שם (דף כ' ע"ב) בד"ה גזרה וע"ש בתד"ה בשלמא דאף להמסקנא דמסיק משום גזרה אטו ביאה שניה צ"ל ג"כ הא דיבמתו משום אלמנה מן הנשואין דאמאי חולצת דהא אין עשה דוחה ל"ת ועשה וא"כ מיושב היטב דברי רש"י דהא דיבמתו כתב רש"י משום הא דאלמנה מן הנשואין לא חולצת ועלה דלא מתייבמת כתב רש"י ה"ט דגזרה ביאה ראשונה אטו שניה ואח"ז ראיתי בק"א שם שהעיר ג"כ בזה וסהדי במרומים:
והנה בזה נלע"ד ליישב לקושי' התוס' דהכא וביבמות (ד' ט' סע"א) שהקשו לר"ע דס"ל דא"ק תופסין בח"ל לאו בני חליצה ויבום נינהו ואמאי לא אמרינן דתיתי עשה ותדחי את ל"ת די"ל ע"פ מ"ש רש"י הכא דהחילוק בין ח"ל לח"כ הוא משום דבח"ל קדושין תופסין וא"כ ח"ל לר"ע הוי כח"כ דילפי' ביבמות (ד' כ' סע"א) מאם לא יחפוץ לקחתה דכל העולה ליבום עולה לחליצה ומי שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה דפרכי' שם ומה ראית ומשני מסתברא דח"ל תפסי בהו קדושין אבל ח"כ לא תפסי קדושין ולא הוי בגדר לקחת שאינו יכול ללוקחה דלר"ע הוי ח"ל כח"כ בזה דלא הוי לקחת וא"ע ליבום מש"ה א"ע לחליצה והא דיבמתו דיש לך אחת שעולה לחליצה קאי ע"כ לחייבי עשה דתופסין בהו קדושין גם לר"ע ולר' ישבב דס"ל אליבא דר"ע דגם חייבי עשה אין קדושין תופסין כדאיתא ביבמות (ד' מ"ט א') מ"מ מודה בבעולה לכ"ג דתפיס בה קדושין כדאיתא בכתובות (ר"ד ל') ובקדושין (ד' ס"ח א') וקאי עלה הא דיבמתו ועוי"ל לענ"ד דמבואר בדברי רש"י הכא דבח"כ ידעי' מגז"ש דעליה מאחות אשה ביבמות (ד' ג' ב') מש"ה לא חולצות כאחות אשה וח"ל ג"כ הוי ילפי' מאחות אשה אלא דשאני אחות אשה דלא תפיס בה קדושין אבל האי פירכא דמה לאחות אשה שכן בכרת לא הוי פירכא:
והוכיח רש"י ז"ל כן מסוגיא דיבמות (ד' כ') דמחלק בין ח"כ לח"ל משום דבח"ל תפס קדושין בה ולא מחלק משום האי סברא דבח"כ יש בהו כרת וכן מפורש בירושלמי (רפ"א דיבמות) דלר"ע ילפי' ח"ל מאחות אשה בק"ו דאין היתר לאיסורן ולא פריך מה לא"א שכן בכרת אלמא לא חשיב לה פירכא וא"כ מתורץ היטב קושי' התוס' דמש"ה ח"ל לר"ע לאו בת חליצה ויבום נינהו כיון דס"ל דא"ק תופסין בח"ל ילפי' מהא דאחות אשה מעליה לסוגי' הגמ' דידן או מק"ו לסוגיית הירושלמי כדילפי' בח"כ:
והנה בענין זה ק"ל קושי' חמורה לכאו' לפמ"ש התוס' ביבמות (ד' ה' סע"א) שהקשו דאמאי א"ע דוחה לל"ת ועשה ואמאי לא ילפי' ממילה וכהן ונזיר דדחי בהו עשה לל"ת ועשה ותי' דהוי שני כתובין ואין מלמדין דממילה וחד מהנך איכא למילף איכא חד דלא אצטריך ע"ש וא"כ קשה בהא דיבמות (ד' כ') הנזכר דאמר שם בשלמא אלמנה מהנשואין דא"ע דוחה ל"ת ועשה והא ר' יהודה ג"כ ס"ל הכי כתניא דר"י מחליף וכדאיתא ג"כ בסוגיין וא"כ לר"י תקשה ג"כ מהא דאלמנה מהנשואין דהא ר' יהודה סבר דשני כתובין מלמדין כדלקמן (דף ס"ז רע"ב) וא"כ לדידיה ודאי ילפי' ממילה ונזיר וכהן דדוחה עשה לל"ת ועשה ונלע"ד די"ל ג' תירוצים ע"ז בעז"ה א) די"ל דר' יהודה לדבריו דת"ק קאמר וליה לא ס"ל כדאמר הגמ' גופי' לקמן בסמוך מש"ה לא פריך לר"י מהא דאלמנה מן הנשואין ב) דמש"ה ל"ק לר"י דנילף ממילה בצרעת וכהן ונזיר דתדחי עשה לל"ת ועשה משום דילפי' אדרבא משריפת קדשים דלא דחי לל"ת ועשה דיו"ט דיו"ט הוי ג"כ עול"ת כדא"ר אשי בשבת (ר"ד כ"ה) וכדמוכח כן ממתני' דר"ה (ס"ד ל"ב) דתנן שם דשופר של ר"ה אין מפקחין עליו את הגל ומפרש שם דה"ט משום דא"ע דוחה ל"ת ועשה דיו"ט ור' יהודה גופי' מודה שם בזה דמוקמי' למתני' זו שם (ד' ל"ג א') כר' יהודה ועי' בתוס' ביבמות (ד' ה' ע"ב) בד"ה כולהו דאדרבא ילפי' משריפת קדשים לחומרא דא"ע דוחה ל"ת ועשה ג) די"ל דמש"ה קאמר הגמ' ביבמות שפיר בשלמא אלמנה מן הנשואין כו' דסתמא דגמ' הוא רב אשי כמ"ש התוס' בשבת (ד' ט' ב') ובחולין (ד' ב' ב') ורב אשי לשיטתו א"ש דהא איהו ס"ל דמילה בצרעת לא הוי אלא ל"ת לחוד כמ"ש המל"מ (פ"י מהל' טומאת צרעת) וא"כ תו לא מצי' למילף דעשה דוחה ל"ת ועשה מהא דמילה בצרעת כיון דלא הוי אלא ל"ת לחוד והנה בהא דסוגיין דאמר דר' יהודה ס"ל כר"ע דא"ק תופסין בח"ל כתב רש"י ע"ז דה"ט דר"ע מפרש התם מהא דלא יקח וס"ל דבאנוסת אביו הכתוב מדבר וקשה לכאו' דאמאי לא פרש"י דר"ע יליף מהא דיבמה במה מצינו כדאיתא בקדושין (ד' ס"ח א') ויעוי' בזה בתוס' בקדושין שם (ד' ס"ז ע"ב) בד"ה מנה"מ ויתורץ לך וע"ע בתוס' בכתובות (ס"ד כ"ט) ובתוס' ביבמות (דף י' סע"א ורע"ב) בד"ה לר"י ודוק: